שלי אליזבת טיילור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שלי אליזבת טיילור
Shelly Elizabeth Taylor
לידה 1946 (גיל: 78 בערך)
מדינה ארצות הברית
ידועה בשל קוגניציה חברתית, מדעי החברה, פסיכולוגיית הבריאות
השכלה אוניברסיטת קונטיקט (BA), אוניברסיטת ייל (PHD)
מקצוע פרופסור לפסיכולוגיה, סופרת

שלי אליזבת טיילור (באנגלית: Shelley E Taylor; נולדה בשנת 1946) היא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. טיילור קיבלה את הדוקטורט שלה מאוניברסיטת ייל והייתה חלק מהפקולטה של אוניברסיטת הרווארד באופן רשמי[1]. כמי שכותבת שפע של ספרים ומאמרים אקדמיים, טיילור היא דמות מובילה בתחום הפסיכולוגיה החברתית, בשני תת-תחומים: קוגניציה חברתית ופסיכולוגיית הבריאות. ספריה כוללים את אינסטינקט ההשגחה[2] ואת קוגניציה חברתית[3], האחרון מאת שלי טיילור וסוזן פיסק (אנ').

טיילור נכנסה לתפקיד באקדמיה האמריקנית למדעים ב־2009.[4] היא נבחרה לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ב־2018.[5]

ראשית חייה

שלי טיילור נולדה בשנת 1946 בכפר קטן בהר קיסקו, ניו יורק. היא הייתה ילדה יחידה לאביה, מורה להיסטוריה, ואמה, פסנתרנית בסגנונות פופ וג'אז, שלימים נהייתה מורה לפסנתר. טרם אביה הסב למקצוע ההוראה, הוא היה אח מוסמך במחלקה פסיכיאטרית. במהלך מלחמת העולם השנייה, לא היה כשיר לשרת בצבא עקב מחלת הפוליו, ולכן התנדב בחברה בשם 'ידידים' ובנה את בית החולים הראשון לבריאות הנפש באריתריאה. טיילור גדלה בצ'אפקה, הממוקמת שעה נסיעה מהעיר ניו יורק. טיילור למדה בתיכון הוראס גרילי בצ'אפקה. בזמן לימודיה של טיילור בתיכון, אחת המורות שלה להיסטוריה קיבלה מענק מבית הספר ללמד פסיכולוגיה במהלך הקיץ. כששנת הלימודים החלה, במקום ללמד היסטוריה, אותה מורה לימדה פסיכולוגיה. לימודי הפסיכולוגיה היו חוויה משנת חיים עבור שלי טיילור.[1]

מכללה

טיילור החלה ללמוד במכללת קונטיקט בשנת 1964. היא נרשמה לקורסי היסטוריה ופסיכולוגיה, אך נטתה יותר לכיוון לימודי היסטוריה. על אף זאת, המרצה בקורס מבוא לפסיכולוגיה פנתה אליה וציינה כי הופעתה בשיעור העידה, כי עליה להמשיך בלימודי פסיכולוגיה. משהתנגדה, המורה השיבה לה "את תהיי היסטוריונית נוראית." לאחר המפגש ההוא, טיילור הפכה לפסיכולוגית ראשית. במקור, טיילור רצתה להיות פסיכולוגית קלינית, אולם לאחר שבילתה קיץ עם מתנדבים באמריקה, שם עבדה עם גברים מבוגרים המתמודדים עם מחלת הסכיזופרניה, היא לא הרגישה מסופקת דיה והחליטה לעשות מחקר.[6] הניסוי הראשון שלה בדק הערכות של נשים כלפי נשים אחרות, שבחרו לפתח קריירה במקום למלא תפקידים משפחתיים מסורתיים.[1] ביחד עם המנחה האקדמית שלה, שרה קיזלרsara kiesler, טיילור התעניינה בלימודים בבית הספר לתארים מתקדמים. היא התלבטה בין אוניברסיטת רוצ'סטר, על מנת לעבוד עם איליין וולסטר או בין אוניברסיטת ייל, על מנת לעבוד עם דייוויד מטיי. בסופו של דבר, היא החליטה ללכת ללמוד באוניברסיטת ייל.[1]

