רבי עקיבא פרנקפורט
 | |
| לידה |
1520 סביבות ה'ר"פ נויס |
|---|---|
| פטירה |
2 במאי 1597 (בגיל 77 בערך) י"ד באייר ה'שנ"ז פרנקפורט |
| כינוי | רבי עקיבא פרנקפורטר, רבי עקיבא בעל הנס, רבי עקיבא ניישא, רבי עקיבא גינצבורג |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט |
| מקום פעילות | פרנקפורט |
| רבותיו | רבי אליעזר טריוויש |
| תלמידיו | רבי אליהו לואנץ, רבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן |
רבי עקיבא בן יעקב (~ה'ר"פ, 1520 – י"ד באייר ה'שנ"ז, 2 במאי 1597) הידוע בכינויו רבי עקיבא פרנקפורטר, היה דמות מרכזית בקהילה היהודית בפרנקפורט. הוא שימש כשוחט, דיין, מקובל, דרשן ופייטן. מסורת יהודית מספרת כי נתינת צדקה לעילוי נשמתו נחשבת כסגולה למציאת אבדה, נחשב לחלוץ ולראשון שייסד קופות צדקה מאורגנות.
ביוגרפיה
נולד לרבי יעקב, ככל הנראה[1] בנויס עיר בנורדריין-וסטפאליה שבגרמניה, בסביבות שנת ה'ר"פ.
הוא היה נכדו של רבי עקיבה בן רבי אלעזר מפרנקפורט, שגם הוא היה פייטן.
נסע להעיר פרנקפורט, שם למד אצל רבה של העיר, רבי אליעזר טריוויש והיה מ"בני ישיבתו".
נישא לעלה, בתו של היהודי העשיר רבי שמעון בן אליעזר גינצבורג-אולמא[2], בעקבות נישואיו אימץ את שם משפחת חותנו, ונודע גם בשם רבי עקיבא גינצבורג.
חותנו מתואר על ידי בני דורו כ"חכם, צדיק, חסיד, עניו, ועשיר" בעל הון עצום שהוערך במאות אלפים, תיאור שמדגיש את ייחודו הן בתחום הרוחני והן בעולמו הכלכלי, דבר נדיר בין חכמי אשכנז באותה תקופה.
לאחר פטירת אשתו הראשונה[3] נישא לאחותה, מרת ורומט (פרומט)[4].
עמידתו כשוחט
לאחר פטירת דודו, געץ, ששימש כשוחט בפרנקפורט והותיר אחריו ארבעה יתומים, מילא רבי עקיבא את מקומו בשנת 1548[5]. הוא התגורר בביתו של הדוד יחד עם היתומים. תנאי העסקתו קבעו כי רק מחצית מהכנסות השחיטה יוקצו לו. לעומת זאת, שכר על כתבי ההרשאה לשוחטים (אם ינפיק כאלה) יישאר בידיו בלבד. ראה כי לא עבר זמן רב עד שפרש מתפקיד זה. בשנת 1564 כבר שימש כחבר ה"ישיבה", ועד מהרה התמנה לדרשן הקהילה. בשנת 1574 החליט ועד הקהילה להעניק לרבי עקיבא לצמיתות בית נאה עם חצר וגינה סמוכות, והעירייה אישרה את ההחלטה. בתמורה התחייב רבי עקיבא לשאת דרשה מדי שבת. כושר דיבורו, לצד חסידותו העמוקה ולבביותו, חיבבו אותו על הקהל והעניקו לדבריו השפעה רבה. בדרשותיו לשבת חזון היה מזכיר מדי שנה את מניין השנים שחלפו מאז חורבן בית המקדש, מה שהותיר רושם עמוק על השומעים. נשתמרו תפילות ופיוטים רבים שחיבר ר' עקיבא פרנקפורטר, אשר הוצאו לאור על ידי תלמידו רבי אליהו לואנץ. מסורת זו של כתיבה פיוטית הייתה חלק מירושה משפחתית, שכן גם סבו של רבי עקיבא, רבי עקיבא בן אלעזר, היה מחונן בכישרון שירה ונודע אף הוא בכינוי "ר' עקיבא פרנקפורטר". ייתכן שבלבול מאוחר גרם לייחוס יצירותיו של הסב לנכדו המפורסם.
עושרו ונדבותו
ר' עקיבא פרנקפורטר ניצל את עושרו הרב, שהוערך בזהובים רבים, כדי להקדיש את עצמו למעשי צדקה וגמילות החסדים שלו. הוא תרם ביד רחבה ללא מעצורים והיה רגיש לסבלם של העניים והחולים בקהילתו. כושר הנאום הבולט שלו שימש כלי לעורר את הציבור להקים חברות צדקה, לטפל בחולים, ולהקל את מצוקת הנזקקים.
ר' עקיבא נחשב למייסדה של מערכת החברות היהודיות שהתבססו בפרנקפורט ושימשו מודל לערים אחרות. פעילותו החברתית והקהילתית זיכתה אותו בהערכה רחבה גם מחוץ לפרנקפורט[6].
