ראשי תיבות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קיצור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראשי התיבות דצ"ך עד"ש באח"ב של עשר המכות בהגדה של פסח

ראשי תיבות (ר"ת; בלשון חז"ל: נוטריקון - מלטינית: "לכתוב", "לסמן באותיות") הם טכניקה לכתיב מקוצר, שבה נכתב ביטוי נפוץ רק באמצעות האות הראשונה של כל מילה. לעיתים נלקחת יותר מאות אחת לראשי התיבות. בעברית מסמנים ראשי תיבות בגרשיים לפני האות האחרונה שלהם (ובהטיה הם נשארים במקומם); בערבית ראשי התיבות נכתבים כמילה; בשפות גרמאניות, לטיניות, סלאביות/קיריליות וביוונית ראשי התיבות נכתבים באותיות גדולות עם נקודה אחרי כל אות (למשל ביוונית), או באותיות גדולות ללא רווחים וללא תווים ביניהן (למשל ברוסית ובאנגלית).

לעיתים, ראשי תיבות מגלמים בתוכם ראשי תיבות נוספים. דוגמה ידועה לכך הם ראשי התיבות "חת"ס", שפירושם חת"ם סופר, ובפירוש זה - 'חת"ם' פירושו "חידושי תורת משה". כיוצא בכך, ראשי התיבות 'אד"ש' פירושם אדמו"ר שליט"א, ובפירוש זה - 'אדמו"ר' פירושו "אדוננו מורנו ורבנו", ושליט"א פירושו "שיחיה לימים טובים אמן".

דוגמאות לראשי תיבות בשפות שונות

  • בעברית, שפה שמית: נעק"ד פירושו "נעקד על קידוש ד' ובלשון נקבה נעקד"ה. ר"ת הם ראשי התיבות של המושג "ראשי תיבות". כאשר מקצרים בטכניקה זו מילה אחת בלבד, קרוי צעד זה קיצור, ולא ראשי תיבות, והקיצור מסומן בגרש. דוגמה: כ' = כתב, עמ' = "עמוד", תוס' = תוספות. קיצור שמו של אדם מסומן פעמים רבות, בניגוד לכללים, בנקודה (למשל ש. שלום, ס. יזהר, ע. הלל ואברהם ב. יהושע). הקיצור י-ם עבור ירושלים נחשב ליוצא דופן. כמו גם ד"ר עבור דוקטור.
  • בערבית, שפה שמית: חמאס حماس ראשי תיבות של حركة المقاومة الاسلامية – חרכת אל-מוקאוומה אל-אִסלאמייה. פת"ח فتح, היפוך של ראשי התיבות حركة تحرير فلسطين - חַרַכַּת תַחריר פלסטין.
  • ביוונית: Ε.Μ.Π. - Εθνικό Μετσόβιο Πολυτεχνείο - האוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה.
  • באנגלית, שפה גרמאנית הנכתבת באותיות לטיניות: איידס - AIDS - acquired immune deficiency syndrome, או אמפטמין - Amphetamine - alpha-methyl-phenethylamine.
  • ברומנית, שפה לטינית: "וכולי" - ș.a.m.d. - și așa mai departe, או M. Ap. N. - Ministerul Apărării Naționale (משרד ההגנה הלאומי), או קיצורים המכילים שתי אותיות מתוך מילה (למשל מחוז מרמורש מסומן MM, מחוז בראשוב מסומן BV וכך הלאה).
  • ברוסית, שפה סלאבית/קירילית: מאיץ LHC נקרא בא"ק - БАК - Большой адронный коллайдер, או למשל קומסומול ("קומוניסטיצ'סקי סויוז מולודיוז'י", איחוד הנוער הקומוניסטי) הנכתב כמילה באותיות קטנות комсомол — коммунистический союз молодёжи.

