קו קלוקס קלאן

קו קלוקס קלאן

מדינה	(בעבר בכל העולם)
אפיון	מספר ארגוני ימין רדיקלי אמריקאים
אידאולוגיות	עליונות לבנה, אנטישמיות, נאו-פשיזם, אסלאמופוביה, אנטי-גלובליזציה
שיא כוחה	1924-1925: בערך 6 מיליון חברים
שפל כוחה	2016: 3,000 חברים

קוּ קְלוּקְס קְלָאן (באנגלית: Ku Klux Klan) הוא שמם הכולל של מספר ארגוני טרור גזעניים בארצות הברית, אשר דוגלים בעליונות לבנה, גזענות ושנאה למיעוטים. קורבנותיו העיקריים של הארגון הם מיעוטים אתניים כגון אפרו-אמריקאים, יהודים, היספנים, אסייתים וילידים אמריקאים. הארגון המקורי הוקם בשלהי המאה ה-19 כתגובת נגד לביטול העבדות וביצע מאות פשעים אלימים נגד אפרו-אמריקאים. בגלגולו השני, בתחילת המאה העשרים, אימץ הארגון זיקה נוצרית פרוטסטנטית אנטי-קתולית.

נכון ל-2023, ארגוני הקו קלוקס קלאן עדיין קיימים, אך במתכונת מצומצמת. על פי הערכות שונות, נכון ל-2016, היו בכלל ארגוני הקו קלוקס קלאן בין 3,000 ל-8,000 חברים. הקו קלוקס קלאן מפוצל כיום למספר ארגונים בינוניים וקטנים, ביניהם הקלאנים האימפריאליים של אמריקה, הקלאנים של קמליה הלבנה, האבירים הלבנים הנאמנים של הקו קלוקס קלאן, הקלאנים הלבנים של הקו קלוקס קלאן ועוד. עיקר פעולותיהם הם עצרות, הפגנות, פשעי שנאה, שיתופי פעולה עם ארגוני ימין קיצוני שונים, חלוקת פליירים ועוד.

אטימולוגיה

מקור שמו של הארגון הוא שילוב של המילה היוונית "קיקלוס" (κύκλος, בתרגום מיוונית: "מעגל") ושל המילה האנגלית "Clan", שפירושה בעברית הוא "שבט", או במשמעות רחבה יותר "קבוצת אנשים". כלומר, בתרגום חופשי לעברית, מכונה הארגון: "מעגל השבט", או "מעגל שבטי". את שם הארגון נהוג לרשום כראשי התיבות: "KKK".

שלושה דורות של קו קלוקס קלאן

דור הקו קלוקס קלאן הראשון

איור של שלושה חברים בקלאן שנתפסו עם תחפושות שנועדו להסתיר את זהותם. השלושה נעצרו בספטמבר 1871 במיסיסיפי שבדרום ארצות הברית, והואשמו ברצח של משפחה שלמה

ארגון ה"קו קלוקס קלאן" הראשון נוסד ב-24 בדצמבר 1865, זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים האמריקנית, על ידי קבוצה של פעילים לבנים מדרום ארצות הברית שפעלו לשמור על הדומיננטיות החברתית שלהם. על חברי קבוצת פעילים זו נמנו תומכי המפלגה הדמוקרטית, אשר חברו לוותיקי צבא הדרום - שהובס במלחמה.

מייסדי הארגון, אשר מנהיגם ה"עליון" היה נייתן בדפורד פורסט, שמו להם למטרה להתנגד למשטר השיקום ("Reconstruction"), אותו כפה הצפון, אשר ניצח במלחמה - על הדרום; מטרה נוספת אשר בזכותה הוקם הארגון, הייתה התנגדות לשלטון הרפובליקני באמריקה. באותה תקופה המפלגה הרפובליקנית הובילה את ההתנגדות לעבדות ותמכה בזכויות לשחורים, ובסיס כוחה היו מדינות הצפון והמערב ואילו הלבנים תושבי מדינות הדרום, שהתנגדו לזכויות לשחורים ואף מנעו מהם להצביע בבחירות, תמכו בעקביות במפלגה הדמוקרטית (Solid South) וקבעו את התנהלותה.

