ריינלנד (אוניית מערכה, 1908)
 | |
| אוניית הצי הגרמני הקיסרי "ריינלנד" זמן קצר לאחר כניסתה לשירות | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | נסאו |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 1 ביוני 1907 |
| הושקה | 26 בספטמבר 1908 |
| תקופת הפעילות | 30 באפריל 1910 – 5 בנובמבר 1918 (8 שנים ו־27 שבועות) |
| אחריתה | נגרטה ב-1921 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 18,873 טון (סטנדרט), 21,000 טון (בתפוסה מלאה) |
| אורך | 146.1 מטר |
| רוחב | 26.9 מטר |
| שוקע | 8.76 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 20.2 קשרים |
| גודל הצוות | 1,087 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 15,400 ק"מ במהירות 12 קשר |
| הנעה | 12 דוודים המזינים מנועי קיטור בהספק 22,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | מנועי קיטור |
| כמות הדלק | 2,700 טון פחם, 160 טון דלק |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חגורת שריון 300 מ"מ צריחי תותחים 280 מ"מ מגדל הניווט 400 מ"מ ברבטות 160 מ"מ מחיצות טורפדו 30 מ"מ |
| חימוש |
12 תותחים בקוטר 11 אינץ' (280 מ"מ) 12 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 16 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 17.7 אינץ' (450 מ"מ) |
ריינלנד (בגרמנית: SMS Rheinland) הייתה אחת מארבע אוניות מערכה מדגם "נסאו" של הצי הקיסרי הגרמני. האונייה הונחה במספנת Germaniawerft בקיל ב-1 ביוני 1907, הושקה ב-26 בספטמבר 1908, ונכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-30 באפריל 1910. היא הייתה מצוידת בסוללה ראשית של 12 תותחי 28 סנטימטרים (11 אינץ') בשישה צריחים תאומים בסידור משושה יוצא דופן.
האונייה שירתה עם שלוש האוניות האחיות שלה במשך רוב מלחמת העולם הראשונה. היא ראתה שירות נרחב בים הצפוני, שם השתתפה בכמה גיחות של הצי. אלה הגיעו לשיאם בקרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916, שם ריינלנד הייתה עסוקה רבות בלחימה לילית נגד משחתות בריטיות בקרבות לילה מטווח קצר.
האונייה גם מילאה תפקיד בים הבלטי, כחלק מכוח התמיכה בקרב מפרץ ריגה ב-1915. היא חזרה לאזור הבלטי בתור הליבה של כוח משלוח כדי לסייע לפינים הלבנים במלחמת האזרחים הפינית ב-1918, אך עלתה על שרטון זמן קצר לאחר שהגיעה לאזור. היה צורך להסיר חלקים משמעותיים מהשריון שלה ואת כל התותחים העיקריים שלה לפני שניתן היה להציף אותה מחדש. הנזק שנגרם על ידי העלייה על השרטון נחשב חמור מכדי להצדיק תיקונים וריינלנד הוצאה משימוש כדי לשמש כספינת מגורים למשך שארית המלחמה. בשנת 1919, בעקבות הטבעת הצי הגרמני בסקפה פלו, ריינלנד נמסרה למדינות ההסכמה אשר, בתורן, מכרו את כלי השיט לגורטי ספינות בהולנד. האונייה פורקה בסופו של דבר לגרוטאות מתכת החל משנת 1920. הפעמון שלה מוצג במוזיאון ההיסטוריה הצבאית של הבונדסוור בדרזדן.
תיאור
עבודת התכנון על סדרת נסאו החלה בסוף 1903 בהקשר של מרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני; באותו זמן, אוניות מערכה של ציים זרים החלו לשאת סוללות משניות כבדות יותר ויותר, כולל אוניות איטלקיות ואמריקאיות עם תותחי 20.3 ס"מ (8 אינץ') ואוניות בריטיות עם תותחי 23.4 ס"מ (9.2 אינץ'), ועלו על אוניות המערכה הגרמניות הקודמות מסדרת דויטשלנד עם תותחי ה-17 ס"מ (6.7 אינץ') שלהן של החימוש המשני. מתכננים גרמנים שקלו בתחילה ספינות מצוידות בתותחי 21 ס"מ (8.3 אינץ') לסוללה המשנית, אך דיווחים שגויים בתחילת 1904 כי אוניות המערכה מסדרת לורד נלסון יהיו מצוידות בסוללה משנית של תותחי 25.4 ס"מ (10 אינץ') הניעו אותם לשקול אונייה חזקה עוד יותר חמושה חימוש תותחים גדולים המורכב משמונה תותחי 28 ס"מ (11 אינץ'). במהלך השנתיים הבאות, העיצוב שוכלל לכלי שיט גדול יותר עם שנים עשר תותחים, עד אז השיקה בריטניה את אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט.
