רבי אליעזר טריוויש
 | |
| לידה |
1494 סביבות ה'רנ"ד |
|---|---|
| פטירה |
1566 (בגיל 72 בערך) כ"ט באלול ה'שכ"ו פרנקפורט |
| כינוי | רבי ליזר טריויש |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי העתיק בפרנקפורט |
| מקום פעילות | פראג, קראקא, ונציה, פרנקפורט, טיהינגן (אנ') |
| רבותיו | רבי יצחק בן אליקים[1] |
| תלמידיו | רבי יעקב בן רבי יוסף איש רוסהיים, רבי דוד גנז |
| בני דורו | רמ"א, רבי יעקב מוורמס, מהר"ם פדובה |
רבי אליעזר טריוויש או: טרויש, או: טריביש (~ה'רנ"ד 1494[2] – כ"ט באלול ה'שכ"ו, 13 בספטמבר 1566) היה רב, ראש ישיבה ומדפיס בפרנקפורט.
ביוגרפיה
רקע
משפחת טריוויש הייתה משפחה מפורסמת, שמוצאה ככל הנראה בעיר טרוייש. בני המשפחה כיהנו כרבנים בצרפת, באיטליה ובגרמניה. הראשון הידוע בשושלת זו היה רבי יוסף טריוויש, ששימש בשנת ה'ק"ג (1343) כרב במרסיי. בנו, רבי מתתיה טריוויש, היה "ראש רבני צרפת", ונכדו היה רבי יוחנן טריוויש מפריז, המוכר מהפולמוס על הסמיכה עם מהר"ם ס"ל. נינו של רבי יוחנן, אליעזר טריוויש, היה אביו של נפתלי הירץ.[3][4] לפי מסורת המשפחה, בני המשפחה הם צאצאי רש"י מבתו מרים וחתנו הריב"ן, וכן היו צאצאים של רבי יהודה החסיד.
קורות חייו
נוסח מצבתו
|
|---|
|
|
נולד לאביו רבי נפתלי הירץ שהיה דיין וש"ץ בפרנקפורט, ונקרא על שם סבו, ר' אליעזר טריוויש. נישא למרת יוטא,[5] בת הגביר אלכסנדרי הלוי מפראג, ועבר להתגורר שם. לאחר פטירת חמיו ירש את נכסיו, אך לא ידע כיצד לנהל אותם. הוא יצר שותפות עם דודו (בעל אחות אביו) ר' משה עברליש,[6] ועבר לקראקא בסביבות שנת ה'ר"פ (1520). בכ"ז באייר שנת ה'רצ"ד (1534) שהה בוונציה, שם סיים את העתקת שו"ת מהר"י ווייל.[7]
בקראקא היה לו ישיבה, והיה לו תלמידים רבים.
בשנת ה'רצ"ו (1536) הגיע לעיר פרנקפורט. במשך שלושים שנה[8] היה לדמות מרכזית בחיי הקהילה היהודית שם ועמד בראש ישיבת פרנקפורט.
בנוסף לפעילותו הרבנית, היה אספן נלהב של כתבי יד עבריים והיה בעל ספרייה עשירה שכללה כתבי יד רבים. וביניהם כתב היד של אליעזר בן נתן, מראשוני בעלי התוספות בגרמניה (1090–1170 לספירה), המכונה ראב"ן, חיבורו הגדול הוא "אבן העזר", הקרוי גם "צפנת פענח" (קיצורו של החיבור קרוי "אבן הראשה"). החיבור הודפס לראשונה מכתב יד, שהיה בספרייתו, לאחר 500 שנה, בשנת ה'ש"ע (1610) בפראג, וכה כתב המו"ל: "והנה היה מונח ספר הזה בקרן זוויות נחבא אל הכלים, והיה נראה כקופה שאין לה אזנים וכשלחן בלתי רגלים, בתוך גנזי ספרי הרב הגדול מהר"ר אליעזר טריוו"ש בק"ק ורנקבורט, והר"ר יצחק אשכנזי הנזכר שאב מים ממעייני הישועה בבית בני הגאון הנז' להשתעשע בכל יום ללמוד מתוך הספרים הנמצאים בתוך הבית, ומצא בתוכם ספר הזה שהוא אב"ן היקר".