לשם יישום והגשמת מטרות הארגון, נקטו חבריו בגישה ובאמצעים תוקפניים ואף מיליטנטיים. אמצעים אלו כללו:

• הפחדת "ציקלונאים" ("Carpetbaggers") - אנשי עסקים ופוליטיקאים מן הצפון שעברו לדרום ותפשו בו עמדות מובילות. הפירוש המילולי של המילה "Carpetbagger" הוא "בעל תיק העשוי משטיח", והציקלונאים נקראו כך על שם תיקים אלו בהם נהגו לשאת את מיטלטליהם. הציקלונאים נתפסו בעיני הדרומיים כאופורטוניסטים שבאו לדרום עבור רווח אישי.
• הפחדת "Scalawags " - כינוי שניתן ללבנים מן הדרום ששיתפו פעולה עם כוחות הצפון. במקור המילה "Scalawag" שימשה ככינוי לבעל חיים חסר תועלת בעבודת החווה, ולאחר מכן הפכה לכינוי לאדם חסר תועלת.
• ניסיון מחודש לדכא את העבדים המשוחררים.

הגישה המיליטנטית החריפה בחלוף הזמן, ועד מהרה החלו חברי הארגון לנקוט באלימות קשה, אשר התבטאה אף ברצח של אלפי פעילים רפובליקניים ושחורים. בקבוקי תבערה היו נזרקים לתוך כנסיות של עבדים משוחררים או לבתיהם, ללא הבחנה; מקרי אלימות ורצח של תקיפה באמצע הרחוב, לינץ' או תלייה היו שכיחים.

אנשי הקלאן, כמו גם ארגונים סודיים נוספים שפעלו בתקופה זו, קיימו משטר טרור שכלל תקיפות ומעשי רצח במטרה לשמור את הלבנים בעמדת כוח ולמנוע מהשחורים להשיג כוח על ידי מניעת הצבעה והשתתפות במוסדות פוליטיים, להשיג עבודה ורכוש או לזכות בהשכלה. הם גם תקפו אנשים ממדינות הצפון, מורים וסוכנים של Freedmen's Bureau הפדרלית. מחקר על התקופה של 1868 עד 1871 מעריך כי אנשי הקלאן היו מעורבים ב-400 מעשי לינץ'. פעולותיו האלימות של הארגון חוללו תגובת נגד קשה בצפון, והובילו את האליטה הדרומית להסתייג מפעולותיו, בין השאר משום שאנשי אליטה אלה ראו בקיומן אמתלה, המאפשרת לצבאות הפדרליים להמשיך לפעול בדרום.

הארגון החל לשקוע בין השנים 1868–1870, עד היעלמותו המוחלטת בתחילת שנות השבעים של המאה התשע עשרה. זאת, בעקבות פעולתו הנמרצת של נשיא ארצות הברית, יוליסס ס. גרנט, אשר פעל למיגורו. במסגרת פעילותו המונעת של גרנט, נחקק בשנת 1871 חוק זכויות האזרח של 1871, (Enforcement Act of 1871) הידוע גם בכינויו: "חוק הקו קלוקס קלאן". החוק איפשר לנשיא לעקוף את צו הביאס קורפוס. במסגרת החוק אכיפת החוקים במדינות הדרום בוצעה על ידי חיילים פדרליים במקום אנשי מיליציה של המדינה, ואנשי הקלאן נתבעו בבתי משפט פדרליים, בהם לעיתים קרובות רוב המושבעים היו שחורים. באופן זה נקנסו ונאסרו מאות מאנשי הקלאן, והביאס קורפוס הושעה בתשעה מחוזות של קרוליינה הדרומית. כתוצאה מכך נהרס ארגון הקלאן במדינה זו, ובהמשך הוא דעך בשאר מדינות הדרום למשך עשרות שנים.

