רבי נתן שפירא הירושלמי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי נתן שפירא הירושלמי (נקרא גם: נתן בן דוד ראובן שפירא, החיד"א מזכיר אותו בשם "הרב הנשי"א" - ה'רב נ'תן ש'פירא י'שמרהו א'להים; נולד בקרקוב, ונפטר ברגיו שבאיטליה בשנת תכ"ז, 1667 בערך), היה רב, דיין ומקובל ושד"ר בירושלים.

ביוגרפיה

בשנת תט"ו (1655) נשלח על ידי עדת האשכנזים בירושלים לאיטליה, הולנד ואשכנז והשתמש באמצעי תעמולה רבים לאיסוף כספים, ולא נמנע מלקבל תרומות מנוצרים[1]. נמצא חתום על תעודה בירושלים בשנת תי"ז (1657)[2]. הוא חי באיטליה כעשר שנים עד פטירתו.

בספר "גינת ורדים" מאת ר' אברהם הלוי מסופר שרבני ירושלים התירו לו לקחת אשה נוספת פרט לאשתו הראשונה בחתימת מאה רבנים, והוא גר עם שתי נשיו בחצר בית הכנסת הספרדים[3].

כאשר יצא לשליחות מארץ ישראל לאירופה, הוא נפגש בוונציה עם ר' משה זכות. שם הוא חיבר את ספרו טוב הארץ, והדפיס אותו בוונציה בשנת 1655. חלקו הראשון של הספר עוסק בבירור מעלתה של הארץ ומעלת המגורים בה. בהקדמת הספר הוא כותב כי דבריו מיוסדים על תורת האר"י ותלמידו רבי חיים ויטאל וגם על תורת רבי משה קורדובירו ורבי אברהם אזולאי.

ערך את כתבי האר"י שנכתבו על ידי ר' חיים ויטאל. חלק ראשון בשם מאורות נתן נדפס בספר "פרי עץ חיים", בקוריץ בשנת תקמ"ב. החלק השני של ספר "מאורות נתן" נקרא בשם מחברת הקודש ונדפס גם הוא בקוריץ בשנת תקמ"ג. נקרא גם בשם "ספר הכוונות".

משפחתו

שתי בנותיו נישאו לר' יחיאל ור' נתנאל פואה שהיו רבנים בריגיו.

חיבוריו

הערות שוליים

  1. ^ אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמ' 277, ירושלים, תשי"א.
  2. ^ ישעיהו זנה, קובץ על יד כרך ה' (טו), מקיצי נרדמים, 1950, עמ' עמ' ריד.
  3. ^ שלום הלל (עורך), מן הגנזים, מודיעין עלית: אהבת שלום, תשע"ד, עמ' עמ' 54
  4. ^ תולדות חכמי ירושלים, אריה ליב פרומקין ח"ב עמ' 39-42.


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0