פשקאן
 | |
| מרכז העיר התחתית (ה"ואלה" = העמק), מראה מעל המדרגות המובילות לגבעה | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | מחוז יאשי |
| חבל ארץ | מולדובה |
| ראש העיר | גריגורה קרצ'ונסקו - PNL |
| תאריך ייסוד | 1419 |
| שטח | 75.42 קמ"ר |
| גובה | 230 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 42,682 (2009) |
| ‑ צפיפות | 567 נפש לקמ"ר (2002) |
| קואורדינטות | 47°14′58″N 26°43′38″E / 47.2494444444444°N 26.7272222222222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.pascani.ro | |
פשקאן (ברומנית: Paşcani) היא עיר במעמד מוניקיפיום (ברומנית - מוניצ'יפיו) במחוז יאשי, שבצפון רומניה. בשנת תשס"ט (2009) מנתה אוכלוסיית העיר 42,682 נפש. היא העיר השנייה בגודלה במחוז יאשי ובה צומת חשוב של מסילות ברזל. לתחום השיפוט של העיר פשקאן שייכים 5 כפרים: בְלג'שט (1,429 תושבים), בושטן (1,248 תושבים), גסטשט (2,949 תושבים), לונקה (2,560 תושבים) וסודומן (1,450 תושבים).
גאוגרפיה
העיר פשקאן נמצאת במערב המחוז ואשי, בצפון־מזרחה של רומניה, במרחק 75 ק"מ מן העיר יאשי, בדרומה של הרמה של סוצ'אבה, על הטראסות שמימין הנהר סירט, ליד אפיק מעבר.
דמוגרפיה
בשנת 1890 אוכלוסיית העיירה מנתה 782 תושבים, כאשר מספרם עלה עד שנת 1912 ל־1,717. בשנת 1992 התגוררו בעיר 35,897 תושבים. לפי נתוני מיפקד האוכלוסין משנת 2002, ההרכב האתני של האוכלוסייה היה כדלקמן:
| קבוצה אתנית | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| רומנים | 41,535 | 98.8% |
| צוענים (רומה) | 439 | 1.0% |
| רוסים ליפובנים | 49 | 0.1% |
נמנו בין השאר 10 הונגרים, 8 גרמנים, 5 טורקים, 3 אוקראינים ו־2 יהודים.
הרכב האוכלוסייה לפי שפה:
| שפה | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| רומנית | 41,815 | 99.4% |
| רומאני | 199 | 0.5% |
| רוסית | 26 | 0.1% |
החלוקה לפי השתייכות דתית הייתה כדלקמן:
| דת | מספר תושבים | אחוזים |
|---|---|---|
| נוצרים אורתודוקסים | 39,627 | 94.2% |
| נוצרים רומיים־קתולים | 1,214 | 2.9% |
| נוצרים לפי האוונגליון (ברדרן) | 418 | 1.0% |
| נוצרים פנטקוסטלים | 291 | 0.7% |
| הכנסייה האורתודוקסית הרוסית לפי האמונה הישנה | 256 | 0.6% |
| בפטיסטים | 59 | 0.1% |
| הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי | 46 | 0.1% |
| הכנסייה היוונית־קתולית | 16 | < 0.1% |
בין השאר נמנו גם 7 מוסלמים, 5 יהודים ו־4 שהצהירו על עצמם כאתאיסטים.
היסטוריה
בתחום העיר נתגלו שרידים של יישובים עתיקים המייצגים את התרבות קוקוטן (Cucuteni) מן המאות 3–5 לפניה"ס.
התיעוד הראשון המזכיר את שמה של פשקאן, אז במעמד של כפר, הוא אגרת תרומה שנכתבה ב־8 באפריל 1419. הוא מצוין גם במסמך מ־2 ביולי 1453 שהוצא על ידי השליט אלכסנדרל, בתור כפר שנמצא באחוזתו של הבויאר אונה פאשקה. משם המשפחה של אותו בויאר, פאשקה, בא גם שם היישוב פשקאן.
בין השאר, בגלל עמדתו הגאוגרפית המועדפת על יד הנהר סירט הפכה פשקאן באמצע המאה ה־19 לאחת מהערים החשובות בנסיכות מולדובה. התקיימו בה עד 21 ירידים גדולים בשנה. בשנת 1869 בניית מסילת הברזל צ'רנוביץ־סוצ'אבה־רומאן תרמה גם היא לשגשוג העיירה.
לשגשוג המקום תרמה גם הקהילה היהודית המקומית שמנתה בשנת 1899 14% מתושבי העיר (1,862 תושבים). בשנת 1896 הוקם בה איגוד מקצועי חזק של עובדי הרכבת. חבריו תמכו בשנת 1907 במרד האיכרים ובשנת 1933 השתתפו בשבתיה הכללית של עובדי הרכבות ברומניה.
בימי מלחמת העולם השנייה העיר נהרסה כמעט כליל. בעת המשטר הקומוניסטי הפך למרכז תעשייה ונבנו בניינין חדשים.
