קורבן אדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קרבן אדם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גליל בבלי שבו מוצגת הקרבת ילד

קורבן אדם או הריגה טקסית היא פעולת המתה של בן אדם אחד או יותר, כחלק מפולחן, שמהווה מקבילה לפרקטיקות השונות של הקרבת בעלי חיים ושל קורבן באופן כללי. קורבנות אדם היו נפוצים בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה. קורבנות בדרך כלל נהרגו בטקסיות ובאופן שהיה אמור לרצות את האלילים, רוחות או מתים, למשל כמנחת פיוס, או כקורבן הודיה על ניצחון צבאי (שבדרך כלל בא משבויי המלחמה), לדוגמה בטריומף.

בתורה נאסרה בחומרה הקרבה זו, שהיתה נפוצה בצורה מלאה או חלקית בפולחן המולך, והיא מכונה "תּוֹעֲבַת יְיָ"[1]. הבאת קרבנות הותרה רק מן הבהמות[2].

בתקופת הברזל, בד בבד עם התפתחויות הקשורות לדת (עידן הציר), קורבן אדם נעשה פחות ופחות נפוץ בכל רחבי העולם העתיק, עד שקיבל מעמד של פעולה ברברית בזמנים טרום מודרניים. עם זאת, בעולם החדש קורבן האדם המשיך להיות נפוץ בדרגות שונות, עד פלישתם של מדינות אירופה ליבשת אמריקה.

בעידן המודרני, אפילו הקרבת בעלי חיים נעלמה כמעט מכל הדתות הגדולות, וקורבן האדם הפך נדיר ביותר. רוב הדתות מגנות את הדבר, והחוקים המודרניים רואים בזה רצח. בחברה שמגנה את קורבן האדם, נעשה שימוש במונח "רצח פולחני".

בדתות ובתרבויות השונות

מצרים העתיקה

ייתכן שישנן ראיות להקרבת קורבן אדם במצרים העתיקה, בתקופת השושלת הקדומה באבידוס, כאשר במותו של מלך הוא ילווה במשרתים, לפעמים גם בכירים, שימשיכו לשרת אותו בחיי נצח. בשלדים שנמצאו לא היו סימנים מובהקים לזאת, מה שמוביל גם להשערות שונות, ביניהן שויתור על החיים לשרת את המלך היה אולי מעשה מרצון, ואולי בוצעו בהשפעת סמים שהיו נהוגים במדינה.

בסביבות 2800 לפנה"ס נעלמו כל ראיות אפשריות לקורבן אדם במצרים העתיקה, אם כי נתגלה שהיו נוהגים לקבור את פסלי המשרתים בקברי הממלכה העתיקה, דבר אשר מעיד אולי על כך שלפני כן היה נהוג קורבן אדם[3][4].

מסופוטמיה

במסופוטמיה, הקרבת קורבן אדם התגלתה בקברים המלכותיים של מסופוטמיה העתיקה. ההנחה היא ששופטים, שומרים, מוזיקאים, ידידות וחתנים היו מבצעים התאבדות פולחנית על ידי לקיחת רעל[5][6].

בדיקה חדשה של גולגולות מבית הקברות המלכותי באור שהתגלתה בעיראק לפני כמעט מאה שנה, תומכת בפרשנות של הקרבת קורבנות אדם הקשורים לקבורות האליטה במסופוטמיה העתיקה. לטענת הארכאולוגים, עובדי הארמון, כחלק מטקס הקבורה המלכותי, הומתו על ידי מכשיר חד כגון חנית, שפגע בראשם[7].

ארץ ישראל

מקורות בתנ"ך מצביעים על פולחן קדום של קרבנות אדם בארץ ישראל וסביבתה, בעיקר בעבודת המולך[8]. התורה מזהירה כנגד פולחני הכנענים: "לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַייָ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְיָ אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם[9]. הנביאים הוכיחו על חדירתם של מעשים אלה לעם ישראל[10]. כנגד התפיסה הרואה בהקרבת הבנים מסירות עילאית, הדגיש הנביא מיכה שה' דורש את המעשה הטוב ואינו חפץ בקרבנות "הירואיים": "הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי? הִגִּיד לְךָ, אָדָם, מַה טּוֹב וּמָה יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד.."[11].

