קרל ברנדט
קרל ברנדט (בגרמנית: Karl Brandt; 8 בינואר 1904 – 2 ביוני 1948) היה רופאו המלווה של אדולף היטלר ועמד בראש תוכנית תוכנית T4 - אותנסיה הנאצית, להמתת נכים וחולים. כנציב הבריאות של הרייך היה ברנדט מעורב בניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואה יחד עם עוזרו ורנר הייד ואחרים. היה הנאשם הראשי במשפט הרופאים שנערך במסגרת משפטי נירנברג, לאחר מלחמת העולם השנייה והוצא להורג בתלייה.
ביוגרפיה
ברנדט נולד בעיר מילהאוזן שבאלזס הגרמנית (כיום העיר מילוז שבחבל אלזס-לורן, צרפת). הוא החל לימודי רפואה בעיר ינה, המשיך בפרייבורג ובברלין, והוסמך כרופא ב-1928. הוא הצטרף למפלגה הנאצית בינואר 1932, והיה לחבר באס אה ב-1933. באותה שנה טיפל במסגרת תפקידו כרופא בוילהלם בריקנר, עוזרו של היטלר, שנפצע בתאונת דרכים. היטלר הבחין בו והתרשם מכישוריו כרופא. ביולי 1934 הצטרף לאס אס, שם קיבל דרגת קצונה זוטרה של אונטר-שטורמפיהרר (סגן משנה), ומונה כ"רופא מלווה" של הפיהרר.
בנובמבר 1938 נשלח ברנדט בבהילות בידי היטלר לפריז, יחד עם רופא נוסף, במטרה לנסות להציל את חייו של הדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראט, שנורה בשגרירות גרמניה בידי המתנקש היהודי הרשל גרינשפן. מאמציהם כשלו ופום ראט מת מפצעיו, דבר שהיווה את העילה הפורמלית לליל פוגרום נגד היהודים בכל רחבי גרמניה שזכה לכינוי ליל הבדולח.
במלחמת העולם השנייה
ב-1 בספטמבר 1939 מונה על ידי היטלר לעמוד בראש תוכנית T4 - אותנסיה – תוכנית של הנאצים להמתתם של נכים וחולים. ברנדט התקדם בסולם דרגות האס אס, ובמהלך שנות מלחמת העולם השנייה הגיע לדרגות בכירות באס אס ובואפן אס אס. ב-28 ביולי 1942 מונה לתפקיד נציב הרפואה ושירותי הבריאות, תפקיד שבו עסק בתיאום בין מערכות הרפואה הצבאית והאזרחית. במסגרת תפקיד זה נשא באחריות לסדרת הניסויים הרפואיים בבני אדם שהתקיימו במחנות הריכוז הנאציים. ב-1943 הרחיב היטלר את סמכויותיו כך שיהיה אחראי גם על נושא האספקה הרפואית והמחקר הרפואי ברחבי הרייך, תפקיד שבו האפיל בחשיבותו על שר הבריאות.
בימיה האחרונים של המלחמה, ב-16 באפריל 1945, נעצר ברנדט בידי הגסטפו, ככל הנראה בשל קנוניה על רקע יחסי יריבות ואיבה ששררו בינו לבין רופאו האישי האחר של היטלר, ד"ר תאודור מורל. להיטלר הודלף כי ברנדט העביר את משפחתו לתורינגיה. היטלר התפרץ בחמת זעם ואמר שברנדט בחר לו מקום העומד להיכבש על ידי בעלות הברית המערביות וכי זוהי בגידה. בהוראת היטלר ימים אחדים לפני התאבדותו, דן בית משפט בברלין בראשותו של מנהיג "נוער היטלר" ארתור אקסמן, את ברנדט לעונש מוות. אולם לאחר שבועיים, ב-2 במאי 1945, שוחרר על פי הוראתו של האדמירל קרל דניץ שמשל בגרמניה למשך השבוע שבין התאבדותו של היטלר לבין כניעת גרמניה.
משפטו והוצאתו להורג
ערך מורחב – משפט הרופאים בגרמניה
ב-23 במאי 1945, נעצר מחדש, הפעם בידי הבריטים.
ברנדט, יחד עם 22 אחרים, נשפט במסגרת משפטי נירנברג במשפט שרשמית נקרא "ארצות הברית של אמריקה נגד קרל ברנדט ואחרים", אבל מוכר יותר כמשפט הרופאים. המשפט נפתח ב-9 בדצמבר 1946. ברנדט הואשם בביצוע שורה ארוכה של ניסויים רפואיים בבני אדם שכללו חשיפתם לטיפוס, מלריה, צהבת, קפיאה, גז חרדל, כימיקלים שונים, וכן ניסויים בעיקור, ברגנרציה של עצבים ושרירים ובהשתלת עצמות. כן הואשם בחברות בארגון האס אס ובאחריות לתכנון וביצוע תוכנית האותנסיה. עורך דינו במשפט היה רוברט סרווציוס לימים עורך הדין של אדולף אייכמן במשפטו בירושלים.
פסק הדין ניתן ביום 19 באוגוסט 1947. ברנדט, יחד עם שישה נאשמים אחרים, נידון למוות בתלייה, וגזר הדין הוצא אל הפועל בכלא לנדסברג ב-2 ביוני 1948. תשעה נאשמים נוספים נידונו לעונשי מאסר שבין 15 שנה למאסר עולם, ושבעה זוכו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
