רבי עזרא דנגור
 | |
| לידה |
אוגוסט 1848 כ"ו באב ה'תר"ח בגדאד |
|---|---|
| פטירה |
ינואר 1930 (בגיל 81) י"ג בטבת ה'תר"ץ |
הרב עֶזְרָא שָׂשׂוֹן דַנְגוּר[1] (כ"ו באב ה'תר"ח אוגוסט 1848 - י"ג בטבת ה'תר"ץ ינואר 1930) היה הרב הראשי של קהילת יהודי בגדאד בין השנים 1923 ל-1928. הקים בבגדאד בית דפוס שבו יצאו לאור ספרים רבים.
ביוגרפיה
נולד בבגדאד בשנת 1848 לראובן דנגור, ממנו התייתם כשהיה כבן עשר. הוא למד תורה במדרש בית זלכה והיה הצעיר שבתלמידי הרב עבדאללה סומך. בשנת 1866 התחתן. בבית מדרש בית זלכה תלמידים שהיו נשואים קיבלו תמיכה כספית לפרנסת משפחתם, אך הרב דנגור נמנע מלקבל את התמיכה ולמד בבית המדרש מחצית היום, ובחציו השני עסק במסחר. הרב דנגור שימש גם כמוהל, שוחט וכותב שטרות. בשנים 1886 ל-1880 נתמנה לאחראי לכתיבת השטרות. סמוך לשנת 1892 הפסיד את כל כספו במסחר, ונאלץ להתפרנס מן הרבנות[2].
ב-1894 מונה לשמש כרבם של בני קהילת יוצאי בגדאד שישבו בראנגון, שבבורמה[3]. מאגרות ששלח הרב יוסף חיים לראשון לציון יעקב שאול אלישר מתברר כי פרצה מחלוקת בין הרב דנגור לקהילה בראנגון, כאשר הוא ביטל את המנהג של טבילת יולדת והנהיג את המנהג שקיימו היהודים בבגדאד השונה ממנהג הקהילה. חלק מבני הקהילה שלא הסכימו לקבל את פסיקת הרב דנגור, פנו אל הרב יוסף חיים ואל הרב אלישר. הרב יוסף חיים תמך בעמדת הרב דנגור, לעומת הרב אלישר, שתמך במנהגם של יהודי ראנגון. קבלתן של שתי פסיקות שונות משני המנהיגים הרוחניים של אותה תקופה הציתה מחלוקת בקהילת ראנגון. הרב אלישר שלח מכתבים לקהילת ראנגון בהם קילל את הרב דנגור. בעקבות מצב זה נאלץ הרב לעזוב את התפקיד לאחר שנתיים, לפני תום התקופה שנקבעה בחוזה העסקתו (4 שנים). אחרי שהות בבומביי, בה ניסה ללא הצלחה למצוא מקור פרנסה, הוא שב לבגדאד. הרב דנגור החליט לבקש את הרב יוסף חיים לסייע בידו בפנייתו לרב אלישר ברכה לבטל את הקללה. הרב אלישר נעתר לפנייתו של הרב דנגור ולבקשתו של הרב יוסף חיים והתיר את הקללה[4].
בשנת 1897 החל לנהל בהתנדבות את בית הכנסת שף ויתיב (בית הכנסת הגדול) שבבגדאד. בשנת 1903 קיבל רישיון מהסולטן הטורקי להקמת בית דפוס בבגדאד. בבית הדפוס נדפסו על ידי הרב דנגור ובניו כמאה וארבעים ספרים, הראשון שבהם סידור תפילה כמנהג יהודי בגדאד. בית הדפוס היה פעיל עד לשנת ה'תרפ"א (1921).
בשנת 1917 נרצח אחיו של הרב עזרא דנגור, חכם יחזקאל ברוך דנגור, בעקבות עלילות שהעלילו השלטונות הטורקים על שבעה עשר יהודים כולל אחיו של הרב. ב-1923 נתמנה לרב הראשי של יהודי בגדאד, אך בעקבות מחלוקות בתוך הקהילה התפטר בשנת 1928 מהתפקיד. ב-1924 כשהמלך פייסל ביקר בקהילה היהודית בבגדאד, הוא שאל את הרב דנגור: "האם היהודים בעיראק הם ציוניים?", לתדהמתו של המלך הרב עזרא דנגור ענה לו "שכולנו ציוניים מאחר שאנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום לחזור לציון"[5]. חכם עזרא ששון דנגור נפטר ב-1930 ונקבר בבגדאד. הרב עובדיה יוסף כתב עליו בהסכמה לספרו "עדי זהב":
"טובינא דחכימי. מרגניתא דלית לה טימי. שמו נודע בשערים. המאיר לארץ ולדרים. דורש טוב לעמו. טעמו ונימוקו עמו. הרב המאור הגדול מבצר עוז ומגדול רבי עזרא ראובן דנגור זצ"ל, שהיה הרב הראשי בבגדאד ואגפיה. עיר גדולה של חכמים וסופרים. ודבר צדק ומגיד מישרים. רועה צאן קדשים. וירעם כתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם. חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלאכים יתיצב. תהיה נפשו צרורה בצרור החיים."
ב-28 בנובמבר 1971 נקבע על שמו של הרב עזרא דנגור הרחוב "דנגור" בשכונת עמידר, שברמת גן[6]. בנו של הרב, משה יהודה דנגור, היה אחראי לארגון הקהילה הספרדית מחדש לאחר מלחמת העולם השנייה[7].
ספריו
- "מגילת קהלת" -מגילת קהלת ועל ידה תרגום ערבי ושני פירושים.
- "מנחה בלולה" - דינים, מנהגים ופיוטים.
- "ברכות שמים" - סדר ברכות המצוות, הנהנין, הראיה, הריח, וברכות הודאה, קידוש לשבתות וחגים ועוד.
- ספר שאלות ותשובות.
- ספר דברי הימים של בגדאד.
- ביאור לתורה ותרגומה לערבית.
- חידושים ומאמרים בענייני דרך ארץ.
- דרוש.
- "עדי זהב" - פירושים לתורה.
קישורים חיצוניים
- צבי זוהר, היצירה ההלכתית של חכמי בבל (עיראק) בעת החדשה
- תולדות חייו של חכם עזרא ראובן דנגור ע"ה. נפטר י"ג בטבת. זיע"א. ב"האתר העיראקי"
- ר' עזרא ראובן דנגור, באתר mytzadik
- מאיר כהן, אבירי בבל, תשע"ד, עמ' 76 - 81
הערות שוליים
- ^ במקורות שונים נכתב שמו עזרא ראובן דנגור שמשמעותו, כפי המקובל בארצות ערב, "עזרא בן ראובן דנגור"
- ^ החכם היומי - הרב עזרא דנגור
- ^ DANGOOR, EZRA SASSON BEN REUBEN
- ^ מרכז מורשת בבל, הרב יוסף חיים - פרקי מחקר ועיון, 1999, עמ' 25-29
- ^ The Scribe, עלון 74, עמוד 5
- ^ סיפורי רחובות
- ^ קהילות ארצות ערב, הבלקן והמזרח הרחוק קהילות ארצות ערב, הבלקן והמזרח הרחוק
25752922עזרא דנגור