רבי יהודה מוסקאטו

רבי יהודה אריה (בן יוסף) מוסקאטו נודע בשם "המוסקאטו", (1530 (לערך)), אנקונה - כ' באלול ה'ש"ן (19 בספטמבר 1590), היה רב, פילוסוף, משורר, דרשן, ומוזיקאי. מחבר הפירוש קול יהודה על ספר הכוזרי.

ביוגרפיה

מוסקאטו נולד באסימו שבאנקונה, אך בסביבות גיל 24, לאחר שהאפיפיור פאולוס הרביעי פרסם את בולת הגזירות קום נימיס אבסורדום, העתיק את מגוריו למנטובה, והתגורר בבית קרוב משפחתו 'מינצי ביריטארו'. במנטובה חבר לקבוצת חכמים, בהם בני משפחת פרובינצאלי, ובמיוחד לאח הבכור רבי משה פרובינצאלי, שהפך להיות רבו המובהק. ממנו למד תורה, אך ממנו גם קיבל את התמריץ, להשתלם בחוכמות החיצוניות, אשר רבי משה עצמו היה בעל ידע רב בהן.

מוסקאטו היה בקי, בפילוסופיה ובהיסטוריה. וכן ידע את השפות: עברית, ארמית, לטינית, איטלקית, יוונית וכן בתורת המוזיקה.

משמעות השם מוסקאטו

השם "מוסקאטו" (או: מוסקטו) הוא שם איטלקי ידוע, . השם אינו מציין שם עיר או עיסוק, אך הוצעו מספר סיבות להוספת השם "מוסקאטו" לשמו: יש טוענים שכיוון שמשמעות המילה מוסקאטו היא זבוב (mosca), בחר רבי יהודה להביע בכך מידת ענווה. או שמות צמחים שלפירותיהם או פרחיהם ריח טוב (Malva moschata). או לציין את העובדה שהיה מומחה בתורת המוזיקה.

דרשנות

את עיקר פרסומו קיבל מוסקאטו בזכות יכולותיו כדרשן, וכמורה לדרשנים. יהדות איטליה הכירה באותה תקופה דרשנים חשובים כרבי יהודה אריה מודינה, רבי שמחה לוצאטו, ורבי עזריה פיגו, ומוסקאטו היה מהבולטים ביניהם. מוסקאטו בנהמערכת רעיונות מתודית, אשר עד היום משמשת ככלי הכנה, והדרכה ,לדרשן היהודי המודרני. בספרו "נפוצות יהודה" הוא פרסם 52 דרשות, כמניין שבועות השנה, והן בסיס עבור דרשנים רבים. בדרשותיו ניכר ידע תורני רב, השכלה רחבה, אוצר מילים עשיר, ומרבה להשתמש בלשון נופל על לשון.

בדרשתו ה-12, מורה יהודה מוסקאטו לדרשן, את ערכם של המילים המובחרות, לפי דבריו של שלמה המלך בשיר השירים.

”וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן, יוֹרֶה עַל הַמִּלּוֹת הַמֻּבְחָרוֹת, אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת, אֲשֶׁר הֵם לְבוּשׁ לַדְּבָרִים הַמְּחֻשָּׁבִים, מַעֲטֶה אוֹר הָעִנְיָן הַהוּא, אֲשֶׁר צָרַר הַשֵּׂכֶל בִּכְנָפָיו כִּשְׁלֹמֹה”.

בדרשתו ה-6, מצטט רבי יהודה מתוך מדרש שיר השירים, ”רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּרַבִּים, וְאֵינָם עֲרֵבִים עַל שֹׁמְעֵיהֶם כִּדְבַשׁ זֶה, הַבָּא בְּצוּף דְּבַשׁ, נֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא אָמַרָן”. ועל כך הוא מוסיף: ”וּבֵאוּרוֹ אֶצְלִי: עַל מְתִיקוּת הַדְּבָרִים כִּדְבַשׁ, וְעַל עֲרֵבוּת הַסֵּדֶר הַנָּאוֹת, כְּמוֹ שֶׁבְּצוּף דְּבַשׁ יִמְצָא סֵדֶר גָּדוֹל, וְתַחְבּוּלָה מִן הַטֶּבַע, רַבָּה מְאֹד עַד לְהַפְלִיא”.

עזריה מן האדומים

רבי יהודה היה מעורב גם בפולמוס על ספר מאור עיניים לרבי עזריה מן האדומים. ספר שחכמים רבים מאותה תקופה שלחו לר' עזריה אגרות מלאות השגות חריפות נגד תוכנה, וחלקם אף אסרו על קריאת הספר, אך רבי יהודה הסתפק בהבעת ביקורת מתונה והסתייגות מכמה מן הדעות שהובאו בספר, את הדברים הגיש לר' עזריה בתוך מכתב ידידותי ששלח לו.

מוזיקה

הירושלמי, מביא את סיפור האגדה הבא על דוד המלך. ”אָמַר רַבִּי לֵוִי, כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, וְהָיָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בַּלַּיְלָה, וּמְנַפְנֶפֶת בּוֹ, וְהָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו”.

את אהבתו של מוסקאטו למוזיקה, ניתן לראות בעובדה שהקדיש את הדרשה הראשונה שבספר הדרושים שלו 'נפוצות יהודה' ("היגיון בכינור"), לפירוש אגדה זו.

בפירושו לספר הכוזרי, הוא מתייחס לחלוקה שעשה ריה"ל בין חכמת המוזיקה (התאוריה), לבין מלאכת המוזיקה (המעשה). התייחסותו זאת, תואמת את התפיסה המקובלת בתרבות ימי הביניים, לפיה הידיעה התאורטית, חשובה מהידיעה המעשית .

ספריו

• נפוצות יהודה - 52 דרשות לכל השנה ולנושאים שונים, (ונציה 1588, לבוב 1859)
• קול יהודה - פירוש על ספר הכוזרי. (וניציה 1594)
• פירוש על שיר השירים, (בכתב יד), מוזכר על ידי המחבר שלוש פעמים בספריו.

קישורים חיצוניים

• "מוֹסְקַאטוֹ, יהודה אריה (ליאוני)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 125, באתר HebrewBooks
• מוסקאטו יהודה אריה - באתר דעת.
• אבא אפלבוים, תולדות הג"ר יהודה מוסקאטו ז"ל, באתר היברובוקס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23266491יהודה מוסקאטו