רבי אריה לייב הרשלר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

הרב אריה לייב הרשלר (ר' לייב דיין) (תר"י, 1850 (לערך) - ב' בשבט תרע"ז, 1917) היה דיין נודע ביישוב הישן בירושלים בתחילת המאה ה-20. כיהן במשך 25 שנה כדיין בבית דינו של הרב שמואל סלנט. עמד בראש קבוצת מייסדי שכונת בית ישראל בירושלים וכיהן כרבה וכראש ועד תושביה, ולאחר מכן היה ממייסדי השכונות שערי פינה וגבעת שאול. היה חבר בבית המשפט הממשלתי, וכן נציג היהודים האשכנזים במועצת העירייה בירושלים שתחת השלטון העות'מאני.

תולדות חייו

נולד בירושלים, בנו של אלימלך דב מקרלין. אביו הקדיש את כל זמנו ללימוד תורה וסירב לקבל על עצמו משרה תורנית. נפטר בגיל 35 (18271862). ר' לייב למד בישיבת עץ חיים אצל הרב משה נחמיה כהניו. נישא לבתו של אהרן-השל שוב ממאה שערים.

לאחר נישואיו התגורר בסמוך לחותנו בשכונת מאה שערים ופעל לפיתוחה וכן היה פעיל באגודות הצדקה והחסד של השכונה. בתקופה זו היה תלמידו ומקורבו של הרב זלמן בהר"ן.

דיין

במשך תקופה שימש ר' לייב כספרא דדיינא בבית הדין של עדת הפרושים בירושלים. בשנת תרנ"ב (1892) התמנה כדיין בבית דין זה, לצדו של הרב שמואל סלנט, ושימש בתפקידו עשרים וחמש שנה. מאז היה מוכר ביישוב הישן בירושלים בשמו ובכינויו ר' לייב דיין (בהגייה אשכנזית: ר' לייב דייען"), וכמעט שלא נודע בשמו הרשמי. כמו כן כונה "ר' לייב מלך'ס" (על שם אביו אלימלך) ו"ר' אריה לייב ד"ץ" (דיין צדק).

בשנת תרס"ח (1908) חתם על כרוז של בית הדין (יחד עם הרב משה נחום ולנשטיין והרב צבי פסח פרנק), שבו דחו את התערבותו של האדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב כנגד פסק ההלכה של רבני ירושלים המתיר מצות מכונה בחג הפסח[1].

ר' לייב דיין שימש רבות כבורר במחלוקות וסכסוכים ציבוריים ופרטיים שנתגלעו בירושלים ומחוצה לה. הרב קוק המליץ במכתב להנהלת כרמל מזרחי לקחתו כבורר.

מייסד שכונות ירושלים

בשנות ה-80 של המאה ה-19 רכש ר' לייב דיין את הקרקע הסמוכה לשכונת מאה שערים לצורך בניית שכונה חדשה. בעלי הקרקע היו ערבים תושבי הכפר ליפתא והם מכרו לו את הקרקע במחיר מוזל בשל בעיות ניקוז קשות באזור. בשנת תרמ"ו (1886) הוקמה במקום שכונת בית ישראל על ידי ר' לייב דיין ועמו קבוצת חברים ובהם הרב חיים זוננפלד.

ר' לייב דיין שימש כרבה של השכונה וכראש ועד השכונה. יזם והקים את המוסדות והארגונים של השכונה ובנה את בתי כנסת שלה, ובראשם בתי הכנסת המרכזיים "בית יעקב" ו"באר שבע". בהשתדלותו הוקמו בשכונה בניינים וחדרים ששימשו כמבנים לתלמוד תורה ולמגורי עניים. בחלקם חרות על קירותיהם "בהשתדלות ר' לייב דיין" ו"נדבת... על ידי ר' לייב דיין".

לאחר הקמת שכונת בית ישראל המשיך ר' לייב דיין ביוזמותיו להקמת שכונות חדשות בירושלים שמחוץ לחומות. בשנת תרמ"ט (1889) הקים עם קבוצת חברים את שכונת שערי פינה. בשנת תרס"ז (1907) ייסד יחד עם הרב נסים אלישר את "חברת גבעת שאול" שהקימה את שכונת גבעת שאול.

פעילות ציבורית

בעשור הראשון של המאה ה-20 היה ר' לייב דיין מראשי הרבנים ועסקני הציבור שפעלו בנושאים הציבוריים בירושלים. הוא שימש כתובת מרכזית לסיוע ועזרה לאנשי היישוב הישן. כיהן בתפקידים ציבוריים רבים. היה נשיא הוועד הכללי "כנסת ישראל", ממייסדי בית התבשיל הכללי והגבאי שלו, כמו כן היה גבאי של הישיבות המרכזיות של ירושלים באותה תקופה: עץ חיים, מאה שערים ותורת חיים.

היה חבר בבית המשפט הממשלתי, שהיה מורכב מהפחה הטורקי, הקאדי המוסלמי, הפטריארך היווני ונציג הרבנים היהודים. כמו כן היה נציג היהודים האשכנזים במועצת העירייה. היה דובר ערבית רהוטה.

פטירתו והנצחתו

ר' לייב דיין נפטר בשנת 1917, ונקבר בהר הזיתים. הוא הונצח בשם רחוב בשכונת בית ישראל, הנקרא על שם כינויו הנפוץ לייב דיין. ברחוב שוכנת ישיבת מחנה ישראל לחוזרים בתשובה. ביום שבת י"ח באדר תשס"ב (2 במרץ 2002) התרחש פיגוע התאבדות ברחוב בסמוך לישיבה ונהרגו בו 11 בני אדם ועשרות נפצעו, רבים מהם אורחים שבאו לאירוע בשבת בישיבה.

הקדש ר' לייב דיין

ר' לייב דיין היה חשוך בנים. בשנת תר"ס (1900) הקדיש חלק מהחצר שבבעלותו לטובת "ילדי העניים האשכנזים בשכונת בית ישראל". בשנת תרפ"א (1921) הקדישו יורשיו (אחיינו ואשתו) חלק מהחצר לתלמוד תורה עץ חיים. הנהלת עץ חיים הקימה במקום סניף של תלמוד תורה, שפעל בו במשך כארבעים שנה. מאז שנת תשל"ה (1975) פועל במקום תלמוד תורה של חסידות קרלין.

בעקבות מחלוקת משפטית שנתגלעה בין הנהלת התלמוד תורה של חסידות קרלין להנהלת עץ חיים לגבי זכויות הקניין והשימוש ב"הקדש ר' לייב דיין", הכריע בית הדין הגדול לערעורים לטובת ישיבת עץ חיים. כמו כן פסק כי יש לדאוג למינוי הנהלת הקדש חדשה, משותפת להנהלת עץ חיים ולנציגי שכונת בית ישראל[2].

לקריאה נוספת

  • ישראל גליס, שכונות בירושלים, ירושלים: המכון לחקר ירושלים, תשמ"ח

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0