השם המפורש

שלט המציג צורות שונות של השם המפורש, מבית כנסת בוורשה.

השם המפורש או השם המיוחד הוא שמו היחיד של אלוקים שמתייחס אליו עצמו, בשונה מכינויים אחרים, שמתארים הנהגות מסוימות שלו, ולכן יש לנהוג בו כבוד מיוחד. מקובל לזהות את השם המפורש עם שם הוי"ה, אך יש המזהים את השם המפורש עם שמות אחרים הנזכרים כגון השמות המכונים "שם בן י"ב", "שם בן מ"ב" או "שם בן ע"ב".

מקור הביטוי

מקור הביטוי "שם המפורש" הוא בספרות חז"ל. למשל, הוא מופיע במשנה, במכילתא, בספרא, בתלמוד הבבלי. במשנה מתואר שבמהלך עבודת יום הכיפורים בבית המקדש, הכהן הגדול היה מזכיר את השם המפורש בווידויו על השעיר לעזאזל:

בא לו אצל שעיר המשתלח, וסומך שתי ידיו עליו ומתוודה. וכך היה אומר: אנא השם, עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם, כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים, שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל... והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

שם הוי"ה

ערך מורחב – שם הוי"ה

השם הוי"ה הוא השם העיקרי המקובל כשמו המפורש של הא-ל, אך יש הסוברים גם שם זה הוא רק תואר לפעולותיו, ולכן הוא משמש במקרא גם כדי לתאר דברים נוספים.

מפאת כבודו, לא הוגים שם זה, ויש הנמנעים מכתיבתו במקרים מסוימים, אלא מחליפים אותו בכינויים (א-דוני, השם, הוי"ה), סימנים מוסכמים (י"י), חילופי אותיות (יקוק או ידוד), או ראשי תיבות (ד', ה' וכן י' או א', ב"ה - ברוך השם, השי"ת - השם יתברך, ועוד). אפשרות נוספת להימנע מכתיבתו, היא הוספת מקף, גרש או גרשיים בתוך השם (לדוגמה י-ה או אדנ"י). בתרגום השבעים היווני, בהשראת "א-דני" בעברית, מופיעה המילה המקבילה Κύριος. הוולגטה נוקטת ב-Dominus שמשמעותו זהה, ותרגומים בשפות אחרות הלכו בדרך זו.

שמות אחרים הנחשבים כ"שם המפורש"

חלק מהגאונים והראשונים, זיהו את הכינוי "השם המפורש" עם "שם בן י"ב" (שם שבו 12 אותיות) ו"שם בן מ"ב" (שם בן 42 אותיות), הנזכרים בבמקורות תנאיים או תלמודיים ללא ציון אותיותיהם.

על שם בן י"ב אמרו חז"ל שבתחילה היו מלמדים אותו לכל, אך משהתרבו אנשים בלתי הגונים שהשתמשו בו והזכירוהו שלא בקדושה, נמנעו מללמדו מלבד לצנועים שבכהונה, להזכירו בחשאי בשעת ברכת כהנים במקדש. על שם בן מ"ב נאמר, שהוא נמסר רק למי שעומד בתנאים מיוחדים של קדושה וחסידות "וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה, אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ונוחל שני העולמות העולם הזה והעולם הבא"

שם בן מ"ב

חכמי הקבלה מזהים את שם בן מ"ב עם צירוף האותיות הבא: "אבג יתץ קרע שטן נגד יכש בטר צתג חקב טנע יגל פזק שקו צית" ומייחסים את תפילת "אנא בכח", שראשי התיבות שלה מרכיבות את השם, לרבי נחוניה בן הקנה:

אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה
קבל רנת עמך שגבנו טהרנו נורא
נא גבור דורשי יחודך כבבת שמרם
ברכם טהרם רחמי צדקתך תמיד גמלם
חסין קדוש ברב טובך נהל עדתך
יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך
שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות

משום שמדובר באמירת השם המפורש, נוהגים בסיום אמירת "אנא בכח" להוסיף ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הפסוק הנאמר בלחש (וביום כיפור בקול רם) לאחר קבלת עול מלכות שמים באמירת קריאת שמע (שמע ישראל).

רבינו תם, שהיה מבעלי התוספות, זיהה את שם זה כצירוף האותיות היוצא משני פסוקי ספר בראשית הראשונים. התייחסות נוספת לכך, עם הערות נוספות, נמצאות בפירוש רבינו בחיי לפרשת בראשית.