הקמת והפעלת בית הדפוס
הדפסת ספרים בעברית זכתה לתנופה באיטליה ובחצי האי האיברי החל משנות ה-50 של המאה ה-15. אולם, מצפון להרי האלפים, הדפסות עבריות היו נדירות יותר, כאשר המוקד הראשון נרשם בפראג בשנת 1513. בציריך, אקלים תרבותי פתוח יותר לפני הרפורמציה איפשר את פעילות הדפוס של אליעזר ויוסף, במיוחד מאחר שבפרנקפורט היה קיים איסור על הדפסת ספרים בעברית. בשנת ה'שי"ח (1558) הדפיס בעיר ציריך עם החומר טיפוגרפיה שהיה ברשותו של פאולוס פאגיוס את ספר תהלים, עם תרגומו של אליהו בחור ליידיש. תרגום תהילים היה ניסיון מקדים לפרויקט שאפתני של הדפסת התלמוד כולו. עם זאת, באיטליה, הדפסות תלמוד שנעשו לאורך השנים הועמדו בסכנה בשל החלטות האינקוויזיציה בשנת 1553 להכניסן לאינדקס הספרים האסורים ולשרוף אותן.
לאחר שזכה לסירוב מרשויות ציריך להמשיך את פעילותו, אליעזר, שהיה מסור בכל מאודו לחכמת הקבלה, שאף להוציא לאור את פירושו של אביו על הסידור, במטרה להנציח את שמו לדורות. עם זאת, בשל האיסורים שהוטלו על הדפסת ספרים עבריים בפרנקפורט, לא הצליח להגשים את מטרתו בעיר מגוריו. לפיכך השתקע מקץ שנת ה'שי"ט (1559), בעיר טיהינגן (אנ') עיירה קטנה בדרום גרמניה, שם, יחד עם יוסף בן נפתלי, הקים בית דפוס ועשה שימוש בציוד הטיפוגרפיה שהיה ברשותו מציריך. הרוזן וילהלם מסולץ (גר'), שנזקק להכנסות, תמך ביוזמתם.
לפי מסורות מקומיות ומקורות היסטוריים, בית הדפוס שכן ברחוב פריסטרגאסה 13. זהו המקום שבו, לפי מקורות היסטוריים ומסורת מקומית, פעל בית הדפוס העברי שהוקם על ידו.
בשנת ה'ש"כ (1560) הדפיס את הסידור שחיבר אביו, תחת השם "מלאה הארץ דעה". (הושלם בכד אדר שני). ולפי השערת יעקב אלבוים[9] חיבר הבן את הפירוש לברכת השחר, ופסוקי דזמרה. נוסף לכך, הודפסו בבית הדפוס יצירות נוספות, ביניהן:
- "יסוד שירים" או "תפוחי זהב" - ספר הזוהר על מגילת רות. (הושלם בכ"ג טבת).
- "אדם שכלי" - ביאור על י"ג עקרים מאת רבי שמעון בן שמואל (הושלם בג' אדר)
- "שיר היחוד" - עם פירוש יום טוב ליפמן מילהויזן (הושלם בכד אדר שני).
- "ספר מלכיאל" - מאת חזקיה בן אברהם מלכיאל.
- "בגידת הזמן" - מאת מתתיהו בן משה.
עם זאת, תלונה מצד פקיד מקומי הובילה להחלטה מגבילה שאסרה הדפסת ספרים בעברית בשטח הקונפדרציה השווייצרית.
סיום פעילות הדפוס
ביולי 1560 הגיע קץ לפעילות הדפוס בטיהינגן בעקבות החלטת טאגזצונג (אנ') (אספת הקנטונים השווייצרית) לאסור על מכירת ספרים ללא אימפרינט מטיהינגן. פרויקט התלמוד לא הושלם בשל מגבלות טכניות וכלכליות.
ביולי 14 בשנת 1561 נשלח אגרת להיינריך בולינגר (אנ') ונכשל פרויקט תלמוד אחר בבזל, שנוהל על ידי בית הדפוס של יוהאן פרובן (אנ'), בעקבות איסור שהטיל מועצת העיר. מעורבותו של אליעזר מפרנקפורט בפרויקט זה עדיין אינה ברורה לחלוטין.
בשנת ה'שי"ח (1558) מינה הקיסר פרדיננד הראשון את רבי אליעזר עם זקן רבני איטליה מהר"ם פדובה, עם רבי יעקב מוורמייזא כחבר בוועדה שנועדה להסדיר את ענייני הקהילה היהודית בפראג ועל ידי זה ימנעו גזרת גירוש מקהילת פראג.
