רבי יחזקאל דוקקעס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יחזקאל דוקקעס

הרב יחזקאל איזידור (אדוארד) דוקקעסגרמנית: Eduard Duckesz; ט"ו באב תרכ"ח, 3 באוגוסט 1868 - י' באדר[1] תש"ד, 6 במרץ 1944) היה רב, אפיגרף, גנאלוג והיסטוריון שפעל באלטונה שבהמבורג. נרצח בשואה.

תולדות חייו

נולד בסלפצ'ני (Szelepcsény) שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בסלובקיה), בנם של הסוחרים יוסף וטרזה דוקקעס. כשהיה ילד עבר עם הוריו לעיר וינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית, ושם למד בבית ספר ציבורי. לאחר סיום לימודיו, בשנת 1881, עבר לישיבת פרשבורג, שבראשה עמד אז הרב שמחה בונם סופר, ה"שבט סופר", ולמד שם. אחד מחבריו ללימודים היה הרב יוסף צבי דושינסקי. לאחר עשר שנות לימודים בישיבה, שבה נסמך לרבנות, בשנת 1891 עבר לאלטונה, שאז עוד הייתה יישוב נפרד, והיה מרבני הבית המדרש ("קלויז") מייסודו של הנדיב יששכר בר הכהן. כמו כן היה דיין בבית הדין בעיר.

אחרי תקופת ניסיון קצרה בראש בית המדרש נסע לווינה, שם פגש באווה (חווה), בתו של משה זקסל מבוסקוביצה, ונשאה לאישה. ליחזקאל ולאשתו נולדו חמישה ילדים: יהודה (לאו; יליד 1894), חנה (ילידת 1895), מרדכי (מקס; יליד 1896), מיכאל (יליד 1902) ואסתר (ילידת 1904).

רבנות באלטונה ובהמבורג

בשנים 1891–1939 לימד ב"קלויז" והיה עוזר הרב מרדכי עמרם הירש ודיין באלטונה, וב-1906 מונה לרבו הראשי של בית המדרש. בימי מלחמת העולם הראשונה היה רב צבאי, ודאג לחיילים היהודים ששירתו באזורו, לאוכל כשר, לאישור לשבות בחגים ובמועדים ולהקמת בתי תפילה. כן היה באותה העת ממלא מקומו של רבה הראשי של אלטונה ושל רבה הראשי של שלזוויג-הולשטיין.

בשנת 1936 הפך רבה של אלטונה, הרב יוסף צבי קרליבך, לרבה של כל קהילת המבורג, ודוקקעס קיבל על עצמו לזמן קצר את מילוי תפקיד רבה של אלטונה. יחד עם הרב יעקב ב. כהן והרב הראשי הנבחר תאודור וייס (Theodor Weisz) עמד בראש בית הדין.

מלבד הוראה בבית המדרש, דיינות והנהגת הקהילה, עסק בנושאים נוספים. הוא היה מוהל מומחה, ומל תינוקות רבים ברחבי אלטונה, המבורג וערים שכנות. כן היה מסדר קידושין, ראש חברת ביקור חולים, ראש ה"חברה קדישא" באלטונה, מפקח כשרות וחבר בוועדה לעזרה סוציאלית.

פעילות ספרותית

ספרו של דוקקעס "אִוָה לְמוֹשָׁב", קרקוב 1903. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7

בנוסף לפעילות בהנהגת קהילת אלטונה פרסם ספרים, ומאמרים בכתבי עת, בלוחות שנה ובשנתונים בשפה הגרמנית. בין כתבי העת והשנתונים שבהם יצאו מאמריו: "Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft" (ספר-השנה של החברה היהודית-ספרותית) ו-"Jahrbuch für die jüdischen Gemeinden Schleswig-Holsteins und der Hansestädte" (ספר-שנה עבור הקהילה היהודית בשלזוויג הולשטיין ובערי ההאנזה). בשנת תרס"ג (1903) יצא ספרו הראשון, "אִוָה לְְמוֹשָׁב", ובו תולדות רבני קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג, ואנדסבק). שלמה בובר, חוקר המדרשים, הוסיף על הספר הערות משלו. חמש שנים אחר כך, בשנת תרס"ח (1908), הוציא את ספרו השני – "חכמי אה"ו". ספר זה, שהוא ספר ההמשך ל"אוה למושב", כולל גם הוא ביוגרפיות, 145 במספר, ובהן תולדותיהם ופעולותיהם של רבני, דייני, פייטני שלוש הקהילות הנזכרות. שני הספרים פרסמו את שמו כאחד מגדולי חוקרי תולדות הרבנות.[2]

בספרים אלו כלל פעמים רבות תמלול של הכתוב על מצבותיהם של הרבנים אותם חקר, מבתי הקברות היהודיים בהמבורג אלטונה (גר') ואוטנזן (גר').[1] עבודותיו בנושא כתובות עבריות היו פורצות דרך.

הוא עסק באופן אינטנסיבי בגנאלוגיה יהודית וכתב עבור בני הקהילות היהודיות באלטונה ובהמבורג אילנות יוחסין מפורטים, שחלקם נשתמרו בארכיון העיר המבורג. את המשפחות היהודיות הוותיקות בערים חקר בספרו "Zur Geschichte und Genealogie der ersten Familien der hochdeutschen Israeliten-Gemeinden in Hamburg-Altona" (לתולדות ולחקר היוחסין של המשפחות הראשונות של הקהילות היהודיות בהמבורג-אלטונה) שיצא בשנת 1915. משפחות בודדות חקר בספריו "Familiengeschichte des Rabbi Lase Berlin in Hamburg" (תולדות משפחת הרב לאזי ברלין בהמבורג) ו-"Warburg-Familie. Geschichte des Geschlechts Warburg" (משפחת ורבורג: תולדות שורשי ורבורג).[3] היה חבר בחברה לחקר משפחות יהודיות (Gesellschaft für Jüdische Familienforschung) ופרסם מאמרים בכתב העת שלה.