בית הספר לתארים מתקדמים באוניברסיטת ייל

באוניברסיטת ייל טיילור עבדה בקצרה עם מטיי, אולם תחומי העניין והסגנונות האישיים שלהם לא היו תואמים. טיילור ביקשה לעבוד עם ריצ'רד ניסבט אבל המעבדה שלו הייתה מלאה. בסופו של דבר, טיילור עשתה את עבודת המחקר שלה בנושא תאוריית הייחוס אצל ג'ון מקונאהיי. עבודת המחקר שלה התמקדה בתאוריית התפיסה העצמית של דריל בם והתייחסה לשאלה אם אנשים מסיקים את עמדותיהם מהתנהגותם. היא מצאה, כי משוב שלילי על התנהגותו של אדם, מתקבל כבסיס לגישותיו, רק אם הוא תואם את עמדותיו שהיו קיימות קודם לכן.[7]

בעת שהותה בייל היא פגשה עוד מספר אנשים, שלימים יהיו מובילים בחקר הפסיכולוגיה, כמו מארק זנה, מייקל סטורמס, אלן לנגר (אנ'), קרול דווק, ג'יימס קוטטינג, הנרי רודיגר ורוברט קראוט (אנ'). אדם משמעותי מאוד בקריירה האקדמית של טיילור היה קנת קניסטון, פסיכיאטר בבית הספר לרפואה בייל. בדרך כלל קניסטון לא עבד עם סטודנטים לתארים מתקדמים בפסיכולוגיה, אך לאחר שכנוע מתון הוא לימד את טיילור וכמה סטודנטים אחרים על שימוש בראיונות ככלי לייצור ובחינת השערות.[1]

טיילור אף הושפעה מתנועת הנשים של שנות השישים. היא הצטרפה לתנועת השחרור לנשים של ניו הייבן וסייעה בארגון הפגנות, ישיבות, הפגנות וכנסים. היא נעצרה פעם אחת משום שהסתערה על מורס (אנ'), מועדון בייל שבמקור היה פתוח רק לגברים. בתוך חודשים, המדיניות שונתה והותרה כניסה לנשים. את הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה חברתית קיבלה טיילור בייל בשנת 1972.[8] כשהייתה בייל, טיילור פגשה גם את בעלה לעתיד, האדריכל מרווין פרננדס. לאחר פועלה בייל היא קיבלה משרה בהרווארד.[1]

הרווארד

לאחר ייל, טיילור ובעלה עברו לקיימברידג, והיא עבדה במחלקה לפסיכולוגיה ויחסים חברתיים של הרווארד. בשלב זה, היא התעניינה מאוד בקוגניציה חברתית והתבססה רבות על תאוריית הייחוס. טיילור במאמרה בשנת 1982 ,[9] הייתה בין הראשונים ליישם את עבודתם פורצת הדרך של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי על היוריסטיקה והטיות לתחום הפסיכולוגיה החברתית.

קוגניציה חברתית

עם תואר ראשון בהרווארד, טיילור החלה בתוכנית מחקר בנושא "בולטות" וההשפעות שיש לבולטות על מסקנות האנשים.[1] טיילור עשתה גם עבודות אחרות בנושא בולטות בכל הקשור לסטריאוטיפים והטיות קוגניטיביות. לדוגמה, במאמרה בשנת 1981[10] היא גילתה שאם אדם בתחום שלך הוא חבר בודד בקבוצה, יש סיכוי גבוה יותר שיראו אותו בתפקיד סטריאוטיפי מאשר אם האדם היה חבר בקבוצת הרוב וזהותו הייתה בולטת יותר. כך, כאשר אנשים התבוננו בקבוצת גברים ונשים המנהלים דיון, הצופים ארגנו את זיכרונם סביב מגדר. בעוד אנשים עשויים לייחס באופן שגוי תגובה מאדם לאדם אחר, זה בדרך כלל היה ערבוב הערות של אישה עם אישה אחרת או שילוב הערות של גבר עם גבר אחר.

