רבי מרדכי אליפנט
 | |
| לידה |
30 ביוני 1930 ד' בתמוז ה'תר"צ |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 2009 (בגיל 79) כ"א בחשון ה'תש"ע |
| השתייכות | ליטאים |
| רבותיו |
הרב אהרן קוטלר הרב אריה לייב מאלין הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק |
| חיבוריו | זהב מרדכי |
הרב מרדכי אליפנט (אנגלית: Rabbi Mordechai Elefant; ד' בתמוז ה'תר"צ, 30 ביוני 1930 - כ"א בחשון תש"ע, 8 בנובמבר 2009) היה מייסד וראש ישיבת איתרי ומקים מוסדות תורה וחינוך בישראל ובחוץ לארץ.
שנותיו הראשונות ועלייתו לישראל
נולד בשנת 1930 בעיר ניו יורק למאיר וחיה מאטיל אליפנט, יהודים שמוצאם מהונגריה. בילדותו למד תורה בישיבה לצעירים שעל יד ישיבת תורה ודעת, ובנוסף למד לימודים כלליים בבית הספר בשכונתו. לאחר פגישה עם רבו לעתיד, הרב אריה לייב מאלין, החליט להקדיש את עצמו ללימודים תורניים בלבד, ועבר ללמוד בישיבת לייקווד, בראשותו של הרב אהרן קוטלר. היה חבר חדר של הרב שלמה קרליבך. בשנת 1951 נישא לבלה גולדה הרמן, נכדתו של הרב יעקב יוסף הרמן. לאחר נישואיו למד מספר שנים בכולל בית התלמוד בראשותו של הרב מאלין. באותן שנים למד עם הרב מאלין בחברותא והפך לאחד מתלמידיו המובהקים.
בשנת 1956 עלה לישראל והתגורר תקופה קצרה בבני ברק, שם התקרב לרבנים יחזקאל לוינשטיין ואלעזר מנחם מן שך. לאחר מכן עבר להתגורר בירושלים על מנת להגשים את המטרה העיקרית שלשמה עלה ארצה, להסתופף בצלו של הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, אצלו למד עד לפטירתו בשנת תש"ך (1959).
הקמת המוסדות
בתחילת שנות השישים הקים הרב אליפנט כולל ללימוד תורה בישיבת קמניץ בירושלים, שבו עסקו בעיקר בסדר קדשים. הכולל פעל מספר שנים והלימוד בו התקיים לאורך רוב שעות היממה. לאחר מכן הקים את ישיבת "איתרי", ראשי תיבות באנגלית של Israel Torah Research Institute, "המכון הישראלי לחקר התורה". בתחילת דרכה שכנה הישיבה בשכונת רוממה בירושלים, ותלמידיה הגיעו בחלקם מחו"ל. עוד הקים הרב אליפנט בתקופה זו מפעל לתרגום כתביו הרפואיים של הרמב"ם לאנגלית[1].
באמצע שנות ה-60 יזם הרב אליפנט הקמת שכונה עבור עולים מארצות הברית בשם קריית איתרי (אנ'), ליד קריית מטרסדורף[2]. קבוצה ראשונה של עולים הגיעה בשנת 1968 והשתכנה באופן זמני באוריינט האוס. לאחר מכן השיג הרב אליפנט, תוך שימוש בקשריו עם שר הביטחון דאז משה דיין ועם ראש עיריית ירושלים טדי קולק, שטח אדמה נרחב בדרום מזרח העיר ליד הכפר בית צפפה, שבו שכן עד לפני המלחמה בית חולים בריטי, שם השתכנו העולים, משפחות וצעירים רווקים, עד המעבר לקריית איתרי[3]. המקום שימש לעולים כמרכז קליטה וכמקום לימודים[4][5]. מתחילת שנות ה-70 פועל המקום כישיבה[6].
בשנות השבעים הביא הרב אליפנט לכהן תחתיו כמה רבנים כראשי ישיבה, בהם הרב שמואל אוירבך והרב שלמה פישר, שמונה על ידו בתש"ס כראש ישיבה לצדו. בשיאה מנתה הישיבה מאות תלמידים. הרב אליפנט הקים מוסדות תורניים נוספים – ישיבת "איתרי" חדרה, ישיבה לצעירים "איתרי" ירושלים, רשת תלמודי תורה "איתרי" בירושלים (בשכונות רוממה, רמות והר-נוף), מכון ללימודים תורניים לסטודנטים אמריקאיים ע"ש דויד שפל ("ישיבת דרכי נועם") בשכונת בית הכרם ומכללה מקבילה לנשים ע"ש פלה שפל ("מדרשת רחל וחיה")[7], ישיבת "נווה יהושע" לצעירים אמריקאיים על יד המושב בית יהושע, ישיבות לבני עדות המזרח בשכונת בקעה בירושלים, בבית שמש ובנתניה, ישיבות לבעלי תשובה מקרב עולי ברית המועצות, ישיבת "שער התורה" ברובע קווינס שבניו יורק ועוד. בנוסף הקים גני ילדים, מרכז קהילתי לנוער בעיר יפו ומבני מגורים במחירים מוזלים, וייסד קרנות לצורך הלוואה ללא ריבית. חלק מהמוסדות שהקים נעשו עם הזמן למוסדות עצמאיים.
