קרוול (מטוס)

קרוול
Sud Aviation SE 210 Caravelle

קרוול 10B3 Super B של חברת פינאייר בנמל התעופה בזל, אפריל 1976
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס נוסעים צר-גוף
ארץ ייצור
יצרן	סוד אוויאסיון
טיסת בכורה	27 במאי 1955
תקופת שירות	1959–2005 (כ־46 שנים)
נוסעים	80-140
יחידות שיוצרו	282
ממדים  אורך 32.01-36.24 מטר גובה 8.72-9.02 מטר מוטת כנפיים 34.3 מטר שטח כנפיים 147.7 מ"ר משקל ריק 22.2-32.5 טון משקל טעון 46-58 טון
ביצועים  מהירות מרבית 805 קמ"ש

קרוול (בצרפתית: Sud Aviation SE 210 Caravelle) היה מטוס הנוסעים הסילוני הראשון לטווח קצר-בינוני. המטוס יוצר על ידי חברת המטוסים הצרפתית סוד אויאסיו (Sud Aviation) החל משנת 1955 (אז עדיין נקראה החברה בראשי התיבות SNCASE). דגם מטוס זה הפך לאחד ממטוסי הנוסעים הסילוניים האירופיים הנמכרים ביותר, ונמכר לחברות תעופה אירופיות שונות ו-20 מטוסים אף נמכרו לחברת יונייטד איירליינס בארצות הברית.

הקרוול היה מטוס הנוסעים אשר ביסס את תצורת המנועים המורכבים בזנב, עם עיצוב כנפיים נקיות מהתקנים, עיצוב שזכה לחיקויים במגוון מטוסי נוסעים מאוחרים יותר.

עיצוב ופיתוח

ב-12 באוקטובר 1951 פירסמה הוועדה לתעופה אזרחית בצרפת (בצרפתית: Comité du Matériel Civil) מפרט המבקש הצעות למטוס נוסעים לטווח בינוני אשר הופץ בין יצרני המטוסים על ידי מנהל התעשייה הצרפתי. המטוס, על פי המפרט, היה צריך להיות מתוכנן ל-55-65 נוסעים ומטען של טון אחד, לטווח של עד 2,000 ק"מ, במהירות שיוט של 600 קמ"ש. המפרט לא פירט את מספר המנועים. מספר עיצובים שונים למטוס בעל תכונות דומות היו בשלבי תכנון שונים החל משנת 1946 על ידי יצרני מטוסים צרפתיים שונים, אולם לאף אחד מהם לא היה את המימון הנדרש לתחילת הבניה.

התגובה למפרט הייתה נלהבת וכל יצרני המטוסים הגדולים בצרפת הגישו לפחות הצעה אחת, סך הכל הוגשו 20 הצעות שונות העונות למפרט. רוב ההצעות הכילו מטוס בעל מנועי סילון. בסופו של תהליך בחירה בין ההצעות השונות זכתה הצעתה של חברת SNCASE (מאוחר יותר נקראה Sud Aviation) למטוס בעל זוג מנועי סילון המותקנים בזנב המטוס, עיצוב התורם באופן ניכר להפחתת הרעש בתא הנוסעים. בחודש ספטמבר 1952 נבחרה הצעתה של SNCASE. ב-6 ביולי 1953 הזמינה המזכירות הכללית של רשות התעופה האזרחית הצרפתית (בצרפתית: Le Secrétariat Général à l'Aviation Civile et Commerciale, ר"ת SGACC) שני מטוסי אבטיפוס ושני גופי מטוסים לצורך בדיקות עייפות החומר. חברת סוד אויאסיו הזמינה חלק מחלקי הגוף מהיצרנית הבריטית דה הבילנד. עיצוב אף המטוס ועיצוב פנים תא הטייס נלקחו ישירות ממטוס דה הבילנד קומט, בעוד ששאר המטוס עוצב בצרפת.