טיילור תרמה תרומה לקוגניציה חברתית עם תופעה בשם "top of the head phenomena". במאמרם של טיילור ופיסק בשנת 1978,[10] נמצא כי בתופעה זו "ככל ששחקן בולט יותר כך הצופה ייחס לו או לה יותר עניין וסיבתיות מאשר לשחקנים פחות בולטים. כך, במאמרם של גוטלס ועמיתים בשנת 2004,[10] דווח כי במצב עם מנהיג ברור, המנהיג נתפס כגורם לאירוע לעומת אירועים חיצוניים או לעומת שחקנים אחרים פחות בולטים, גם כשזה לא נכון. השערתם היא שאנשים מתמקדים בעיקר בבולטות של אדם לצורך קביעת החלטות, לעומת הבנה אמיתית של מצב נתון.

בשנת 1984, טיילור כתבה יחד עם תלמידתה לשעבר סוזן פיסק ספר שכותרתו קוגניציה חברתית. ספר זה שימש בהרחבה כלי המגדיר את התחום המתהווה של הקוגניציה החברתית. מהדורה שנייה פורסמה בשנת 1991, אשר נכתבה תחת הכותרת "קוגניציה חברתית: ממוח לתרבות" אשר הופיעה בשנת 2007. טיילור ערכה מחקר על תהליכי השוואה חברתיים וממשיכה גם היום לערוך ולפרסם מחקרים בנושא קוגניציה חברתית לאורך שנות ה -90 וה -2000.

פסיכולוגיית הבריאות

בסביבות 1976, ג'ודית רודין (אנ') יצרה קשר עם טיילור, על מנת שתעשה מצגת בנוגע לפרספקטיבה של פסיכולוגיה חברתית על סרטן השד. אך באותה תקופה עוד לא היו מחקרים ששילבו בין פסיכולוגיה חברתית לבריאות. לכן טיילור, וחברה חולת סרטן השד באותה תקופה, סמדר לוין, החליטו לחקור את הקשר בין פסיכולוגיה חברתית למה שידוע כפסיכולוגיית הבריאות. טיילור, בשיתוף עם פסיכולוגים חברתיים נוספים, כגון האוורד פרידמן וכריסטין דנקן-שכטר, סייעו בהתפתחות פסיכולוגיית הבריאות כמומחיות. אך בשל קשיים בפיתוח התחום בהרווארד ובשל המרחק הרב בין בית הספר לרפואה למרכז הקמפוס, טיילור ביקשה מנשיא האוניברסיטה באותה תקופה, דרק בוק (אנ'), סכום התחלתי לפיתוח תוכנית בפסיכולוגיה חברתית בהרווארד. הוא סיפק 10,000$ הדולר הראשונים לפיתוח התחום בהרווארד. אולם, תקופת עבודתה של טיילור בהרווארד תמה, והיא עברה לאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.[1]

אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס

ב-1979, טיילור הצטרפה לפקולטה של אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, בה הייתה התעניינות בפיתוח פסיכולוגיית הבריאות. ב-1981 טיילור פנתה וזכתה בפרס מאת המכונים הלאומיים לחקר בריאות ופיתוח מדענים, בעזרתם התאפשר לה לקבל הכשרה נוספת בתהליכי מחלה. פרס זה ניתן לטווח של 10 שנים, ואיפשר לה ללמוד הערכות ושיטות ביולוגיות. יחד עם הפסיכולוג הביולוגי, גון ליבסקינד, טיילור יכלה לחקור לחצים, ואת השפעתם על מנגנונים לוויסות לחץ.

