שיטת קודאי
שיטת קודאי (באנגלית: The Kodály Method) המוכרת גם בשם "הרעיון של קודאי", היא גישה לחינוך מוזיקלי, שהמלחין ההונגרי זולטאן קודאי פיתח בהונגריה באמצע המאה ה-20. הגותו בנושא החינוך שימשה השראה לשיטה, שפותחה בשנים הבאות בידי עמיתיו למקצוע, ביניהם רוברטו גויטרה, מנצח מקהלה ומורה איטלקי והמחנכת קטינקה דניאל, שהייתה חלוצת השיטה בארצות הברית לאחר שהיגרה לשם בשנת 1960.[1]
היסטוריה
קודאי החל להתעניין בחינוך מוזיקלי לילדים בשנת 1925, כשהזדמן לו לשמוע תלמידים מזמרים שירים שלמדו בבית הספר. קודאי נחרד מרמת השירה של הילדים, וגמר אומר לעשות משהו לשיפור מערכת החינוך המוזיקלי בהונגריה. הוא כתב כמה וכמה מאמרים, טורים ומסות מעוררי מחלוקת בכוונה להביא למודעות לנושא החינוך המוזיקלי. בכתביו, מתח קודאי ביקורת על בתי הספר, שעשו שימוש במוזיקה נחותה ולימדו מוזיקה רק בחטיבת הביניים. קודאי טען, שמערכת החינוך המוזיקלי זקוקה למורים טובים יותר, לתוכנית לימודים משופרת ולהקצאת זמן רב יותר להוראת מוזיקה.
החל ב-1935 החל קודאי, יחד עם עמיתו ינו אדם, במיזם ארוך-טווח להכנסת תיקונים בהוראת המוזיקה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים, באמצעות יצירה פעילה של תוכנית לימודים חדשה ושיטות הוראה חדשות, לצד כתיבת יצירות מוזיקליות חדשות לילדים. עבודתו הביאה להוצאה לאור של כמה ספרים עתירי השפעה, שהטביעו חותם עמוק על החינוך המוזיקלי, הן בהונגריה והן מחוצה לה.
מאמציו של קודאי נשאו לבסוף פרי ב-1945, כשהממשלה ההונגרית החדשה החלה ליישם את רעיונותיו בבתי הספר הציבוריים. הפיקוח הסוציאליסטי על מערכת החינוך זירז את מיסודן של שיטות קודאי ברחבי המדינה. בית הספר היסודי המוזיקלי הראשון, שבו הייתה הוראת מוזיקה יום-יומית. נפתח ב-1950. בית הספר נחל הצלחה רבה כל כך, שמעל מאה בתי ספר יסודיים למוזיקה נפתחו במהלך העשור הבא. אחרי כחמש-עשרה שנים, היו כמחצית מבתי הספר היסודיים בהונגריה לבתי ספר מוזיקליים.
הצלחתו של קודאי פשטה עם הזמן אל מעבר לגבולות הונגריה. שיטת קודאי הוצגה לראשונה לקהילה הבינלאומית ב-1958, בכנס של האגודה הבינלאומית למחנכי מוזיקה (I.S.M.E.) שהתקיים בווינה. בכנס אחר של האגודה, בשנת 1964 בבודפשט, אפשרו למשתתפים תצפית מיד ראשונה בעבודתו של קודאי וחוללו גל של התעניינות. מחנכי מוזיקה מרחבי העולם נסעו להונגריה לבקר בבתי הספר למוזיקה של קודאי. הסימפוזיון הראשון שהוקדש כל-כולו לשיטת קודאי נערך באוקלנד, קליפורניה ב-1973; באירוע זה נחנכה אגודת קודאי הבינלאומית. כיום נעשה שימוש בשיטות המבוססות על שיטת קודאי בכל רחבי העולם.
פדגוגיה
בהציבם עקרונות אלה כיסוד, פיתחו עמיתיו של קודאי, ידידיו והמוכשרים בסטודנטים שלו את הפדגוגיה בפועל, זו המכונה כיום "שיטת קודאי". רבות מן הטכניקות המשמשות בשיטה זו הותאמו משיטות קיימות. יוצרי שיטת קודאי חקרו טכניקות חינוך מוזיקלי, שהיו בשימוש ברחבי העולם ומיזגו בשיטה את אלה שנראו להם הטובות ביותר והמתאימות ביותר לשימוש בהונגריה.