הגייתם של ראשי תיבות

מקובלות שלוש דרכים שונות להגיית ראשי התיבות:

  • בדרך כלל לא מבטאים את ראשי התיבות כמילה, אלא קוראים אותם לפי המילים המסתתרות מאחוריהם, כלומר, ראשי התיבות הם קיצור המשמש לכתיבה, אך לא לדיבור. דוגמה: ראשי התיבות "סו"ס" מבוטאים "סוף-סוף".
  • לעיתים הופכים ראשי התיבות למילה עצמאית, המבוטאת בהתאם, כגון חז"ל (חכמינו זיכרונם לברכה), דו"ח (דין וחשבון). שיטה זו נפוצה במיוחד בראשי תיבות שנוצרו במפרשי הש"ס. הגייתם של ראשי תיבות כמילה עצמאית נפוצה גם כאשר ראשי התיבות הם שמו של אדם, כגון הרמב"ם, רש"י. דוגמה קיצונית היא המילה תפוז, שבה הושמטו הגרשיים המסמנים שאלה ראשי תיבות של "תפוח זהב" כיון שהמילה הוכרה על ידי האקדמיה ללשון.
  • הגיית כל אחת מהאותיות המרכיבות את ראשי התיבות. דוגמה: "נ.ב." (קרי: נון בית), שפירושו נכתב בצד.
  • שילוב של שתי השיטות הקודמות. דוגמה: CD-ROM מבוטא "סי די רום".
  • נראה שמשתדלים לשמור על ההגייה – הדגושה או הרפויה – של אותיות בכ"פ בצירוף המקורי. לדוגמה: עכּו"ם (עובד כּוכבים ומזלות) אבל יש גם דוגמאות שבהן אין התאמה בהגיית בכ"פ בין הצירוף המלא לראשי התיבות: תנ"ךְ (תורה, נביאים, כְּתובים).
  • במקרים רבים כאשר יש שי"ן שמאלית בצירוף המקורי – היא נהגית כשי"ן ימנית בראשי התיבות. לדוגמה: יי"שׁ (יין שׂרף).

השימוש בראשי תיבות מקובל בשפות רבות, ואף דרכי הגייתם האמורות לעיל יפות לא רק לשפה העברית. דוגמאות:

  • NATO (ראשי תיבות של North Atlantic Treaty Organization) - ראשי התיבות נהגים כמילה עצמאית.
  • HTML (ראשי תיבות של HyperText Markup Language) - הוגים את כל אחת מהאותיות המרכיבות את ראשי התיבות.
  • IEEE (ראשי תיבות של Institute of Electrical and Electronics Engineers) - האותיות המרכיבות את ראשי התיבות נהגות בדרך מיוחדת: איי טריפל אי.

בעברית

ראשי תיבות בעברית ידועים כבר בזמן התנאים: רבי יהודה - שהיה (מדרש ספרי, דברים, פרק כ"ו, פסוק ח') "נותן סימנים" בעשר המכות: דצ"ך עד"ש באח"ב.

השימוש בראשי תיבות עבריים נעשה גם לצורכי "זכירה" - במיוחד בתלמוד, כגון בביטוי יע"ל קג"ם, ובעוד ביטויים רבים כאלה. חכמי התלמוד גם היו, ככל הנראה, הראשונים שאיבחנו את ראשי התיבות "כתופעה" לשונית בפני עצמה. כך לדוגמה, לגבי דוד המלך שאמר (ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ח') כי קולל על ידי שמעי בן גרא "קללה נמרצת", דורשים חכמי התלמוד (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה עמוד א') את המילה "נמרצת" כראשי תיבות של: נואף, מואבי, רוצח, צורר, תועבה.

