אדוארד קרבסבאך
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
אדוארד קרבסבאך (בגרמנית: Eduard Krebsbach; 8 באוגוסט 1894 - 28 במאי 1947) היה רופא גרמני בשורות האס אס ששירת במחנה הריכוז מאוטהאוזן מיולי 1941 עד אוגוסט 1943. הוא נידון למוות והוצא להורג בגין פשעים נגד האנושות שביצע במחנה.
במחנה הריכוז
בסתיו 1941 הפך קרבסבאך ל"שטאנדורטארצט" (בגרמנית: רופא מחנה) במחנה מאוטהאוזן. בתפקידו היה אחראי לכל הפעולות הרפואיות שהתבצעו במחנה ופיקוח על יתר אנשי הסגל הרפואי. הוא היה אחראי לביצוע רצח המוני בזריקה קטלנית שניתנה ללבם של אנשים נכים וחולים. תחת פיקוחו נרצחו קרוב ל-900 אסירים רוסים, פולנים וצ'כים על ידי זריקה קטלנית של בנזן. זאת הסיבה שאסירי המחנה כינו אותו "ד"ר שפריצבאך" ("ד"ר הזרקה"). קרבסבאך היה אחראי גם להקמתו של תא גזים במרתף בית החולים שבמחנה.
קרבסבאך השתתף לעיתים קרובות בסלקציות וקבע אילו אסירים יישלחו למותם. אסיר לשעבר תיאר את פעולותיו בסלקציה כזו: "כרופא האס אס הבכיר במחנה, ד"ר קרבסבאך הגיע לעיתים לבלוק 5 והכריח את היהודים שנותרו בו לצעוד לפניו. אז הוא שאל אם מישהו מהם הוא רופא. אם היו כאלה, הוא נהג לומר "חזירים יהודים, אתם רק רופאי הפלות". ביום שלמחרת נפטרו מהם בעזרת הקאפואים. אם אסיר יהודי היה שוכב על הרצפה עם גפה שבורה – לא מראה נדיר בעבודה – לרוב הוא היה נזרק על הקיר על ידי קאפו. אם ד"ר קרבסבאך היה עובר שם, הוא היה אומר בציניות "כן, הרגל השבורה הזאת היא מקרה אבוד" (יוזף הרצלר, אסיר במאוטהאוזן).
קרבסבאך הועבר למחנה קייזרוואלד בלטביה במהלך סתיו 1943. מאמינים כי הוא האיש שירה ביוזף ברייטנפלנר, חייל גרמני שהיה בחופשה, לאחר שהוא וחבריו העירו את קרבסבאך משנתו ב-22 במאי 1943. במחנה זה השתתף בסלקציות, בהן נקבע מי מהאסירים יומת בגז, עד לפינוי המחנה באוגוסט 1944.
לאחר חיסול המחנה והעברת האסירים למחנה הריכוז שטוטהוף, שימש קרבסבאך כאפידמיולוג עבור לטביה, ליטא ואסטוניה. זמן קצר לאחר מכן הוא הועבר לשירות בצבא, שם תפקד כרופא מחלקה בכיר. הוא שירת בצבא עד סוף שנת 1944, ובסוף שנת 1944 היה לרופא חברה במפעל בקאסל.
משפט פשעי המלחמה בדכאו
לאחר מלחמת העולם השנייה נעצר ונידון לגזר דין מוות ב-13 במאי 1946 עם סיום משפטי דכאו שנערכו על ידי צבא ארצות הברית. הוא הוצא להורג בכלא לנדסברג ב-28 במאי 1947.
המלל הבא לקוח מרישומי בית המשפט במשפט דכאו:
קרבסבאך: "כאשר התחלתי את העבודה קיבלתי הוראה מראש משרד III די להרוג או להביא למותם של אלה שלא יכלו לעבוד, ואת החולים חשוכי המרפא".
תובע: "ואיך ביצעת את ההוראה?"
קרבסבאך: "אסירים חשוכי מרפא שלחלוטין לא היו כשירים לעבודה לרוב הוצאו להורג בגז. חלקם נהרגו על ידי זריקת בנזן".
תובע: "למיטב ידיעתך, כמה אנשים נרצחו באופן זה תחת נוכחתך?"
קרבסבאך: (אין תשובה)
תובע: "אתה הורית להרוג את אלה שלא היו ראויים לחיות?"
קרבסבאך: "כן. הוריתי על הריגתם של אנשים אם הייתי בדעה שהם מעמסה על המדינה".
תובע: "האם אי פעם עלה בדעתך שהיו אלה בני-אדם, אנשים שלא שפר עליהם מזלם להיות אסירים, או שהוזנחו?
קרבסבאך: "לא. אנשים הם כמו חיות. חיות שנולדות פגומות או נכות מומתות בלידתן. זה צריך להיעשות מסיבות הומניטריות גם עם בני אדם. זה היה מונע הרבה אומללות ועצבות".
תובע: "זוהי דעתך. העולם אינו מסכים איתך. האם אי פעם עלה בדעתך שהריגת אדם הוא פשע נוראי?"
קרבסבאך: "לא. כל מדינה רשאית להגן על עצמה מאנשים אסוציאליים, כולל אלה שאינם ראויים לחיות".
תובע: "במילים אחרות, מעולם לא עלה בדעתך שמה שעשית היה פשע?"
קרבסבאך: "לא. ביצעתי את עבודתי למיטב ידיעתי ואמונתי מפני שהייתי מוכרח".
