רבי אברהם הלל
חכם אברהם הלל (1824–1920) היה חכם באשי וראב"ד בבגדאד, וממנהיגי יהדות בבל.
משפחתו
אברהם הלל נולד בה'תקפ"ד (1824). אביו משה הלל וסבו יחזקאל הלל היו אף הם רבנים חכמים. גם אחיו מאיר משה הלל היה מרבני קהילת בבל. בצעירותו למד במדרש בית זלכה אצל הרב עבדאללה סומך.
התחתן עם רבקה/לאה,[1] ממנה נולדו להם 5 בנים ו-5 בנות,[2] וכן עם מסעודה ממנה נולדו להם 6 בנים ו-2 בנות. אחד מצאצאיו הוא שלמה הלל שהיה יושב ראש הכנסת ושר בממשלת ישראל. אחד מניניו הוא הרב המקובל יעקב משה הלל המכהן כראש ישיבת "אהבת שלום" בירושלים.
נפטר[3] בי"ז בטבת ה'תר"פ (1920).[4]
תורתו והנהגתו
נמנה עם גדולי תלמידיו של הרב עבדאללה סומך ואף מופיע בחתימת שבעת חכמי בגדאד שנתנו הסכמה לספרו של רבו "זבחי צדק"[5][6].
כשנוספו תלמידים רבים למדרש בית זלכה, מונה על ידי הרב עבדאללה סומך לשמש כראש אחת הישיבות שפעלו תחת בית המדרש.
אגודת שומרי מצווה
בשנת ה'תרכ"ח (1868) נוסדה בבגדד "חברת שומרי מצווה" כגוף האחראי לדאוג לרווחת הקהילה ותרבותה, באגודה זו היו חברים למעלה מ-200 נכבדי הקהילה על חכמיה ופרנסיה ובהנהגת החברה עמדו כ-10 אנשים שנבחרו מדי שנה לקבוע את התקנות ולפקח עליהן. בין ראשי "חברת שומרי מצווה" נבחר הרב אברהם הלל[7]. כל המתנדבים חברי האגודה ללא יוצא מן הכלל היו צריכים לשלם תשלום חברות זהה והיו רשאים לתרום סכומים נוספים. רבים מחברי האגודה היו מתנדבים לסייע בגופם או בממונם למימוש הפעולות לטובת הציבור.
להלן עיקר התקנות שנקבעו לאחריותם:[8]
חינוך
- לתת לב ולשים עין על מצב חינוך הבנים, ובייחוד חינוך יתומים ובני עניים, וללמדם התורה והמצווה.
- וללמדם מלאכה כל אחד כפי השגות יד שכלו למען יהיה לאל ידם לפרנס עצמם בנחת ולא יצטרכו לבריות.
- להפקיד על חינוכם אנשים חכמים ונבונים, יראי ה'.
- לבחון מדי שנה את התלמידים ולתגמל את המצטיינים
- מורה שיביא את תלמידיו לתוצאות טובות גם כן יתוגמל ויצוין לשבח
- להיות למשען לתלמידים השוקדים על התורה בתשוקה רבה ורואים פרי בעמלם, להחזיק בידם כדי שיתמידו בלימודם.
רווחה, צדקה וחסד
- לעורר את נדיבי עמינו לחומלה על העניים והאביונים, ובייחוד על אלה שנמנעים לקחת צדקה בפרהסיה.
- לפקח על הכנסות והוצאות הקהילה ובתי הכנסת.
- להשתדל בעזרה לנישואי יתומים ויתומות ובני עניים.
- להשגיח על הכנסת אורחים של העוברים והשבים ובייחוד על חכמי ועניי ארץ ישראל תובב"א[9]
סיוע בשמירת המצוות והכשרות
- לשלוח בכל שנה חכמים לכל בתי הכנסת לבדיקת ציציות ותפילין, ובכל שלוש שנים גם את המזוזות.
- להעמיד לרשות הציבור חכמים קודם חג סוכות שיוכלו לבדוק עבורם את כשרות סוכתם.
- לפקח על המקוואות.
- להשגיח על אפיית המצות.
- להשגיח על כשרות הגבינות.
