רופאים נאצים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 החלו אנשי המפלגה הנאצית בטיהור גרמניה הנאצית מ-6,000 עד 7,000 הרופאים היהודים בגרמניה.[1] על פי הדיווחים, יותר מ-7% מכלל הרופאים הגרמנים הפכו לחברים במפלגה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה, אחוז גבוה בהרבה מהאוכלוסייה הכללית.[2] ב-1942 יותר מ-38,000 רופאים גרמנים, מחצית ממספר הרופאים הכולל, הצטרפו למפלגה הנאצית.[3] בעוד שרוב הרופאים הללו החזיקו בדוקטורט (PhDs) בביולוגיה, אנתרופולוגיה או תחומים קשורים.
רופאים שעבדו למען גרמניה, ולא למען מטופליהם, תוך שימוש בחוקי התורשה של מנדל, ראו בהשמדה של מטופליהם את הפתרון הנכון לבעיית מחלות הנפש והפגומים גנטית.[4][5][6]
"היה בסיס רחב בתוך מקצוע הרפואה הגרמני. ללא העזרה הפעילה של הרופאים, השואה לא הייתה יכולה להתרחש". כתב אדזארד ארנסט בכתב העת הבינלאומי לאפידמיולוגיה.[7]
הפסיכיאטר ארנסט רודין היה מייסד תחום הגנטיקה הפסיכיאטרית והיה גם מייסד תנועת ההיגיינה הגזעית הגרמנית.
הרג וניסויים הפכו להליכים רפואיים כפי שהם בוצעו על ידי רופאים מורשים. רופא נכח בכל הרציחות ההמוניות מסיבות משפטיות.[8] במהלך משפט הרופאים בגרמניה טענה ההגנה כי אין חוק בינלאומי להבחין בין ניסויים חוקיים ובלתי חוקיים בבני אדם,[9] מה שהוביל ליצירת קוד נירנברג (1947).
לאחר המלחמה האשימה ההסתדרות הרפואית הגרמנית את הזוועות הנאציות על יצירת קבוצה קטנה של 350 רופאים פושעים.[10]
לאחר כניעת גרמניה הנאצית, כמה רופאים ניסו לשנות שמות כדי להימלט מלכידה ומשפט, כמו ורנר היידה,[11] רוברט ליי,[12] ורופאים אחרים, כמו וולטר שרייבר, הועברו בחשאי לארצות הברית במהלך מבצע מהדק נייר בשנת 1951.
א
- ד"ר יוסוף ביי מוראד אבראהים.
- ד"ר אירמפריד אברל (ידוע גם בתור ד"ר שניידר וכד"ר מאייר)
- ד"ר הרטה אוברהויזר, נאשמה במשפט הרופאים.
- ד"ר אקווילין אולריך.
- ד"ר הלמות אונגר (ידוע בתור פרידריך הרמן, פריץ הרמן, הנס הולם)
- ד"ר הנס אייזל.
- ד"ר ארנסט איילינג, פסיכיאטר ונוירולוג.
- ד"ר קורט אלברכט (מדיזינר), פסיכיאטר, גרמניה.
- ד"ר קלאוס אנדרוויט, רופא.
- ד"ר פרידריך אנטרס, רופא.[13] נתפס, נשפט, הורשע במשפט מאוטהאוזן והוצא להורג ב-1947.
- ד"ר וילי אנק, פסיכיאטר.
- ד"ר הנס אספרגר, פסיכיאטר אוסטרי, השתמש בנבדקי ניסוי אנושיים; תסמונת אספרגר קרויה על שמו.
- ד"ר הנס אפינגר, רופא.
- ד"ר הנס ארליך.
ב
- ד"ר קרל באבור, רופא.
- ד"ר ארנסט באומהרד (ד"ר יגר), רופא.[14]
- ד"ר היינץ באומקוטר, נשפט במשפטי זקסנהאוזן.
- ד"ר היינריך בונקה (המכונה ד"ר ריפר, או ד"ר קלר), רופא.
- ד"ר קורט בורם, רופא, שמו הבדוי "ד"ר סטורם טי 4". נהרג או סייע במותם של 6,652 חולים וזוכה ב-6 ביוני 1972.
- ד"ר וילהלם בייגלבק (או בייגלבוק, ובלייבק), רופא, נאשם במשפט הרופאים.
- ד"ר אוטו ביקנבך.
- ד"ר קורט בלומה, רופא, נאשם במשפט הרופאים. ד"ר וולטר שרייבר נתן עדות נגד בלומה.
- ד"ר הרמן בקר-פרייזנג, רופא.
- ד"ר ויקטור בראק.