עם זאת, עד סוף תקופת שיקום הדרום בשנת 1877, לבנים תומכי המפלגה הדמוקרטית הצליחו באמצעות שוחד, הפחדות ואלימות בקלפיות, להשיג שליטה כמעט מלאה על המחוקקים במדינות הדרום. הם העבירו חוקים שהפכו את הרישום לבחירות למסובכות יותר, והפחיתו את מספר השחורים בקלפיות. בשנים הבאות העוברו חוקים כדי להפחית הצבעת שחורים ולבנים עניים באמצעות התניית ההצבעה בתשלום מס מיוחד, דרישות לרכוש או תושבנות, מבחני השכלה ועוד. אף על פי שצעדים אלה נדרשו מכל התושבים, חלק מהאמצעים יושמו באופן סלקטיבי נגד שחורים. כמו כן במדינות רבות פטרו בחוק לבנים ממבחני אוריינות. התוצאה הייתה ששחורים לא הצביעו ולא השתתפו בחבר מושבעים, ולא הייתה להם נציגות פוליטית רשמית. כתוצאה מכך, למרות דיכוי הקלאן, מעשי הלינץ' והאלימות נגד שחורים נמשכה גם לאחר מכן כאמצעי אפקטיבי לשלול מהם זכויות רבות. לדוגמה בשנת 1911 נרצחה במעשה לינץ' האשה השחורה Laura Nelson יחד עם בנה L.D בידי לבנים. תמונות הלינץ' פורסמו ונמכרו כגלויות, דבר שהיה שכיח בזמנו.

דור הקו קלוקס קלאן השני

אנשי הקו קלוקס קלאן מבצעים לינץ' בעבד משוחרר, מתוך הסרט "הולדתה של אומה", 1915

בשנת 1915 נוסד ארגון חדש, אשר נשא את השם "קו קלוקס קלאן" בידי ויליאם ג'וזף סימונס, סמוך לאטלנטה, בירת ג'ורג'יה. הסיבה הישירה העיקרית להקמתו הייתה הסרט "הולדתה של אומה", שפאר את ה-"קו קלוקס קלאן" הראשון. צמיחת הארגון הייתה על רקע רגשות נגד הגירה, נגד קתולים, נגד יהודים ונגד שתיית אלכוהול ששיקפו מתחים חברתיים שהיו בתקופה זו בעיקר נגד מהגרים חדשים.

בניגוד לארגון הראשון, שהיה מחתרתי ופעל כנגד השלטון, היה הקו קלוקס קלאן השני ארגון רשמי, בעל כוח והשפעה פוליטיים, שהורכב מסניפים אשר הוקמו בכל רחבי המדינה. עם זאת החברות בארגון נשמרה בסוד, וחברים הסתירו את זהותם בציבור על ידי חבישת מסכות לבנות. הארגון אימץ טקסים ותלבושות שהופיעו בסרט "הולדתה של אומה".

המייסד של הקלאן השני, סימונס, צירף כ-12 ארגוני אחות. מארגני קלאן, שכונו Kleagles, החתימו מאות מצטרפים חדשים, ששילמו דמי חבר, וקיבלו תלבושות KKK בתמורה. הארגון שמר על חצי מהכסף ושלח את שאר הכסף לסניפים לאומיים. כאשר מארגן סיים לגייס אנשים במקום מסוים, הוא ארגן תהלוכה, שכללה לרוב צלבים בוערים ולעיתים הגישו את התנ"ך למטיף פרוטסטנטי מקומי. והמארגן עזב את העיירה עם הכסף. בתחילה התקשה סימונס לגייס תומכים וכסף, והקלאן נותר ארגון קטן באזור אטלנטה עד שנות ה-20. הקבוצה פרסמה כתבי עת שונים לתפוצה לאומית, כולל Searchlight, Imperial Night-Hawk ו-The Kourier.

גלגולו השני של הארגון, הדגיש את המאבק למען החלת איסור על שתיית משקאות אלכוהוליים, ועם אישור החוק, היה מעורב באופן פעיל מאוד בהחלתו. בשורש מאבק זה עמדו בעיקר תפישות אנטי-קתוליות, ועוינות למהגרים ממדינות קתוליות שבהן השתייה הייתה מנהג רווח, כמו אירלנד ואיטליה. להלכה, העוינות נבעה מכך שמהגרים אלו זוהו עם מנהגי שתייה ״זרים״ לארצות הברית, אך מתחת לפני השטח נבעה העוינות מתפישת מהגרים עניים כנחותים מבחינה שכלית וגזעית וכן עקב תחרות על מקומות דיור ועבודה. הקלאן השני יצא נגד מה שהוא ראה כהידרדרות מוסרית של התקופה, כולל גירושין, התנגדות לחוק היובש וכנופיות פשע.