בנוסף, הרשב"א בתשובותיו התייחס לשינוי בקבלת שם מ"ב בין חכמי אשכנז לספרד.

שם של ע"ב

שם בן ע"ב

ערך מורחב – שם בן ע"ב

במקורות קבליים, הכינוי "השם המפורש" מתייחס לעיתים גם כלפי "שם בן ע"ב", שהוא שם המורכב מ-72 שמות קטנים בני 3 אותיות, הלקוחים משלשה פסוקים סמוכים בספר שמות, שכל אחד מהם בן 72 אותיות. השמות מוצאים מהפסוקים, באמצעות כתיבת שלשת הפסוקים ללא מרווחים בן האותיות, בשלש שורות, זה מעל זה, בדומה לבוסטרופידון. כל צירוף טורי של שלש אותיות מהווה את אחד השמות. השם הראשון "והו", השני "ילי" וכן הלאה לכל 72 הצירופים.

פעולת שם המפורש

בדברי חז"ל נמסרו תיאורים רבים על כוחו של שם המפורש לחולל ניסים, באמירתו או בשימושו בכתב, וכן בשאר שמות הקודש הנגזרים ממנו. על פי האגדה, על מטה משה היה חקוק השם המפורש ובכוחו נבקע ים סוף. במדרש נאמר:"מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענים? מפני שאינם יודעים סוד שם המפורש".

הרמח"ל מבאר את כח פעולת השמות, שרצון ה' הוא שהזכרת שמו תעורר השפעת ברכה: ”והנה גזר וחקק, שבהזכיר ברואיו את שמו, יימשכו להם ממנו הארה והשפעה, וכענין שנאמר (שמות כ כד): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראהו בו, כך תהיה ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא, פירוש - כי ההשפעה שתימשך תהיה ממין אותה ההשפעה, שעל סודה נתייחס לו, יתברך שמו, השם ההוא” (דרך ה' חלק ג פרק ב אות ה).

מאידך הזהירו חז"ל מהעיסוק בשמות הקודש, מלבד בשעת צורך גדול מאד, על ידי צדיק וחסיד הראוי לכך ובקדושה רבה, דבר שאינו מצוי כלל בדורות אלו.

בדורות מאוחרים יותר הנחו חכמי ישראל שלא להאמין בעושי נפלאות שהתיימרו לפעול מופתים בכח השמות. רב האי גאון מתייחס לנושא בתשובה מפורטת ומסיים: ”וכל מי שיאמר לכם חוץ ממה שאמרנו אל תאמינו בו ואל תסמכו על דבריו, כי טענות הרבה יש בדבר הזה ודבר אמת מועט הוא מאד, וביותר בדורות הללו שאין הלבבות שלמין” (תשובות הגאונים עמנואל (אופק) סימן קטו).

גם הרמב"ם התנגד לשמות חסרי משמעות שהונהגו לכתוב בקמיעות, וטען שמקורם ברמאים שהוליכו שולל את התמימים: ”ולא יעלה במחשבתך שגעון כותבי הקמיעות, ומה שתשמעהו מהם או תמצאהו בספריהם המשונים, ומשמות חברום, לא יורו על ענין בשום פנים, ויקראו אותן שמות, ויחשבו שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם יעשו נפלאות, כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם... ואחר כך נכתבו הכזבים ההם אשר בדאום הפתאים הראשונים, ונעתקו הספרים ההם לידי הטובים רכי הלב הסכלים אשר אין אצלם מאזנים ידעו בהם האמת מן השקר, והסתירום ונמצאו בעזבונותם ונחשב בהם שהם אמת. וסוף דבר פתי יאמין לכל דבר” (מורה נבוכים חלק א פרק סא וסב)

לדעתו של הרמב"ם שם בן מ"ב היה מורכב ממספר מילים בעלות תוכן ומשמעות עמוקה בסתרי חכמת האלוקות, ולא מילים חסרות פשר. הוא התנגד גם לזיהויים של שמות מעבר לשם בן ארבע האותיות כ"שם המפורש"

היו שהבינו מדברי הרמב"ם התנגדות לכח פעולת השמות בכלל, והסתייגו מדבריו לאור דברי חז"ל.

ראו גם

• שמות של אלוקים ביהדות

לקריאה נוספת

• יעקב עדס, דברי יעקב - בשמות הקודש בהקדמה ענפים א–ג', באתר היברובוקס

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא השם המפורש בוויקישיתוף

• שם המפורש, באתר מכון המקדש

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33890189השם המפורש