רבי שמואל בן עלי
רבי שמואל בן עלי גאון (מכונה: אבן אל-דסתור[1]) (נפטר 1198 בקירוב) מגאוני בבל, ראש ישיבת "גאון יעקב" בבגדאד, ראש הגולה, אסטרולוג[2] ואב"ד. היה לוי ובעל ייחוס עד משה רבנו[3]. היה בר פלוגתא חריף עם הרמב"ם. פעל בתקופתו של הח'ליפה העבאסי השלושים וארבעה - א-נאצר לדין אללה.
פריצתו של רבי שמואל בן עלי, לעולם התורה בבבל, חלה כ- 120 שנה לאחר שקול התורה נדם עם פטירתו של רב האי גאון ולאחר שכבר היה נדמה כי הגיע הקץ על המרכז היהודי העתיק ורב הזכויות בבבל. בן עלי איש בגדאד, ניסה ללכת בדרכי הגאונים שקדמו לו בכמה דורות, ולחדש ימיה של בבל כקדם. שמואל בן עלי נסמך לגאון על ידי קודמו רבי שלמה ראש ישיבת גאון יעקב, שכיהן בראשות הישיבה לאחר עלי שנפטר בהיות שמואל בנו, עדיין צעיר לימים.
חלק ניכר מהידוע לנו כיום על שמואל בן עלי, הוא מסיפוריו של הנוסע בן המאה ה-12 פתחיה מרגנסבורג[4].
רבי שמואל בן עלי כיהן כראש ישיבת "גאון יעקב" בבגדאד, ישיבה בה למדו 2000 תלמידים. ישיבה זאת הייתה הגדולה בישיבות בבל ושאר הישיבות היו מעין שלוחות שלה[5]. לאחר שראש הגולה דניאל בן חסדאי[6] נפטר, התמנה בן עלי לראש הגולה, ונהג מנהגי מלכות כפי שעשו מלכי ונסיכי המזרח. היו לו 60 שומרי ראש שעמדו סביבו מוכנים למלא את פקודותיו[7]. הוא ישב על כיסא מלכותי, לבוש בגדי מלכות, של זהב וארגמן. לצד ראש הגולה עמד המתורגמן שחזר על דבריו, והסבירם.
רבי דניאל הבבלי בן רבי סעדיה[8], היה תלמידו.
החוקר פרופסור אברהם גרוסמן מציין כי למרות הפאר וההדר שנהג רבי שמואל כראש הגולה, הוא ראה בישיבה הבבלית מוסד המדריך את האומה היהודית. לדעת בן עלי הישיבה היא גוף עליון ועדיף על פני כל מוסד יהודי אחר[9].
רבי שמואל בן עלי שימש גם כאב בית הדין, בו כיהנו בנוסף אליו כדיינים עוד תשעה מגדולי תלמידי החכמים בבגדאד. רבי שמואל בן עלי שאב את סמכויותיו מכוח מינוי שנתן לו הח'ליפה א-נאצר, והיה חבר המועצה המלכותית. בתוקף סמכויות אלו טיפל בכל ענייני היהודים, ייצג אותם מול השלטון, מינה רבנים ודיינים, ואף גבה מסים.
אצל רבי שמואל בן עלי התאחדו תורה וגדולה יחדיו, והוא שילב הנהגה רוחנית, ביחד עם תפקידו המלכותי. במקביל לראשות ישיבת "גאון יעקב" השיב לשאלותיהם בהלכה, של קהילות יהודיות ברחבי העולם (כגון: קהילת קייב, קהילת חאלבּ[10] ועוד). כמו כן סייע לשבטים קווקזיים, ללמוד את כללי היהדות על מנת להתגייר. החוקר שמחה אסף, חקר את אגרותיו של שמואל בן עלי, שנמצאו בגניזת קהיר ואף כינס אותם בספר[11].
לרבי שמואל בן עלי לא היו בנים, ועל כן מי שירש אותו כגאון, היה חתנו, רבי זכריה בן ברכאל. לבנותיו הייתה השכלה רחבה, והן היו בעלות יידע בתורה ויהדות. על פי המסופר הן נהגו להאזין לשעוריו של אביהן, דרך אשנב צר שהיה בחדרן, ופנה לכיוון בית המדרש.