ביחס לקלאן הראשון והשלישי, הקלאן השני היה בעל אופי פחות אלים וחלקים ממנו פעלו באופן פוליטי. עם זאת כמו בגלגולו הקודם, גם ארגון זה נקט בפעולות אלימות, ביצע מספר מעשי לינץ', כמו גם גילויי אלימות אחרים ברחבי ארצות הברית. החלק האלים ביותר בקלאן השני פעל בדאלאס, טקסס. באפריל 1921, זמן קצר לאחר עליה בפופולריות של הארגון באזור, אנשי הקלאן חטפו את אלכס ג'ונסון (Alex Johnson), גבר שחור שהואשם כי היה לו יחסים עם אשה לבנה. הם הצליפו בו בשוט וצרבו KKK במצחו. ראש המשטרה והתובע המחוזי במקום סירבו להגיש תביעות והצהירו בפומבי כי הם מאמינים כי ג'ונסון ראוי לטיפול שקיבל. הודות לאישור זה של הכאה, אנשי הקלאן בדאלאס הצליפו ב-68 אנשים במהלך 1922 לבדה. רוב הקורבנות לאלימות היו למעשה גברים לבנים שהואשמו כי פגעו בנשותיהם באישומים כמו הכאת נשים, נטישת הנשים, הימורים או סירוב לתשלומי מזונות. הקלאן בדאלאס לא ניסה להסתיר פעילות זו של "אכיפה עצמאית" של מוסר, והתגאה בה בפומבי. אנשי הקלאן בדאלאס הזמינו כתבי עיתונים להצלפות. אנשי הקלאן באלבמה הצליפו בנשים וגברים, שחורים ולבנים, שהואשמו בזנות. אף על פי שאנשים רבים באלבמה זעמו על הכאת נשים, אף איש קלאן לא הואשם באלימות.

חברים בקלאן נשבעו להגן על ערכים אמריקאיים ועל המוסר הנוצרי, וכמה כמרים פרוטסטנטים היו מעורבים ברמה המקומית של הארגון. עם זאת שום זרם פרוטסטנטי לא תמך באופן רשמי בקלאן. למעשה, המגזינים העיקריים של הפרוטסטנטים גינו שוב ושוב את הקלאן, וכך גם בכל העיתונות החילונית המרכזית. אנשי כנסייה רבים שהיו בולטים ברמה הארצית והמקומית גינו את הקלאן באופן מפורש.

חברי קו קלוקס קלאן שורפים צלב בשנת 1921. הקלאן הראשון לא שרף צלבים. אלו שימשו בעיקר בכינוסים פומביים של הקלאן השני והלאה

הקלאן השני פתח סניפים בערים במערב התיכון ובמערב ארצות הברית, הוא הגיע לרפובליקנים ולדמוקרטים כמו גם לחסרי שיוך פוליטי. היו לו תומכים רבים בכל רחבי ארצות הברית אבל הוא היה חזק במיוחד במדינות הדרום ובמערב התיכון. בשיא שגשוגו, באמצע שנות ה-20 של המאה העשרים, הוא מנה יותר מ-4 מיליון, ויש סבורים שעד 6 מיליון חברים. בחלק מהמקומות תמכו בו כ-20% מהתושבים הלבנים ובמספר מקומות התמיכה בו עמדה על 40%. חברי הארגון היוו אז כ-15 אחוז מכלל המצביעים בארצות הברית.הקלאן הגיע גם לקנדה, בעיקר למחוז ססקצ'ואן על רקע התנגדות לקתולים. ארגון הקלאן היה חזק במיוחד במדינת אינדיאנה, שם תמכו בו כ-30% מלבנים הזכרים. בשנת 1924 תמך הקלאן במועמד הרפובליקני אדוארד ג'קסון וסייע לו להפוך למושל.

