בוריס שפושניקוב
 | |
| לידה |
2 באוקטובר 1885 עיר זלטואוסט, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
26 במרץ 1945 (בגיל 59) מוסקבה, ברית המועצות |
| השתייכות |
האימפריה הרוסית ברית המועצות |
| תקופת הפעילות |
1937 - 1940 1941 – 1942 |
| דרגה | מרשל ברית המועצות |
| תפקידים בשירות | |
| ראש המטה הכללי של הצבא האדום | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 3 עיטורי לנין 2 עיטורי הדגל האדום  עיטור סובורוב עיטור הכוכב האדום | |
בוריס מיכאילוביץ' שפושניקוב (ברוסית: Бори́с Миха́йлович Ша́пошников; 2 באוקטובר 1885 - 26 במרץ 1945) היה מרשל ברית המועצות, ראש ההמטה הכללי של הצבא האדום בשנים 1937–1940 וב-1941–1942.
חייו
בוריס שפושניקוב נולד בעיר זלטואוסט שבהרי אורל (כיום נמצאת העיר בתחומי מחוז צ'ליאבינסק. בשנת 1901 התגייס לצבא האימפריה הרוסית. למד בבית הספר לקצינים במוסקבה. לאחר סיום הלימודים והסמכה לקצונה שירת בטשקנט בתפקידי סגן מפקד פלוגה ומפקד פלוגה. בשנים 1907–1910 למד באקדמיה הצבאית של המטה הכללי בסנקט פטרבורג. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם באזור מערב רוסיה. עבר שורה של תפקידים - מקצין מטה של חטיבת פרשים עד למפקד רגימנט. בספטמבר 1917 הועלה לדרגת קולונל. לאחר מהפכת אוקטובר עזב את הצבא.
במאי 1918 התנדב אל הצבא האדום. הוא היה בין מקימי המטה הכללי של הצבא האדום. שירת באגף המודיעין ולאחר מכן באגף המבצעים של המטה. היה אחד ממתכנני מבצעי ההתקפה של הצבא האדום במהלך מלחמת האזרחים. על חלקו במלחמה עוטר בשנת 1921 בעיטור הדגל האדום.
לאחר המלחמה המשיך לשרת במטה הכללי. בשנים 1925–1927 היה מפקד מחוז צבאי לנינגרד, לאחר מכן פיקד על המחוז הצבאי של מוסקבה. בשנים 1932–1935 היה מפקד האקדמיה הצבאית של המטה הכללי ומרצה באקדמיה. בשנת 1937 מונה לתפקיד ראש המטה הכללי של הצבא האדום.
שפושניקוב היה אחד הקצינים הבכירים המעטים ששרד את תקופת הטיהורים הגדולים שערך סטלין בפיקוד הצבא האדום בשנים 1937-1939. הוא אף היה בחבר השופטים במשפט הראווה שדן למוות את מיכאיל טוכאצ'בסקי, יונה יקיר ואיהרונים אובורביץ'.
יש היסטוריונים שמסבירים את שרידותו של שפושניקוב ביחסו המיוחד של סטלין אליו. סטלין רכש הערכה רבה לידע ולכישוריו של שפושניקוב. יש הטוענים, כי ספרו של שפושניקוב "המוח של הצבא" תמיד היה מונח על שולחן העבודה של סטלין.
במאי 1940 הועלה שפושניקוב לדרגת מרשל ברית המועצות. באוגוסט אותה שנה הוא הועבר מתפקיד ראש המטה הכללי ועבר למשרד ההגנה, שם היה אחראי על בניית קו הביצורים בגבולה המערבי של ברית המועצות.
לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות חזר אל הפיקוד העליון של הצבא. ביוני 1941 מונה לחבר בסטאבקה וב-29 ביולי שוב מונה לראש המטה הכללי. הוא תיכנן והוציא לפועל את התקפות הנגד בחורף 1941-1942, במהלכן נהדפו הגרמנים משערי מוסקבה. במאי 1942 הודח מתפקידו בעקבות כישלון מבצע ההתקפה של הצבא האדום בחצי האי קרים והפסד בקרב קרץ'. מאז ולמעשה עד יום מותו היה יועצו האישי של סטלין בנושאים צבאיים. באופן רשמי בתקופה זו היה ראש האקדמיה הצבאית של המטה הכללי.
בוריס שפושניקוב נפטר ב-26 במרץ 1945 ממחלת השחפת[1]. נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין. על שמו קרואים רחובות בזלטואוסט, אירקוטסק, וורונז'. משחתת בצי הרוסי נושאת את שמו.
במהלך שירותו בצבא האדום עוטר שפושניקוב בשלושה עיטורי לנין, שני עיטורי הדגל האדום, עיטור סובורוב מדרגה ראשונה ובשני עיטורי הכוכב האדום.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Patrick Watson. (2007). Watson's Really Big WWII Almanac, volume II July to December. Xlibris. p.356. מסת"ב 978-1425789930