- ד"ר הנס ברטה, הפסיכיאטר הראשי של אם שטיינהוף, בית החולים הפסיכיאטרי הראשי של וינה בזמן המלחמה.[15]
- ד"ר קרל ברנדט, רופא, נאשם במשפט הרופאים.
- ד"ר רודולף ברנדט.
- ד"ר פרידריך ברנר (ד"ר בארת'), רופא.
ג
- ד"ר קארל פרנץ גבהרדט, רופא.
- ד"ר וילהלם ג'ובסט, וילי ג'ובסט או ויליאם ג'ובסט, רופא.
- ד"ר קורט גוטזייט, גסטרואנטרולוג.
- ד"ר הנס בודו גורגס (ידוע גם כד"ר קרמר), רופא.
- ד"ר אמיל גלני, פסיכיאטר שהרג חולים עם מכשיר נזעי חשמל.
- ד"ר קארל גנצקן, רופא, נשפט והורשע בפשעי מלחמה; שוחרר בשנת 1954.
- ד"ר ארנסט רוברט גרוויץ, רופא.
- ד"ר ארווין ג'קלויס, פסיכיאטר.
- ד"ר היינריך גרוס, פסיכיאטר, רופא ונוירולוג, אוסטרי.
ד
- ד"ר מקסימיניאן פרידריך אלכסנדר דה קריניס (שמו המלא), מקס דה קריניס, פסיכיאטר.
- ד"ר ארווין אוסקר דינג (מכונה גם שולר), רופא.
- ד"ר הנס דלמוטה, רופא.
ה
- ד"ר אוגן האגן.
- ד"ר יוליוס האלרוורדן.
- ד"ר ארנסט הולזוהנר.
- ד"ר ולדמאר הופן.
- ד"ר אלפרד הוץ', פסיכיאטר.
- ד"ר ורנר היידה, פסיכיאטר שעסק בתחום גם לאחר המלחמה, תחת הכינוי פריץ סאוויד, גרמני.
- ד"ר אריברט (פרדיננד) היים (מכונה ד"ר מוות).
- ד"ר פריץ הינטרמאייר.
- ד"ר הנס היינץ, פסיכיאטר, גרמני.
- ד"ר רודולף היפיוס, פסיכיאטר.
- ד"ר אריק היפקה.
- ד"ר מרטין הלינגר (רופא שיניים) נשפט והורשע במשפטי המבורג); שוחרר בשנת 1955.[16]
- ד"ר זיגפריד הנדלוזר.
- ד"ר גונטר הניק (מכונה ד"ר אוט).
- ד"ר ארנסט הפטר, פסיכיאטר.
ו
- ד"ר ברונו וובר.
- ד"ר גרהרד וגנר.
- ד"ר פרידריך וגנר.
- ד"ר וילהלם ויטלר.
- ד"ר אדולף וינקלמן.
- ד"ר גרהרד ויסצ'ר.
- ד"ר אריק ויצ'יקי.
- ד"ר ולדמר וולטר.
- ד"ר אוולד וורטמן.
- ד"ר אדוארד וירטס.
- ד"ר גאורג אוגוסט ולץ.
- ד"ר ארנסט ונצלר (שמו המלא ארנסט אלברט מקס ונצלר).
ט
- ד"ר מרינה טורק, רופאת ילדים.
- ד"ר היינץ טיילו.
- ד"ר אריך טראוב.
- ד"ר פרסיבל טראייט, גינקולוג, נאשם במשפטי המבורג.
- ד"ר אלפרד טרזבינסקי.
ל
- ד"ר רודולף לונאור.
- ד"ר אולריך קמרון לופט.
- ד"ר פרנץ לוקאס.
- ד"ר הרברט לינדן.
מ
- ד"ר פרידריך מאוז, פסיכיאטר.
- ד"ר היינריך מוקטר, פרמקולוג וכימאי.
- ד"ר תאודור מורל.
- ד"ר יוזף מנגלה, רופא, ערך מחקרים גנטיים, בעיקר על תאומים באושוויץ.
- ד"ר פרידריך מנקה, רופא.
- ד"ר יואכים מרוגובסקי.
נ
- ד"ר הרמן פול ניטשה, פסיכיאטר.
ס
- ד"ר הוברטוס סטרוגולד.
- ד"ר וולפרם סיברס.
פ
- ד"ר פרידריך פנס, פסיכיאטר.
- ד"ר הרמן פפנמולר, פסיכיאטר.
- ד"ר אלפרד פולץ.
- ד"ר הלמוט פופנדיק.
- ד"ר אדולף פוקורני.
- ד"ר פריץ פישר.
ק
- ד"ר הנס וילהלם קוינג.
