יוהאן קרמר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יוהאן פול קרמר (בגרמנית: Johann Paul Kremer; 26 בדצמבר 1883 – 8 בינואר 1965) היה פרופסור לאנטומיה ולגנטיקה האנושית באוניברסיטת מינסטר שהצטרף לשורות הוורמאכט ב-20 במאי 1941. הוא גם היה קצין באס אס ורופא מחנה אושוויץ בזמן מלחמת העולם השנייה, מיום 30 באוגוסט 1942 עד יום 18 בנובמבר 1942.
היה חבר במפלגה הנאצית וביצע ניסויים באסירי מחנה אושוויץ בירקנאו. נידון למוות במשפט אושוויץ הראשון, אך עונשו הומר לאחר מכן למאסר עולם והוא שוחרר מהכלא בשנת 1958.
קרמר נודע לשמצה בשל יומנו האישי, הוא הכיל רישומים יומיומיים על מעשי רצח ואכזריות של המתה בגז ואקציות נוספות.
"5 בספטמבר 1942: בבוקר נכחתי באקציה מיוחדת במחנה הריכוז לנשים; הנורא ביותר מכל הזוועות. אובר-שטורמפיהרר טילו צדק כשאמר לי שזהו תחתית התחתית. בערב לקראת שמונה נכחתי בפעילות מיוחדת ב"הולנד". בגלל נוהלי הקצבות המזון הם קיבלו חמישית ליטר של שנפס, 5 סיגריות, 100 גרם של סלמי ולחם, כל הגברים זעקו כדי לקחת חלק בפעולות כאלה. היום ומחר (יום ראשון) עבודה"[דרוש מקור].
חייו לפני אושוויץ
קרמר נולד בשטלברג. החזיק בדוקטורט ברפואה ובפילוסופיה ולמד גם מדעים מדויקים ומתמטיקה. הוא למד באוניברסיטאות בהיידלברג, שטרסבורג וברלין. קיבל את תוארו ברפואה בשנת 1919 ואת תוארו בפילוסופיה בשנת 1914. החזיק במשרות בכירות, ביניהן פרופסור בפקולטות לאנטומיה בבון ובמינסטר, אחראי על מחלות פנימיות בבית החולים העירוני של ברלין ועוד. בשנת 1929 נהיה לדוצנט לאנטומיה ובשנת 1936 נהיה לפרופסור מן המניין. ביומנו האישי החזיק שני מאמרי מחקר שחיבר בתחום התורשה וחקר התאים.
ניסויים רפואיים
הרופאים במחנות הריכוז לא הוצבו בהם כדי לטפל באסירי המחנות, אלא כדי ליצור את הרושם שקיים טיפול רפואי באסירים. בפועל, הם סייעו בפעולות ההשמדה, בררו בסלקציות מי מבין האסירים החדשים שהגיעו למחנה יישלח לעבודה ומי יישלח למוות, נכחו בהוצאות להורג וברציחות בגז, ערכו ניסויים רפואיים על האסירים, ובנוסף, חתמו על אלפי תעודות פטירה ורשמו בהן סיבות מוות פיקטיביות. הניסויים באסירים נערכו על ידי רופאי האס אס משלוש סיבות עיקריות: על מנת לדעת איך לשפר את בריאות חיילי גרמניה הנאצית, לצורך תוכניות לאחר המלחמה (ריבוי הילודה) וכן לצורך תמיכה בעקרונות הגזע הארי. חלק מהניסויים נערכו בחסות חברות תרופות ומוסדות רפואיים על מנת לשרת את האינטרסים שלהם ולקדם את הקריירה של המועסקים בהם. קרמר התעניין במיוחד בהשפעה שהייתה להרעבה על הגוף, בייחוד על הכבד, הוא ערך ניסויים על אסירי המחנה שהתאשפזו בבית החולים במחנה, שם בחר את אלו שהתאימו ביותר לצרכיו. לעיתים קרובות הוא ביצע ניתוחים בהם הסיר דגימות מהכבד, הטחול והלבלב. במספר רישומים ביומן שלו הוא תיעד הסרה של דגימות "חיות וטריות" ממספר קורבנות, כגון רישום מיומנו מיום 15 באוקטובר 1942 בו כתב "דגימות חיות וטריות של כבד, טחול ולבלב הוצאו מפרטים יוצאי דופן". ביומנו תיעד עוד לפחות חמישה "ניתוחים" דומים. קרמר הצהיר בעדות שלו בפני בית המשפט ב-30 ביולי 1947: "בחנתי היטב את האסירים בקבוצה זו (שנועדה להשמדה) וכשאחד מהם עניין אותי במיוחד בשל המצב המתקדם של הרעב בגופו, הורתי לסניטר הרפואי להשאיר אותו לסוף ולהודיע לי לאחר שחולה זה ייהרג על ידי זריקה".