בסוף שנת 1979 נכנסו מוסדות איתרי לקשיים כלכליים[8] ובתחילת 1980 קיבלו סיוע מיוחד מהמדינה[9].
בשנת תשמ"ה 1985 ביקש הרב אליפנט למנות את הרב אלעזר מנחם מן שך כראש מוסדות איתרי ולמסור לידיו את בעלותו הרוחנית עליהם, אולם לבסוף לא יצא הדבר לפועל.
בעשור האחרון לחייו סבל מבעיות בריאותיות שהביאו בהדרגה לצמצום פעילויותיו. בכ"א בחשוון תש"ע, (8 בנובמבר 2009), נפטר בבית החולים שערי צדק בירושלים, ונטמן בבית הקברות בהר המנוחות.
לאחר פטירתו שונה שמה של ישיבת איתרי ונקראה על שמו "ישיבת זהב מרדכי - איתרי".
עם מנהיגים ואישי ציבור
הרב אליפנט נודע בשנות ה-70 כמקורב לראשי השלטון בישראל[10]. הוא הרבה לעשות שימוש בקשרים שהיו לו עם אישי ציבור, בהם דוד בן-גוריון, משה דיין, פנחס ספיר, יצחק רבין ועזר ויצמן. על אישי הציבור מארצות הברית שהכיר נמנים הארי טרומן, ג'רלד פורד וסגן הנשיא יוברט האמפרי. כמו כן נפגש עם הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב, עם ראשי ממשלת דרום אפריקה, עם מנהיג לוב מועמר קדאפי ועם האפיפיור יוחנן פאולוס השני.
במסגרת יחסים אלו שימש הרב אליפנט פעמים רבות כמתווך במגעים דיפלומטיים, וכן בעסקאות שונות מהן הרוויח הון רב אותו העביר לבעלות העמותות והמוסדות שהקים.
לקריאה נוספת
לא פסקה ישיבה, מוסף שבת קודש, באתר אוצר החכמה
דרכו בלימוד התורה וספריו
סגנון לימודו היה בשיטת בריסק, כפי שקיבלה מהרב מאלין, תלמידו של הרב מבריסק באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן מהרב מבריסק עצמו.
נודע כבקי בסוגיות סדר קדשים, והרב שלמה פישר הספידו בלווייתו ובהזדמנויות נוספות כבקי הגדול ביותר בדורנו בסדר זה. רבים מחידושיו הופיעו בכרכי הספר "זהב מרדכי", היוצא לאור על ידי "התאחדות תלמידי ישיבת תפארת אברהם איתרי".
הערות שוליים
- ^ מזכר של הפרויקט
- ^ יחיאל לימור, התכניות להקים קרייה לעולים בבירה עולות באבק בגלל מחצבה סמוכה, מעריב, 2 באפריל 1967. רפאל אלדור, אלפי עולים דתיים מארה"ב יבואו להתיישב בקריות הדתיות, מעריב, 7 בספטמבר 1969
- ^ דב גולדשטיין, הרב אליפנט והעולים שלו, מעריב, 30 באוגוסט 1968
- ^ יחיאל לימור, חגיגת שמחת בית השואבה, מעריב, 9 באוקטובר 1968
- ^ עולים מארה"ב מצטרפים להתנחלות בבית צפפה, מעריב, 18 ביולי 1969
- ^ דו"ח של ביקור נציג ארגון הג'וינט בישיבה, 28 בספטמבר 1971
- ^ darchenoam.org
- ^ הרב יעקב ישראל קנייבסקי, המלצה לטובת ישיבת איתרי, בתוך: ישורון, חלק יז - ניסן תשסו, עמ' תט, באתר היברובוקס
- ^ מענק בסך 18 מליון ל"י לישיבות איתרי, דבר, 3 בינואר 1980
- ^ נחום ברנע, הפחד מהג"א, דבר, 11 במאי 1979