יש הרואים[12] בסיפור עקידת יצחק, פולמוס כנגד המנהג של קרבן אדם כביטוי לאמונה מוחלטת באל. הנסיון בו הועמד אברהם מלמד, כי ה' חפץ בנכונות אוהביו למסור נפשם ואף להקריב את בנם היחיד עבור מצוותו, אך אינו מסכים לקרבן כזה בפועל. הקרבת אברהם את האיל לעולה תחת יצחק מלמדת, כי קרבן בהמה מובא בתמורה לקרבן הנפש, ומשמש כביטוי סמלי של הקרבה עצמית מצד בעל הקרבן[13].

פיניקיה

על פי מקורות יווניים ורומיים, הפיניקים הקריבו תינוקות רבים לאלילים שלהם. עצמות של ילדים רבים נמצאו בתקופה המודרנית באתרים ארכאולוגיים בקרתגו, אך השאלה האם ילדים אלו הוקרבו כקורבן אדם - שנויה במחלוקת,[14] ואין עדויות חותכות לכך שמדובר בקרבנות ולא בילדים שמתו מוות טבעי, למשל.

סין

הסינים הקדומים ידועים בכך שהיו מקריבים קורבנות אדם, של צעירים ונשים לאלילי הנהר - היבו, ועוד שכאשר אדון היה מת, היו קוברים כחלק מטקס ההלוויה את עבדיו ביחד איתו - בעודם בחיים.

קורבן של עבדים בכירים, פילגשים או משרתים יחד עם מותו של האדון, הייתה הצורה הנפוצה יותר. המטרה המוצהרת הייתה לספק קשרי ידידות למת, בחיים שלאחר המוות, על ידי המתת אותם עבדים בכירים, פילגשים או משרתים - שימשיכו לשרת אותו שם. בזמנים המוקדמים נרצחו או נקברו קורבנות האדם בעודם בחיים, ומאוחר יותר הם נאלצו לבצע התאבדות.

פעולות אלו היו נפוצות במיוחד במהלך תקופת שושלת שאנג ותקופת שושלת ג'ואו. בתקופת המדינות הלוחמות, שימן באו (Ximen Bao) הדגים לתושבי הכפרים, שהקרבת קרבן אדם לאלילי הנהר הוא למעשה תכסיס של כמרים, במטרה לקחת כסף[15]. בספרות הסינית, שימן באו נחשב לגיבור עממי, שהצביע על האבסורד שבהקרבת קורבן אדם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורבן אדם בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ל"א
  2. ^ ספר ויקרא, פרק א', פסוק ב', ראו תנחומא בחוקותי
  3. ^ Jacques Kinnaer. ""Human Sacrifice", מאי 2007
  4. ^ "Abydos – Life and Death at the Dawning of Egyptian Civilization". National Geographic, אפריל 2005
  5. ^ Mike Parker-Pearson (2002-08-19). "The Practice of Human Sacrifice"
  6. ^ Bowe, Bruce . "Acrobats Last Tumble". Science News, Vol 174 #1, יולי 2008
  7. ^ John Noble Wilford. "Ritual Deaths at Ur Were Anything but Serene", אוקטובר 2009
  8. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק ל"א
  9. ^ ספר דברים, פרק י"ב, פסוק ל"א
  10. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"א, פסוק ו', ספר הושע, פרק י"ג, פסוק ב', ספר ישעיהו, פרק נ"ז, פסוק ה'
  11. ^ מיכה, ו', ו'
  12. ^ שולמית הראבן, תסמונת דולסיניאה: מבחר מסות, ירושלים: כתר, 1981
  13. ^ רש"ר הירש בראשית כ"ב י"א, רמב"ן ויקרא א, ט
  14. ^ Higgins, Andrew (2005-05-26). "Carthage tries to live down image as site of infanticide"
  15. ^ "Ximen Bao". Chinaculture.org
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0