פולמוס הרמב"ם
כאמור הייתה ישיבת גאון יעקב, הישיבה המרכזית בבבל, וכל הישיבות האחרות סרו למרותה. רבי שמואל בן עלי ביקש לשמר את המסורת הגאונית הזו גם בתקופתו, וניסה לכפות את מרותו ההלכתית כפסיקה המחייבת. פולמוס הלכתי נתגלע בינו לבין הרמב"ם בשאלה הלכתית נקודתית: האם מותר לשוט על הנהרות ביום השבת (בבל משופעת בנהרות). פולמוס מפורסם הרבה יותר ביניהם נתגלע בשאלת אמונת תחיית המתים. שמואל בן עלי ותומכיו האשימו את הרמב"ם בכפירה באמונה בתחיית המתים, ובתגובה נאלץ הרמב"ם לכתוב את אגרת תחיית המתים. אולם מעבר לשאלות נקודתיות בהלכה או באמונה עמדה כאן סוגיית הסמכות לפסיקה. הרמב"ם וכמותו חכמים רבים בארצות הרחוקות מבבל, שוב לא חשו עצמם כפופים למסגרת סמכות הפסיקה הישנה מתקופת התלמוד והגאונים שם שררה מרות גאוגרפית של גאוני ישיבות בבל, שהרי קהילות הפזורה באירופה, בצפון אפריקה ובמצרים הצמיחו מאז שורה של תלמידי חכמים גדולים לא פחות מאלה הקיימים בבבל בת תקופתם. מלבד התשובות הרשמיות בהן מתפלמס הרמב"ם עם פסיקתו של רבי שמואל בן עלי גאון, יש בידינו גם תכתובת של הרמב"ם עם יוסף בן יהודה אבן שמעון, תלמידו הנמצא בבגדד ומדווח לו על התקפותיו של רבי שמואל בן עלי וכן חתנו זכריה כנגד הרמב"ם. זה האחרון מרגיע את תלמידו מסערת המתקפה הזו, ומביע זלזול במשקלו התורני של זכריה. הרושם העולה מתוך אגרות אלו הוא שהרמב"ם מזלזל במשקלו התורני האמיתי של רבי שמואל בן עלי וסיעתו, ומייחס את גדולתו לכח הסמכות המימסדית והפוליטית של האליטה הרבנית הישנה, כשריד מדולדל של ישיבות הגאונים בבבל.
קישורים חיצוניים
- שמחה אסף, קובץ של אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו, מהדורת ירושלים, ה'תר"ץ, באתר היברובוקס
- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "שמואל בן עלי", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1347-1349, באתר HebrewBooks
- אגרות הרמב"ם (מהדורת י. שילת), באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ רבי נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים, כרך ג', עמוד קצ"ז, באתר היברובוקס
- ^ רבקה פלדחי ועמנואל אטקס, חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, עמוד 81, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, ה'תשנ"ט
- ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, מהדורת ניו יורק, תרפ"ז, עמוד 32, באתר היברובוקס
- ^ פתחיה מרגנסבורג, שיחות לנוער, כפר חב"ד, עמוד 3, באתר היברובוקס
- ^ מסעות רבי בנימין מטודלה, מהדורת נ' אדלר, עמודים ל"ח-ל"ט, לונדון, ה'תרס"ז
- ^ ראו אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "רב דניאל ראש גלות בבל", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמודים קמז-קמט, באתר HebrewBooks, אות ר
- ^ מזכיר את האמור על שלמה ”הִנֵּה, מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי, יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת” (מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוקים ז'-ח')
- ^ ראו אודותיו הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבינו דניאל הבבלי בן ר' סעדיה", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמודים קנ-קנא, באתר HebrewBooks, אות רח
- ^ רבקה פלדחי ועמנואל אטקס, חינוך והיסטוריה - הקשרים תרבותיים ופוליטיים, עמוד 87, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ירושלים, ה'תשנ"ט
- ^ רבי נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים, כרך ג', עמוד ס', באתר היברובוקס
- ^ קובץ של אגרות, ר’ שמואל בן עלי ובני דורו, דפוס עזריאל, ירושלים, ה'תר"ץ