- להשגיח על התנהלות ציבורית הגונה בכל ענייני המיסים.
- להשגיח על הגינות בעלי המלאכה
אמנם תפקידי ראשי האגודה הם לקבוע, לפקח ולהשגיח אולם הרב אברהם היה הולך גם בעצמו לסייע בפעולות החסד והמצווה של הקהילה כך למשל מסופר בעיתון מגיד מישרים:[10]
- "שהרבנים אברהם משה הלל ור' אברהם אליהו נהגו לאסוף כספים עבור בעלי בתים צנועים[11] מחוסרי בגדים, ושהנ"ל פעלו עוד הרבה לטובת הציבור".
הוועד הגשמי
שלא כמו אגודת שומרי מצווה שהיה גוף התנדבותי הרי שאת הקהילה ייצג גוף קטן ורשמי שהייתה לו אחריות לתת דין וחשבון מול השלטון העות'מאני והוא גם החזיק בסמכויות מתוקף התפקיד. גוף זה היה מחולק לוועד הרוחני והוועד הגשמי - בפניהם היה צריך החכם באשי לבוא בטרם נכנס לתפקידו, ורק להם הייתה הסמכות להעביר ביקורת ואי אמון על החכם באשי.
בשנת ה'תרל"ט (1879) הגדילה קהילת בבל את הוועד הגשמי מ"שבעת טובי העיר" ל-12 איש.[12] כחכם ותיק היה הרב אברהם הלל לעיתים בין נציגי החכמים במועצת "הוועד הגשמי", לא רק בשנותיו כחכם באשי אלא גם בשנים נוספות אחרות. להלן תפקידי ה"וועד הגשמי"[13]:
- להשגיח על הכנסות והוצאות הקהילה.
- לתקן תקנות לטובת הקהילה והעניים.
- לקבוע את מיסי הקהילה ולמנות מעריכים נאמנים וגובים.
- לקבוע את ההערכות של הנדבות שצריכות להינתן לשד"רים מארץ ישראל המבקרים בבגדד ושאר עוברים ושבים.
- המוכתרים היהודים שבעיר יהיו תחת השגחתם.
דיין ואב בית דין
במקרה שיש ויכוח בין שני צדדים ורוצים לעשות צדק או פשרה או כשרוצים לכתוב שטרות והסכמים שונים במעמד עדים ודיינים ועוד., פנו יהודי בבל אל בית הדין, אשר בסמכותו היה לפסוק להם משפט, כן עסק בית הדין בענייני ציבור, ענייני אישות ונושאים רבים אחרים. בית הדין מורכב משלושה דיינים, הגדול מבין שלושתם גם החזיק בתואר אב בית דין.
בשנת ה'תר"ל (1870) נתמנה לדיין בבגדד[14].
בשנת ה'תר"ם (1879) אנו מוצאים את הרב אברהם הלל בתפקיד דיין לצד החכם באשי הר' אלישע דנגור שהיה אז האב"ד ואיתם ישב ר' יחזקאל ב"ר משה הלוי.
בשנת ה'תרמ"ט (1889) מונה הרב הלל לתפקיד האב"ד וחברי בית דינו[15] היו ר' יחזקאל ב"ר משה הלוי, ור' משה חיים שמאש.
הרב אברהם הלל המשיך לשמש מעת לעת בדיינות לצד חכמים שונים לסירוגין עד לשנת ה'תרע"ד (1913).
נמצאו פסקי דין שונים בהם חתום הרב אברהם הלל יחד עם דייני בית הדין בנושאים רבים. למשל בנושא חזקה שהיה לספר תורה שהקדיש הנשיא שיך ששון לבית הכנסת הגדול בתנאי שישתמשו בספר זה כספר ראשון בכל ימי החגים והמועדים ובשנת ה'תרמ"ד 1883 ניסו לערער על חזקה זו ולבטלה, ובית הדין פסק שיש לשמור על חזקה זו[16].
כהונתו כחכם באשי
באמצע המאה ה-19 תמו ביהדות בבל ימי שלטון הנשיאים[17] והתחילו ימי שלטון הרבנים הראשיים בעלי תואר "חכם באשי". מוסד זה נתקיים בבגדאד משנת 1849 ועד שנת 1932 - שמונים ושלוש שנים.
