קישווארדה
הככר המרכזית של העיר | |
מדינה | הונגריה |
---|---|
חבל | צפון המישור הגדול |
מחוז | סבולץ'-סטמאר-ברג |
נפה | נפת קישווארדה |
ראש העיר | טיבור ללסי |
שטח | 35.90 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 16,628 (2015) |
‑ צפיפות | 469.59 נפש לקמ"ר (2015) |
קואורדינטות | 48°13′35″N 22°05′05″E / 48.2264°N 22.08461°E |
אזור זמן | UTC +1 |
http://www.kisvarda.hu | |
קישווארדה (בהונגרית: Kisvárda, בגרמנית: Kleinwardein, ביידיש: קליינווארדיין) היא עיר במחוז סבולץ'-סטמאר-ברג, בצפון מזרח הונגריה בסמוך לגבול עם אוקראינה וסלובקיה, כ-300 ק"מ מבודפשט הבירה וכ-45 ק"מ צפונית מזרחית לנירג'האזה. קישווארדה היא העיר השלישית בגודלה במחוז ושוכנת על עורקי התחבורה הראשיים בין הונגריה לאוקראינה.
מקור השם
משמעות השם קישווארדה היא מצודה (vár) קטנה (kis). השם ניתן לה על ידי הכובשים המדיארים בעקבות מבצר גבעה שמצאו במקום במהלך התיישבות המדיארים במרכז אירופה. במסמכים מתקופת ימי הביניים מוזכר היישוב בשמות Warda ו-Warada. הקידומת kis (קטן) נתווספה לשם כדי להבדילה מ-Nagyvárad (כיום אורדיאה, רומניה) בעלת הקידומת nagy (גדול).
היסטוריה
בשנת 895 השתלטו המדיארים הפולשים על היישוב ששימש לאחר מכן כמרכז למערכת ההגנה שהוקמה על מבצר הגבעה שנמצא במקום.
ב-1085 הדף לאסלו הראשון, מלך הונגריה, את התקפתו של הנסיך הקומני קוטסק (Kutesk) בקרב גדול והכניעו. לכבוד הניצחון בנה המלך כנסייה שהוקדשה לזכרם של פטרוס ופאולוס. במאה ה-12, עם ירידת חשיבותו של היישוב כמבצר הגנה, הוא עבר לרשותה של משפחת גוטקלד (Gutkeled), שאחד מענפיו, משפחת וארדאי (Várday), אימצה לה את שמו.
משפחת וארדאי פעלה רבות לפיתוח היישוב. הם השיגו הגנה מלכותית לבאים ליריד השבועי שהתקיים בו וב-1421 אף זיכו את היישוב במעמד של עיר. ב-1415 קיבל פלברט וארדאי אישור לבניית טירה במקום, ובאמצע המאה ה-15 הוחל בבניית טירת קישווארדה ששרידיה משמשים עד היום כמרכז לפעילות תרבותית. אישטוואן וארדאי, הארכיבישוף של קלוצ'ה והקנצלר של מתיאש הראשון, מלך הונגריה, הרחיב ב-1468 את האוטונומיה של העיר ומספר התושבים לקראת סוף המאה עבר את האלף. היא הפכה ליישוב המרכזי של מחוז סבולץ'. ב-1591 נוסדה הגילדה הראשונה ביישוב.
בתקופת הכיבוש העות'מאני שנמשכה קרוב למאתיים שנה, התפתחות המקום נעצרה.
המהפכה החברתית בהונגריה במאה ה-19 הביאה להתפתחות מואצת של היישוב ואוכלוסייתה גדלה פי חמישה. רוב המסחר והתעשייה התבססו על מוצרי החקלאות מיישובי הסביבה. הוקמו טחנות קמח, מזקקות ומפעלים נוספים לייצור חומץ ועמילן. גורם נוסף שתרם להתפתחות המסחר הוא מסילת הברזל הצפון-מזרחית של הונגריה שנסללה בשנים 1870-73 ועברה דרך היישוב.
בשנות ה-60 של המאה ה-20, בעידודו של המשטר הקומוניסטי, הוחל בפיתוח מואץ של היישוב. אוכלוסייתה גדלה לכ-18,000 תושבים וב-1970 הוכרזה כעיר.
תולדות היהודים
שנה | מספר היהודים |
% מכלל האוכלוסייה |
1770 | 50 | - |
1784-85 | 118 | - |
1840 | 500 | 22.5% |
1869 | 1,238 | 28.2% |
1890 | 2,091 | 32.4% |
1900 | 2,614 | 31.6% |
1910 | 3,036 | 30.3% |
1920 | 3,454 | 30.2% |
1930 | 3,658 | 25.8% |
1941 | 3,770 | 25.5% |
1946 | 804 | 5.5% |
1948 | 650 | - |
1953 | 355 | - |
1977 | 160 | - |
1996 | 22 | - |
יהודי קישווארדה נזכרים לראשונה בתעודה רשמית משנת 1730 ולאחר מכן במפקד אוכלוסין משנת 1747. הם התיישבו במקום על פי היתר מיוחד של הרוזן אסטרהאזי (Eszterházy) בעל האחוזה במקום.