עיקר התומכים בקלאן במדינות הדרום היו קשורים למפלגה הדמוקרטית. באותה תקופה, מדינות אלו היו תחת שליטת המפלגה הדמוקרטית שהתנגדה לזכויות שחורים. קבוצות קלאן בדרום היו קשורות לסניפי משטרה, שריפים ועוד פקידים מקומיים שהיו קשורים למפלגה הדמוקרטית. הלבנים במדינות הדרום פיתחו שיטות של בחינות זכאות לבחירות, שמנעו השתתפות של השחורים ושל לבנים עניים בבחירות ובחברי מושבעים, ודבר זה הותיר את המפלגה הדמוקרטית ככוח פוליטי יחיד בדרום. דבר זה יצר מתח עם תומכי המפלגה הליברלים יותר שהיו בצפון. קתולים ודמוקרטים-ליברלים שהיו חזקים במיוחד בערי צפון מזרח ארצות הברית, החליטו להעלות את נושא הקלאן כנושא מרכזי בוועידה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות בעיר ניו יורק בשנת 1924. נציגיהם העלו הצעה שתוקפת באופן משתמע את הקלאן. ההצעה נפלה על חודו של קול אחד מתוך 1,100 צירים. הנציגים למרוץ הנשיאותי היו גיבס מק'אדו שהיה פרוטסטנטי עם בסיס תמיכה בדרום ובמערב בהם הקלאן היה חזק, ומושל ניו-יורק אל סמית' שהיה קתולי עם בסיס תמיכה בערים הגדולות. לאחר שבועות של ויכוחים מרים שני הצדדים נסוגו לטובת מועמד פשרה.

מצעד של חברי ארגון הקלאן בשדרות פנסילבניה, בוושינגטון די. סי., 1928

בכמה מדינות, כמו אלבמה וקליפורניה, סניפי הקלאן פעלו למען רפורמה פוליטית. בשנת 1924 נציגי הקלאן נבחרו למועצת העיר אנהיים בקליפורניה. העיר נשלטה אז בידי אליטה של גרמנים-אמריקאים שהיו בעלי הרגלי שתיית בירה ולכן התנגדו לחוקי איסור השתייה. הקלאן בעיר ייצג כוח פוליטי עולה שהתנגד לשחיתות האליטה ההישנה. לאחר הבחירות הם פיטרו עובדי עייריה קתולים, והחליפו אותם במינויים של הקלאן. המועצה החדשה הצליחה להעביר חוק יובש, ולאחר ההצלחה של צעד זה הקלאן קיים צעדות גדולות בעיר. האופוזציה לקלאן שיחדה איש קלאן, השיגה את רשימות החברים הסודיות של ארגון, ופרסמה אותן ברבים, דבר שגרם לפגיעה בארגון המקומי. בשנת 1925 התקיימו בחירות מיוחדות בהן ניצחה האופוזציה לקלאן, עיתון הקלאן המקומי נסגר בעקבות תביעת דיבה נגדו, והארגון באנהיים קרס.

מאפיין מרכזי של הקלאן השני הייתה אופיו העירוני, דבר ששיקף מגמות עיור בכל מדינות ארצות הברית. לדוגמה במדינה הצפונית מישיגן, 40 אלף מתומכי הארגון גרו בעיר דטרויט, והיוו מעל למחצית מתומכי הארגון במדינה. רוב תומכי הארגון היו לבנים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך עד בינוני שניסו לשמור על מקומות העבודה והדיור שלהם מול גלים של תושבים חדשים שהגיעו לערים המתועשות - מהגרים מדרום ומזרח אירופה שהיו בעיקרם קתולים או יהודים, וכן תושבי הדרום, שחורים ולבנים שעברו לצפון. הגעתם של תושבים חדשים רבים לערים, שינתה במהירות את האופי של שכונות ויצרה מתחים חברתיים. בגלל גידול מהיר של אוכלוסייה בערים מתועשות כמו דטרויט ושיקגו הקלאן צמח במהירות בבמדינות המערב התיכון. הקלאן צמח במהירות גם בערים דרומיות שצמחו במהירות כמו דאלאס ויוסטון בטקסס.

הקלאן משך אנשים רבים, אבל רובם לא נשארו בארגון במשך זמן רב. החברות בארגון התחלפה במהירות כאשר אנשים גילו שהקבוצה לא ענתה לציפיות שלהם. החברות בארגון פחתה כאשר המתחים חברתיים שהובילו להקמת הארגון ירדו.