תפקיד זה נקבע על ידי ממשלת טורקיה בהמלצת החכם באשי בעיר הבירה קושטא שהתחשב לרוב בדעתם של חכמי ומנהיגי קהילת בגדד. את תפקידו של החכם באשי מתאר הנוסע בנימין השני כך:
"על פיו ייצאו ויבואו כל ענייני העדה, הן בעניינים שבין אדם לחברו, והן בענייני דת. הוא יהיה לבני עדתו לפה אצל שרי הארץ בכל דבר הנדרש ועליו לגבות המיסים אשר עוד לא שלמו בני העדה... לימינו יעמדו קרואי העדה ונכבדיה אשר יתמכוהו בכל מפעליו ולא יוכל לעשות דבר בלי הסכמתם. על שלושת הדיינים רק לחרוץ משפט, אמנם לשית עונש על איש, זה דבר החכם באשי, הוא הרב הראש והראשון בעיר."
— בנימין השני - "מסעי ישראל" ליק תרי"ט, עמ' 45
הרב אברהם הלל שימש בתפקיד חכם באשי של יהודי קהילת בגדד ויהדות בבל בשלוש תקופות לסירוגין: בשנת (1884), בין השנים (1886-1889) ובין השנים (1911-1914)[18]. כלומר, גם לעת זקנתו נתמנה לרב ראשי על כורחו ושלא בטובתו[19].
בשנת ה'תרמ"ד 1884, בהמשך למחלוקת ארוכה לגבי נושא משרת החכם באשי, העבירו זמנית את הרב אלישע דנגור מתפקידו עד שתהיה הסכמה, ובינתיים ביקשו מהרב אברהם הלל שהיה אחד החכמים שישבו עמו בבית הדין, למלא את מקומו. לאחר שנה הושגה הסכמה והשלמה וביקשו מהרב אלישע דנגור לחזור לתפקידו, הוא נעתר לבקשת הקהילה אך לאחר כשנה החליט לפרוש בכל זאת מתפקידו כחכם באשי אך נשאר אב"ד לפיכך חזרו ומינו את הרב הלל לחכם באשי והוא מצידו המשיך לפעול בעצה אחת יחד עם הרב אלישע דנגור. על מינויו הרשמי כחכם באשי פורסם בעיתונות כך:
"כבוד הואלי מושל מחוז בבל אישר וקיים את הבחירה, וירא אותות כבוד ויקר לרב החדש. את אחד מפקידי הממשלה העמיד על ימינו לעזרו לנהל את העדה ויתן צו לשר השוטרים לסור למשמעת הרב בכל אשר יצווהו בנוגע ליהודי בגדאד. איש אשר יחטא להעדה... והובא למשפט בית דין הרב וככל אשר יציו מהם לעונשו עונש קשה או מאסר, על שר השוטרים לעשות המשפט מבלי כל חקירה ודרישה".
— חבצלת שנה י"ח ה'תרמ"ח גל' 5
באותו עיתון גם פורסמה השקפתו החינוכית ופועלו בעניין זה כך:
"ר' אברהם ב"ר משה הלל, הנבחר מחדש למלא מקום ראש רבני בבל, משתדל לעשות תקונים רבים בהעדה ואחד מהם לייסד בית ספר גדול אשר בו ילמדו נערי בני עמנו מלבד לימודי דת קודשינו גם ידיעות שפות ערבי, טורקי ופרסי, ויש את נפשו להביא אל בית הספר הזה כמאתיים וחמישים נערים אשר למדו עד כה בבתי הת"ת והישיבות והתלמידים האלה בהשלימם חוק לימודם בבית ספר הזה, יחונכו לשוחטים, חזנים, מוהלים ומלמדי תינוקות ואשר לא יצלחו למלאכת הקודש, ישולחו אחר השימם חוק למודם לבתי הספר אשר להממשלה בעיר הבירה להשתלם בלימודים וידיעות העולם".