אקציות מיוחדות
כל רופאי האס אס נדרשו להיות נוכחים במה שנקרא "אקציות מיוחדות", שם קוד לרצח האסירים בגז. הקורבנות העיקריים של רציחות אלה היו ילדים, קשישים, אימהות עם תינוקות וכל האסירים האחרים שלא נחשבו ככשירים לעבודה. במהלך משפטו, קרמר תיאר כיצד התבצעה ההמתה בגז ומה היה תפקידו שם כרופא. הפעלת תאי הגזים נעשתה בפאתי המחנה; הקורבנות הועברו לשם ברכבות, וברגע שהגיעו לשם "האנשים הוכנסו לצריפים בהם הופשטו ואז נלקחו עירומים לתאי הגזים. לרוב לא אירעו תקלות, מאחר שאנשי האס אס שמרו על השקט בכך שסיפרו לאסירים שהם הולכים להתקלח ולעבור חיטוי נגד כינים. לאחר שכולם הוכנסו לתא הגזים הדלת נסגרה ואיש אס-אס במסכת גז זרק פחית של גז ציקלון בה דרך פתח בקיר הצדדי". תפקידו של קרמר היה לשבת במשאית יחד עם צוות רפואי ולהיות בכוננות לטפל בקציני אס-אס שאולי ייפגעו מהגז.
הוצאות להורג והלקאות
לאורך יומנו של קרמר מופיעים תיעודים רבים של נוכחותו בהוצאות שונות להורג ובהלקאת האסירים. קיימים לפחות ארבעה רישומים על הוצאות להורג בירי, הזרקה קטלנית של פנול ושיטות אחרות שלא ציין במשפט. הוא תיאר לא פחות משלושה אירועים בהם חזה בענישה של אסירים. הרופאים נדרשו לבדוק את הקורבנות לפני העונש ולהיות נוכחים במהלכו. בפועל, הרופאים מעולם לא בדקו את הקורבנות ומעולם לא התנגדו לענישות.
עדות והרשעה
יוהאן קרמר הועמד לדין במשפט אושוויץ הראשון בפני בית המשפט העליון בקרקוב במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 1947. בהסתמך על התוכן שביומנו והודאותיו, קרמר לקח חלק ב-14 המתות בגז וכן במספר רב של הוצאות להורג ו"פעולות מיוחדות". במהלך עדותו, הוא תיאר את התהליך בו בחר את קורבנותיו, ואת תהליך השגת המידע הדרוש לצורך מחקרו לגביו הצהיר: "לאחר שקיבלתי מידע זה סניטר רפואי בא והרג את החולה בזריקה לאזור הלב. למיטב ידעתי כל החולים האלה נהרגו בהזרקות פנול. החולה מת מידית לאחר קבלת הזריקה. אני בעצמי מעולם לא חילקתי הזרקות קטלניות"[דרוש מקור].
קרמר נידון למוות. בעתירת החנינה שלו טען קרמר כי הוא מבקש רחמים לא למען עצמו, אלא למען תוצאות המחקר שלו, שלטענתו היו מוכנות לציבור. תוצאות אלה, טען קרמר, כללו התקדמות בהבנת תהליכים דלקתיים, בעיית הסרטן, ולבסוף, תשובה מספקת לשאלת התורשה של תכונות נרכשות. עתירתו של קרמר הצליחה וגזר דין המוות שלו הומר למאסר עולם על ידי הנשיא בולסלאב ביירוט.
קרמר שוחרר מהכלא ב-11 בינואר 1958. לאחר שובו לגרמניה הואשם קרמר ברצח על ידי גורמים במערב גרמניה. ב-29 בנובמבר 1960 הוא נמצא אשם בשני סעיפים של סיוע לרצח ונידון ל-10 שנות מאסר. עם זאת, בית המשפט זיכה את קרמר על התקופה בה שירת בפולין ואפשר לו לצאת לחופשי. זכויותיו האזרחיות נשללו ממנו למשך חמש שנים, ומאוחר יותר נשללו ממנו כל תאריו הרפואיים. קרמר המשיך להעיד במשפטי אושוויץ בפרנקפורט. הוא נפטר בשנת 1965. [1][2]
הערות שוליים
- ^ Johann Paul Kremer Kremer, a former doctor at Auschwitz, wiener.soutron.net
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , Kremer, Johann Jacob, Benezit Dictionary of Artists, Oxford University Press, 2011-10-31