קבוצות ומנהיגים רבים יצאו נגד הקלאן, כולל כמרים פרוטסטנטיים בכירים כמו ריינהולד ניבור, ודבר זה גרר תשומת לב לאומית. יהודי ארצות הברית הקימו בשנת 1913 את הליגה נגד השמצה בתגובה לפשעי שנאה נגד יהודי, כולל המשפט ומעשה הלינץ' בליאו פרנק באטלנטה. מוקד התנגדות נוסף מול הקלאן היה הקמפיין של הארגון לאסור על בתי ספר פרטיים (שכוון במיוחד נגד בתי ספר פרטיים קתוליים). הקבוצות שהתנגדו לקלאן פעלו כדי להסתנן אליו, במטרה לפגוע בסודיות שלו. קבוצה אזרחית אחת מאינדאנה פרסמה רשימות של חברים בקלאן, והדבר הוביל לירידה חדה ברישום לקלאן. NAACP שפעל למען זכויות שחורים, יזם קמפיין חינוך לאומי כדי ליידע אנשים על פעילות הקלאן ולבצע לובי פוליטי בקונגרס נגד הקלאן. לאחר שהגיע לשיאו בשנת 1925, החברות בקלאן ירדה בצורה חדה לאחר מכן.

היו גם אירועים ספציפיים שתרמו לירידת הקלאן. במדינת אינדיאנה פעל די.סי. סטיבנסון שהתמנה בשנת 1923 ל"דרקון הגדול" של המדינה וכן למנהיג הקלאן 7 מדינות נוספות. מאוחר יותר הוא דאג להפריד קבוצה זו מהקלאן הלאומי. הוא היה מקורב לפוליטיקאים רבים, במיוחד למושל המדינה אדוארד אל. ג'קסון. בשנת 1925 הוא נשפט והורשע בגין חטיפה, התעללות ורצח של אשה לבנה צעירה בשם מדג' אוברהולצר, שביצע בסיוע מספר אנשים נוספים. הוא קיווה לחמוק ממשפט בזכות מעמדו, אבל האשה הרשיעה אותו בהודעה טרם מותה. הדבר גרם לשערורייה צבירות רחבה שפגעה בצורה קשה בתדמית הקלאן כארגון ששומר על החוק והסדר. כ־178,000 מתומכי הקלאן באינדיאנה עזבו אותו, והתמיכה בו במדינה הצטמצמה לכמות אפסית.

ב-1927 תומכים של הקלאן באלבמה זרעו פחד ואלימות. הם תקפו שחורים ולבנים בגין הפרה של נורמות גזעניות להפרדה בין גזעים ובגין מה שנראה להם כפגיעה בחוקי מוסר. דבר זה הוביל לתגובת נגד חזקה שהחלה בתקשורת. גרובר סי. הול, עורך "Montgomery Advertiser", כתב סדרת מאמרים שתקפו את הקלאן. הוא זכה בפרס פוליצר בשנת 1928 בזכות טורים אלה. שריפים דיכאו את הפעילות האלימה.

פופולריות הארגון צנחה עוד בתקופת השפל הגדול, בעקבות שסעים פנימיים, התנהגות קרימינלית של מנהיגים, והתנגדות לארגון מטעם גופים חיצוניים. בשנות השלושים של המאה העשרים, פחת מספר החברים בקלאן לכ-30,000, והמשיך לדעוך בהדרגה- עד שחדל להתקיים באופן סופי, בסביבות שנת 1940. במהלך אותן השנים, התפצלו מספר קבוצות אשר היו שייכות לארגון- למספר פלגים בדלניים, אשר ניסו לפעול באופן עצמאי- למען הגשמת מטרותיהם. על אותם הפלגים נמנה, בין היתר, הלגיון השחור.

דור הקו קלוקס קלאן השלישי

מספר קבוצות השתמשו בשם "קו קלוקס קלאן" בקרב מספר קבוצות עצמאיות שהתנגדו לתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, בעיקר בשנות ה-50 וה-60. בתקופה זו, יצרו קבוצות אלה לעיתים תכופות קשרים עם מחלקות שוטרים במדינות דרומיות, דוגמת: ברמינגהאם, אלבמה, כמו גם במשרדי המושל, דוגמת המקרה של ג'ורג' וולאס מאלבמה.