- ד"ר לאונרדו קונטי, רופא. הואשם בהריגת חולים בדרשת קלמנס פון גאלן ב-3 באוגוסט 1941.[17]
- ד"ר ברונו קיט (הוצא להורג ב-8 באוקטובר 1946).
- ד"ר קרל קלאוברג, גינקולוג.
- ד"ר פריץ קליין.
- ד"ר אדוארד קרבסבאך.
- ד"ר פריץ קרופ, רופא.
- ד"ר יוהאן קרמר.
- ד"ר אמיל קשהוב.
ר
- ד"ר זיגמונד ראשר.
- ד"ר ארנסט רודין, פסיכיאטר, פעל בגרמניה, שווייץ וארצות הברית.
- ד"ר הלמוט רוהל.
- ד"ר גרהרד רוזה (ידוע בתור גרהרד אוגוסט הנריך רוזה).
- ד"ר רולף רוזנטל.
- ד"ר הנס-וולפגנג רומברג, זוכה במשפט הרופאים.
- ד"ר פאול רוסטוק.
- ד"ר זיגפריד רוף.
- ד"ר הנס רייטר.
- ד"ר רוברט ריטר, פסיכיאטר.
- ד"ר הנס ריכטר/הרמן ריכטר.[18]
- ד"ר הנריך רינדפליץ'.
- ד"ר גאורג רנו.
ש
- ד"ר פריץ שוודה (ד"ר ורנר היידה), פסיכיאטר.
- ד"ר הורסט שומאן (ד"ר קיים).
- ד"ר הנריך שוץ', הורשע בפשעי מלחמה; נידון ל-10 שנות מאסר ב-1975, אך מעולם לא ריצה את עונש המאסר מסיבות רפואיות.
- ד"ר גרהרד שיידלסקי.
- ד"ר קורט שמאלנבך.
- ד"ר קארל שניידר, רופא, פעל בגרמניה.
- ד"ר ארנסט הנריך שמידט.
- ד"ר קונרד שפר.
- ד"ר אוסקר שרדר.
- ד"ר וולטר פול אמיל שרייבר.
הערות שוליים
- ^ "Germany looks for way out of war". The Southeast Missourian. 17 בספטמבר 1938.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Alessandra Colaianni, A long shadow: Nazi doctors, moral vulnerability and contemporary medical culture, 2012
- ^ The Nazi Doctors and the Nuremberg Code : Human Rights in Human Experimentation. Oxford University Press. 7 במאי 1992. p. 19. ISBN 9780199772261.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Rael D. Strous, Psychiatry during the Nazi era: ethical lessons for the modern professional, באתר הספרייה הלאומית לרפואה של ארצות הברית, 2007
- ^ Sheldon Rubenfeld, Susan Benedict, Human Subjects Research after the Holocaust, 2014, עמ' 10
- ^ E. Fuller Torrey, Robert H. Yolken, Psychiatric Genocide: Nazi Attempts to Eradicate Schizophrenia, באתר הספרייה הלאומית לרפואה של ארצות הברית, 16 בספטמבר 2009
- ^ Ernst, E. (2001). "Commentary: The Third Reich—German physicians between resistance and participation". International Journal of Epidemiology. 30 (1): 37–42. doi:10.1093/ije/30.1.37. PMID 11171848.
- ^ "History Vs. Apologetics: The Holocaust, the Third Reich, and the Catholic Church" Author David Cymet. Page 262. Told by Dr Hans Wilhelm Münch in 1981.
- ^ "As Other Editors See it : The Nazi Doctors" Schenectady Gazette. November 27, 1946
- ^ Stephan Kolb, Paul Weindling, Volker Roelcke, Horst Seithe, Apologising for Nazi medicine: a constructive starting point, באתר הספרייה הלאומית לרפואה של ארצות הברית, 25 באוגוסט 2012
- ^ Frank Schneider, Psychiatry under National Socialism: Remembrance and Responsibility, באתר Paperity, ספטמבר 2011
- ^ "Robert Ley is in hands of yankees" Lawrence Daily Journal World. May 17, 1945
- ^ The Dachau Trials:Mauthausen-Gusen Cases
- ^ Roelcke, Volker; Lepicard, Etienne; Topp, Sascha (2014). Silence, Scapegoats, Self-reflection: The Shadow of Nazi Medical Crimes on Medicine and Bioethics. p. 109. ISBN 9783847103653.
- ^ "Vienna buries last remains of victims of Nazi medical mistreatment" newspaper national post. may 9, 2012.
- ^ "Nazi War Crimes Trials:Ravensbrück Trial"
- ^ "The Murder of Unproductive Persons"
- ^ "Mauthausen: Killing Operations"
35209756רופאים נאצים