בשואה

לאחר ליל הבדולח ב-1938 הגיש דוקקעס בקשת הגירה לרשויות גרמניה הנאצית, ובה ביקש לעבור להולנד, ממנה תכנן לנסוע לניו יורק שבארצות הברית. ב-31 בדצמבר 1938 היגר הרב דוקקעס להולנד. באחת מגלויותיו האחרונות כתב כי עליו להגיע לבית החולים היהודי באמסטרדם. בשנת 1943 נשלח על ידי כובשי הולנד הגרמנים למחנה המעבר וסטרבורק, ומשם הועבר ב-1944 למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. באושוויץ נרצח דוקקעס, והוא בן 75,[4] בתאריך 6 במרץ 1944.[5]

בתו חנה נישאה לרב ההולנדי גאורג דה לנגה (Georg de Lange), וגם היא נשלחה ב-1943 לווסטרבורק, ומאוחר יותר לסוביבור, שם נרצחו היא ובעלה מעט לאחר הגעתם.[6] שניים מילדיו האחרים של יחזקאל, אסתר ויהודה, עלו לארץ ישראל שבשלטון המנדט הבריטי בשנת 1936, ובן נוסף, מיכאל, היגר בשנת 1938 לארגנטינה. בנו מרדכי חי כבר משנת 1924 בארצות הברית.

הנצחה

בית אדוארד דוקקעס בבית הקברות היהודי באלטונה.

מאז 2004 מופיעה לפני ביתו באלטונה, ברחוב בירנאצקי (Biernatzkistraße) ‏14, שטולפרשטיין ("אבן נגף").[7]

דוקקעס מוזכר ומונצח פעמים רבות בסביבות בית הקברות היהודי באלטונה. ב-2 באוגוסט 2012, בנוכחות רב העיר, הונחה אבן נגף נוספת לזכרו של דוקקעס בכניסה לבית הקברות.[8] דוקקעס מונצח גם במרכז המבקרים של בית הקברות – ששמו "בית אדוארד דוקקעס" (Eduard-Duckesz-Haus) ונפתח ב-2007.[9] דרך הנצחה נוספת היא הספרייה במקום, שנקראת "ספריית אדוארד דוקקעס".[10]

מאז 2010 מממנת קרן הרמן רמטסמה את מלגת החקר ע"ש אדוארד דוקקעס, שבראשה עומד כעת הבלשן מיכאל שטודמונד-הלוי במכון לתולדות יהודי גרמניה (Institut für die Geschichte der deutschen Juden) בהמבורג.[11]

בשנת 2016 בחרה עיריית המבורג לקרוא על שמו של דוקקעס רחוב במרכז אלטונה.[12]

פרס אדוארד דוקקעס

מאז 2012 מעניקים כל שנתיים המכון לתולדות יהודי גרמניה ומלגת החקר ע"ש אדוארד דוקקעס את "פרס אדוארד דוקקעס" לחוקרים בתחומי מדעי היהדות.[13]

זוכי הפרס

עבודותיו

  • Zur Geschichte und Genealogie der ersten Familien der hochdeutschen Israeliten-Gemeinden in Hamburg-Altona. Anlässlich des 250jährigen Stadtjubiläums von Altona. Verlag Max Leßmann, Hamburg 1915.
  • Familiengeschichte des Rabbi Lase Berlin in Hamburg. Verlag Max Täschner Nachfolger, Hamburg 1929.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבי יחזקאל דוקקעס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 דוב בריללינג, לזכרו של חכם, דבר, 22 באוגוסט 1947
  2. ^ טוביה פרשל, הרב ר’ יחזקאל דוקס אלטונה (מתוך "ואלה אזכרה"), באתר לזכרו של פרשל
  3. ^ עבודה זו נותרה בכתב יד. סקירה ניתנה ב: Max Kreutzberger (Hrsg.): Leo Baeck Institute New York – Bibliothek und Archiv. Katalog. Band 1: Deutschsprachige jüdische Gemeinden. Mohr, Tübingen 1970, S. 474.
  4. ^ Du(c)kesz, Eduard Jecheskel באתר הקהילה היהודית בהמבורג
  5. ^ דף העד שמילאה בתו אסתר רוזנטל לאחר השואה באתר המאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה (יד ושם)
  6. ^ Birgit Gewehr, Stolpersteine in Hamburg: Hanna de Lange
  7. ^ Birgit Gewehr, Stolpersteine in Hamburg: Eduard Jecheskel Duckesz
  8. ^ KLAUSRABBINER EDUARD DUCKESZ באתר בית הקברות היהודי באלטונה
  9. ^ DAS EDUARD-DUCKESZ-HAUS באתר בית הקברות היהודי באלטונה
  10. ^ Katalog der Eduard-Duckesz-Bibliothek באתר בית הקברות היהודי באלטונה
  11. ^ Eduard-Duckesz-Fellowship באתר Institut für die Geschichte der deutschen Juden
  12. ^ Stadt benennt Straße in der Neuen Mitte Altona nach dem Rabbiner, Historiker und Genealogen Eduard Duckesz, Stiftung Denkmalpflege Hamburg, 22.11.2016
  13. ^ EDUARD-DUCKESZ-PREIS 2016 באתר בית הקברות היהודי באלטונה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35673744יחזקאל דוקקעס