— חבצלת שנה י"ח ה'תרמ"ח גל' 13
במסגרת תפקידו דאג הרב הלל לכל עדת יהודי בבל. כך למשל, בשנת ה'תרמ"ז 1887, פנה אל המושל כדי להתלונן על התנכלויות חוזרות ונשנות של מוסלמים שיעים בעיר כאט'מיה לסוחרים יהודים שפקדו את העיר מדי יום[20].
בעתות מצוקה שפקדו את יהודי בבל השכם והערב יצא בקריאה אל יהודים בקהילות שונות ברחבי עולם לתרום לשיקום הקהילה שנפגעה, או שנתן יחד עם חכמים נוספים כתב המלצה לשד"רים הגונים שעברו בשליחות קהילתם כמו למשל ההמלצה שנתן לשליח של קהילת "כות-אל-חיי" בעיראק[21].
ביט באלול בשנת ה'תרמ"ט (1889), לאחר הפוגרום שהיה בלילה הקודם בעת קבורת מנהיג העדה הרב עבדאללה סומך, ניגש הרב הלל יחד עם חכמים נוספים אל המושל הנקרא הואלי לדרוש שייעשה משפט צדק אך המושל במקום זאת ציווה לכלוא את החכמים שבאו בבית הסוהר "אל קלעה" ל-40 יום[22]. האירועים הרבים הקשורים לפרשיה זו הרעישו בזמנם את היהדות העולמית בכלל ואת יהודי בבל, קושטא ולונדון בפרט.
הרב הלל המשיך במשרתו גם בשלישית כחכם באשי עד למלחמת העולם הראשונה, שאז נאלצו להביא רב ראשי מקושטא לאור קשיי העניינים בממשלה.
בה'תרע"ד (1914) הצטרף הרב הלל ל"אגודת הרבנים הכללית" מיסודו של רבי אהרון מנדל הכהן אב"ד קהילת האשכנזים בקהיר, אשר מטרתה הייתה לייסד בית דין הגדול בירושלים[23].
אזכורים נוספים
הנוסע מ' אדלמן שביקר בבגדד בזמנו מתאר אותו: ”איש גדול בתורה וחכמה ובעל כשרונות ומידות נעלות.”[24]
תלמידיו מספרים עליו שהיה ענוותן כהלל וכן שלא היה קפדן, ואומרים שהיה לו שכל זך ותופס במהירות.
החוקר אברהם בן יעקב כתב עליו שנתחבב מאוד על העם משום שהראה פעילות רבה בעניין גביית המס כופר נפש לצבא שחויבו בו כל בני המיעוטים באימפריה במקום גיוסם לצבא (מס שהועלה כל הזמן ואף הוכפל ב-1886) וכן בעניין גיוס הבנים לצבא בזמן שלטון הטורקים הצעירים.[25]
וכן מספרים עליו שלקראת חג השבועות בשנת ה'תרע"ד קודם מלחמת העולם הראשונה, הלך לממשלה כדי לקחת רשות ליהודים המשרתים בצבא לבוא הביתה בחג הנזכר. והמושל הצבאי השיב לו כי לא יוכל להרשות להם מפני כוננות בהוראה מגבוה. והוא היה זקן בן 94 שנה. התחיל לשפשף בזקנו הלבן והמסולסל כאילו רצה להגיד לו: עשה למען הזקן הזה. ואז המושל הצבאי נאנח ולא השיב פניו ריקם. ואמר לו בפירוש שהוא מוכרח לישא עליו את האחריות הזאת. והרשה לכל היהודים ללכת הביתה בחג השבועות. ובא לביתו שש ושמח על ההצלחה הזאת.[26]
על אף שלא נהג במידת קפדנות, לא נמנע מלגלות יוזמה והחלטיות. לדוגמה, ידוע שביטל "מנהג שטות", מנהג מוסלמי תפל שהשתרש אצל היהודים הקשור לחופה.[27]
בשנת ה'תרל"ו (1876) היה בין 27 גדולי ההוראה בבגדד שחתמו על כתב חרם לכל הקהילה נגד המורה יעקב אוברמאיר בעקבות פגיעתו וזלזולו בכבוד הבן איש חי ובענייני הדת.[28] ובנוסף לכך גם פרסמו מכתב תשובה חריף לעורך המגיד ולרבני ירושלים.[29]
בשנת ה'תרמ"ו (1886) הדפיס דרוש הספד על מות משה מונטיפיורי[30].