היה לו שייכות עם המדפיס בבזל פרוביאנו (גר'), ובמכתביו קורא לו: "עתה ראיתי להודיע למ"כ איך ביום א' באב נסע מכאן כמהר"ר עקיב' ושמו מגמת פניהם ללכת למדינת פולונייא"[7].
עם פטירתו בשנת 1597, עורר מותו אבל רב, והספדים נישאו לזכרו לא רק בעירו אלא גם במקומות אחרים. רבה הגדול של פראג, המהר"ל מפראג, הקדיש לו הספד שהודפס בשתי מהדורות, עדות להשפעתו ותרומתו הגדולה לדורו.
ונקבר בבית-העלמין היהודי של פרנקפורט, ברחוב באטון (Battonnstraße) (גר').
מהנהגותיו
נודע בעיסוקו הייחודי במסורה, בדרכים המזכירות את שיטת חסידי אשכנז. היה מוצא הקשרים בין פסוקים שונים שבהם עוסקת המסורה, תוך שהוא חושף כוונות נסתרות ומשמעויות מעמיקות.
על דרכו זו העיד תלמידו, רבי יעקב בן יצחק מצויזמיר, שכתב בהקדמת ספרו "פירוש על המסורה" (לובלין, ת"ד): "אך לא אכחיד אמרי קדוש בוצינא קדישא, מורי ורבי מהור"ר עקיבא מפרנקפורט זצ"ל מלא גדישא, אשר בצלו חמדתי, וחכמת המסורה ממנו למדתי, גם כמה כוונות על המסורה גדולה וקטנות."
עדות זו מדגישה את השפעתו של רבו ואת חידושיו בתחום המסורה, אשר היוו מקור השראה ולימוד עבור תלמידיו.
רבי עקיבא כפייטן
רבי עקיבא פרנקפורטר כתב כמה פיוטים וסליחות, וזמירות אשר הוצאו לאור על ידי תלמידו, רבי אליהו לואנץ. בחתימותיו השתמש באקרוסטיכון "עקיבא נוישא" או "עקיבא בן יעקב". וגם חיבר פיוט לחנוכה "אני לה' אזמר", המושר בלחן של מעוז צור. כמו כן, חיבר קינה על שרפת פוזנן בשנת ה'ש"נ (1590)[8].
מתלמידיו
- רבי אליהו לואנץ
- רבי יוסף יוזפא האן נוירלינגן
- רבי יעקב בן יצחק מצויזמיר - מחבר הספרים "טעמי המסורה", ו"פירוש על המסורה"
משפחתו
- בנו, רבי יהודה (נפטר ר"ח אלול שפ"ג בפרנקפורט).
- בנו, רבי אברהם
- בנו, רבי יוסף
- בתו, רעכלן, נישא לאהרן וועצליר (נפטרה כ"ו בחשוון שפ"ז בפרנקפורט)
צאצאיו:
- רבי יהודה לייב ב"ר ברוך סג"ל אויסטרליץ מווינה.
- רבי יעקב קאפל ב"ר הירץ קאמן (קומא) (ממייסדי הקהילה החדשה באייזנשטט בשנת ה'תל"ה), בנו של הפרנס רבי אברהם מפרנקפורט[9].
- רבי אריה ליב ב"ר אוריה (נפטר י"ב בתמוז תצ"ה)[10].
- רבי עקיבא ב"ר יהודא לייב להרן (לערין שטיינשפעלט[11]), מחבר ספר "האהל עולם", פפד"מ, ה'תע"ד[12].
ספריו
- אליהו לואנץ, תחינות בכל יום, באסיליאה, שנ"ט (1599), באתר היברובוקס
- אליהו לואנץ, זמירות ותושבחות, באסיליאה, שנ"ט (1599)
- חיים ליפשיץ, ספר קינות, לובלין, שע"ז (1617), באתר היברובוקס
מתורתו
תלמידו רבי אליהו לואנץ מביא בספרו "רנת דודים", על קהלת, י"ב, פסוק ז: "מ"ו הגאון החסיד מוהר"ר עקיבא זלה"ה מק"ק פראנקפורט דרש פעם אחת בדרוש ונתן טעם וסבה למה שתקנו חז"ל משיב הרוח ומוריד הגשם בברכת אתה גיבור בענין תחית המתים...".
לקריאה נוספת
- הרב מרדכי הורוויץ, רבני פרנקפורט, ירושלים תשל"ב, עמ' 26–27.
- דוד מגיד, תולדות משפחות גינצבורג, פטרבורג תרנ"ט, עמ' 7–9.
- אליעזר ליזר לאנדסהוטה, ר' עקיבא מפרנאקפורט דמיין בר יעקב, בתוך: עמודי העבודה, ברלין תרי"ז, עמ' 305, באתר היברובוקס
קישורים חיצוניים
גינצבורג, עקיבא בן יעקב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ כפי שמשתמע מחתימתו "עקיבא בן החבר ר' יעקב שלי"ט ניישא", יש הסבורים, כפי שמציין דוד מגיד, כי ציון מקום זה עשוי להתייחס למקום מוצא משפחתו ולאו דווקא למקום לידתו.
