רבי יוסף מולכו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יוסף מולכו
ספר "שולחן גבוה" דפוס ראשון שנת תקט"ז
ספר "שולחן גבוה" דפוס ראשון שנת תקט"ז
לידה 1692
ה'תנ"ב
סלוניקי
פטירה 1768 (בגיל 76 בערך)
ה'תקכ"ח
מקום פעילות סלוניקי, ישראל
רבותיו רבי יוסף דוד
בני דורו רבי יונה נבון, רבי דוד פארדו, רבי שלום שרעבי, רבי חיים בן עטר
חיבוריו שולחן גבוה

רבי יוסף מולכו (ה'תנ"ב, 1692 - ה'תקכ"ח, 1768)[1] היה רב ודיין בעיר סלוניקי[2] ונחשב לאחד מגדולי רבניה ודייניה של העיר סלוניקי בתקופתו; כמו כן חיבר מספר ספרים חשובים אשר נזכרו רבות בספרות ההלכתית והתורנית בדורו ובדורות שלאחריו.

תולדות חייו

רבי יוסף נולד בסלוניקי בט"ו בשבט ה'תנ"ב לגביר רבי אברהם מולכו[3] נצר למגורשי ספרד[4]. היה תלמידו המובהק של ראש רבני סלוניקי באותה העת, רבי יוסף דוד בעל ספר "בית דוד" (שנדפס בסלוניקי בשנת ת"צ). בגיל שמונה עשרה נישא לקרובתו שילדה לו לפחות שלשה בנים. הוא נחשב למומחה במלאכת השחיטה ושימש כרב ושוחט בקהילות רבות בטורקיה וביון. בבגרותו נתמנה לראש שוחטי סלוניקי והיה לפוסק ראשי בעניינים אלה בתקופתו. בזקנותו (שנת תק"ח) עזב את בניו ואת אחיו אשר בסלוניקי, ועלה יחד עם אביו לארץ ישראל[5], ישב בה בישיבת "יפאר ענוים" בירושלים, התרועע בה עם חכמיה וגידל בה דור של תלמידים. נפטר בה כבן שבעים ושמונה בשנת תקכ"ח[6].

אחיו

אחיו של רבי יוסף מולכו, היה רבי שלמה מולכו אשר עלה לארץ ישראל והתיישב בה, ומונה בה מטעם הקהילה בירושלים לשליחות דרבנן לארץ מוצאו[7].

אח אחר של רבי יוסף מולכו היה רבי יצחק מולכו מחבר הספר אורחות יושר אשר נדפס בשנת תקכ"ט[8]. אח זה נולד לאחר רבי יוסף, ובשער הספר שלחן גבוה נזכר בפירוש שהספר "הובא לבית הדפוס והוגה על ידי אחיו הקטן ה"ה יצחק"[9].

בניו

אחד מבניו הוא רבי יעקב מולכו[10].[11] במשך הדורות נמצאו עוד רבנים בירושלים העונים לשם מולכו[12], וסביר להניח שהיו צאצאיו של רבי יוסף מולכו.

מתוקף תפקידו כרב במקומות שונים וגם כמי שהיה בקי במלאכת השחיטה השתדל להוכיח במקומות שהיו פרצות לדעתו, וכך כותב החוקר אברהם יערי[13]:

בתורכיה, בראשית המאה השמונה עשרה השתדלו שלוחי ארץ ישראל להרים את רמת ידיעתם של השוחטים כפי שכותב ר' יוסף ב"ר אברהם מולכו רב באדריאנופולי: "ובזמן הזה נתפשט המנהג הרע הזה דאפילו סריקי ובוקי שמעולם לא ראו אור התלמוד שוחטין ובודקים לרבים בכפרים ובעיירות... וכמה צווחו ככרוכיא על זה שלוחי דרחמנא דא"י שעוברין בארצן ורואי בהם כנגע צרעת"[14]

ספריו

ספרו המוכר והנפוץ ביותר הוא הספר "שלחן גבוה"; ספר זה מכיל פירושים והערות על ספר השולחן ערוך בחלקים אורח חיים ויורה דעה. יצירה זו נדפסה לראשונה בסלוניקי בשנת תקט"ז וכללה חמשה כרכים, ממנה הכרכים השייכים לחלק אורח חיים נדפס בשנת תקט"ז, והכרכים השייכים לחלק יורה דעה נדפסו בין השנים תקכ"ד (1764) לתקמ"ד (1784).

העתק המלל בשער הדפוס הראשון של הספר "שלחן גבוה":

ספר שלחן גבוה אורח חיים חלק ראשון והוא חבור נחמד על השלחן הטהור מלא חידושים על כל גדותיו לקוטי בתר לקוטי בפסקי דינין אליבא דההלכתא אשר אסף וקבץ החכם השלם הדיין המצויין סו"ה כמה"ר (=כבוד מורנו הרב רבי) יוסף נר"ו בכמו"הר אברהם מולכו זלה"ה אשר אור תורתו זורחת היום בירושלים תובב"א (=תבנה ותכונן במהרה בימנו אמן) ובסופו בא יבא קונטריס אחר שס"ו כללים על הש"ע (=השולחן ערוך). נדפס פה שאלוניקי יע"א (=יכוננה עליון אמן) אשר תחת ממשלת המלך שולטן אוסמן ירום הודו ותנשא מלכותו אכי"ר (=אמן כן יהי רצון). הובא לבית הדפוס והוגה על ידי אחיו הקטן ה"ה יצחק בכמה"ר אברהם מולכו זלה"ה. ונדפס בדפוס השותפים ה"ה החכם המרומם רפאל יאודה קלעי ה"י והיקר ונחמד חלקת מחוקק הה"ר מרדכי נאמן יצ"ו (=ישמרהו צורו וגואלו). שנת ויצבו"ר יוסף ב"ר לפ"ק.