אבטיפוס ראשון של מטוס הקרוול (סימונו F-WHHH) נחנך ב-21 באפריל 1955 על ידי אשת נשיא צרפת איבון דה גול. טיסת הבכורה נערכה ב-27 במאי. לטיסת הבכורה צויד המטוס בצמד מנועי רולס רויס מדגם RA-26 Mk.522 שלהם 4,536 ק"ג דחף. טיסת הבכורה ארכה 41 דקות. אבטיפוס שני של הקרוול המריא לראשונה ב-6 במאי 1956. הזמנה ראשונה למטוס התקבלה בשנת 1956 מחברת אייר פראנס ואחריה הזמינה את המטוס חברת סקנדינביאן איירליינס בשנת 1957. באותה שנה התמזגה חברת SNCASE עם חברת Sud-Ouest ונוצרה חברת סוד אויאסיו. הזמנות נוספות זרמו לחברה בעיקר לאחר הופעות ותצוגות תכלית של המטוס בתערוכות מטוסים והדגמות ללקוחות פוטנציאליים. בחודש מאי 1959 קיבל המטוס את אישור רשויות התעופה ונכנס לשירות באייר פראנס ובסקנדינביין, זמן קצר אחר כך.

במהלך יצורו של המטוס עוצבו מספר דגמים, ככל שכוח המנועים גדל ואיפשר משקל המראה גדול יותר. בשלב זה החלה מחלקת העיצוב של סוד אויאסיו לעסוק בעיצוב מטוס נוסעים על-קולי בגודל ובטווח דומים למטוס הקרוול, וכינויו סופר-קרוול, אולם מאמצי עיצוב אלה מוזגו לבסוף עם עבודה דומה שנעשתה אצל יצרנית המטוסים הבריטית בריסטול (Bristol Aeroplane Company) כדי ליצור את מטוס הקונקורד. בחלק מגרסאות המטוס, חלק ממושבי הנוסעים פונים לאחור, פרט עיצובי נדיר במטוסי נוסעים.

סך הכל יוצרו 282 מטוסי קרוול מגרסאות שונות (שני מטוסי אבטיפוס ו-280 מטוסי נוסעים). נקודת האיזון של חברת סוד אויאסיו הייתה לאחר יצור 200 מטוסים.

גרסאות

צורתם המשולשת של החלונות נותרה ללא שינוי בגרסאות השונות

גרסאות מטוס קרוול

גרסה	אורך במטרים	דגם מנועים	מספר נוסעים
Caravelle I	32.01	RA-29 Mk.522	80
Caravelle IA	32.01	RA-29 Mk.522A	80
Caravelle III	32.01	RA-29 Mk.527 and 527B	80
Caravelle VI-N	32.01	RA-29 Mk.531 and 531B	80
Caravelle VI-R	32.01	RA-29 Mk.533R	80
Caravelle 10R	32.01	P&W JT8D-7	80
Caravelle 11R	32.71	P&W JT8D-7	89-99
Caravelle 10B	33.01	P&W JT8D-7	105
Caravelle 12	36.24	P&W JT8D-9	140

גרסת Caravelle I

גרסה דומה לאבטיפוס אשר המריא לראשונה ב-14 במאי 1958. גרסה זו הונעה בצמד מנועי רולס רויס RA-29 Avon Mk.522 בדחף 4,763 ק"ג ותא נוסעים ל-80 איש. אישור רשות התעופה הצרפתית לשימוש מסחרי במטוס ניתן ב-2 באפריל 1959 ואישור רשות התעופה האמריקאית ניתן שישה ימים אחר כך. הטיסה המסחרית הראשונה הייתה בשרות חברת אייר פראנס בקו פריז-רומא-אתונה-איסטנבול. 20 מטוסים מגרסה זו נמכרו: 10 לאייר פראנס, 6 לסקנדינביין איירלינס, 2 לאייר אלג'יר, 2 לואריג. אחד ממטוסיה של ואריג הוחכר לוייטנאם איירליינס ולמידל איסט איירליינס בטרם נמכר לרויאל אייר מרוק.