בעקבות זאת, נעשו ראשי תיבות בעברית שימושיים גם - ובמיוחד - לצורכי "קיצור הכתיב", בעוד ששימוש כזה מתועד כבר בכתבי היד - הכי קדומים ששרדו עד ימינו (למעשה מראשית ימי הביניים) - של המשנה: החל משמות של תנאים, כגון ר"א (רבי אליעזר וגם רבי אלעזר), ראב"י (רבי אליעזר בן יעקב), ר"ג (רבן גמליאל), ר"ט (רבי טרפון), ר"י (רבי יוסי או רבי יהודה), ר"מ (רבי מאיר), ר"ע (רבי עקיבא), ר"ש (רבי שמעון), רשב"ג (רבן שמעון בן גמליאל); עבור לשמות של אסכולות תנאיות, כגון ב"ש (בית שמאי), ב"ה (בית הלל); עבור למושגים הלכתיים, כגון ר"ה (ראש השנה), יוה"כ (יום הכיפורים), רה"י (רשות היחיד), רה"ר (רשות הרבים); עבור מושגים כלליים, כגון חו"ל (חוץ לארץ); וכלה במשפטים, כגון א"ל (אמר לו), בא"י (ברוך אתה יי).

יהודים השתמשו בראשי תיבות גם לציון שמות משפחה של אנשים ממוצא של שבט לוי, שנחשב לייחוס מכובד, כמו אזולא"י (אשה זונה וחללה לא יקחו), כ"ץ (כהן צדק), סג"ל (סגן לויה), בלו"ך (בני לוי כולנו) ועוד רבים או לציון ייחוס של אדם חשוב כמו ברא"ז (בני רבי אליעזר זיסקינד [בעל היסוד ושורש העבודה]), באב"ד (בני אב בית דין).

מורי הלכה במהלך הדורות כונו פעמים רבות בראשי התיבות של שמם, למשל רמב"ם - ראשי תיבות רבי משה בן מימון, רמב"ן - ראשי תיבות של רבי משה בן נחמן.

כללי כתיב לראשי תיבות

  • ראשי תיבות יסומנו בגרשיים ולא בנקודות (צל"ח ולא צ.ל.ח.).
  • כאשר ראשי התיבות מורכבים משתי מילים, נהוג לעיתים לקחת שתי אותיות מהמילה הראשונה ואחת מהשנייה, לדוגמה: פני יהושע. כאשר יש יותר משתי מילים נהוג לקחת אות ראשונה מכל מילה: חכמינו זכרם לברכה.
  • נהוג לחרוג מהכללים בחלק מהמקרים על מנת שראשי התיבות יישמעו טוב יותר כמו: בעזרת ה' (בעז"ה).
  • ראשי תיבות הנהגים כמילה אחת ומסתיימים באותיות כמנפ"צ ייכתבו באות סופית (תנ"ך ולא תנ"כ), אלא אם כן האות נהגית כדגושה; במקרה זה תיכתב בכל זאת כאות רגילה (שב"כ, חרל"פ). לפי הבלשנים, יש לכתוב "מע"ם" ולא "מע"מ", אך הרוב, כולל רשות המסים, כותבים "מע"מ". אם ראשי התיבות אינם נהגים כמילה אחת, אותיות כמנפ"צ ייכתבו באופן רגיל (ק"מ, אחה"צ, חוה"מ).
  • אם בצירוף יש אות מאותיות השימוש מש"ה וכל"ב – לעיתים כוללים אותה בראשי התיבות ולעיתים לא. לדוגמא: אני לדודי ודודי לי (אלול) כולל את ו' השימוש , דמשק (דולה ומשקה) לא כולל את ו' השימוש.
  • כאשר ראשי תיבות הנהגים כמילה מתייחסים לאישה, ממליצה האקדמיה ללשון העברית להצמיד להם את סיומת הנקבה, למשל: מנכ"לית (מנהלת כללית).
  • כאשר ראשי תיבות נהגים כמילה, מתירה האקדמיה ללשון העברית להתייחס אליהם כזכר או כנקבה, כרצון הדובר. דוגמה: שתי הצורות הבאות תקינות: 'ד"ש חם' ו'ד"ש חמה'.
  • כאשר ראשי התיבות נכתבים בהטיה, הגרשיים אינם זזים ממקומם, אלא נשארים במקום המתאים לצורת היחיד. דוגמאות: קורס מ"כים (צורת היחיד היא מ"כ), אדמו"רי (ולא אדמור"י, כי צורת היחיד היא אדמו"ר).
  • ראשי תיבות מתורגמים מאנגלית ייכתבו על פי צורת הגייתם. רבים נוהגים להפריד בין האותיות בנקודות, אף שאלה אינן מופיעות במקור, למשל: אן.בי.איי (NBA), סי.אן.אן. (CNN) וכו'. האקדמיה ללשון העברית מורה להפריד בין האותיות באמצעות מקף, למשל אן־בי־איי. בהתאם לכך, IBM ראוי לתרגם איי־בי־אם ולא יב"מ (אך את שם הסניף הישראלי[1] שלה כותבת החברה בצורה "יבמ"), NASDAQ יתורגם נאסדק ולא נאסד"ק.