אורכה של ריינלנד היה 146.1 מ' (479 רגל), רוחב 26.9 מ' (88 רגל 3.1 אינץ'), והיה לה שוקע של 8.9 מ' (29 רגל 2.4 אינץ'). הדחק האונייה היה 18,873 טון (18,575 טון ארוך) בתפוסה סטנדרטית, ו-20,535 טון (20,211 טון ארוך) במעמס מלא. באונייה היו צוות של 40 קצינים ו-968 מלחים. פוזן שמרה על מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 12 דוודים על בסיס פחם במקום מנועי טורבינה מתקדמים יותר. מערכת ההנעה שלה דורגה ב-28,000 כוחות סוס (20,594 קילוואט) והיא סיפקה מהירות מרבית של 20 קשרים (37 קמ"ש). היה לה טווח שיוט של 8,300 מיילים ימיים (15,400 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). סוג זה של מכונות נבחר הן לבקשת אדמירל אלפרד פון טירפיץ והן לבקשת מחלקת הבנייה של הצי; האחרון קבע ב-1905 כי "השימוש בטורבינות בספינות מלחמה כבדות אינו מומלץ". החלטה זו התבססה אך ורק על עלות: באותה תקופה, פארסונס החזיקה במונופול על טורבינות קיטור ודרשה עמלת תמלוגים של מיליון גולדמרק עבור כל מנוע טורבינה. חברות גרמניות לא היו מוכנות להתחיל בייצור של טורבינות בקנה מידה גדול עד 1910.
ריינלנד נשאה סוללה ראשית של 12 תותחי SK L/45 בקוטר 28 ס"מ (11 אינץ') בתצורה משושה יוצאת דופן. החימוש המשני שלה כלל 12 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 ו-16 תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45, שכולם היו מותקנים בקזמטים. מאוחר יותר בקריירה שלה, שניים מהתותחים בקוטר 8.8 ס"מ הוחלפו בתותחי נ"מ בעלי זווית גבוהה באותו קליבר להגנה מפני מטוסים. הספינה הייתה חמושה גם בשישה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ'). צינור אחד הורכב בחרטום, צינור אחר בירכתיים, ושניים בכל צד רוחב, בשני קצותיו של מחיצת הטורפדו. חגורת השריון של האונייה הייה בעובי של 300 מ"מ (11.8 אינץ') במצודה המרכזית, והסיפון המשוריין היה בעובי 80 מ"מ (3.1 אינץ'). לצריחי הסוללה הראשיים היו דפנות בעובי של 280 מ"מ (11 אינץ'), ומגדל הניווט היה מוגן בציפוי שריון של 400 מ"מ (15.7 אינץ').
היסטוריית שירות
ריינלנד הוזמנה תחת השם הזמני ארזאץ וירטמברג, כתחליף לאונייה מחופת שריון וירטמברג, מסדרת זקסן. היא הונחה ב-1 ביוני 1907 במספנת AG Vulcan בשטטין. כמו אחותה נסאו, הבנייה התנהלה בחשאיות מוחלטת; יחידות חיילים שמרו על המספנה עצמה, וכן קבלנים כמו קרופ שסיפקו חומרי בניין. האונייה הושקה ב-26 בספטמבר 1908; בטקס ההשקה הוטבלה הספינה על ידי מלכת רומניה אליזבת וקלמנס פרייהר פון שורלמר-ליזר נשא נאום. עבודת ההצטיידות הסתיימה עד סוף פברואר 1910. צוות המספנה שימש לניסויים מוגבלים בים, שנמשכו בין 23 בפברואר ל-4 במרץ 1910 ליד שווינמינדה. לאחר מכן היא נלקחה לקיל, שם הצטרפה לצי הים הפתוח ב-30 באפריל 1910. ניסויים ימיים נוספים קרו לאחר מכן בים הבלטי.
