מבצר גבעה

מבצר גבעה (באנגלית: Hill Fort) היא צורת ביצור קדומה אשר שימשה לרוב להגנה על התיישבות או לצרכים צבאיים ומזוהה במיוחד עם תקופת הברונזה והברזל. מבצרים אלו היו נפוצים בעיקר ברחבי אירופה בתקופה שקדמה לשלטון האימפריה הרומית, עם זאת רבים ממבצרים אלו המשיכו להתקיים גם בתקופה הרומית ואף לאחריה, בנוסף ישנן מספר דוגמאות לסגנון ביצורים זה גם מחוץ לאירופה.

מבצרים אלו לרוב שימשו לצורכי התיישבות באזורי גבול או אזורים מסוכנים יותר, לעיתים מבצר גבעה שכזה שימש את היישוב המרכזי של שבט מסוים וכך גם את לוחמיו ואת ראש השבט. באופן זה, מבצרי גבעה הפכו למרכזים עירוניים חשובים בתקופה הטרום-רומית. לרוב כללו המבצרים מערך ביצורים בעל סוללות עפר ותעלות במספר טבעות סביב היישוב המרכזי, אשר לעיתים גם שילבו חומת עץ או אבן. מבצרי גבעה קטנים יותר היו עשויים לכלול רק סוללת עפר אחת, או חומה פשוטה מעץ.

טירות ומבצרים רבים שנבנו מאוחר יותר נבנו על יסודות המבצרים הקדומים, בעיקר משום ערכם האסטרטגי (כך לדוגמה במקרה של מבצר ביסטון באנגליה).

סוגים

מתאר גבעה: הסוג הנפוץ של מבצרי גבעה אשר מוקמו על ראש אזור מוגבע השולט בשטח מסביב ולפי קווי המתאר שלו (לרוב בצורה מעוגלת).
צוק: דומה למתאר גבעה, אך עושה שימוש בדופן מוגבעת בזווית יחסית ישרה (כגון צוק), כך שהביצורים מתרכזים רק בחלק המתון יותר.
מבצר שפלה: מבצר אשר לא נבנה על ראש גבעה, אלא באזור יחסית שטוח, מבצרים אלו לרוב עשו שימוש בגופי מים או ביצות למגננה סביב המבצר.
צוק ימי: מבצר אשר עשה שימוש בגבעה או צוק אשר היו צמודים לחוף ים ובכך הביצורים התרכזו רק לכיוון פנים היבשה. צורה נוספת של סוג זה הייתה שימוש באזור דמוי חצי אי אשר מוגן משלושה כיווני הים וגם כאן הביצורים התרכזו רק באזור הפונה לפנים היבשה.