גרסת Caravelle IA

גרסה זו הייתה זהה לגרסה I אלא שצוידה במנועים חזקים יותר, מנועי רולס רויס RA-29/1 Mk.526, ולכן גם ביצועי גרסה זו היו טובים יותר. מטוס ראשון מגרסה זו המריא ב-11 בפברואר 1960. המטוסים מגרסאות I ו-IA עברו הסבה לגרסה III בשלב מאוחר יותר. 12 מטוסים מגרסה זו נמכרו לחברות אייר פראנס, סקנדינביאן, פינאייר, ורויאל אייר מרוק.

גרסת Caravelle III

שיפורים נוספים במנועי Avon של רולס רויס הובילו ליצירת גרסה נוספת. מטוס מגרסה זו המריא לראשונה ב-30 בדצמבר 1959, והחל בטיסות מסחריות בחברת אליטליה באפריל 1960. בגרסה זו הותקנו מנועי רולס רויס מדגם RA-29/3 Mk.527 וכן RA-29/3 Mk.527B, שניהם בדחף 5,170 ק"ג. זוהי הגרסה הנמכרת ביותר של הקרוול. 78 מטוסים נבנו. מתוך 32 המטוסים בגרסה I ו-IA,‏ 31 הוסבו לגרסה III.‏ 16 מטוסים שמשו את חברת אייר אינטר הצרפתית לטיסות פנים. רוב המטוסים מגרסה זו נמכרו לאייר פראנס, סוויסאייר, אליטליה, סקנדינביין, ורויאל אייר מרוק.

גרסת Caravelle VI-N

גרסה שבה מנועים חזקים יותר מסדרת Avon מדגמים RA-29/6 Mk.531 ו- RA 29/6 Mk.531B עם דחף של 5,535 ק"ג. מנועים אלה הביאו לשיפור נוסף בביצועי המטוס ואפשרו את הגדלת המשקל המותר בהמראה. מטוס ראשון מגרסה זו המריא ב-10 בספטמבר 1960 והחל שרותו בחברת סבנה בחודש ינואר 1961. 5 ממטוסי גרסה III הוסבו לגרסה זו. סך הכל נבנו 53 מטוסים בגרסה זו.

גרסת Caravelle VI-R

גרסה זו הביאה לשיפורים משמעותיים בהיסטורית התעופה האזרחית, היה זה מטוס הנוסעים הראשון בעולם עם היפוך דחף ועם ספוילרים. הקרוול מגרסאות מוקדמות יותר היה מצויד במצנחי בלימה. הוגדלו חלונות תא הטייס ועיצובו שופר, כמו כן צויד המטוס בבלמים חזקים יותר. מטוס ראשון בגרסה זו טס ב-6 בפברואר 1961 וקיבל אישור מנהל התעופה האמריקאי ב-5 ביוני באותה שנה. ב-14 ביולי החל שימוש במטוסים בגרסה זו בשירות יונייטד איירליינס. המטוס צויד במנועי RA-29 Mk.533R, כאשר האות R מסמלת היפוך דחף, עם כוח דחף של 5,715 ק"ג. 56 מטוסים בגרסה זו נבנו, 20 עבור חברת התעופה האמריקאית יונייטד. מטוסים אחרים נמכרו לאינדיאן איירליינס (9), לחברות תעופה שונות בדרום אמריקה, איבריה, וטאפ פורטוגל.

גרסת Caravelle VII

זוהי גרסה משופרת של גרסה III אשר נרכשה על ידי ג'נרל אלקטריק וצוידה במנועי GE CJ-805. הזמנה של 20 מטוסים מחברת TWA בוטלה לטובת מטוסי DC-9.

גרסת Caravelle 10A

גרסה זו מבוססת על גרסה VII, אבל נועדה לשוק האמריקאי. מטוס זה היה ארוך במטר אחד מגרסה VI, עם חלונות הממוקמים 20 ס"מ גבוה יותר בתא הנוסעים, המטוס צויד במנוע עזר (APU) בזנבו. עיצוב הכנפיים שונה והמדפים שופרו כדי לעמוד בדרישות מנהל התעופה האמריקאי. TWA אשר הזמינה מטוסים אלה, נאלצה לבטל ההזמנה בגלל קשיים כספיים. נבנה רק מטוס אחד מגרסה זו.