בתקופה זו, גברה התעניינותה בדרכי התמודדותן של נשים חולות בסרטן השד. טיילור החלה בסדרת ראיונות אינטנסיבים של החולות ובני זוגן לגבי התנסותם עם המחלה. דרך רעיונות אלו, טיילור גילתה שחלק מאמונותיהן של הנשים היו בדרגה מסוימת אשליות. הן יצרו אמונות אשלייתיות לגבי יכולתן להחלים מהמחלה. מחקרה של טיילור בשנת 1983[11] על נשים אלו הוביל לפיתוח התיאוריה של טיילור על עיבוד קוגניטיבי. עיבוד קוגניטיבי גורס כי כאשר אדם עומד בפני מצב מסכן חיים, הסתגלותו מתרכזת סביב חיפוש משמעות, השגת שליטה בסיטואציה והגברת ההערכה העצמית.[11] מחקר זה החל את דרכה באחד מהנושאים החשובים בה עסקה, אשליות חיוביות.

אשליות חיוביות

ב 1988, טיילור ועמיתה לתחום ג'ונתן בראון פרסמו מחקר בנושא "אשליות וחלומות: פרספקטיבה פסיכולוגית חברתית על בריאות הנפש", אחד מהכתבים המפורסמים בפסיכולוגיה בכל הזמנים.[12] מחקרה של טיילור על אשליות חיוביות הוא אחד מעבודותיה המשפיעות והידועות. טיילור תיארה את השימוש באשליות חיוביות כך: "יותר מהתפיסה של עצמם, של העולם, ושל העתיד בצורה נכונה, רוב האנשים מתייחסים לעצמם, לנסיבותם, ולעתיד בצורה חיובית יותר ממה שנכון מבחינה אובייקטיבית. אשליות אלו נגלות כברות הסתגלות, וכמקדמות את בריאות הנפש יותר מהחלשתה".[13]

עבודתה של טיילור בשנת 1993[14] על אשליות חיוביות גררה ביקורת רבה מפסיכולוגים חברתיים רבים. לדוגמה: שדלר, מיימן, ומניס דיווחו על עדויות לאפשרות שאשליות חיוביות אינן ניתנות להסתגלות. אנשים בעלי ראייה חיובית גבוה מדי היו בעלי הסתגלות נמוכה מדי בראיונות קליניים. בנוסף לכך, אנשים בעלי "בריאות נפשית אשלייתית" הם גם בעלי תגובות ביולוגיות חזקות יותר בהשפעת משימות מלחיצות. ממצאים אלו נגדו לממצאיה של טיילור שמצאו שחולי סרטן בעלי אשליות חיוביות היו בעלי אחוזי תמותה פחותים מחולי סרטן ללא אשליות חיוביות. בעקבות זאת טיילור ביצעה מחקרים נוספים שהוכיחו כי חולי איידס (AIDS), בעלי אשליות חיוביות בנוגע ליכולתם להחלים מהמחלה, חיו חיים ארוכים יותר וסיכוייהם לפתח תסמינים אופייניים למחלה היו נמוכים יותר לאורך זמן.[15]

מחקרה על אשליות חיוביות השפיע על חייה האישיים של טיילור. לדבריה "מהראיונות עם אותן נשים על תובנותיהן, שהושפעו מהמחלה, אנשים אמרו שמערכות יחסים הם הדבר החשוב ביותר שיש לאדם, ושילדיהם היו התוצר החשוב ביותר של חייהם... הלכתי הביתה, ודיברתי עם בעלי, שקלנו להביא ילד לעולם."[16] טיילור ובעלה הביאו שני ילדים, בת ובן.

