סמיון טימושנקו
| לידה |
18 בפברואר 1895 פורמאניבקה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 1970 (בגיל 75) מוסקבה, ברית המועצות  |
| השתייכות |
האימפריה הרוסית  הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1914–1960 (כ־46 שנים) |
| דרגה |
 מרשל ברית המועצות |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד המחוז הצבאי קייב מפקד החזית האוקראינית מפקד החזית המערבית מפקד החזית הדרום-מערבית מפקד החזית הצפון-מערבית מפקד המחוז הצבאי בלארוס | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים הרוסית מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
       | |
סמיון קונסטנטינוביץ' טימושנקו (ברוסית: Семён Константинович Тимошенко) (18 בפברואר 1895 - 31 במרץ 1970), מרשל ברית המועצות, מצביא במלחמת העולם השנייה, שר ההגנה של ברית המועצות בשנים 1940–1941.
חייו
קריירה מוקדמת
טימושנקו נולד ב-18 בפברואר 1895 בפורמאניבקה בבסרביה, שהשתייכה לאימפריה הרוסית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האימפריה הרוסית, ולחם בחיל הפרשים במהלך המלחמה. לאחר מהפכת אוקטובר הצטרף לצבא האדום, ולחם בשורותיו במלחמת האזרחים ברוסיה במספר חזיתות, כאשר החשובה מביניהם הייתה צאריצין.[1] שם פגש בסטלין, פגישה זו תסלול את דרכו במפלגה הקומוניסטית. בהמשך הוא עבר לארמיית הפרשים הראשונה.
בשנת 1939 קיבל את הפיקוד על החזית האוקראינית. בינואר 1940 לקח פיקוד על המלחמה הסובייטית מול פינלנד לאחר הכישלון של וורושילוב. תחת הנהגתו הסתיימה הלחימה בהפסקת אש שנחתמה במרץ. לאחר סיום הלחימה טימושנקו מונה לשר ההגנה של ברית המועצות[2] וכיהן בתפקיד זה עד יולי 1941.
מלחמת העולם השנייה
בשנת 1941 נשלח על ידי סטלין להוביל את הצבא האדום בקרבות גבול בחזית המערבית (ברית המועצות) אך הגרמנים הצליחו להתקדם עד לפרברי מוסקבה שעמדה ליפול בידי הגרמנים, למרות אבדות קשות הוא הצליח להציל חלק משמעותי של הצבא באזור למרות נפילתם של מאות אלפי חיילים בשבי.
בספטמבר נשלח לאוקראינה, שם ספג הצבא האדום אבידות הרסניות של כמיליון וחצי חיילים, טימושנקו הצליח לייצב את החזיתות לאחר קרב קייב וקרב אומן.
במאי 1942 פיקד על חזית סטלינגרד וכשתחת פיקודו 640,000 חיילים פתח במתקפת נגד בחרקוב. ההתקפה לא צלחה והכוח הסובייטי הצליח רק לעכב את הוורמאכט בדרכו לסטלינגרד. בהמשך היה לטימושנקו כישלון נוסף במהלך מבצע וורונז'-וורושילובגרד וכתוצאה ממנו נפתחה הדרך לכיוון הרי הקווקז. ב-21 ביולי 1942 טימושנקו פוטר מתפקידו כמפקד החזית ובמקומו מונה גנרל ואסילי גורדוב, שמונה למפקד החזית החדש. החל משנת 1943 טימושנקו לא מונה למפקד החזית אך כיהן בתפקידי פיקוד שונים.
טימושנקו נודע כמפקד בעל שיטות שמרניות ששאף להחזיר את המשמעת הצבאית לימי הצאר. הוא קיבל את "עיטור הניצחון". לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוא מילא תפקידים לא משמעותיים מבחינה מעשית.
ב-31 במרץ 1970 מת טימושנקו בביתו שבמוסקבה, ונטמן בבית העלמין של חומת הקרמלין.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סמיון טימושנקו |
הערות שוליים
- ^ לימים שונה שמה לסטלינגרד, כיום נקראת וולגוגרד
- ^ י. נוביקוב, המרשל טימושנקו, המשקיף, 31 ביולי 1942
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] סמיון טימושנקו23030659
- מרשלים סובייטים
- אישים הקבורים בבית הקברות של חומת הקרמלין
- אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה
- אנשי צבא רוסים במלחמת העולם הראשונה
- מעוטרי גיבור ברית המועצות
- מקבלי עיטור סובורוב
- שרי ההגנה של ברית המועצות
- מקבלי עיטור הניצחון
- מקבלי עיטור לנין
- מקבלי עיטור מהפכת אוקטובר
- מקבלי עיטור הדגל האדום
- מקבלי צלב גיאורגי (האימפריה הרוסית)
- נפטרים ב-1970