גרסת Caravelle 10B - Super Caravelle

גרסה זו מבוססת על 10A ומציגה שינויים רבים ביחס לשאר גרסאות הקרוול. במטוס זה נוספה הארכת השפה המובילה (Leading edge extension) על הכנפיים. על הכנפיים הותקנו אף מדפים חצויים וגוף המטוס הוארך ב-1.4 מטר, עם הגדלת קיבולת הנוסעים ל-105. המנועים בגרסה זו היו מנועי טורבו-מניפה מתוצרת פראט אנד ויטני מדגם JT8D עם 6,350 ק"ג דחף, אשר נכנסו לשימוש מאוחר יותר במטוסי DC-9 ובואינג 727. מטוס מגרסה זו טס לראשונה ב-31 באוגוסט 1964. סך הכל נבנו 22 מטוסים בגרסה זו, 8 מתוכם נמכרו לפינאייר.

גרסת Caravelle 10R

מטוס זה הוא צירוף של מנועי גרסת 10B עם גוף מגרסת VI-R, היוצר מטוס קטן יותר עם מנועים רבי עוצמה. משקלו המקסימלי בהמראה היה 52 טון. הוא טס לראשונה ב-8 בינואר 1965 ואושר על ידי מינהל התעופה האמריקאי ב-23 במאי. בגרסה זו נבנו 20 מטוסים, הראשון בהם נמכר לרויאל ג'ורדניאן (אז נקראה "עליה") והחל לטוס ב-31 ביולי 1965.

גרסת Caravelle 11R

לגרסה זו גוף באורך 31.7 מטר (70 ס"מ יותר מכל גרסה קודמת) ולו דלת מטען גדולה (3.32X1.84 מטר) בצד שמאל של הגוף. הדלת איפשרה למטוס להטיס נוסעים יחד עם מטען. המטוס הראשון בגרסה זו טס לראשונה ב-21 באפריל 1967. 6 מטוסים מגרסה זו נבנו ונמכרו לאייר אפריק, אייר קונגו, וטרנסאירופה הספרדית.

גרסת Caravelle 12 - Super Caravelle

אחד מאחרוני מטוסי הקרוול בשירות מסחרי. טס בחברת אייר אינטר בשנת 1985.

זו הייתה הגרסה האחרונה של הקרוול והמשוכללת ביותר מכולן. מטוס ראשון בגרסה זו טס ב-12 במרץ 1971. גרסה 12 הייתה מבוססת על גרסה 10B, בה הוארך גוף המטוס ב-3.2 מטר והותקנו בו מנועים מדגם חדש של JT8D עם דחף של 6,577 ק"ג. קיבולת הנוסעים במטוס זה הייתה עד 140 איש, בטווח מוגבל. המטוס נועד בעיקר לשוק טיסות השכר. המטוס הראשון נמכר לקימבר סטרלינג, סך הכל נמכרו לחברה זו 7 מטוסים. חמישה נוספים נמכרו לחברת אייר אינטר. המטוס טס באירופה עד חודש אוקטובר 1996 והמשיך לטוס באפריקה עד לשנת 2005.

תאונות

• ב-19 בינואר 1960 התרסק מטוס קרוול בשירות חברת סקנדינביין איירליינס בנמל התעופה אסנבוגה בטורקיה. שבעה אנשי צוות ו-35 נוסעים נספו בתאונה.
• ב-4 בספטמבר 1963 התרסק מטוס קרוול III של חברת סוויסאייר בטיסה SR306, זמן קצר לאחר ההמראה מנמל התעופה ציריך. 80 נוסעים ואנשי צוות נספו בתאונה.
• ב-4 בנובמבר 1967 התרסק קרוול בשירות איבריה בסאסקס, בדרכו ממאלגה ללונדון. 37 נוסעים ואנשי צוות נספו.
• ב-11 בספטמבר 1968 התרסק מטוס קרוול III של אייר פראנס בטיסה 1611 לים התיכון בדרכו מקורסיקה לניס. 95 נוסעים ואנשי צוות נספו.
• ב-26 ביולי 1969 התרסק מטוס אייר אלג'יר באלג'יריה. 33 מתוך 35 נוסעי המטוס וצוותו נהרגו.
• ב-12 באוקטובר 1976 עלה באש מנועו הימני של מטוס אינדיאן איירליינס זמן קצר לאחר ההמראה. בהתרסקות המטוס נהרגו כל 89 הנוסעים ואנשי הצוות.
• ב-18 בדצמבר 1977 התרסק מטוס חברת SA de Transport Aérien השווייצרית בטיסה 730 לאוקיינוס האטלנטי, בדרכו לנחיתה בשדה התעופה של מדיירה. 36 נוסעים ודיילת נהרגו ו-21 ניצלו.