מדעי החברה

באמצע שנות ה-90, טיילור לקחה חלק ברשת מקארתור על מצב כלכלי ובריאות, ופתחה עניין במנגנון המחבר בין מצבים פסיכולוגיים לתוצאות בריאותיות. טיילור, בשיתוף עם קולגות מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, רנה רפטי ותרזה סימאן כותבות מאמר בעיתון פופולרי: "פסיכולוגיית הבריאות: מהי סביבה שאינה בריאה וכיצד היא חודרת תחת העור?".[17] במאמר זה הן חוקרות תהליכים בהם סביבות בעלי גירויים מלחיצים כגון עוני, אלימות, איום, וגורמי לחץ כרוניים אחרים, מובילים להבדלים בתוצאות בריאותיות בהתאם למעמד חברתי כלכלי. טיילור השתמשה בקונספט עומס אלוסטטי (אנ'), של ברוס מקאוון, הצטברות סימני בלאי על הגוף. בעבודה עקבית עם רפטי וסימאן, טיילור מצאה שסביבות משפחתיות בעלות סיכון, חוזים תופעות כגון לחץ דם וקצב לב גבוהים, מדרון קורטיזול שטוח מוגבה במשימות מעבדתיות מלחיצות.[18] טיילור התעניינה בנוסף בתמיכה חברתית והתקשרותה לביולוגיה. היא חקרה הבדלים תרבותיים בתמיכה חברתית וכיצד הם משפיעים על ההסתגלות לאירועי חיים מלחיצים. היא מצאה בנוסף, שאנשים בעלי משאבים פסיכולוגיים סובלים פחות מתגובות הלב וכלי הדם, וציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח-בלוטת יותרת הכליה, ללחץ.[1] התעניינותה בתמיכה חברתית השפיעה על מודל הנטייה וההתיידדות שפיתחה טיילור.

טיילור נעשתה דמות מובילה בתחום המתחדש של מדעי המוח. עבודה זו בשנת כללה מחקר בשימוש בדימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI), שנעשה בשיתוף עם קולגות מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, מתיו ליברמן ונעמי אייזנברגר. באחד המחקרים של טיילור עם עמיתיה בשנת 2006,[19] נמצא שילדים ממשפחות וסביבות בסיכון בעלי ויסות רגשות נמוך בתגובה למצבי לחץ, שניתן לראות ברמה עצבית במחקר נוסף בשנת 2007 ,[20] נמצא שרמה גבוהה של תמיכה חברתית, הכרחית לתגובות מחלישות נוירואנדוקריניים ללחץ, דרך אקטיבציה מופחתת של אזורי מוח שונים כגון dACC. הם עשו מחקרים נוספים[21] על מוביל הסרטונין, פולימורפיזם, ועל פלאזמה אוקסיטוצין פלאזמה ווזופרסין.[22]

מודל הנטייה וההתיידדות

בשנת 2000, טיילור וקולגות פיתחו את מודל הנטייה וההתיידדות כתגובה ללחץ. מודל זה עומד בניגוד ל"תגובת הילחם או ברח", המצהירה שבעומדנו בפני גורם לחץ מסכן, תגובתנו תהיה מלחמה, או בריחה. בניגוד לכך, הנטייה וההתיידדות מתפתחת מבחינה אבולוציונית וטוענת ש"אנשים, ובמיוחד נשים, פיתחו אמצעים חברתיים להתמודדות עם לחץ, שעירב דאגה לצאצאים, הגנה עליהם בפני נזק, ופניה לקבוצה החברתית להגנה על הפרט וצאצאו."[1] טיילור הניחה שהילחם או ברח לא יהיה הסתגלותי מבחינה אבולוציונית לנשים, כמו לגברים, בגלל היותן אמהות לילדים צעירים. כדבריו של ראגאן גורונג, קולגה של טיילור ומפתח התאוריה:

"מודל ה"הילחם או ברח" מבוסס על ההשערה הפשוטה שגופינו מכין אותנו לפעולה, להילחם עם אויב או לברוח ממנו. אך מעמדה אבולוציונית נשים התפתחו כמטפלות; בייחוס מודל ההילחם וברח לנשים, אם הבחירה היא מלחמה והאישה מפסידה, התוצאה היא הפקרה של צאצא. באותה מידה אם הבחירה היא בבריחה, הבריחה קשה יותר עם הצאצא כאשר אין אפשרות להשאירו מאחור".[23]