בסיומם של הניסויים ב-30 באוגוסט 1910, ריינלנד נלקחה לווילהלמסהאפן, שם הועבר חלק ניכר מהצוות לסיירת המערכה החדשה פון דר טאן. בעקבות תמרוני צי הסתיו בספטמבר, הצוות התמלא באנשי צוות מאוניית המערכה פרה-דרדנוט צרינגן, שהושבתה באותו זמן. ריינלנד לאחר מכן שובצה בשייטת אוניות המערכה הראשונה של צי הים הפתוח. באוקטובר יצא הצי לשייט החורף השנתי, ולאחריו תרגילי צי בנובמבר. האונייה השתתפה בהפלגות הקיץ לנורווגיה בכל אוגוסט ב-1911, 1913 ו-1914.
מלחמת העולם הראשונה
בחצות הלילה ב-4 באוגוסט הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה. ריינלנד ושאר הצי ביצעו מספר גיחות לים הצפוני כדי לתמוך בסיירות המערכה של קבוצת הסיור ה-I של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר. סיירות המערכה פשטו על ערי חוף בריטיות בניסיון לפתות חלקים מהצי הגדול ולהשמיד אותם בנפרד על ידי צי הים הפתוח. המבצע הראשון מסוג זה היה הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15–16 בדצמבר 1914. בערב 15 בדצמבר, צי הקרב הגרמני של 12 דרדנוטים - כולל פוזן ושלוש אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו לטווח של 10 מיילים ימיים (19 ק"מ) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבות בחושך שכנעו את מפקד הצי הגרמני, אדמירל פרידריך פון אינגנול, כי הוא ניצב מול הצי הגדול, הפרוס כעת במערך הקרב שלו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, פון אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה. גיחת צי אל שרטון דוגר התקיימה ב-24 באפריל 1915. במהלך המבצע כשל צילינדר הלחץ הגבוה של המנוע הימני של ריינלנד. עבודות התיקון נמשכו עד 23 במאי.
קרב מפרץ ריגה
באוגוסט 1915, יחידה מיוחדת מהצי הגרמני ניסתה לטהר את מפרץ ריגה שהיה בשליטה רוסית כדי לסייע לצבא הגרמני, שתכנן הסתערות על ריגה. לשם כך התכוונו המתכננים הגרמנים להרחיק או להשמיד את כוחות הצי הרוסי במפרץ, שכללו את אוניית המערכה פרה-דרדנוט סלאבה וכמה סירות תותחים ומשחתות קטנות יותר. צי הקרב הגרמני לווה בכמה ספינות לוחמת מוקשים. על ספינות אלו הוטלה המשימה לפנות שדות מוקשים רוסיים ולהניח שורה של שדות מוקשים משלהן בכניסה הצפונית למפרץ, כדי למנוע מהתגבורת של הצי הרוסי להגיע לאזור. השייטת הגרמנית שנאספה כללה אתריינלנד ושלוש האוניות האחיות שלה, ארבע אוניות המערכה מסדרת הלגולנד, סיירות המערכה פון דר טאן, מולטקה, זיידליץ, וכמה דרדנוטים, שפעלו בפיקודו של ויצה-אדמירל פרנץ פון היפר. שמונה אוניות המערכה היו אמורות לספק מחסה לכוחות הלוחמים במשט הרוסי. הניסיון הראשון ב-8 באוגוסט לא צלח, כיוון שלקח יותר מדי זמן לפנות את שדות המוקשים הרוסיים כדי לאפשר למקשת דויטשלנד להטיל שדה מוקשים משלה.
