פרנציסקוס קוארסמיוס

פרנציסקוס קוארסמיוס
Franciscus Quaresmius

ידוע בשל	כתביו על ארץ ישראל
מקצוע	איש דת פרנציסקני, תאולוג, היסטוריון

קוארסמיוס; "מפה חדשה של הארץ המובטחת", 1639

פרנציסקוס קוארסמיוס (בלטינית: Franciscus Quaresmius, באיטלקית: Francesco Quaresmio; לודי, לומברדיה, איטליה, 4 באפריל 1583‏ – מילאנו, איטליה, 25 באוקטובר 1650 (1656?)) היה מלומד פרנציסקני, משפטן והיסטוריון, שמילא תפקידים בכירים במסדרו ובשליחויות הכס ה"קדוש" במזרח ונודע בחיבורו על ארץ ישראל.

חייו ופועלו

קוארסמיוס נולד למשפחת אצולה בלומברדיה שבצפון איטליה. התקדם לנזורה בגיל צעיר, הוסמך לכמורה ועסק בהוראת תאולוגיה, פילוסופיה ומשפט קאנוני במרכז המסדר הפרנציסקני במילאנו.

ב-1616 נשלח למזרח מטעם האפיפיור אורבנוס השמיני. תחילה הגיע לירושלים, ואף כיהן תקופה קצרה כ'קוסטוס' של משמורת ארץ הקודש. ב-1618 קבע את מושבו בחלב שבסוריה כמשנה לנציג האפיפיור במזרח. בצד מילוי תפקידיו הרשמיים התמקד בהכרת ארץ ישראל ובמשך השנים יצר את חיבורו הגדול 'הארת הארץ הקדושה' (Elucidatio Terrae Sanctae), שראה אור בדפוס ב-1639. ב-1620 נקרא לשוב לארצו וב-1625 חזר לירושלים. ביום שישי הטוב, 1626 נשא דרשה בכנסיית הקבר שבה פנה בקריאה לפיליפה הרביעי, "מלך ירושלים ופטרון המקומות הקדושים" להנהיג מסע צלב "לשחרור ירושלים מעריצות המוסלמים". לקריאה זו הקדיש את חיבורו 'תחינת ירושלים המיוסרת והמושפלת' (Iierosolymæ afflictæ et humiliatæ deprecatio). בשנים 1627–1629 פעל קוארסמיוס במזרח כנציג האפיפיור במגעים עם ראשי הכנסייה הכלדאית הקתולית והכנסייה המארונית במסופוטמיה ובסוריה רבתי. בין היתר מונה לממלא מקום הפטריארך של האשורים-נסטוריאניים שנשארו נאמנים לאפיפיור אחרי הפילוגים הפנימיים. בתקופות שהותו במזרח ביקר גם במצרים ובסיני, בקפריסין, ברודוס, בחלקים של אסיה הקטנה ובקונסטנטינופול, והתרכז בסקר הכנסיות המזרחיות במסגרת ניסיונות לאיחודן ולקירובן לקתוליות המערבית. ב-1629 קטע את שהותו במזרח ובא לרומא כדי למסור לאפיפיור דין וחשבון נרחב על מצב הכנסיות הקתוליות במזרח למיניהן. בצד תפקידיו הרשמיים טרח על רכישת כתבי יד וספרים ב"שפות המזרח" לבקשת החשמן והארכיבישוף של מילאנו, פדריקו בורומאו, מייסד הספרייה האמברוזיאנית.

אחרי שובו לארצו מילא קוארסמיוס תפקידים בכירים במסדרו. ב-1637 מונה ל'קוסטוס' של הפרובינציה הפרנציסקנית של מילאנו. בשנים 1645–1648 עמד בראש מערכת המשפט של המסדר הפרנציסקני ושימש כנציג המסדר בקוריה האפיפיורית. בין לבין חיבר מסות תאולוגיות בנושאים שונים, בהם 'מסתרי חמשת פצעי הצליבה' של ישו. בגלל חוליו פרש מתפקידיו והסתגר במנזר סנט'אנג'לו במילאנו, שם מת ונקבר.