על כן, נשים נוהגות ליצור חברויות על מנת למצוא עזרה במצבי לחץ. ממחקרם של טיילור ורפטי נמצא, שבמצבי לחץ נשים בדרך כלל פנו לטפל בילדיהם הפגיעים, לעומתם גברים שהתרחקו מחיי המשפחה.[23] אוקסיטוצין- הורמון רבייה נשי מעורב בדרך כלל בהתחברות בזוגות, ואנדורפינים- חלבונים משככי כאבים, הושערו להיות מנגנונים ביולוגיים בהם אנו משתמשים לנטייה והתיידדות. מתחום מחקר זה, טיילור כתבה: "אינסטינקט הנטייה וההתיידדות: נשים, גברים, והביולוגיה של מערכות יחסים"

פרסים והוקרה

פרסומים

ספרים

  • Fiske, S. T., & Taylor, S. E. (2013). Social cognition: From brains to culture. Sage.
  • Fiske, Susan T.; Schacter, Daniel L.; Taylor, Shelley E. (2011). Annual Review of Psychology. 62. Palo Alto, Calif: Annual Reviews. מסת"ב 9780824302627.
  • Fiske, Susan T.; Schacter, Daniel L.; Taylor, Shelley E. (2012). Annual Review of Psychology. 63. Palo Alto, Calif: Annual Reviews. מסת"ב 9780824302634.

פרקים מתוך ספרים

  • Taylor, S. E. (1981). A categorization approach to stereotyping. Cognitive processes in stereotyping and intergroup behavior, 832114.
  • Taylor, S. E. (1982). The availability bias in social perception and interaction. In D. Kahneman, P. Slovic & A. Tversky (Eds.) Judgment under uncertainty: Heuristics and biases (pp. 190–200). New York: Cambridge University Press.
  • TAYLOR, S. E. (2008). From social psychology to neuroscience and back. JOURNEYS IN SOCIAL PSYCHOLOGY, 39.
  • Levine, R., Rodrigues, A., & Zelezny, L. (2013). Journeys in social psychology: Looking back to inspire the future. Taylor & Francis.
  • Goethals, G. R., Sorenson, G. J., & Burns, J. M. (Eds.). (2004). Encyclopedia of leadership. Sage Publications.