ב-16 באוגוסט, נסאו ופוזן הובילו ניסיון שני לפרוץ את ההגנות של המפרץ. שתי הדרדנוטים לוו ב-4 סיירות קלות ו-31 סירות טורפדו. ביום הראשון לתקיפה הגרמנים פרצו את הכוחות הרוסיים, אך שתי כלי שיט גרמניים קלים - שולת המוקשים T46 והמשחתת V99 - הוטבעו. נסאו ופוזן ירו על זוג סירות תותחים רוסיות, סיבוץ' וקורייץ. סיבוץ' הוטבעה באותו יום וקורייץ ניזוקה קשות; הספינה הצליחה לצלוע, אך צוותה נאלץ להטביע אותה למחרת. ב-17, נסאו ופוזן היו מעורבות בחילופי אש עם סלאבה בטווח ארוך; הם קלעו שלוש פגיעות על הספינה הרוסית ואילצו אותה לחזור לנמל. עד 19 באוגוסט, שדות המוקשים הרוסיים טוהרו והצי נכנס למפרץ. דיווחים על צוללות של בעלות הברית באזור הניעו את הגרמנים לבטל את המבצע למחרת. האדמירל היפר ציין מאוחר יותר, "להחזיק ספינות יקרות ערך במשך זמן רב באזור מצומצם שבו צוללות אויב היו פעילות יותר ויותר, עם הסיכון המקביל של נזק ואובדן, היה להתמכר להימור ללא כל פרופורציה ליתרון שניתן להפיק מכיבוש המפרץ לפני כיבוש ריגה מהצד היבשתי". למעשה, סיירת המערכה מולטקה טורפדה באותו בוקר.
חזרה לים הצפוני
עד סוף אוגוסט ריינלנד ושאר צי הים הפתוח חזרו למעגנים שלהם בים הצפוני. המבצע הבא שבוצע היה גיחה לים הצפוני ב-11–12 בספטמבר, אם כי הוא הסתיים ללא כל פעולה. גיחה נוספת של הצי התבצעה ב-23–24 באוקטובר מבלי להיתקל בכוחות בריטיים כלשהם. ב-12 בפברואר 1916, ריינלנד נשלחה למספנה לשיפוץ מקיף, שנמשך עד 19 באפריל. ריינלנד חזרה עם הצי בזמן כדי להשתתף בגיחה נוספת לים הצפוני ב-21–22 באפריל. גיחה נוספת הגיעה לאחר יומיים; ב-24 באפריל, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I של היפר ערכו פשיטה על החוף האנגלי. ריינלנד ושאר הצי הפליגו בתמיכה מרוחקת. סיירת המערכה זיידליץ פגעה במוקש בדרכה אל המטרה, ונאלצה לסגת. שאר סיירות המערכה הפגיזו את העיירה לואוסטפט ללא התנגדות, אך במהלך ההתקרבות לירמות', הם נתקלו בסיירות הבריטיות של כוח הארוויץ'. דו-קרב ארטילרי קצר התפתח לפני שכוח הארוויץ' נסוג. דיווחים על צוללות בריטיות באזור גרמו לנסיגת קבוצת הסיור I. בשלב זה, שר, שהוזהר מפני הגיחה של הצי הגדול מבסיסו בסקפה פלו, נסוג גם הוא למים בטוחים יותר בחופי גרמניה.
קרב יוטלנד
אדמירל ריינהרד שר, שהחליף את האדמירלים פון אינגנול והוגו פון פול כמפקד הצי, תכנן מיד מתקפה נוספת על החוף הבריטי. הנזק לזיידליץ ובעיות מעבים בכמה מהדרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השלישית עיכבו את התוכנית עד סוף מאי. צי הקרב הגרמני יצא משפך היאדה בשעה 03:30 ב-31 במאי. נסאו הוקצתה לפלגה 2 של שייטת אוניות המערכה הראשונה. ריינלנד הייתה האונייה השנייה בפלגה שלה, מאחורי פוזן ולפני נסאו ווסטפאלן; פוזן הייתה ספינת הדגל של השייטת. פלגה II הייתה יחידת הדרדנוטים האחרונה בצי; אחריהם באו רק האוניות הקשישות הפרה-דרדנוטים של שייטת אוניות המערכה השנייה.
