רבי שרגא פייבל פרנק
הרב שרגא פייבל פרנק (תר"ג, 1843 - תרמ"ו, 1886) היה תלמיד חכם ועשיר נכבד באלקסוט, פרבר של העיר קובנה; מתלמידי רבי ישראל מסלנט.
תולדותיו
נולד בקלווריה, פלך סובאלק שבפולין, לרב צבי פסח ומינה (לבית טורצקי) פרנק. קיבל חינוך תורני והוסמך לרבנות.
הרב פרנק היה מתלמידיו ומקורביו של רבי ישראל מסלנט ואנשי תנועת המוסר. היה בעל מפעל גדול לעורות ובעל בתים רבים בקובנה שהושכרו, בין השאר, לפועלי המפעל שבבעלותו. על מידת הנדיבות שלו מסופר שכאשר נודע לו כי אחד מפועליו שרוי במצוקה כלכלית היה מוסר לו בחשאי את דמי השכירות, כדי שהפועל יוכל לשלמם לאשת הרב פרנק שהייתה אחראית על גביית תשלומי השכירות של בתיהם השכורים. עוד מסופר עליו שכשהיה בא אליו אדם נצרך היה הרב פרנק תוחב את ידו לתוך המגרה, ממלא חופנו בשטרות בלי לספור אותן ומושיטם לאיש. לימים כתב עליו חתנו הרב מלצר בהקדמת ספרו 'אבן האזל': "הרב המצוין בתורתו וצדקת פזרונו".
עליית הגג שבביתו הגדול שימשה במשך מספר שנים כמקום התבודדות לרבי ישראל מסלנט, ולשם היה מביא את תלמידיו הקרובים. בעקבותיו השתמש גם רבי יצחק בלאזר בעליית הגג הזו כמקום התבודדות בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה. מאז שימש הבית, שהיה ממוקם על רכס גבוה באלקסוט, מקום התכנסות לתלמידי חכמים וראשי תנועת המוסר, ובהם רבי נפתלי אמסטרדם ורבי אברהם שינקר. גם הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זיו, היה פוקד את הבית לעיתים.
הרב פרנק סייע לרבי נתן צבי פינקל להקים קיבוץ של בחורים שיקדישו את זמנם לתורה ומוסר. כעבור מספר שנים עברה הקבוצה ללמוד בבית המדרש "הלויית המת" בקובנה. פטרונו של מוסד זה היה רבי יצחק בלזר, שמסר לבחורים שיחות מוסר. בשנת תרמ"ח (1888), לאחר פטירתו של הרב פרנק, עברו עשרה בחורים מן הקבוצה ללמוד בביתו שבאלקסוט.
בעולם הישיבות מקובל שהגיע אחד מגדולי ישראל להתרימו לישיבתו בשיאו של החורף הפולני ונכנס דרך הדלת האחורית בכדי לא ללכלך את הבית בבוץ ושלג, אך הרב פרנק צעק שזה הורס לו את חינוך הבנות ועל כן ביקש מהרב שיכנס שוב דרך הדלת הראשית, ואכן כך נכנס שוב והתישב על הספה מלא בשלג ומים והשטיח התמלא בבוץ וכך כיבד את התורה לעיני כל, בזכות זה אמר אותו הרב ישזכה ובניו ינשאו לתלמידי חכמים.
היה נשוי לגולדה פרנק. נפטר בשנת תרמ"ו בגיל 42. בשכבו על ערש דווי ציווה שלא להספידו בהלוויתו. בשעת ההלוויה אמר רבי יצחק אלחנן ספקטור, מנהיגה הרוחני של יהדות רוסיה באותה תקופה, שאמנם היה ראוי לעבור על מצוותו ולהספידו, אלא שהוא פוחד ממנו ולכן נמנע מלעשות זאת; אולם כיוון שהנפטר לא אסר לבכות, לכן הוא מתיר לעצמו לבכות על פטירתו. במשך שעה ארוכה בכה הרב ספקטור ויחד עמו כל ציבור המלווים.
משפחתו
הרב פרנק ציווה בצוואתו שבנותיו תינשאנה לתלמידי חכמים. ואכן ארבע בנותיו נישאו לתלמידי חכמים מפורסמים:
- חיה מנוחה - אשת רבי משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלבודקה בליטא, ואחר כך ראש ישיבת חברון. חותנם של ראשי ישיבת חברון בדור השני; רבי יחזקאל סרנא, רבי משה חברוני, רבי אהרן כהן, ורבי משה פינקל, ושל רבי יוסף זוסמנוביץ.
- ביילה הינדה - אשת רבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת סלוצק, ואחר כך ראש ישיבת עץ חיים בירושלים. בתם חנה פרל נישאה לרבי אהרן קוטלר.
- פעשא - אשת רבי ברוך הורביץ, שהיה רבה של אלקסוט ור"מ בישיבת סלבודקה שבקובנה.
- דבורה - אשת רבי שפטל קרמר, שכיהן כמשגיח בישיבת סלוצק, ולימים ראש ישיבה בקליבלנד. בתם פייגא נישאה לרבי יעקב יצחק רודרמן.
בניו: רפאל פרנק והרב צבי פסח פרנק (שהיה חתנו של רבי אריה לייב ברוידא). אחיו רבי יהודה לייב פרנק היה ממייסדי חדרה ואביו של רבי צבי פסח פרנק. גיסו (בעל אחות אשתו) היה רבי זבולון בריט, אב"ד פלונגיאן.
הערות שוליים
28806495שרגא פייבל פרנק