לספר שלחן גבוה ערך היסטורי-יהודי גדול, משום שיש בו תיעוד של מנהגים ומסורות שרווחו בתקופתו של המחבר באזור סלוניקי[15].

שאר ספריו

לקריאה נוספת

  • דניאל טואיטו, רבי יוסף מולכו וחיבורו שולחן גבוה, קובץ תורני זכור לאברהם תשנ"ד - תשנ"ה, ישיבת אליהו, תשנ"ה 1995, עמ' ריז.
  • שמעון מרכוס, לתולדות היהודים באדריאנופולי, סיני, כ"ט, מוסד הרב קוק, עמ' שלג.
  • נתנאל מנצור, במבוא לספר אורחות יושר (לאחיו של רבי יוסף מולכו), ירושלים תשנ"ט-1999.
  • מאיר בניהו, היחסים שבין יהודי יון ליהודי איטליה, תל אביב: המכון לחקר התפוצות, תש"מ-1980.

הערות שוליים

  1. ^ באנציקלופדיה לתולדות חכמי א"י ח"ב עמ' פ"ח נזכר שבשנת תקפ"ב שליח חברון בארצות ערב נקרא בשם רבי יוסף מולכו (כארבעים וחמש שנה לאחר פטירתו של רבי יוסף מולכו הראשון).
  2. ^ ראו ציטוט להלן מתוך שער ספרו.
  3. ^ וכך כותב אברהם יערי בספרו "שלוחי ארץ ישראל" עמ' 558, הערה 82: "רבי אברהם מולכו נפטר בשאלוניקי בתשרי שנת תצ"ט (1738), ועל מצבתו כתבו שהיה תומך בארץ ישראל". ראו גם: אוצר יהודי ספרד חלק ב', עמ' 78.
  4. ^ משפחת מולכו הייתה משפחה נפוצה בספרד, אחד מהמפורסמים שבהם היה רבי שלמה מולכו; וראו בספרו של רבי יוסף מולכו שו"ת אהל יוסף חיו"ד סימן ל': "אנו בני ספרד בתר מרן גררינן". וראו קובץ המעיין ניסן תשס"ח [מח, ג] עמוד 113 " רבי יוסף מולכו מסלוניקי מבני בניהם של יוצאי ספרד".
  5. ^ ראו אוצר יהודי ספרד, חלק ב' עמוד 78.
  6. ^ מקור חלק ניכר מפסקה זו הוא במאמרו של הרב דניאל טואיטו, שנדפס בקובץ זכור לאברהם, שנת תשנ"ה, עמ' ריז. וכן באנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל ח"ב בערכו, סוף עמ' פ"ז.
  7. ^ יערי, שלוחי ארץ ישראל שם. "בשנת תקמ"ט-תק"ן (1789) סיבב ביון שליח ירושלים רבי שלמה ב"ר אברהם מולכו שעלה לירושלים משאלוניקי ונשלח בשליחות ירושלים לארץ מוצאו. הוא נפטר בדרך שליחותו בעיר מולדתו שאלוניקי ועל מצבתו כתבו: שלומי אמוני בכו בכיא צדיק אבד וישב שלמה, לילה כיום תאניה ואניה ואין שכיחא שם שלמה מאן דשמע צווח ככרוכיא חד מנן דאתי מאתם... הנה יד ה' הויה צ'יר הצ'ירים אשר לשלמה, דין הוא הדר הרב המובהק בוצינא קדישא שליחא דרחמנא מק"ק ירושלם תובב"א כמהר"ר שלמה בכמה"ר אברהם מולכו זלה"ה, ומ'ך ביום אחד עשר בכסלו שנת התק"ן ליצירה". ואין לערבבו עם המקובל ר' שלמה ב"ר דוד מולכו מחבר ספר "שמן משחת קודש" שנפטר בשנת תקמ"ה" סוף ציטוט דברי יערי.
  8. ^ ספר זה נדפס שוב בשנת תשנ"ט על ידי נתנאל מנצור, מכון שובי נפשי.
  9. ^ ראו אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, עמוד 558 הערה 82.
  10. ^ כנראה היה רב נוסף מצפת שנקרא בשם "יעקב מולכו" ואשר פעל בזמנו של רבי יוסף מולכו, אך לא היה בנו. ראו: אוצר יהודי ספרד, עמ' 78. וכן שלמה רוזאניס, קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, ח"ד עמ' 318, ועמ' 321. וכן יעקב גליס, אנציקלופדיה לתולדות חכמי ישראל, ח"ב, עמ' קמ"א.
  11. ^ ראו אריה פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ח"א עמ' 5, ועמ' 90.
  12. ^ ראו: אריה פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ח"ג, עמ' 8. וראו גם גיורא פוזיילוב, חכמיהם של ארבע ערי הקודש, עמ' 118, המציין שרבי יעקב מולכו נישא לבתו של רבי דוד יצחקי מחכמי ירושלים, ראו שם
  13. ^ בספרו שלוחי ארץ ישראל, עמ' 109.
  14. ^ מתוך ספר שולחן גבוה, חלק יורה דעה, חלק א', סלוניקי תקכ"ד סימן א'. יערי מעיר שהדברים נכתבו לפני שנת תצ"ג (1733) כפי שמוכח שם.
  15. ^ ראו למשל, מאמרו של פרופ' זהר עמר, כשרות הטווס, אתר דעת (בסמוך להערה 30). וכן הרב יעקב סופר, ברכי נפשי, סימן ו' עמ' נו. הנ"ל, מנוחת שלום, ח"ו סימן י"ד עמ' קי"ז.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26448351יוסף מולכו