בין 17:48 ל-17:52, ריינלנד ועשר אוניות מערכה גרמניות נוספות ירו על שייטת הסיירות הקלות השנייה הבריטית, אם כי הטווח והראות הלקויה מנעו אש יעילה. כעשר דקות לאחר מכן ריינלנד שוב פתחה באש על הסיירות הבריטיות, וכיוונה ככל הנראה לאה"מ סאות'המפטון, אם כי ללא הצלחה. עד השעה 20:15, הצי הגרמני התמודד עם הצי הגדול בפעם השנייה ונאלץ להסתובב; בכך התהפך סדר הטור הגרמני. ריינלנד הייתה כעת האונייה השלישית בתור, לאחר וסטפאלן ונסאו. בשעה 21:22, אנשי הצוות על ריינלנד ווסטפאלן, שתי האוניות המובילות בקו הגרמני, טענו כי הבחינו בשני מסלולי טורפדו שהתבררו כדמיוניים. לאחר מכן נאלצו האוניות להאט את מהירות הנסיעה כדי לאפשר לסיירות המערכה של קבוצת הסיור I לעבור קדימה. בסביבות השעה 22:00, וסטפאלן וריינלנד צפו בכוחות מוארים לא מזוהים בחושך המתכנס. לאחר הבהוב באמצעות זרקור שהתעלמו ממנו, שתי האוניות פנו לכיוון הימני על מנת להתחמק מכל טורפדו שאולי נורה. שאר שייטת אוניות המערכה הראשונה הלכו בעקבותיהם.
בסביבות השעה 00:30 נתקלו היחידות המובילות של המערך הגרמני במשחתות ובסיירות בריטיות. התפתחה קרב אש אלים מטווח קצר; ריינלנד חבטה בסיירת המשוריינת אה"מ בלאק פרינס עם התותחים המשניים שלה בטווח של 2,200–2,600 מטר (2,400–2,800 יארד). אחרי כמה דקות, ריינלנד ושאר אוניות המערכה הגרמניות פנו כדי להימנע מטורפדות. בשעה 00:36, ריינלנד נפגעה על ידי זוג פגזי 6 אינץ' (15 ס"מ) מבלאק פרינס. אחד הפגזים חתך את הכבלים לארבעת הזרקורים הקדמיים ופגע בארובה הקדמית. השני פגע בצד האונייה והתפוצץ על המחיצה הרוחבית המשוריינת הקדמית. למרות שהמחיצה התכופפה פנימה מהפיצוץ, היא לא נחדרה. כ-45 דקות לאחר מכן, ריינלנד פתחה באש על משחתת אחרת, אולי ארדנט, אך היא נאלצה להפסיק כאשר סיירת גרמנית התקרבה מדי לקו האש. במקביל, בלאק פרינס הושמדה באש מדויקת מאוניית המערכה אוסטפריזלנד.
למרות האכזריות של הלחימה הלילית, צי הים הפתוח נגח את כוחות המשחתות הבריטיות והגיע לשונית הורנס בשעה 04:00 ב-1 ביוני. הצי הגרמני הגיע כמה שעות לאחר מכן לווילהלמסהאפן, שם ריינלנד תדלקה והתחמשה מחדש. בינתיים, שלוש אחיותיה תפסו עמדות הגנה בשטח המעגן החיצוני. במהלך הקרב, האונייה ירתה 35 פגזי 28 ס"מ (11 אינץ') ו-26 פגזי 15 ס"מ (5.9 אינץ'). שתי הפגיעות של בלאק פרינסהרגו 10 אנשי צוות ופצעו 20. עבודות התיקון בוצעו מיד בווילהלמסהאפן והסתיימו עד 10 ביוני.
פעולות מאוחרות יותר
גיחת צי נוספת התרחשה ב-18–22 באוגוסט, שבמהלכו סיירות המערכה של קבוצת הסיור I היו אמורים להפגיז את עיירת החוף סנדרלנד בניסיון למשוך ולהשמיד את סיירות המערכה של ביטי. מכיוון שרק שתיים מתוך ארבעת סיירות המערכה הגרמניות עדיין היו במצב קרבי, הוקצו שלושה דרדנוטים לקבוצת הסיור עבור המבצע: מארקגראף, גרוסר קורפירסט ובאיירן שהצטרפה לצי לאחרונה. צי הים הפתוח, כולל ריינלנד, הפליג מאחור וסיפק חיפוי. בשעה 06:00 ב-19 באוגוסט, וסטפאלן טורפדה על ידי הצוללת הבריטית אה"מ E23 55 מיילים ימיים (102 ק"מ) מצפון לטרשלינג; האונייה נותרה צפה ונותקה כדי לחזור לנמל. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות ושלחו את הצי הגדול כדי לפגוש אותם. עד השעה 14:35, אדמירל שר הוזהר מפני התקרבותו של הצי הגדול, ומאחר שלא היה מוכן להיכנס לקרב מול כל הצי הגדול רק אחד-עשר שבועות לאחר הקרב ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.