יהדות פשקאן
כבר באמצע המאה ה־19 חיו בפשקאן 17 משפחות יהודיות עם 85 בני אדם, שתרמו להפיכת היישוב לעיירה ולמרכז מסחרי. הן היו מעורבות בסחר בעץ, דגן ובקר. היהודים הקימו בית כנסת, מקווה ובית עלמין. בשנת 1899 מספר היהודים היה 1862, שהיוו 14% מכלל תושבי העיר. למרות ההגירה, אחוזם האוכולוסיה לא ירד בהרבה בהתחלת המאה ה־20. בשנת 1916 היו בעיירה 16 בתי כנסת. חיי הדת הושפעו על ידי החסידות - שנציגו המובהק היה רבי משה יהודה לייב פרידמן, הבן של רבי יצחק מבוהוש, שהקים את חסידות פשקאן וכונה "פאשקנער רעבע", אבל גם על ידי ההשכלה והשאיפה לאמנציפציה. ב־1895 הוקם בעיירה ועד מקומי של הארגון "חיבת ציון" ובתקופה שבין מלחמות העולם התקיימה בקהילה פעילות ציונית ערה.
בשנת 1907 היהודים בפשקאן סבלו עקב מרד האיכרים הרומנים שהוסתו נגדם. בימי מלחמת העולם הראשונה מספר יהודים נעצרו, חנויות יהודיות נסגרו על ידי השלטונות והוטלו על בני הקהילה מסים בלתי מוצקדים. בשנת 1931 העירייה נקטה אמצעים להגבלת הפעילות הכלכלית של היהודים. בימי המשטר הפאשיסטי־צבאי של יון אנטונסקו כמה מנכבדי הקהילה נלקחו בני ערובה על ידי השלטונות. הגברים היהודים נשלחו למחנות לעבודות כפייה בבסרביה ובדוברוג'ה. היהודים מן הכפרים מסביב גורשו לפשקאן. 12 יהודים נשלחו לטרנסיסטריה. במרץ 1944 100 יהודים נהרגו בהפצצות של הסובייטים על תחנת הרכבת פשקאן. באפריל הורשו גם היהודים להתפנות מן העיר לעירם אחרות רחוקות יותר מן החזית. בתום מלחמת העולם השנייה חזרו לעיר 850 יהודים. מספרם הצטמצמם בהדרגה על ידי גלי עלייה לישראל. בשנת 2002 5 תושבים הצהירו על עצמם כבני הדת היהודית ושניים כשייכים ליהודים מבחינה אתנית. בזמנו הסופר הרומני מיכאיל סדוביאנו שנולד בפשקאן, תיאר בכמה מסיפוריו את חיי היהודים בעיירה.
כלכלה
בתקופת השלטון הקומוניסטי כלכלת העיר נשלטה על ידי התעשייה. אחרי מהפכת 1989 כמה מהמפעלים נסגרו או צמצמו את פעילותם, נפתחו חברות חדשות פעילות בהתאם לביקוש השוק, התפתח שוב המסחר בעיקר בתחום חומרי הביניין, הציוד התעשייתי, וילונות ומוצרי טקסטיל, המאפיות, המסחר בתחום המזון ועוד.
חינוך ותרבות
בין השנים 1918–1929 התקיימה בעיר גימנסיה מעורבת, שנסגרה בימי המשבר הכלכלי הגדול. ב־1932 הוקמה מחדש כגימנסיה עיונית לבנים של רשות מסילות הברזל. בימי מלחמת העולם השנייה באביב 1944 פונה בגלל התקרבות החזית ובחזרתו לעיר, ב־1946 הפכה לבית ספר תיכון עיוני. כעת נקראת המכללה הלאומית ע"ש מיכאיל סדוביאנו. עם מוריו נמנו דמויות חשובות בתרבות הרומנית כמו הצייר והפסל יון אירימסקו, מקדר הספרות קונסטנטין צ'ופראגה ואחרים. עם תלמידיו נמנה העיתונאי והפסיכולוג לאונרד גבריליו.
בפשקאן נולד הסופר הרומני מיכאיל סדוביאנו. הוא גם למד כאן בבית הספר היסודי ובהשראת עיירת הולדתו כתב לימים את הנובלה Locul unde nu s-a petrecut nimic ("המקום בו לא התרחש דבר").
אתרים חשובים ויעדי תיירות
- המוזיאון העירוני - נפתח במתכונת הנוכחית בשנת 1997 במסגרת סית התרבות ע"ש מיכאיל סדוביאנו וארמון הילדים ע"ש יורדאקה קנטקוזינו. למוזיאון מחלקות להיסטוריה, אתנוגרפיה ודת.
- בית קנטקוזינו־פשקאנו - ארמון בעל שתי קומות שנבנה בשנים 1640–1650. יש לו צריח מאבן והוא עתיר קישוטים מפוסלים.
- כנסיית "ספנציו ווייבוז מיכאיל וגבריל" ("השליטים הקדושים מיכאל וגבריאל") - נבנתה בשנת 1664 ועברה שיפוץ מסיבי בשנת 1807.
- הכנסייה הרומית־קתולית - נבנתה בשנים 1985–1996.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
22626927פשקאן