- ^ נפטר בשנת שמ"ה.
- ^ נפטרה ו' באלול שנ"ד.
- ^ נפטרה י"א בניסן שע"ט.
- ^ לפי דוד מגיד, ולפי רבי מרדכי הורוויץ היה בשנת 1550.
- ^ הוספות מהדורה שניה של הספר צמח דוד, פפד"מ, תנ"ב (1692) (אולי על ידי המגיה ר' דוד מריינדורף), וכתוב שם: "וממנו התחלות הקופות". ובמצבת רבי יעקב קופל קאמן שנפטר בתצ"ו נכתב "מהור"ר יעקב קאפל הלוי בן... מוהר"ר הירץ קאמן... מגזע קדוש הגאון מוהר"ר עקיבא זצ"ל אשר ממנו התחלת הקופות בפ"פ דמיין", ראו: אבני אש, כתבות שעל גבי הקברים בבית עלמין הישן דקהל אייזן שטאט, וינה, תרפ"ב, עמ' 38, באתר היברובוקס. ושי"ר ב"ישורון", 1853, וב"המעמר", 1912, עמ' רפה, העיד שבבית הכנסת בפראג הנקרא אלטנוישול, היה נמצא שם תבה ועין לא ראתה תבה אחת גם באחד מהרבה בתי כנסיות הקדושים פה, אשר נרשם עליו שם כזה, ורק בבית הקדום והישן מכלם הנקרא אלטנייא אשר בו נפל חבלי בנעימים לעבוד בו עבודת הקדש ולהתפלל בו יום יום נראה מלפנים (כפי אשר ספרו לנו הזקנים) תבה כזאת אך שם בעל הנס היה ר' עקיבא פראנקפורט, והיא עמדה כמה שנים סוגרת ומסוגרת, כי האין בה נשמרת, מאשר נשכחה מכל עובר ואין משים עין עליה גם מהיראים והשלמים". ודוד מגיד כתב: "ועל פי הצעותיו נוסדו באמת כמה בתי צדקה בפ"פ, עד כי שמו נודע עוד עד היום בעירו כאיש צדיק ומיטיב". והשווה מה שכתב תלמידו יוסף יוזפא האן נוירלינגן ביוסף אומץ סימן תקמז, עמ' קנז: "ושמעתי מזקנים שבימים שעברו לפני זמן רב לא היה המנהג פה ורנקבורט שהגבאי צדקה הוא מחלק מעות בכל שבוע לעניי העיר, רק המה בעצמם היו הולכים הלוך מבית לבית כל ערב שבת וערב שבת. עד כי פעם אחת נראתה ענייה אחת אחר מותה בשעת התפילה לפני חצר בית הכנסת על האבן, והיו מזכירין אותה לי בשמה רק שנשכח מליבי מי הייתה, ושאלו אותה על אודותיה והשיבה שבאה להזהיר לבל יכשלו עוד בעוון זה שהעניים מוכרחים להלבין פניהם בכל ערב שבת ללכת לשאול מבית לבית ואם לא יסורו מדרך הרע הזה יענשו אנשי העיר חס ושלום בעונש גדול רחמנא ליצלן. ועל זה נתקן פה לגבות בכל חודש מעות ראש חודש הנהוג עד היום, כדי שיחלקו הגבאים לעניים מדי שבת בשבתו ואל יצטרכו לבייש פניהם ללכת מבית לבית. זה שמעתי מבר סמכא וחשוב".
- ^ אברהם מאיר הברמן, "פרקים בתולדות המדפיסים העברים", עמ' 284, וראו שם עוד בעמ' 285.
- ^ יהודה לייב ביאלר פרסם עוד קינה שחיבר לזכר חותנו, ב"מן הגנזים", (ירושלים תשכ"ז), א, עמ' 77-69.
- ^ שלמה שפיצר, "קהילות אוסטריה", עמ' 12.
- ^ כן העתיק דוד מגיד (עמ' 9) מ"רשימת זכרונות רבני סלוצק", כתב יד, שכתוב שם: "נכד הגאון ר' עקיבא מפרנקפורט דמיין".
- ^ על שם הכפר לֶרֶנְשְׁטַיְנְסְפֶלְד (אנ') שבמדינת באדן-וירטמברג שבדרום גרמניה, הממוקם במחוז היילברון.
- ^ כאשר כתב בשער ספרו: "מחבר עקיבא בלא"מ... ר’ יהודא ליב נר"ו, אשר שמו כשם אמ"ז הדיין... ר’ יהודא ליב זלה"ה בן הרב ר’ עקיבה זצלה"ה מק"ק פרנקפורט דמיין אשר היה חתן של הקצין... ר’ שמעון גינצבורג".
40082222עקיבא פרנקפורט