נזכר על ידי ר' משה איסרליש בשו"ת רמ"א, סימן צא: "הגם כי הגאון מהר"ל יצ"ו היושב בשבת תחכמוני בק"ק פרנקורט ראוי שכל התורה תהיה נפסקה על ידו".
היה מחותנו של רבי דוד בלומא, רבה של זולצבורג.[10]
רבי אליעזר טריוויש נפטר בפרנקפורט בכ"ט באלול ה'שכ"ו ונקבר בבית-העלמין היהודי של פרנקפורט, ברחוב באטון (Battonnstraße) (גר').
בני הישיבה בפרנקפורט: בית דין גדול בגרמניה
כדי למנוע ניסיונות להעביר את זכות השיפוט לידי רבנים חיצוניים וזרים מתחומי אשכנז, הפכה הרבנות בעיר פרנקפורט למשמעותית ביותר והייתה למעין מרכז פסיקה ובית הוועד. בני הישיבה בעיר זו שימשו כמעין בית דין גדול, ולמעשה הפכו לאחת מהסמכויות החשובות ביותר בענייני הלכה ופסיקה בגרמניה בתקופתם.
רבנים חשובים באותה תקופה, כדוגמת רבי חיים בן בצלאל מפרידברג ורבי יעקב ריינר, אשר שימש רב הקיסר בשוואבן, נהגו לפנות לאב בית הדין של פרנקפורט ולבני הישיבה, להתייעץ עמם, ולבקש את הסכמתם בעניינים הלכתיים חשובים[11].
ורבי אליעזר טריוויש עמד בראשה, ומבני ישיבתו הידועים הם: רבי עקיבא פרנקפורט, רבי קלונימוס ב"ר קלונימוס הכהן (רבי קלמן כ"ץ), רבי אנשיל אשר ב"ר שמעון הכהן, רבי אלכסנדר ב"ר יצחק הכהן.
עמדתו על התנועה המשיחית
תלמידו רבי דוד גנז כותב בספרו צמח דוד שרבו האמין שהתנועה המשיחית של אשר למלין בשנות ה'ר"ס-ה'רס"ב לא הייתה לשווא, אלא הייתה אמיתית, ורק בגלל חטאי הציבור לא בא המשיח, וזו לשונו: ”ואני הכותב שמעתי מפי מורי הזקן מהר"ר אליעזר טריוש אב ב"ד דק"ק ורנקבורט שאמר כי לא דבר ריק היה ושנתן אות ומופת ואמר אולי חטאתינו גרמו ועכבוהו[12]”
בשנת ה'רצ"ב 1532 יצאו דוד הראובני ושלמה מולכו לרגנסבורג, שם ביקשו להיפגש עם קרל החמישי, במטרה לשכנעו לשתף יהודים במלחמה נגד הטורקים. שנה לפני כן כתב מכתב לאביו, ככל הנראה כדי לסייע להם.
רבי אליעזר העתיק את כתבי רבי שלמה מולכו, והביאם אביו רבי נפתלי הירץ טריוויש בסידורו: ”שנת רצ"א בא אלי מכתב מבני יקירי הר"ר אליעזר טריוש יצ"ו אשר העתיק כתבי קודש, הובאו מקאפו לק' בודקו ומשם קרקוב, אשר בני הנ"ל דר שם, על דבר הגאולה כי התחילה וכבר החילו בני ברית עם קודש ירושלים עד שלוניקי תקנו תעניות ותשובה בה"ב בכל שבוע וסדרו בכל קהל וקהל לפחות עדה מנין אחת להתפלל. גם הנשים ישפכו לבם בצום[13]”
חלק מהכתבים נדפסו בפירושו של אביו על פירוש רבנו בחיי על התורה הנקרא בשם 'ספר נפתלי'.[14][15]
חיבוריו
- סדר גט מהר"א טרויש, בתוך: סדר חליצה (הארוך והקצר), לר' יעקב מרגלית מרגנסבורג, מכון ירושלים, ירושלים, תשנ"ח, עמ' קעב-רמ.
- ביאור על שערי דורא, לפי עדותו של רבי דוד אופנהיים נמצא הכתב יד בידו, אבל לא נדפס.
מתלמידיו
- רבי יצחק יעקב באכטינש, שו"ב ומנקר בקראקא. אביו של רבי צבי באכטינש.
- ההיסטוריון דוד גנז בעל צמח דוד.
- רבי יוסף ב"ר יצחק אשכנזי, רבה של מיץ.
- רבי יעקב איש רוסהיים, בן יוסף איש רוסהיים, בעל קיצור מרדכי, "פסקי מרדכי".