היהודים מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחותו הכלכלית של היישוב. רוב המסחר הקמעונאי היה בידם. היו ביניהם גם מנהלי וחוכרי אחוזות גדולות ובעלי מחסנים עבור התוצרת החקלאית שהובאה מיישובי הסביבה. הם היו גם היזמים והבעלים של רוב מפעלי תעשיית המזון במקום. גם הבנקים הראשונים שנפתחו ביישוב היו בבעלות יהודית.
הקהילה התארגנה ב-1796 עם הקמתה של החברא קדישא. בשנותיה הראשונות הייתה כפופה לקהילת קאליב (Nagykállo), אך החל מ-1844 הפכה לקהילה עצמאית. בשנת 1801 נבנה בית הכנסת הראשון של הקהילה. הקהילה הקימה שורה של מוסדות צדקה: "אגודת נשים", "עושה חסד", "גמילות חסדים", "מלביש ערומים" ועוד. בתחילת המאה ה-19 הוקם בית ספר יהודי ברמה גבוהה, שמנה בשנת 1900 כ-370 תלמידים. כן פעלו במסגרת הקהילה ישיבה גדולה ותלמודי תורה אחדים. ב-1901 נבנה בית כנסת חדש גדול ומפואר.
המצב הכלכלי של חלק מהיהודים הדרדר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי ב-1930, אך לאחר מכן הייתה התאוששות כלכלית שנבעה מההתחמשות המוגברת של הצבאות באירופה.
חוקי ההפליה, שנחקקו ופורסמו בשנת 1938 בעקבות ההתקרבות בין הממשל ההונגרי לגרמניה הנאצית, ערערו את חיי היהודים ביישוב. הבנקים הופקעו מבעליהם היהודים, פקידים יהודים במשרות ציבוריות פוטרו וגם פעילות הסוחרים היהודים הוגבלה. ב-1942 גויסו הצעירים היהודים לשירות העבודה במסגרת הצבא ההונגרי. רובם נשלחו לאוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
ב-8 באפריל 1944 הוחל בריכוז היהודים מישובי הסביבה לגטו שהוכן בקישווארדה. שבוע לאחר מכן, ב-15 באפריל, הוחל גם בריכוז יהודי קישווארדה לתוך הגטו. בסך הכל רוכזו בגטו קרוב כ-7000 יהודים ששהו שם בתנאי צפיפות קשים. ב-29 וב-31 במאי אותה שנה גורשו יהודי הגטו ב-2 משלוחים למחנה ההשמדה אושוויץ.
עם סיום מלחמת העולם השנייה חזרו ליישוב כ-800 ניצולים והקימו מחדש את הקהילה. לאחר המרד ההונגרי בשנת 1956, רוב יהודי הקהילה עלו לישראל או היגרו לארצות הברית.
ב-1975 נמכר מבנה בית הכנסת הגדול למועצת העיר ומ-1983 הוא משמש כמוזיאון.
נתונים דמוגרפיים
קבוצות אתניות[1][2]
- הונגרים – 90.5%
- גרמנים – 0.2%
- צוענים – 3.0%
- אוקראינים – 0.5%
- רומנים - 0.1%
- רוסינים - 0.3%
- אחרים, לא השיבו – 10.2%
דתות[2]
- קתולים – 39.2%
- קלויניסטים – 35.9%
- לותרנים – 0.2%
- אחרים – 1.2%
- אתאיסטים – 6.0%
- לא השיבו – 17.4%
ערים תאומות
- כרמיאל, ישראל
- סטז'יז'וב, פולין
- קראלובסקי חלמץ (אנ'), סלובקיה
- טרגו סקוייסק (אנ'), רומניה
- הילדבורגהאוזן (אנ'), גרמניה
- פרין על הכימזה (אנ'), גרמניה
- מוקצ'בו, אוקראינה
קישורים חיצוניים
- ספר זיכרון לקהילת קליינווארדיין והסביבה, בעריכת הרב ד"ר יעקב יולס, סיון תש"מ. גרסה מקוונת מאתר הספריה הציבורית של ניו יורק.
- קישוורדה (Kisvárda), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים
- ^ המפקד איפשר לכל נפקד להשתייך ליותר מלאום/קבוצה אתנית אחת. לכן סכום האחוזים יכול לעבור את ה-100%
- ^ 2.0 2.1 Detailed Gazetteer of Hungary
25392363קישווארדה