שיטת קודאי משתמשת בגישת התפתחות הילד ליצירת רצף, המציג כישורים בהתאמה ליכולות הילד. הצגת המושגים החדשים פותחת באלה הקלים ביותר לילד ומתקדמת אל הקשים יותר. ילדים מתוודעים אל מושגים מוזיקליים באמצעות התנסויות כמו האזנה, שירה או תנועה. רק לאחר שהילדים מכירים היטב מושג הם לומדים לרשום אותו בתווים. כל מושג שנלמד מחוזק בחזרה מתמדת, באמצעות משחקים, תנועה, שירים ותרגילים.
שיטת קודאי משלבת הברות מקצב הדומות לאלה שיצר במאה ה-19 התאורטיקאי הצרפתי אמיל שווה. שיטה זו מקצה לערכי התווים הברות מיוחדות, שמבטאות את משכיהן. לדוגמה, תווי רבע מבוטאים בהברה "טה" ואילו צמדי שמיניות מבוטאים באמצעת ההברות "טי-טי". ערכי תווים ארוכים יותר מבוטאים בהארכת ה"טה" ל-"טה-א" "טה-או" (חצי תו), "טה-א-א" או "טה-או-או" (חצי מנוקד) ו-טה-א-א-א-" או "טה-או-או-או" (תו שלם). הברות אלה משמשות בקריאה מהדף או בביצוע מקצבים באופן אחר.
מקצב ותנועה
שיטת קודאי כוללת גם את השימוש בתנועה קצבית, טכניקה שההשראה לה באה מעבודתו של מחנך המוזיקה השווייצרי אמיל ז'אק-דלקרוז. קודאי הכיר את הטכניקות של דאלקרוז וקיבל את דעתו, שתנועה מהווה כלי חשוב בהפנמת מקצב. כדי לחזק מושגים ריתמיים חדשים, משתמשת שיטת קודאי במגוון תנועות ריתמיות, כגון הליכה, ריצה, צעידה ומחיאת-כף. את אלה אפשר לבצע תוך האזנה למוזיקה או שירה. (חלק מתרגילי השירה דורשים מן המורה להמציא תנועות ריתמיות שילוו את השירים.)
רצף מקצבי ותיווי
השימוש במושגים ריתמיים נעשה בצורה נאותה להתפתחות הילד, המבוססת על התבניות הריתמיות של מוזיקת העם שלהם (לדוגמה, מקצב 6/8 שכיח יותר באנגלית מ-2/4, ועל כן יש להשתמש בו בתחילה). הערכים הריתמיים הראשונים הנלמדים הם רבעים ושמיניות, המוכרים לילדים כמקצבי ההליכה והריצה שלהם עצמם. ההתנסות הראשונה במקצבים נעשית באמצעות האזנה, דיבור בהברות מקצביות, שירה וביצוע סוגים שונים של תנועה ריתמית. רק לאחר שהתלמידים מפנימים את המקצבים האלה, מציגים לפניהם את כתב התווים. שיטת קודאי עושה שימוש בצורה מפושטת של כתב תווין ריתמי, שבה נכתבים ראשי תווים רק בשעת הצורך, למשל בחצאי תווים ובתווים שלמים.
סולפג' דו נודד
שיטת קודאי עושה שימוש במערכת של הברות סולפג' דו נודד (moveable do), שבה משתמשים בשירה מהדף בשמות הברות מקבילות לדרגות הסולם (דו, רה, מי פה, סול, לה, סי), אך בלי קשר למיקומם של התווים על החמשה, בניגוד לשיטת סולפג' דו קבוע (fixed do). השיטה מבוססת על ההבנה, שכל סולם מז'ור באשר הוא מתחיל בהברה "דו" וכל סולם מינור מתחיל בהברה "לה", בלי קשר לטוניקה של הסולם ולסימני הדיאז או הבמול שליד המפתח. ההברות מצביעות על תפקיד בתוך הסולם ועל היחסים בין הגבהים, לא על גובה אבסולוטי. קודאי התוודע לטכניקה זו כשביקר באנגליה, שם הייתה בשימוש מערכת דו לא-קבוע, ששרה גלובר יצרה וג'ון קרוון הרחיב. מערכת זו הייתה מקובלת בשימוש כלל-ארצי כחלק מהכשרת מקהלות. קודאי מצא שסולפג' דו לא-קבוע מסייע לפיתוח תחושה של תפקוד טונאלי, המשפר את יכולות קריאת התווים של התלמידים. קודאי גרס, שסולפג' דו לא-קבוע צריך להקדים את ההיכרות עם החמשה, ופיתח סוג של קצרנות שעושה שימוש בקיצורי סולפג' עם תיווי ריתמי פשוט. עם זאת, קוראי תווים ובייחוד בעלי שמיעה אבסולוטית מתקשים מאד בשירה לפי שיטה זו.