ריינלנד חיפתה על גיחת סירות טורפדו אל הים הצפוני ב-25–26 בספטמבר. לאחר מכן היא השתתפה בגיחת הצי ב-18–20 באוקטובר. בתחילת 1917 הוצבה האונייה במשמרת במפרץ הגרמני. הצוות פתח במרד בגלל מזון באיכות ירודה ביולי ואוגוסט של אותה שנה. הספינה לא השתתפה ישירות במבצע אלביון נגד הרוסים, אלא נשארה במערב הים הבלטי כדי למנוע פלישה אפשרית של הבריטים כדי לתמוך בבעלת בריתם הרוסית.
משלחת לפינלנד
ב-22 בפברואר 1918, וסטפאלן וריינלנד נותקו מצי הים הפתוח והצטוו להיכנס לים הבלטי. מלחמת אזרחים פרצה בפינלנד העצמאית החדשה בין הלבנים שתמכו בגרמניה והאדומים שתמכו ברוסיה, ושתי האוניות היו אמורות לסייע ללבנים. ב-23 בפברואר, שתי האוניות העמיסו את גדוד היגר ה-14, ובתחילת 24 בפברואר הן יצאו לאולנד. הספינה הגיעה לאולנד ב-6 במרץ, שם הפך מפקדה למפקד הצי הבכיר, תפקיד שמילא עד 10 באפריל. ב-11 באפריל, האונייה יצאה מאולנד להלסינקי, בכוונה להמשיך לדנציג לתדלק. עם זאת, היא נתקלה בערפל כבד במהלך דרכה ועלתה על שרטון באי לגסקר בשעה 07:30. שני אנשי צוות נהרגו בתקרית והאונייה ניזוקה קשות. שלושה חדרי דוודים הוצפו והגוף הפנימי נוקב. מאמצי הציפה מחדש ב-18–20 באפריל לא צלחו. הצוות הורחק באופן זמני, כדי להחזיר את הפרה-דרדנוט שלזיין לשירות. ב-8 במאי הובא עגורן צף מדנציג; התותחים העיקריים, חלק משריון הצריח ושריון החרטום והמצודה הוסרו כולם. תפוסת האונייה הופחתה ב-6,400 טון - יותר משליש מהתפוסה הרגילה שלה - ובעזרת סירות, בסופו של דבר צפה מחדש עד 9 ביולי. האונייה נגררה למרייהאמן שם בוצעו מספר תיקונים מוגבלים. ב-24 ביולי יצאה האונייה לקיל בסיוע שתי גוררות; היא הגיעה לשם שלושה ימים לאחר מכן. נקבע שעבודות התיקון אינן מעשיות ובמקום זאת הוצאה האונייה משירות ב-4 באוקטובר והוכנסה לשירות כספינת מגורים בקיל.
גורל
ב-11 בנובמבר 1918 נכנסה לתוקף שביתת הנשק; על פי תנאיו, 11 אוניות מערכה וחמש סיירות מערכה היו אמורות להיות כלואות בסקפה פלו למשך המשא ומתן על הסכם השלום. ריינלנד ושלוש אחיותיה לא היו בין הספינות שנכלאו. הספינות בסקפה פלו הוטבעו על ידי הצוותים שלהן ב-21 ביוני 1919 כדי למנוע את תפיסתן על ידי מדינות ההסכמה.
כתוצאה מכך, פוזן ושאר אוניות המערכה שנותרו בגרמניה נתפסו כתחליפים לאוניות שאבדו. ב-5 בנובמבר, ריינלנד נמחקה מרשימת הצי הגרמני, וב-28 ביוני 1920 האונייה נמכרה לגורטי ספינות בדורדרכט שבהולנד, בשם החוזה "F". היא נגררה לשם חודש לאחר מכן ב-29 ביולי ופורקה עד סוף השנה שלאחר מכן. הפעמון של ריינלנד נשמר במוזיאון ההיסטוריה הצבאית של הבונדסוור בדרזדן.
קישורים חיצוניים
37321761ריינלנד (אוניית מערכה, 1908)