השימוש בראשי תיבות

השימוש בראשי תיבות בא לאפשר כתיבה מהירה יותר, בעת כתיבה בכתב יד וגם בעת כתיבה במעבד תמלילים.

באתרי שיחה (צ'אט) ובפורומים באינטרנט יש חשיבות רבה למהירות הכתיבה, כבסיס לקיום דיאלוג רצוף. כתוצאה מכך התפתחו, כחלק מתרבות האינטרנט, ראשי תיבות מיוחדים למטרה זו. רבים מראשי התיבות נוצרו בשיטות המקובלות, למשל LOL - Laughing Out Loud. טכניקה ייחודית לאינטרנט ליצירת ראשי תיבות היא שימוש בצורה שבה נהגות אותיות או ספרות. ראשי התיבות 2B פירושם To be.

שימוש בראשי תיבות בשיחה מתאים כאשר המשתתפים בשיחה הם בעלי רקע אחיד המאפשר לכולם להבין את משמעות ראשי התיבות. לדוגמה, קבוצת יוצאי צבא ישראליים יכולים לשוחח ביניהם בראשי תיבות צה"ליים. אבל כאשר המשתתפים בשיחה אינם בעלי רקע הומוגני, המאפשר לכולם להבין את משמעות ראשי התיבות, אזי שימוש בראשי תיבות ימנע מחלק מהמאזינים להבין את הנאמר והשימוש בהם אף עלול להתפרש כהתנהגות בלתי חברתית.

שימוש בראשי תיבות בכתיבה מתאים כאשר המסמך הנכתב מיועד לעיניהם של קוראים שיוכלו לפענח בקלות את ראשי התיבות. לדוגמה, במכתב בין רבנים נמצאו הר"ת (ראשי תיבות) הבאים:

מובן שמי שאינו בעל רקע מתאים יתקשה בפענוח הנכתב. לכן, כאשר כותבים מסמך המיועד לקוראים שאינם בעלי רקע משותף המתאים לפענוח ראשי התיבות, כדאי להימנע משימוש בהם, או לחלופין לכתוב בסוגריים אחרי המופע הראשון של ראשי התיבות במסמך את פירושם. לדוגמה, במסמך המיועד לעיני ציבור כללי, שאינו מורכב כולו ממשפטנים, נכתוב בד"ע (בית הדין לעבודה). כאשר הטקסט נכתב למומחים בנושא, כתיבת המושגים בצורתם המלאה (במקום בראשי תיבות) עלולה דווקא להעיק על הקורא.

ראשי תיבות כעזר זיכרון

הנוטריקון עוזר לזכור משפט הכולל מכלול של כמה שמות, לדוגמה: 12 אבני החושן מתוארים בראשי־התיבות "פי תשאל: נס אשיב": פ-יטדה, י-שפה, ת-רשיש, ש-בו, א-ודם, ל-שם, נ-ופך, ס-פיר, א-חלמה, ש-והם, י-הלום, ב-רקת.
המשפט גם מלמד על המהות של תפקיד אבני החושן: עם ישראל היה שואל את פי השם שאלה – ובדרך נסית היה מקבל תשובה על האבנים שהיו מתנוצצות.

יש שפירושו את המאמר בהגדה של פסח: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב", כדרך לקניית עשר המכות לפי סדרן, לפי הכלל: לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה.