משפחתו
- בנו, רבי לייב.
- בנו, רבי שמואל, ש"ץ בפרנקפורט (נפטר שכ"ג).
- בתו, מרת טרייטלין, נישא לזיסקינד.
- בתו, נישא לרבי צבי העלמן בפראג.
לקריאה נוספת
- הרב מרדכי הורוויץ, רבני פרנקפורט, ירושלים תשל"ב, עמ' 22–26.
- הרב צבי לרר, "תולדות רבי נפתלי הירץ טריוויש", קובץ חצי גבורים, ז (אלול תשע"ד), עמ' תצד
- פייבל הירש וטשטיין, לתולדות ישראל וחכמיו בפולין, קראקא תרס"ט, עמ' 22–25.
- חיים נתן דמביצר, כלילת יופי, ח"א, קראקא תרמ"ח, אות כא, דף ג ע"ב הערה ב.
- יצחק זימר, מתולדות הרבנות בגרמניה במאה הט"ז, ירושלים תשמ"ד, עמ' 27, 60, 72, 79, 82.
- חיים דב פרידברג, תולדות הדפוס העברי באירופה, אנטוורפן תרצ"ה, א, עמ' 11–12.
קישורים חיצוניים
- אודותיו, ותמונה ממצבתו באתר מכון שטיינהים (גר') (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ לא ברור מה היה שם משפחתו: לניג/ לכניך/ לינק/ לינץ. שימש כרב לצד ר' יהודה בן ר' ישראל ריינבך. נפטר סביבות 1541. רבני פרנקפורט עמודים 19–21, ו-189.
- ^ לפי תלמידו ר' דוד גנז נפטר בגיל 72, ואם כן נולד בשנת ה'רנ"ד 1494. אך לפי אליקים כרמולי נולד בשנת ה'רנ"א 1491, ראו: יוסף אונא, רבני פרנקפורט, ירושלים תשל"ב, השלמות, עמ' 192-191.
- ^ בהקדמה לסמנים על חידושי הבחיי (נפתולי אלהים נפתלתי, הידרנום (אנ'), שנת ה'ש"ו, 1546) כתוב: "נפתלי בן מהר"ר אליעזר בן מהר"ר שמואל בן מהר"ר יוסף בן מהר"ר יוחנן פריש בן מהר"ר מתתיה בן הגדול מהר"ר יוסף טריווש זלה"ה".
- ^ יוסף אונא, רבני פרנקפורט, ירושלים תשל"ב, השלמות, עמ' 191.
- ^ נפטרה חמישה שבועות לפני בעלה, בכ״ג באב שכ״ו. נקברה בפרנקפורט, ומצבתה עדיין קיימת שם כיום.
- ^ כן כתב יוסף כהן-צדק, אבל פייבל הירש וטשטיין כתב שזו רק השערה, ראו לתולדות ישראל וחכמיו בפולין, עמ' 10.
- ^ קובץ צפונות, א, עמ' כב.
- ^ לפי נוסח מצבתו. ולפי תלמידו רבי דוד גנז בצמח דוד היה אב בית דין בפרנקפורט כ"ב שנה.
- ^ פתיחות והסתגרות, עמ' 151, הערה 224.
- ^ מבוא לשו"ת מהר"ם מינץ, א, עמ' 32; יצחק זימר 'רבי דוד בלומא מזולצבורג', הספר - יובל השבעים למוסד הרב קוק, א, ירושלים תשס"ח, עמ' 336, הערה 9.
- ^ ראו: יצחק זימר, "רבי חיים ב"ר בצלאל מפרידברג", עמ' 37.
- ^ צמח דוד שנת ר"ס.
- ^ סידור ר' הירץ ש"ץ, לשחרית, תחנון, אל רחום וחנון.
- ^ נודע גם בשמות 'סמנים על חידושי הבחיי', או 'נפתולי אלהים נפתלתי', או בקיצור 'נפתולי אלוהים'.
- ^ פרשת בראשית, סוף אות יח (דף ב ע"א): שלמה גר; פרשת משפטים אות יא בגיליון (דף יו ע"א): "כך כתב שלמה מלכות בפסוק ראה אתה אומר אלי" (נשמט במהדורת ירושלים תשס"ב); פרשת שופטים אות ה בגיליון (דף כה ע"א): שלמה מלכו (נשמט במהדורת ירושלים תשס"ב).
40099952אליעזר טריוויש