מטוסי קרוול בתצוגה

• קרוול ברישום SE-DAI מוצג בנמל התעופה ארלנדה בסטוקהולם. מנועי המטוס מתוחזקים ומופעלים מדי פעם, כמו גם שאר מערכות המטוס, אולם למטוס לא נערכה ביקורת כוללת תקופתית ואינו יכול להמריא. המטוס, אשר שימש בתקופה מסוימת את חיל האוויר השוודי, שוחזר ליעודו המקורי כמטוס נוסעים של סקנדינביין איירליינס ומוחזק על ידי "חוג הקרוול".
• מטוס קרוול נוסף, בבעלות Luftfartsverket, נמצא בנמל התעופה ארלנדה מאז שנת 1974 ומיועד למוזיאון עתידי. המטוס במצב גרוע, אך חיצונית ניתן לראות את צביעתו בצבעי סקנדינביאן.
• מטוס קרוול מוצב מחוץ למוזיאון התעופה בבלגרד, סרביה, הסמוך לנמל התעופה הבינלאומי ע"ש ניקולה טסלה. המטוס שימש את חברת JAT איירווייז לפני 30-40 שנה.
• מטוס קרוול מוצג במוזיאון התעופה והחלל בפריז (Musée de l'Air et de l'Espace) סמוך לשדה התעופה לה בורז'ה.
• קרוול III משנת 1959, ברישום LN-KLH מוצב במוזיאון הטכנולוגיה באוסלו, נורווגיה.
• קרוול III משנת 1960, ברישום OY-KRD, מוצג במוזיאון הלאומי הדני למדע וטכנולוגיה, בהלסינגור, דנמרק.
• קרוול בצבעי חברת סבנה מוצג במוזיאון התעופה של בריסל.
• קרוול ששימש את יונייטד איירליינס, בצבעי חברת איירבורן אקספרס, מוצג במוזיאון האוויר של ניו אינגלנד, בקונטיקט.
• קרוול אחד חונה בשולי שדה התעופה של ניס. סמוך לאנדרטה לזכר הנספים בהתרסקות המטוס מספטמבר 1968.
• מטוס אחד מוצג בשדה התעופה מקדוניה, בסלוניקי, יוון.
• מטוס קרוול מגרסה VI-R, ברישום N98KT, נמצא במוזיאון פימה לתעופה וחלל בטוסון, אריזונה.
• מטוס קרוול נמצא במרכז לטכנולוגית תעופה של מכללת פימה בטוסון, אריזונה.
• מטוס שהיה שייך לחברת אייר פראנס מוצב בנמל התעופה אביניון, בדרום צרפת.
• במוזיאון המטוסים של מונטלימר, בדרום צרפת מוצג קרוול שהיה בשימוש צבאי.
• במוזיאון התעופה באיסטנבול מוצג מטוס קרוול.
• בשדה התעופה בורדו-מריניאק מוצב מטוס קרוול
• בסטולס, סמוך לשדה התעופה ע"ש סנט אקזופרי בליון נמצא מטוס קרוול.
• במוזיאון חיל האוויר השוודי בלינשפינג, נמצא קרוול III אשר שימש את חיל האוויר השוודי.
• שני מטוסי קרוול נמצאים במתקן האימונים של רויאל אייר מרוק בשדה התעופה הבינלאומי של קזבלנקה.
• קרוול ברישום F-BVPZ מוצג במוזיאון דלתה, סמוך לנמל התעופה אורלי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרוול (מטוס) בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

20969858קרוול (מטוס)