מספר פעילי קלאן הורשעו בפרשות רצח ידועות, דוגמת רצח ארבע הילדות בפיצוץ הכנסייה הבפטיסטית בבירמינגהאם, אשר התחולל ב-1963, כמו גם רצח פעילי זכויות האזרח במיסיסיפי, אשר התחולל ב-1964. עם זאת, יש המעריכים כי רוב מקרי הלינצ'ים והרצח כלל לא דווחו לרשויות אכיפת החוק, או שהושתקו באופן שיטתי וממוסד; על כן, לא הגיעו מעולם לידיעת הציבור הרחב או לאמצעי התקשורת.

פופולריות הארגון צנחה באופן משמעותי, בעקבות שערוריות מתוקשרות, אשר נבעו מפשעיהם של חברי הארגון, כמו גם תמיכתו באידאולוגיות קיצוניות ובסמלי הנאציזם. סיבה נוספת לשקיעת הארגון נזקפת לזכותו של המאבק לביטול הפרדה גזעית, אשר נחל הצלחה אדירה בזמנו.

כיום

כיום, גלגולו השלישי של הארגון פועל באמצעות יחידות מקומיות נפרדות, ללא ארגון על כלשהו, ונחשב אחת מ"קבוצות השנאה" הקיצוניות בארצות הברית. כיום, קיימים ברחבי ארצות הברית עשרות ארגונים וקבוצות, העושים שימוש בשם "קו קלוקס קלאן", במלואו או בחלקו, כמו גם בחלק מסמליו. עם זאת, הערכות^{[דרוש מקור]} בדבר המספר הכולל של חברי כל הארגונים הללו אינו עולה על כמה אלפים. אחת מאותן הקבוצות, אשר הוקמה בשנת 1997, היא הקלאנים האימפריאליים של אמריקה.

נכון לשנת 2016, חוקרים מעריכים כי קיימות כשלושים קבוצות פעילות של הקו קלוקס קלאן בארצות הברית, המאוגדות בכ-130 סניפים ברחבי המדינה. הערכות אודות סך הפעילים הקיימים כיום בארגון, מציגות אומדנים של 8,000-3,000 אנשים. הערכות אלו אינן כוללות את מספר האנשים התומכים במסווה ובאופן בלתי פעיל בהשקפות ובאידאולוגיות הארגון, על כן מספר תומכים אלה אינו ידוע.

בנובמבר 2014, הכריז מנהיג הארגון, ג'ון אבאר, כי ארגונו החליט לזנוח את מצעו הגזעני, וכי מעתה ואילך יהיה פתוח גם לשחורים, היספנים ויהודים, בתנאי שיקבלו על עצמם את תוכן ועקרונות חוקת הארגון. עוד הכריז אבאר, כי מעתה ואילך יתמקד הארגון בלאומנות אמריקנית, במקום עליונות לבנה. לעומתו, טען בראדלי ג'נקינס, מנהיגם של כלל ארגוני הקלאן בארצות הברית, כי התבטאותו של אבאר נבעה מרצונו לזכות באהדה פוליטית, ואף דרש ממנו לחדול מדבריו, אשר כללו את שם הארגון, ככלי שרת לשם קידומו האישי.^{[דרוש מקור]}

בניגוד לטענות על התמתנות הארגון, באפריל 2016 קיים ה-KKK פעילות משותפת ראשונה עם התנועה הנאציונל-סוציאליסטית של ארצות הברית, במה שכונה "הברית הארית הלאומית". התנועה הנאצית דוגלת בצורה גלויה בנאו-נאציזם, והיא ארגון שנאה גזעני שפועל נגד יהודים, שחורים, זרים ועוד. פעילי התנועה הנאצית צעדו במדים שחורים עם סמלי צלב קרס לצד פעילי קלאן עם מצנפות לבנות. הם הכריזו כי עליהם לשתף פעולה בשם מאבק באויב משותף. הדגל של "האובי המוסרי" של התנועה הוא דגל ישראל שנשרף באירוע.

