רודיון מלינובסקי
 | |
| בול דואר סובייטי לזכרו של מלינובסקי | |
| לידה |
23 בנובמבר 1898 אודסה האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 1967 (בגיל 68) מוסקבה ברית המועצות  |
| השתייכות |
צבא האימפריה הרוסית  הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1914–1967 (כ־53 שנים) |
| דרגה |
 מרשל ברית המועצות |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
 2 גיבור ברית המועצות  עיטורי הניצחון  5 עיטורי לנין  3 עיטורי הדגל האדום  2 עיטורי סובורוב מדרגה ראשונה  עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה  אות לגיון הכבוד  לגיון ההצטיינות  צלב המלחמה (1914 - 1918)  צלב המלחמה (1939 - 1945) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית | |
רודיון יקובלביץ' מלינובסקי (ברוסית: Родион Яковлевич Малиновский), (23 בנובמבר 1898 - 31 במרץ 1967) היה מצביא דגול במלחמת העולם השנייה, מרשל ברית המועצות, שר ההגנה של ברית המועצות בשנים 1957–1967.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
מלינובסקי נולד בעיר אודסה שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה).שמו המקורי היה רובים (ראובן), אך הוא שינה אותו לשם בעל צליל סלבי - רודיון. אביו היה קראי ואמו - אוקראינית. מלינובסקיגדל בבית אמו. כאשר היה בן 13 עזב את הבית בגלל סכסוך עם אביו החורג. הוא נדד בדרום רוסיה ועבד בעבודות מזדמנות.
בשנת 1914, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנדב לצבא האימפריה הרוסית. לחם ביחידת מקלעים בחזית דרום-מערבית, שם נפצע וזכה בעיטור על אומץ לבו. בשנת 1916 במסגרת חיל המשלוח הרוסי הגיע לצרפת. עד לסיום מלחמת העולם הראשונה לחם בצרפת. על לחימתו זכה בשני עיטורים צרפתיים וקודם לדרגת רב סמל.
בשנת 1919 חזר לרוסיה והתגייס לצבא האדום. במהלך מלחמת האזרחים לחם בסיביר נגד הכוחות הלבנים. תפקידו האחרון במלחמה היה מפקד פלוגה.
לאחר המלחמה נשאר בצבא ומילא שורה של תפקידים פיקודיים. בשנים 1927–1930 למד באקדמיה צבאית של המטה הכללי. בשנת 1937 נשלח לספרד, שם היה יועץ צבאי בכיר בצבא הרפובליקנים, במהלך מלחמת האזרחים.
בשנת 1938 חזר לברית המועצות ומונה למרצה בכיר באקדמיה הצבאית של המטה הכללי. בשנת 1941, סמוך לפלישת הגרמנים לברית המועצות, מונה מלינובסקי לפקד על הקורפוס ה-48, שהיה חלק מהארמייה התשיעית, והתפרס בגבול עם רומניה. בתחילת אותה שנה הועלה לדרגת גנרל.
מלחמת העולם השנייה
במלחמת העולם השנייה נלחם בדרום אוקראינה, תחילה כמפקד הקורפוס ה-48 ולאחר מכן כמפקד הארמייה השישית. בדצמבר 1941 מונה לפקד על החזית הדרומית. בעקבות כישלון במבצע וורונז'-וורושילובגרד בקיץ 1942 הוא הורד מפיקוד החזית ומונה למפקד ארמייה ה-66, אשר לחמה צפונית לסטלינגרד. לאחר כיתור הארמייה השישית של הוורמאכט בסטלינגרד, פיקד על ארמיית המשמר השנייה שהדפה את ניסיון קבוצת ארמיות דון בפיקודו של אריך פון מנשטיין לפרוץ את הכיתור. על פעולו בקרבות אלו הועלה מלינובסקי לדרגת גנרל-קולונל ועוטר בעיטור סובורוב דרגה-1.
