ליפובנים

ליפובנים הוא כינוי שניתן לבני קבוצה אתנית סלאבית ממוצא רוסי השוכנת בדרום מזרח רומניה.

מספר הליפובנים ברומניה הוא 29,774 ומקובל לצרף למספר זה גם את מספר הרוסים שהוא 8,914‏^[1]. מרבית הליפובנים מתגוררים במחוז טולצ'ה, אך יש ליפובנים גם בקונסטנצה, יאשי, סוצ'אבה ובראילה.

בשנת 1654, הכנסייה הרוסית בהנהגת הפטריארך ניקון הנהיגה שינויים. מאוחר יותר, בתקופת פיוטר הגדול, נכפו השינויים בכוח והוטלו סנקציות על מי שלא קיבל אותם, כולל כפיית לבוש מיוחד. המאמינים, שלא היו מוכנים לשנות את אורחותיהם, נדדו למקומות שונים ובהם פולין, קנדה, אלסקה ויפן. חלק מהם הגיעו לאזור הדלתה של הדנובה בדוברוג'ה וחלק לבוקובינה.

הליפובנים שהגיעו לרומניה היו בעיקר דייגים מסביבות הדון והדנייפר, לכן התאים להם להתיישב במקומות בהם המשיכו במלאכת הדיג.

הליפובנים הם נוצרים פרבוסלבים אדוקי האמונה הישנה בדתם, משתמשים בלוח היוליאני ומדברים ניב רוסי ישן שקלט לתוכו מילים אוקראיניות ומילים רומניות.

אטימולוגיה

הליפובנים קרויים על שמו של מייסד הכת, אב המנזר ויגורצקאיה, שב-1742, בתקופת הדיכוי הסתגר עם חסידיו במנזר קטן ונידח, חסם את הבאר והצית את עצמו. שמו של אב המנזר היה פיליפ פוסטוביאט ומהשם פיליפ נקראו החסידים "פיליפובני", שם שהתקצר ל"ליפובני".