ראשי תיבות בדיעבד

ערך מורחב – ראשי תיבות בדיעבד

מטבע בריאתם, ראשי תיבות נוצרים ככתיב מקוצר למילים אחדות. לעיתים התהליך הוא הפוך, ומילה מסוימת מתפרשת כראשי תיבות זמן רב לאחר שנוצרה ונקבעה משמעותה. דוגמאות:

נוטריקון

חז"ל קראו לכתיבה מקוצרת בראשי תיבות או הלחם של מילים נוטריקון רבינו חננאל במסכת שבת[3] כותב כי הנוטריקון הוא לשון יוונית לקצרנות שהיתה נהוגה בכתיבת אגרות למלכים.

השימוש שעושים חז"ל בנוטריקון הוא רב ומגוון, הנוטריקון הוא דרך קריאה אפשרית לטקסט עצמו.

א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנא' (בראשית יז, ה) כי א"ב המו"ן גוים נתתיך אב נתתיך לאומות בחור נתתיך באומות המון חביב נתתיך באומות מלך נתתיך לאומות ותיק נתתיך באומות נאמן נתתיך לאומות

לעיתים הנוטריקון בתלמוד ובמדרשים אינו ראשי תיבות, אלא מתייחס למושגים שנשמעים דומה אף על פי שאינם כוללים את כל האותיות של ראשי התיבות ולפעמים כוללות אותיות מאמצע המילה. לדוגמה: את המילה קפנדריא (קיצור דרך) הגמרא[4] מסבירה כך: "אדמקיפנא אדרי איעול בהא" - בעוד שאני מקיף כל שורות הבתים הללו אכנס כאן לקצר דרכי.[5]

דרשות חז"ל בנוטריקון

הנוטריקון כאשר הוא בא במסורת הוא אחת מהדרכים של פרשנות המקרא ע"פ רובד הרמז במסגרת הפרדס. או כדרך לביטוי דברי אגדה המושכים את הלב. ביטויים רבים לכך ישנם בחיבורו של בעל הטורים בפרשנותו לתורה, חיבור המצורף לרוב בצורה מקוצרת למקראות גדולות אם כי גם הוא עצמו מציין שחלק מדבריו הינם פרפראות לתורה בלבד, כלומר כקישוט. דוגמאות לשימוש בראשי תיבות אצל בעל הטורים "בראשית, ברא רקיע ארץ שמים ים תהום. דבר אחר: בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל תורתו". דוגמאות לשימוש בסופי תיבות "ברא אלהים את, סופי תיבות 'אמת'. ברא אלהים לעשות, סופי תיבות 'אֱמֶת'".

בקרב כלל הציבור הרחב נהוג לעיתים רבות לעשות שימוש בטכניקה זו כדי לתבל את דרשותיהם או ברכותיהם כפי העולה על הדמיון. רעיונות שכאלו מכונים בשם וורט, ביטוי השאול מן היידיש כדי לציין שזהו דבר נחמד.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מאיר הלפרין ויונה שטרן (עורכים), נוטריקון ראשי תיבות, כולל מעל עשרים אלף ראשי תיבות, הוצאת מישור, בני ברק תש"ס.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: רָאשֵׁי תֵּבוֹת

הערות שוליים

  1. ^ אודות יבמ, באתר יבמ ישראל
  2. ^ עדי גרסיאל, ‏בוא שם עברי, באתר בשבע - ערוץ 7, 5 במאי 2005
  3. ^ קה ע"א נוטריקון הוא לשון יון. וסופרי המלכים והשרים שלהם יש להן כתב שקוראין אותו נוטריק' ואומר המלך לסופר כתוב טופס והמלך מסדר לפניו בפיו והסופר כותב מפיו מילי שמשמשת כמה ובשיטה אחת כותב מגלה וזהו נוטריקון
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ב עמוד ב'
  5. ^ רש"י שם


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ראשי_תיבות&oldid=2492396"