לאחר סיום המערכה בסטלינגרד מונה מלינובסקי במרץ 1943 למפקד החזית הדרום-מערבית שהפכה באוקטובר אותה שנה לחזית האוקראינית השלישית, עמה השתתף בשחרור אוקראינה הדרומית במסגרת מבצע דנייפר-קרפטי. בין הערים ששוחררו על ידי הכוחות בפיקודו הייתה גם עיר הולדתו - אודסה. בקיץ 1944 מונה למפקד החזית האוקראינית השנייה. באוגוסט-ספטמבר אותה שנה, יחד עם גנרל פיודור טולבוחין (מפקד החזית האוקראינית השלישית), תכנן וביצע את מבצע ההתקפה רחב ההיקף ברומניה. במסגרת המבצע (אשר כונה מבצע יאשי-קישינב) הצליחו הכוחות הסובייטיים לכתר ולהשמיד את קבוצת ארמיות דרום אוקראינה של הוורמאכט ואת רוב הצבא הרומני. ניצחון זה הביא לקריסת משטרו של יון אנטונסקו ברומניה. בעקבות כך החליפה רומניה צד - ומעתה נלחם צבאה לצידן של בעלות הברית.
לאחר הניצחון המוחץ ברומניה נקרא מלינובסקי למוסקבה, שם העניק לו שליט ברית המועצות יוסיף סטלין אישית את הדרגות של מרשל ברית המועצות. מלינובסקי פיקד על הכוחות שכבשו את בודפשט ווינה ושחררו את ברטיסלאבה. על חלקו במבצעים אלו הוענק למלינובסקי העיטור הגבוה ביותר - "עיטור הניצחון".
לאחר המלחמה
לאחר סיום המלחמה באירופה נשלח מלינובסקי למזרח הרחוק של ברית המועצות, שם פיקד על חזית טרנסבייקל במלחמה עם יפן. על חלקו במלחמה זו הוענק לו תואר "גיבור ברית המועצות".
בשנת 1947 מונה למפקד העליון של כוחות הצבא האדום באזור המזרח הרחוק. ב-1952 נעשה חבר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. ב-1956 מונה על ידי מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב לסגן שר ההגנה. ב-1957 ירש את מקומו של גאורגי ז'וקוב בתפקיד של שר ההגנה לאחר שהלה הודח, ושימש בתפקיד זה עד מותו. בשנת 1958 הוענק לו פעם נוספת תואר של גיבור ברית המועצות. מלינובסקי זכה להערכה עצומה בקרב הציבור כולו והצבא בפרט. בתקופתו התחזק מאד הצבא האדום, ומאזן הטילים הגרעיניים בין ארצות הברית וברית המועצות קטן מאד עד כדי שוויון.
מלינובסקי היה בין המשתתפים הפעילים ב"הפיכת החצר", כאשר הודח ניקיטה חרושצ'וב מתפקידו והוחלף בלאוניד ברז'נייב.
מלינובסקי כתב שני ספרי זכרונות: "גדולת הניצחון" ו"החיילים של רוסיה". הוא נפטר ב-31 במרץ 1967 במוסקבה ונקבר ליד חומת הקרמלין.
קישורים חיצוניים
- אספקלריה - צניעות/צניעות/נוער
- פוליטיקאים סובייטים
- מרשלים סובייטים
- אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה
- אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- אישים הקבורים בבית הקברות של חומת הקרמלין
- אנשי צבא רוסים במלחמת העולם הראשונה
- אישים במלחמת האזרחים בספרד
- מעוטרי צלב המלחמה
- סובייטים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- מעוטרי גיבור ברית המועצות
- מקבלי עיטור סובורוב
- שרי ההגנה של ברית המועצות
- מקבלי עיטור הניצחון
- מקבלי עיטור קוטוזוב
- מקבלי עיטור לנין
- מקבלי עיטור הדגל האדום
- מקבלי צלב גיאורגי (האימפריה הרוסית)
- מעוטרי גיבור יוגוסלביה
- מפקדי ארמיות בצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- מפקדי גייסות בצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- נפטרים ב-1967