הארת הארץ הקדושה

קוארסמיוס; "מפה מדויקת של ירושלים החדשה וסביבותיה", 1639

בשנותיו בארץ ישראל וגם אחרי שובו לאירופה ב-1620 שקד קוארסמיוס על חיבורו רחב-ההיקף, 'הארת הארץ הקדושה – היסטוריה, תאולוגיה ומוסר' (Historica, Theologica et Moralis Elucidatio Terrae Sanctae). עוד ב-1625 השיג מראשי המסדר שלו היתרים לפרסום החיבור, אבל נתקל בקשיים בהפקת מידע בספריות שבאיטליה ורק אחרי שובו למזרח הצליח לסיים את המלאכה. שני כרכיו ראו אור בדפוס באנטוורפן ב-1639. בספר הראשון שבכרך הראשון מובא תיאור מקיף של הארץ – שמותיה, תולדותיה, חלוקתה, גודלה – וכן הגורמים לשליטת המוסלמים בה. הספר השני כולל תעודות כנסייתיות הנוגעות לארץ הקודש, בהן בולות אפיפיוריות מאז סילבסטר השני ועד גרגוריוס הארבעה עשר. הספר השלישי דן בצורכי הצליינות. חמשת הספרים בכרך השני מוקדשים לתיאור המקומות הקדושים והמסורות הקשורות בהם. מאמציו של קוארסמיוס לתיעוד שיטתי, ואף ארכני, מהדהדים את דאגת משמורת ארץ הקודש לביסוס מעמדה ומאחזיה בארץ ישראל בתקופה זו. החיבור הגדול הזה מיצב את קוארסמיוס כאחד הבולטים בחקר ארץ ישראל במאה ה-17. מיכאל אבי-יונה העריך אותו כ”מכיל את הסקר השלם ביותר של שרידים ושל אגדות ארץ הקודש כמקובל בנצרות הקתולית. קוארסמיוס העתיק כתובות בדקדקנות והשתמש בארכיבים של מנזר הר ציון לתיאורי המסורות והמוסדות הנזיריים של ארץ ישראל במאה ה-17”.

ב'הארת הארץ הקדושה' נכללו מספר מפות, ובהן 'מפת הארץ המובטחת', 'מפת מעבר בני ישראל בים סוף' (המראה שני נתיבים חלופיים – זה החוצה את הים וזה העוקף אותו מצפונו),[1] צמד מפות היסטוריות-דמיוניות של 'ירושלים בתקופת נחמיה' (אחת מבוססת על כתבי בורכרד מהר ציון והשנייה – על מפת וילאלפַּנדוֹ (Villalpando)),[2] וכמו כן 'מפה מדויקת של ירושלים החדשה וסביבותיה'. מפה זו מציגה את העיר בת זמנו של קוארסמיוס במבט מהר הזיתים, על חומותיה, שעריה, רחובותיה הראשיים ומבניה הבולטים, בתבנית ריאליסטית למדי, אם כי בעיוות קנה המידה שלה בציר צפון-דרום. במפה ובמקרא שלה מסומנים האתרים הקדושים ברצפים המאפשרים לשחזר את הנתיבים השונים של עולי הרגל בתוך העיר ומחוץ לחומותיה. איורים זעירים מעטרים נקודות שונות במפה ומתארים אתרים ואירועים מכתבי הקודש. במפת קוארסמיוס בולטת ההתעלמות מנוכחות עדות נוצריות בירושלים שאינן קתוליות. המוסלמים כמעט שאינם ניכרים, ואזכור היהודים נעשה רק במקרא שבו צוין בית העלמין למרגלות הר הזיתים. העיר בת זמנו של קאורסמיוס משתקפת במפה כמרחב קדוש שכל מה שאינו קתולי בו מחוק או מוסתר. מפת ירושלים של קוארסמיוס מבטאת את שאיפותיה ואת מדיניותה של משמורת ארץ הקודש הקתולית, שנטלה על עצמה את תפקיד מגינת המקומות הקדושים ופרשה את חסותה על עולי הרגל הנוצרים. מפה זו, כמפות דומות אחרות, לא נועדה לניווט בשטח, אלא נוצרה כאמצעי להדמיית עלייה לרגל ובכך לחיזוק האמונה הדתית. ריכב רובין הגדיר את מפת ירושלים בחיבורו של קוארסמיוס כ"מפת מקור", ששימשה בסיס למפות של אחרים אחריו.

לקריאה נוספת

• R. Rubin, "Quaresmius’ Novae Ierosolymae et locorum circumiacentium accurata imago (1639): An Image of the Holy City and its Message", in: Bianca Kühnel, Galit Noga-Banai, Hanna Vorholt, Brepols (eds.), Visual constructs of Jerusalem, Brespols, 2014, pp. 277–284
• Marianne P. Ritsema van Eck, The Holy Land in Observant Franciscan Texts (c. 1480–1650): Theology, Travel, and Territoriality, Brill, 2019
• Chad Leahy and Ken Tully (eds. trans.), Jerusalem Afflicted: Quaresmius, Spain, and the Idea of a 17th-century Crusade, Routledge, 2020

קישורים חיצוניים

Historica theologica et moralis Terrae Sanctae elucidatio, 1639, Vol. I, Vol II (בלטינית)

• Girolamo Golubovich, "Franciscus Quaresmius", in: Herbermann, Charles, ed., Catholic Encyclopedia, New York: Robert Appleton Company, 1913

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29009697פרנציסקוס קוארסמיוס