הנהגה

האשף הגדול (קוסם, מכשף; "Grand Wizard") הוא התואר של המנהיג העליון של הקו קלוקס קלאן. ידוע שנייתן בדפורד פורסט, מייסד הקו קלוקס קלאן, נשא תואר זה. זהותם של האשפים הגדולים לאחר תקופת כהונתו של ברדפורד אינה ידועה, ולא ברור אם כלל היו קיימים. רק עם הקמתו של ארגון הקו קלוקס קלאן המודרני, קיבל תואר "האשף הגדול" משמעות מחודשת, בעת התכנסויות פומביות של הארגון. הסופר והפוליטיקאי דייוויד דיוק, אשר נודע לשמצה, בין היתר, בעקבות הכחשת השואה העקבית והממוסדת שלו - נשא בתואר "האשף הגדול" בין השנים: 1978-1974. כיום נושא אותו דון בלאק, מנהל האתר הבדלני הלבן "חזית הסופה" ("Stormfront"). מנהיגים מקומיים (בעיקר מדינתיים) של הקו קלוקס קלאן מקבלים את הכינוי "הדרקון הגדול" ("Grand Dragon").

הקו קלוקס קלאן והיהודים

בגלגולו הראשון, לא היה לקו קלוקס קלאן עניין מיוחד ביהודים. הגלגול השני של הקלאן הוקם ב-1915, על רקע אנטישמי מובהק. בגלגולו הנוכחי, משתף הקו קלוקס קלאן פעולה עם ארגונים בעלי אוריינטציה אנטישמית ברורה, דוגמת: "זהות נוצרית" ו"תנועת היצירה". בסביבות 2007, הצהיר כריס ג'ונסון, מנהיג הקו קלוקס קלאן בקנטקי, כי התנועה מוכנה לקבל לשורותיה גם חברים ממוצא יהודי. למרות התבטאות זו, לא ברור עד כמה היא מבטאת את המגמה הכללית, בה דוגל הארגון.

אוצר מילים

חברות בקו קלוקס קלאן שמורה בסוד. בדומה לארגוני אחווה אחרים, לקו קלוקס קלאן יש סימנים וביטויים מוסכמים, הידועים אך ורק לחברי הארגון, ואשר משמשים לשם זיהוי שייכות של אנשים שונים אליו. עמית רשאי להשתמש בראשי התיבות "AYAK" (בתרגום מילולי: "האם אתה איש קלאן?" ("?Are You A Klansman") במהלך שיחה, על מנת להזדהות בחשאי בפני חבר אחר של הארגון. המענה "AKIA" ("אני אכן איש קלאן") משלים את הנוהג.

לאורך כל תולדות הארגון, טבע ארגון הקו קלוקס קלאן מונחים רבים, המתחילים בצמד האותיות האנגליות: "KL". להלן חלק ממונחים אלו:^{[דרושה הבהרה]}

• Klabee - גזברים
• Klavern - ארגון מקומי
• Imperial Kleagle - מגייס
• Klecktoken - דמי הצטרפות
• Kligrapp - מזכיר
• Klonvocation - אספה
• Kloran (חיבור של "קלאן" ו"קוראן")- ספר פולחנים
• Kloreroe - נציג
• Imperial Kludd - כומר

המינוח לעיל נוצר על ידי ויליאם ג'וזף סימונס, כחלק מתהליך ההתחדשות של הארגון, ב-1915.

בתרבות

• "חמישה חרצני תפוז" הוא סיפור קצר באוסף הסיפורים הרפתקאותיו של שרלוק הולמס שעוסק בתעלומה הקשורה לאנשי הקלאן (הראשון).

ראו גם

• נאו-נאציזם
• הקלאנים האימפריאליים של אמריקה
• התנועה הנאציונל-סוציאליסטית (ארצות הברית)
• הלגיון השחור
• כוח לבן
• אלט רייט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קו קלוקס קלאן בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של קו קלוקס קלאן(הכניסה מישראל נחסמה | נכון לנובמבר 2016)
• רוני הירש, כך עזרה הוליווד להחיות את הקו קלוקס קלאן, באתר הארץ, 16 במאי 2017
• נועה מנהיים, אותה הגברת בשינוי מצנפת: תומכי העליונות הלבנה לא הולכים לשום מקום, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2018
• יגיל הנקין, עלייתו ונפילתו של הקו-קלוקס-קלאן בשנות העשרים של המאה ה-20, באתר "דיומא", 02 בנובמבר 2020
• קו קלוקס קלאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קו קלוקס קלאן36508834Q47131