שטורובו

שטורובו
Štúrovo
Párkány
	סמל עיריית שטורובו
	מראה העיר מגגה של בזיליקת אסטרגום שמצדו השני של נהר הדנובה
מדינה	סלובקיה
מחוז	ניטרה
נפה	נובה זמקי
ראש העיר	ינו סאבו
שמות קודמים	קוקות
שטח	13.13 קמ"ר
גובה	111 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	10,279 (2018)
‑ צפיפות	780 נפש לקמ"ר (2018)
אזור זמן	UTC +1
	https://www.sturovo.sk/
	(למפת סלובקיה רגילה) ברטיסלאבה טרנבה טרנצ'ין ניטרה ז'ילינה באנסקה; ביסטריצה; פרשוב קושיצה צ'כיה פולין אוק. רו. הונגריה א; ו; ס; ט; ר; י; ה; שטורובו

שטורובו (בסלובקית: Štúrovo), ידועה גם בשמה ההונגרי פארקן (בהונגרית: Párkány) היא עיירה בסלובקיה, על גדת נהר הדנובה. בשנת 2018 אוכלוסיית העיירה עמדה על 10,279 נפשות.

בגדה הנגדית לשטורובו נמצאת העיר ההונגרית אסטרגום. גשר מריה ולריה עומד בין שתי הערים ומחבר ביניהן. הגשר נהרס פעמיים, ב-1919 וב-1944 במהלך מלחמת העולם השנייה, ונבנה מחדש בשנת 2001.

אטימולוגיה

שמה הראשוני של העיירה היה קוקות - המילה הסלאבית לתרנגולת^[2] (המילה עדיין קיימת בסלובקית אך נחשבת וולגרית). לאחר מכן אומץ השם הטורקי צ'יגרדלן פארקני - "המבצר שדוקר את כבדו של האויב", בעקבות ההשפעה העות'מאנית. שמה הנוכחי של העיירה אומץ לאחר מלחמת העולם השנייה והיא נקראת שטורובו על שם ליודוביט שטור, איש התנועה הלאומית הסלובקית.

התושבים, הונגרים ברובם, ניסו להחזיר את השם הישן של העיירה במשאל עם מקומי מאולתר שנערך ב-1991, אך הממשלה סירבה.^[3] השם ההונגרי פארקן משומש כשם העיירה באופן רשמי כשמתייחסים אליה בהונגרית.^[4]

היסטוריה

אזור העיירה היה מיושב מזמנים פרהיסטוריים, הודות למקום האסטרטגי והנוח בו היא נמצאת. העיירה הייתה מיקום נוח מאוד למעבר בדנובה, וחלק מהלימס בתקופה הרומית, תחת השם אוואנום. במהלך המאה ה-16, לאחר שהטורקים כבשו את בודה ב-1541, העיר, יחד עם אסטרגום, נפלה לידיים עות'מאניות. ניסיונות רבים לקחת את השליטה במקום מהטורקים נעשו במהלך השנים, אבל אף אחד לא הצליח עד שנת 1683, כשהטורקים הפסידו בקרב פארקן לאימפריה הרומית הקדושה.

המקום הפסיד ממעמדו במהלך התקופה העות'מאנית וחזר למעמדו הרם כעיר מחוז במהלך תקופת מלכות מריה תרזה קיסרית האימפריה הרומית הקדושה.

בשנת 1850, פארקן הפכה לתחנה ברכבת שבין ברטיסלאבה ובודפשט. ב-1895 נבנה לראשונה גשר מריה ולריה לאסטרגום.

לאחר מלחמת העולם הראשונה וחוזה טריאנון, בו הפסידה הונגריה שני שלישים משטחה, הפכה העיירה לעיירת גבול בצ'כוסלובקיה, ונהרס גשר מריה ולריה. ב-1938 נכבשו פארקן וחלקים מדרום סלובקיה על ידי הונגריה. העיר עברה לידיים צ'כוסלובקיות פעם נוספת ב-1945 לאחר ניצחון הצבא האדום. גשר מריה ולריה הושמד בפעם השנייה ב-1944 בהפצצת חיילים גרמנים.

בשנת 1948 קיבלה העיירה את השם שטורובו, ואיחדה לתוכה מספר כפרים סמוכים. שטורובו איבדה את מעמדה כעיר מחוז בשנת 1960 ואוחדה לתוך נפת נובה זמקי הצ'כוסלובקית.

מפעל נייר נבנה במקום ב-1968, הוא סיפק 4,000 מקומות עבודה. מרחצאות תרמיים נבנו במקום בשנת 1978. באותן השנים, תחנת הרכבת המקומית הפכה לשנייה בגודלה בסלובקיה.^[3]

לאחר מהפכת הקטיפה הכפרים שאוחדו לתוך שטורובו התפצלו ממנה מחדש. גשר מריה ולריה נבנה בפעם השלישית ונפתח ב-2001, תוך תרומה לכלכלה המקומית ופתיחת השוק לתושבי אסטרגום ההונגרים ותיירים המגיעים מהונגריה.

יהדות שטורובו

יהודים חיו בשטורובו החל מימי הביניים. אחרי כיבוש העיר אסטרגום על ידי האימפריה העות'מאנית במהלך המאה ה-16, הוגלו רוב יהודי שטורובו לטורקיה, והמעטים שנשארו במקום חיו חיים שלווים. בתום תקופת הכיבוש הטורקי, שנות השמונים של המאה השבע עשרה, הרסו התושבים הנוצרים את בתי הכנסת ואת בתי העלמין היהודיים.

היישוב היהודי בשטורובו חזר להתפתח בסוף המאה השמונה עשרה תחת חסותה של הכנסייה שתמכה במאבק היהודים לשוויון זכויות. קהילה עצמאית נאולוגית התארגנה במקום בשנות השישים של המאה התשע עשרה והשתייכה לרבנות אסטרגום.

בשטורובו קיימים שני בתי עלמין יהודיים - הישן, והחדש, שהוא הגדול מביניהם, ופעלה במקום חברה קדישא. ב-1926 הוקם בעיירה בית כנסת.

ב-1942 הוקם ליד אסטרגום מחנה לעבודות כפייה. באמצע מאי 1944, כחודשיים לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה, רוכזו יהודי האזור בגטו באסטרגום, ב-5 ביוני הועברו לשטורובו, וב-15 ביוני 1944 שולחו משם למחנה ההשמדה אושוויץ. מבין כ-220 יהודים ששולחו משטורובו שרדו 23 בתום המלחמה.

בית הכנסת ניזוק במהלך המלחמה, אך בתי העלמין נשתמרו היטב. ב-1955 בתקופת השלטון הקומוניסטי הצ'כוסלובקי חיו בעיירה כ-40 יהודים.^[5]

דמוגרפיה

רחוב סנט אישטוואן, בסלובקית ובהונגרית

במפקד האוכלוסין של 2001 נרשמה בעיירה אוכלוסייה 11,708 איש, 68.7 אחוזים מהם זיהו את עצמם כהונגרים, 28.1 אחוזים זיהו עצמם כסלובקים ו-3.2 כבני לאומים אחרים. 77.18 אחוזים מהאוכלוסייה הזדהו כנוצרים קתולים, 16.45 אחוזים מהאוכלוסייה הזדהו כבני דת לא ספציפית, או חסרי דת, ו-1.36 אחוזים זיהו עצמם כאוונגליסטים.