צרת רבים חצי נחמה
צרת רבים חצי נחמה הוא ביטוי, שמשמעותו היא שצערו של היחיד זוכה לנחמה חלקית כשמדובר בצרה שלה שותפים גם אחרים. לביטוי מקורות בחז"ל וניסוחים שונים בדברי הראשונים, אך בניסוחו המדויק הוא מופיע החל במאה ה-15, בפירוש מהרש"א. ביטוי נגדי גורס "צרת רבים - נחמת שוטים".
מקור הביטוי
במדרש רבה[1] מפרש רבי יוחנן בשם רבי עקיבא את הפסוק "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים"[2] כך: ”כל צרה שהוא של יחיד - צרה; וכל צרה שאינה של יחיד - אינה צרה”.
בפסיקתא רבתי התפרש הפסוק "מה אעידך? ומה אדמה לך, הבת ירושלים? מה אשוה לך ואנחמך, בתולת בת ציון? כי גדול כים שברך - מי ירפא לך!" (איכה ב, יג) כקריאת שבר של ירמיהו על אי היכולת להשוות את שברונה של ירושלים לאסונות אחרים, כך שתמצא בהם נחמה, כדרך העולם לנחם כך.[3]
לפי כמה פרשנים, רבי יוחנן נקט סוג כזה של ניחום אבלים, כשסיפר למי שמת בנו על עשרת בניו שמתו בחייו, ואף הראה לו עצם מגופו של העשירי.[4]
בספר החינוך כתב שמצוות תקיעת השופר ביום הכיפורים של שנת היובל, המכריזה כי על בעלי העבדים לשחרר אותם לחופשי, נועדה בכדי לעורר לב הבריות ולחזק נפשם לקיים מצווה זו "בראותם כי דבר השוה הוא בכל הארץ ושהכל עושים כן, נצטוינו על זה, שאין דבר שיחזק לבות בני אדם כמו מעשה הרבים, וכמאמר החכם, צער רבים נחמה".
כלשונו, מופיע הביטוי לראשונה בפירוש מהרש"א למסכת גיטין.[5] נוסח דומה, "צער רבים חצי נחמה", נמצא בפי המגיד לרבי יוסף קארו.[6]
הביטוי השתרש בספרות האחרונים, שלעיתים תמהים מהו מקורו.[7]
משמעות הביטוי וביקורת
הרמב"ם רואה נחמה זו כטבע האדם. כך הוא מבאר את הטעם לכך שבמות הכהן הגדול יכול הרוצח בשגגה לצאת מעיר המקלט חופשי מחשש נקמת גואל הדם, על פי עיקרון זה שמות הכהן, שהוא צרת רבים, ישמש נחמה לגואל הדם: ”כי דבר זה בטבע האדם, כל מי שאירעו מפגע, אם נפגע זולתו בכמותה או יותר חמורה ממנה, מוצא בכך נחמה על פגעו”.[8]
רבי יהונתן אייבשיץ מציין כי ישנם שני סוגים של נחמה. האחד הוא "נחמה אמיתית", כגון נחמת הרופא לחולה בבשורה שהוא עתיד להירפא ולפיכך לא ידאג מהיסורים שהם מנת חלקו כעת, והשני הוא "נחמה מקרית", "שיאמרו לו, וכי לבדך קרה זה, הלא רבים שתו מן כוס פורענות! וכאומרם צרת רבים חצי נחמה".[9]
יש שלא הסכימו עם תוכנו של הביטוי, וראו אותו לגנאי. בספר מגיד מישרים, מעיר המגיד לבית יוסף שנחמה כזאת אינה ראויה לחכמים. הרב בצלאל זאב שפרן תמה על מהות הנחמה הזאת: "הכי בצרה שלא תבא צרעת ממארת לכל באי עולם, יפיג בזה צערו עד שתהיה בעיניו חצי נחמה? אין זה כי אם רע לב וקנאת איש מרעהו!".[10] בכדי ליישב את תמיהתו הוא מפרש שכוונת חז"ל הייתה להשתתפות רבים בצרת היחיד בתפילה ובקשת רחמים, ובכך ישיג היחיד חצי נחמה, שהרי "תפילה עושה מחצה".
באבות דרבי נתן מסופר כי כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לנחמו. התלמידים ניסו את כוחם בנחמה באמצעות הזכרת אישים בתנ"ך שמתו בניהם וקיבלו תנחומים, ורבן יוחנן דחה דברי תנחומים אלו, בטענה שאלו רק מוסיפים על צערו:
"נכנס רבי אליעזר וישב לפניו. ואמר ליה: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: אדם הראשון היה לו בן ומת, וקבל עליו תנחומין... אף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא הזכרת לי צערו של אדם הראשון? נכנס רבי יהושע ואמר לו: רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: איוב היו לו בנים ובנות ומתו כולם ביום אחד, וקבל עליהם תנחומין, אף אתה קבל תנחומין... אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של איוב? נכנס רבי יוסי וישב לפניו. אמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: אהרן היו לו שני בנים גדולים ומתו שניהם ביום אחד, וקבל עליהם תנחומין... ואף אתה קבל תנחומין. אמר לו: לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן? נכנס רבי שמעון ואמר לו: רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך? אמר לו: אמור. אמר לו: דוד המלך היה לו בן ומת, וקבל תנחומין, ואף אתה קבל תנחומין... אמר לו: לא די שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך?"
— אבות דרבי נתן, נוסחא א פרק יד.
כמשקל נגד לביטוי, נפוץ הביטוי "צרת רבים - נחמת שוטים", שמקורו בפלא יועץ.[11]
הערות שוליים
- ^ דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב.
- ^ דברים ד, ל.
- ^ פסיקתא רבתי פיסקא ל - נחמו נחמו.
- ^ תלמוד בבלי, בבא בתרא, קטז, א, על פי פירוש יערות דבש, חלק א דרוש ד ואחרים. בספר מגיד מישרים (פרשת מקץ (מהדורה בתרא) מסתייג מפרשנות זו, בטענה שנחמה כזאת איננה ראויה לחכמים, ומפרש את הנהגת רבי יוחנן בדרך אחרת.
- ^ חידושי אגדות למהרש"א, גיטין נח, א.
- ^ מגיד מישרים פרשת מקץ (מהדורה בתרא).
- ^ יש המביאים אותו בשם חז"ל מבלי לציין מקור, כך למשל רבי חיים פלאג'י בספרו חיים ביד (סימן קכה אות ו). ויש שתמהו על מקורו, כך למשל שו"ת הרב"ז ילקוט החנוכי סימן לא.
- ^ מורה נבוכים, תרגום הרב יוסף קפאח, חלק שלישי, פרק מ.
- ^ יערות דבש חלק א דרוש ד.
- ^ שו"ת רב"ז, ילקוט החנוכי סימן לא.
- ^ פלא יועץ, ערך אהבת רעים.