מאמרים שפורסמו בכתבי עת

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 Journeys in Social Psychology, Taylor & Francis, 2013-10-28, מסת"ב 978-0-203-88813-1
  2. ^ L A Dredge, I McMartin, Geochemical reanalysis of archived till samples from northernmost Manitoba, 2007
  3. ^ Shelley E. Taylor - Google Scholar Citations, scholar.google.com
  4. ^ Editor, 72 new members chosen by Academy, Physics Today, 2009-04-28 doi: 10.1063/pt.4.1628
  5. ^ Editor, Committee members guide Spring Meeting, Journal of the American Oil Chemists Society 52, 1975-01, עמ' a36–a36 doi: 10.1007/bf02641434
  6. ^ B. Azar, Profile of Shelley E. Taylor, Proceedings of the National Academy of Sciences 107, 2010-11-15, עמ' 20153–20155 doi: 10.1073/pnas.1015740107
  7. ^ Shelley E. Taylor, On inferring one's attitudes from one's behavior: Some delimiting conditions., Journal of Personality and Social Psychology 31, 1975-01, עמ' 126–131 doi: 10.1037/h0076246
  8. ^ Shelley E. Taylor, shelley.taylor.socialpsychology.org
  9. ^ Shelley E. Taylor, Judgment under Uncertainty, Cambridge University Press, 1982-04-30, עמ' 190–200, מסת"ב 978-0-521-28414-1
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 David L. Hamilton, Cognitive Processes in Stereotyping and Intergroup Behavior, 2015-08-11 doi: 10.4324/9781315668758
  11. ^ 11.0 11.1 Shelley E. Taylor, Adjustment to threatening events: A theory of cognitive adaptation., American Psychologist 38, 1983-11, עמ' 1161–1173 doi: 10.1037/0003-066X.38.11.1161
  12. ^ Shelley E. Taylor, Jonathon D. Brown, Illusion and well-being: A social psychological perspective on mental health., Psychological Bulletin 103, 1988, עמ' 193–210 doi: 10.1037/0033-2909.103.2.193
  13. ^ Dana S. Dunn, Wayne Weiten, Jeremy Ashton Houska, The Oxford Handbook of Undergraduate Psychology Education, Oxford University Press, 2015-08-01, מסת"ב 978-0-19-993381-5
  14. ^ Jonathan Shedler, Martin Mayman, Melvin Manis, The illusion of mental health., American Psychologist 48, 1993, עמ' 1117–1131 doi: 10.1037/0003-066X.48.11.1117
  15. ^ Editor, Journeys in social psychology: looking back to inspire the future, Choice Reviews Online 46, 2008-11-01, עמ' 46–1771-46-1771 doi: 10.5860/choice.46-1771
  16. ^ B. Azar, Profile of Shelley E. Taylor, Proceedings of the National Academy of Sciences 107, 2010-11-23, עמ' 20153–20155 doi: 10.1073/pnas.1015740107
  17. ^ Shelley E. Taylor, Rena L. Repetti, Teresa Seeman, HEALTH PSYCHOLOGY: What is an Unhealthy Environment and How Does It Get Under the Skin?, Annual Review of Psychology 48, 1997-02, עמ' 411–447 doi: 10.1146/annurev.psych.48.1.411
  18. ^ Shelley E. Taylor, Jennifer S. Lerner, Rebecca M. Sage, Barbara J. Lehman, Early Environment, Emotions, Responses to Stress, and Health, Journal of Personality 72, 2004-12, עמ' 1365–1394 doi: 10.1111/j.1467-6494.2004.00300.x
  19. ^ Shelley E. Taylor, Naomi I. Eisenberger, Darby Saxbe, Barbara J. Lehman, Neural Responses to Emotional Stimuli Are Associated with Childhood Family Stress, Biological Psychiatry 60, 2006-08, עמ' 296–301 doi: 10.1016/j.biopsych.2005.09.027
  20. ^ Naomi I. Eisenberger, Shelley E. Taylor, Shelly L. Gable, Clayton J. Hilmert, Neural pathways link social support to attenuated neuroendocrine stress responses, NeuroImage 35, 2007-05, עמ' 1601–1612 doi: 10.1016/j.neuroimage.2007.01.038
  21. ^ Shelley E. Taylor, Gian C. Gonzaga, Laura Cousino Klein, Peifeng Hu, Relation of Oxytocin to Psychological Stress Responses and Hypothalamic-Pituitary-Adrenocortical Axis Activity in Older Women, Psychosomatic Medicine 68, 2006-03, עמ' 238–245 doi: 10.1097/01.psy.0000203242.95990.74
  22. ^ Shelley E. Taylor, Shimon Saphire-Bernstein, Teresa E. Seeman, Are Plasma Oxytocin in Women and Plasma Vasopressin in Men Biomarkers of Distressed Pair-Bond Relationships?, Psychological Science 21, 2009-12-17, עמ' 3–7 doi: 10.1177/0956797609356507
  23. ^ 23.0 23.1 Shelley E. Taylor, Tend-And-Befriend Response, Encyclopedia of Social Psychology, SAGE Publications, Inc.
  24. ^ APA Award for Distinguished Scientific Contributions, PsycEXTRA Dataset, ‏2013
  25. ^ Division One Announces William James Award, PsycEXTRA Dataset, ‏1986
  26. ^ Editor, Ray Hall receives Alliance Healthcare’s lifetime achievement award, The Pharmaceutical Journal, 2013 doi: 10.1211/pj.2013.11115183
  27. ^ Editor, Peter Zoller and Ignacio Cirac win the BBVA Foundation Frontiers of Knowledge Award in Basic Sciences, Physics Today, 2009-02-02 doi: 10.1063/pt.4.1627
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "שלי אליזבת טיילור".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34143134שלי אליזבת טיילור

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שלי_אליזבת_טיילור&oldid=2197050"