בשנת ה'תרנ"ה (1895) חתם יחד עם רבנים נוספים ביניהם גם הבן איש חי על תשובה בהלכה לקהילת ראנגון[31][32].
בספר חזון עובדיה מובא בשם הרב אפרים הכהן שהרב הלל היה בדרשתו של הבן איש חי שפסק שמי שאמר בעשרת ימי תשובה מלך אוהב צדקה ומשפט לא צריך לחזור, והרב הלל קם מלא קומתו וחלק על זה בפני קהל ועדה ואמר שאין המנהג כן[33].
בספר "אוהלי שם" על רבני קהילות ישראל שנכתב ב-1912 מוזכר שהיה בכוונתו של הרב אברהם הלל "לעלות לארץ הקודש ולבלות שמה את שארית ימיו בתורה ועבודת ה'"[34].
בהספד שנשא רבי צאלח מכמח על מיטתו נאמר בין היתר "עסיק באורייתא תדירא, משנה וגמרא פשט וסתרי תורה למד בטהרה, דרכו דרך ישרה בפלפול וסברא, קולע אל השערה, לו זרוע וגבורה, עבד את המקום באהבה וביראה רבה בהשתוקקות ובחיבה"[35].
ר' יחיא משה עבודי מזכיר פירוש משלו בספרו "דורש בעדי".[36]
על שמו קרוי רחוב בעיר רמלה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אברהם בן יעקב, יהודי בבל, קריית ספר, ירושלים (תשל"ט).
- הספד שנשא עליו רבי צאלח מכמל בקובץ "מקבציאל" גיליון כ"ז עמ' שז' ואילך.
- תמונותיו ומסמכים רבים בחתימתו מופיעים בספרו של הרב יעקב משה הלל, "בן איש חי-תולדותיו, קורותיו ומורשתו לדורות", בהוצאת "מרכז שלום לעם".
- ינון כהן, הארי במסתרים, ירושלים ה'תשס"ב (עמ' 13 - 14)
הערות שוליים
- ^ מקור לא מבורר אחד מציין את השם לאה ומקור לא מבורר אחר את השם רבקה או רבקה לאה ?
- ^ בתמונה הבאה נראית בתו שמחה הלל ובעלה חזקאל ברוך סופר שהתגוררו בהודו ונראים כאן במרכז תמונה משפחתית בערך משנת 1924 בעיר בומבי
- ^ סביר להניח שנקבר כאן בחלקת הרבנים בבגדד, מאתר מסורת יהודי עיראק
- ^ ביטאון-58
- ^ הספר זבחי צדק באתר היברובוקס
- ^ כמו כן היה בין נותני ההסכמה לספר "קצת יוסף אל צדיק" - ראו אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", עמ' רה' הערה 51
- ^ שמות ראשי הוועד מוזכרים באפרים לעווינזאהן, אזיען-בגדאד, המגיד, 16 בדצמבר 1868
- ^ עיתון "המגיד", שנה י"ב גל' 42, י"ב בחשוון, ה'תרכ"ט, עמ' 332. וגם בעיתון "הלבנון", שנה ה' גל' 49, ט' בטבת ה'תרכ"ט עמ' 784.
- ^ בשלב מסוים הצליחה קהילת בגדד לבנות דירת אירוח שהוקדשה כולה לטובת צורך זה.
- ^ "מגיד מישרים", שנה ד' גל' 18, ז' אדר תרנ"ג.
- ^ בעלי בתים צנועים = שהתביישו לבקש צדקה למרות מצוקתם.
- ^ "הוועד הגשמי" הורכב בחלקו מגבירים בראשם הגביר העשיר ביותר, ובחלקו מחכמים בראשם החכם באשי, חברי הוועד היו צריכים לקבל את הסכמת הקהילה לתפקידם למס' שנים. ראו אברהם בן יעקב - "יהודי בבל" - עמ' קנ"ו, רס"ח-רס"ט, שס"ד-שס"ו.