רצף מלודי ופנטטוניות
הצגת הדרגות בסולם מתבצעת בהתאם לדפוסי התפתחות הילד. ספרי התרגילים הראשונים של קודאי התבססו על סולם דיאטוני, אבל מחנכים נוכחו לדעת לאחר זמן קצר שילדים מתקשים לשיר חצאי טונים בנעימה ולנווט בטווח רחב כל כך. זו הסיבה לכך, שהסולם הפנטטוני הוכנס לשימוש בתור מדרגת מעבר. תרגילי קודאי מתוקנים מתחילים בטרצה קטנה (סול-מי) ואחר, בזה אחר זה, נוספים לה, דו ורה. רק לאחר שהילדים מרגישים בנוח עם הצלילים האלה והמרווחים ביניהם, נוספים גם פה וסי, מבצע קל ופשוט פי כמה כשמלמדים אותו ביחס לסולם הפנטטוני שכבר נלמד והתקבע בתודעה. קודאי גרס, שכל עם צריך ליצור לעצמו רצף מלודי ייחודי לו, מבוסס על המוזיקה העממית שלו.
סימני יד
סימני יד, הלקוחים גם הם מתורתה של קרוון, מלווים תרגילי שירה כעזר חזותי. הטכניקה הזו מקציבה לכל דרגה בסולם סימן יד המדגים את הפונקציה הטונאלית המיוחדת לה. לדוגמה, דו, מי וסול מופיעים כקבועים, בעוד שפה וסי מצביעים בכיוון של מי ודו, בהתאם לכך, סימן היד לרה מרמז על תנועה אל דו וזה של לה אל סול. קודאי הוסיף לסימני היד של קרוון תנועה עולה/יורדת, המציגה לילדים בפועל את גובה או עומק הצליל. הסימנים מבוצעים בקדמת הגוף, כשדו יורד בערך לגובה המותניים ולה נמצא בגובה העיניים. המרחק ביניהם תואם את גודל המרווח שהם מייצגים. סימני הידיים מופיעים בסרט "מפגשים מן הסוג השלישי" משנת 1977.
חומרים
החומרים המשמשים בשיטת קודאי לקוחים אך ורק משני מקורות: מוזיקה עממית "אותנטית" ומוזיקה מולחנת "משובחת". מוזיקה עממית נחשבה למכשיר האידיאלי להכשרה מוזיקלית מוקדמת בזכות המבנים הקצרים שלה, סגנונה הפנטטוני ושפתה הפשוטה. מתוך הרפרטואר הקלאסי, תלמידי בית ספר יסודי שרים יצירות של מלחינים דגולים מתקופת הבארוק, התקופה הקלאסית והתקופה הרומנטית, ואילו תלמידי חטיבות ביניים והתיכון שרים גם מוזיקה של המאה ה-20.
קודאי אסף, הלחין וערך מספר רב מאד של יצירות למטרות פדגוגיות. יחד עם בלה בארטוק ואחרים, אסף קודאי והוציא לאור שישה כרכים של מוזיקת-עם הונגרית, הכוללים יותר מאלף שירי ילדים. בחלק גדול מספרות זו נעשה שימוש בספרי הזמרה ובספרי הלימוד של שיטת קודאי. היה צורך במוזיקה באיכות גבוהה בתבניות קצרות ופשוטות, כדי לגשר על הפער בין מוזיקת עם ויצירות קלאסיות. למטרה זו, חיבר קודאי אלפי שירים ותרגילים לשירה מהדף, שיצרו יחדיו שישה-עשר ספרי-לימוד, שישה מהם בני כרכים אחדים, שכל אחד מהם מכיל למעלה ממאה תרגילים כל אחד. מכלול יצירותיו הפדגוגיות של קודאי יצאו לאור במקובץ בהוצאת בוזי והוקס בשם "השיטה הכוראלית של קודאי".
תוצאות
מחקרים מלמדים, ששיטת קודאי משפרת אינטונציה, כישורים ריתמיים, קריאת תווים ויכולת לבצע תפקידי שירה במורכבות גדלה והולכת. מלבד במוזיקה, הוכח שהשיטה משפרת תפקוד תפיסתי, גיבוש מושגים, כישורים מוטוריים וביצוע בתחומים עיוניים אחרים כמו קריאה ומתמטיקה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ חוי צ'י ואנג, "קטינקה (סקיפיאדס) דניאל" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