- ^ מדי שנה פרסם הוועד דוח ההכנסות וההוצאות ממנו ניתן ללמוד על פעולותיו והישגיו - אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", עמ' רס"ט.
- ^ "אהלי שם" (עמ' 513).
- ^ שלושתם חתומים על "הודעה גלויה" ו-"אזהרה גלויה" מ-ח' תמוז ה'תרנ"ט, 1899 שנדפסו בבגדד להגנת השד"ר של טבריה ר' אליהו אברהם צבי שהעלילו עליו עלילות שוא. אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", עמ' קע"א, הערה 90.
- ^ אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", עמ' רפ"ב.
- ^ השלטון מינה לנשיא את אחד מהגבירים היהודים בקהילה בדרך כלל הבנקאי הראשי באזור מטעם השלטון
- ^ אברהם בן יעקב - "יהודי בבל" - עמ' קע"א
- ^ לפי הספר "אהלי שם" משנת 1912 (עמ' 513), הממשלה הכריחה אותו לקבל את המשרה.
- ^ אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", עמ' שט"ו
- ^ "מגיד מישרים" שנה ח' גל' 9, כח כסלו תרנ"ז
- ^ ידועה לנו פעם נוספת שהושם במאסר יחד עם חכמים אחרים בשנת 1986 בעקבות שהעלילו עליהם שארגנו מהומות נגד השלטון אך במקרה זה זכו ליחס מיוחד ושוחררו במהרה - עיתון "פרח" שנה ט' תרמ"ו גיליון 8
- ^ אודות יוזמה זו כבר משנת תרס"א ראו בספר "בן איש חי-תולדותיו, קורותיו ומורשתו לדורות", בהוצאת "מרכז שלום לעם" עמ' 225-228
- ^ הצפירה שנה טז ה'תרמ"ט גל' 92
- ^ אברהם בן יעקב - יהודי בבל - עמ' קעא.
- ^ מאתר מסורת יהודי עיראק
- ^ אברהם בן יעקב - "יהודי בבל" - עמ' קע"א הערה 89.
- ^ יליד וינה שבה לבגדד ללמד צרפתית ובאותו זמן בנסותו לשנות את ענייני הדת פרסם בעיתון המגיד דברים קשים ומזלזלים נגד הרב יוסף חיים
- ^ מכתב הרבנים הודפס בהוספה מיוחדת בעיתון הלבנון משנת תרל"ו. וראו גם כאן מקור 2 עמ' 4
- ^ "פרח" שנה ח' גל' 22 ה' כסלו ה'תרמ"ו.
- ^ אברהם בן יעקב - "יהודי בבל" - עמ' קע"א הערה 93
- ^ כמו כן חתם ב-1908 יחד עם ה-בן איש חי ו-25 חכמי בגדד נוספים על כתב נגד חילול שבת בפרהסיה, אברהם בן יעקב - "יהודי בבל" - עמ' שע"ב-שע"ג.
- ^ הרב עובדיה יוסף, חזון עובדיה ימים נוראים, עמ' קצז
- ^ "אהלי שם" (עמ' 513).
- ^ בקובץ "מקבציאל" גיליון כז' עמ' שז' ואילך
- ^ "דורש בעדי" - דף לז' עמ' ד', באתר הספרים העבריים
חכמי הבאשי בבגדאד | ||
---|---|---|
המאה ה-19 | הרב רפאל קצין (1849-1852) • הרב עובדיה אברהם הלוי (1852-1876) • הרב ששון שמוחה (1876-1879) • הרב אלישע דנגור (1879-1884) • הרב אברהם הלל (1884) • הרב אלישע דנגור (1884-1886) • הרב אברהם הלל (1886-1889) • הרב אלישע דנגור (1889-1893) • הרב יצחק מג'לד (1893-1905) | |
המאה ה-20 | הרב משה ראובן צדקה (1905) • הרב דוד פאפו (1906-1911) • הרב אברהם הלל (1911-1915) • הרב ירוחם נסים אלישר (1915-1918) • הרב משה חיים שמאש (1918-1923) • הרב עזרא דנגור (1923-1928) • הרב ששון כדורי (1928-1930) • הרב אברהם אצלאן יהודה (1930-1932) |
34274793אברהם הלל