אורבנוס השמיני
 | |||||
| אורבנוס השמיני ב-1627, ציור מאת פייטרו דה קורטונה | |||||
| לידה |
5 באפריל 1568 פירנצה, דוכסות פירנצה .png){kind=small} | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
29 ביולי 1644 (בגיל 76) רומא, מדינת האפיפיור  | ||||
| מדינה | מדינת האפיפיור | ||||
| |||||
האפיפיור אורבנוס השמיני (בלטינית: Urbanus VIII; 5 באפריל 1568 – 29 ביולי 1644), נולד בשם מפאו ברבריני (Maffeo Barberini), כיהן כאפיפיור מ-6 באוגוסט 1623 ועד מותו. היה אפיפיור פעלתן שהצליח לשמור על ריבונות מדינת האפיפיור בשנים הסוערות של מלחמת שלושים השנים, והיה האחרון שהגדיל את שטחה באמצעים צבאיים. כבעל השכלה רנסאנסית, תמך ביד נדיבה באמנים. אולם הרפתקנותו וראוותנותו שיקעו את מדינתו בחובות כבדים והביאוה לסף התמוטטות כלכלית.
שנים ראשונות
נולד בפירנצה למשפחת הסוחרים העשירה, משפחת ברבריני. התחנך אצל הישועים וקיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פיזה ב-1589. ב-1604 מינה אותו האפיפיור קלמנס השמיני לבישוף טיטולרי של נצרת (כהונה סמלית, כיוון שנצרת הייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית). לאחר מכן מונה לנונציו לצרפת. ב-1606 הועלה לדרגת קרדינל, ונשלח לשליחות אפיפיורית לבולוניה.
ב-1623 נבחר לאפיפיור בגיל 56, הצעיר יחסית.
חייו האישיים
ברבריני העביר את מעוזה של משפחתו מפירנצה לרומא, והעניק לבני משפחתו משרות בכירות. את אחיו ושני אחיינים שלו מינה לקרדינלים ואחיין נוסף, תדאו, מונה לנסיך פלסטרינה, לנושא דגל הכנסייה ומושל רומא ומפקד טירת סנטאנג'לו.
בשביל מגוריו ומגורי בני משפחתו, רכש את ארמון ברבריני המפואר והתקין סביבו את כיכר ברבריני המאופיינת במזרקת טריטון (מעשה ידי ברניני). אנשי רומא התייחסו לברבריני ולמשפחתו כאל נובו רישים ("עשירים חדשים"), המאופיינים בטעם המוני ובראוותנות. כאשר הורה אורבנוס השמיני להשתמש בארד מן הפנתאון על מנת לפאר את בזיליקת סן פייטרו, נטבע הביטוי (בלטינית) quod non fecerunt barbari, fecerunt Barberini ("את מה שלא עשו הברברים, עשה הברבריני")[1].
פעילות מדינית וצבאית
מטרתה העיקרית של פעילותו המדינית והצבאית של אורבנוס השמיני הייתה שימור עצמאותה וריבונותה של מדינת האפיפיור, והרחבת השפעתה באיטליה, תוך שימוש בדוקטרינת מאזן הכוחות (שנטוותה על ידי בן תקופתו הקרדינל רישלייה), בה השתמש לטוויית בריתות הגנה והתקפה שהקנו לו מעמד של שחקן מפתח בחצי האי האיטלקי. בין יתר פעולותיו ברומא, הקים מפעלים ומחסני נשק בוותיקן ובטיבולי (במתכונת של הארסנאלה הוונציאני) וביצר את נמל צ'יוויטווקיה ואת גבעת ג'אניקולו.
בשנת 1628 סיפח לנחלתו את דוכסות אורבינו, לאחר ששליטהּ מת בלא יורשים. שנה לאחר מכן, לאחר מות היורש האחרון של בית גונזגה, תמך בתביעתו של שרל מנווארה הפרוטסטנטי על מנטואה, על פני תביעת בית הבסבורג הקתולי, תוך ששיקולים מדיניים גוברים על שיקולים דתיים.
ב-1636 תוכנן ניסיון לכלוא את האפיפיור ולמנות אחר תחתיו, או להתנקש בחייו, במהלך שהותו באחוזת האפיפיור בקסטל גנדולפו. כאשר התגלתה המזימה, הורה אורבנוס השמיני לכל הקרדינלים במינוי בישופים לשוב מרומא לדיוקסיות שלהם.
ב-1638 הגן על המיסיון הישועי בדרום אמריקה, כגוף המיסיונרי המועדף על הכס ה"קדוש", ותמך בשיטת יישובם של הילידים ביישובי המיסיון הישועי, מבלי לשעבדם. עם זאת, סיים את המונופול המיסיונרי של הישועים בסין וביפן, והתיר לגופים נוספים להיכנס לארצות אלה בתמיכתו.
ב-1641 עמד מאחורי מלחמתה של קסטרו (נחלה אפיפיורית ליד לאציו) בקואליציה של אודוארדו פארנזה, דוכס פארמה, אותו נידה, שכללה את דוכס ונציה, פירנצה ומודנה. המצור על לאציו והמלחמה, הראשונה בסדרת מלחמות שנמשכו כשמונה שנים (הרבה אחרי מותו של אורבנוס), הסתיימו ב-1644 בלי הכרעה, אך תוך מחיר דמים כבד והרס מוחלט של קסטרו.
יחסיו עם גלילאו
פחות משנה לאחר היבחרו, זימן אורבנוס את המדען גלילאו גליליי לארמונו. גליליי הוזהר ב-1616 על ידי הקרדינל רוברטו בלרמינו שלא להחזיק ולא להגן על התאוריה ההליוצנטרית של קופרניקוס והצהיר שיקבל על עצמו את האיסור.
אורבנוס, מצידו, הציג בפני גליליי פרשנות לפיה כל עוד התאוריה ההליוצנטרית משמשת לצורכי חישוב וניבוי וכמודל מתמטי בלבד, אין לכנסייה כל בעיה עם התאוריה, אך אין להציגה כתיאור פיזיקלי של העולם כפי שהוא. בעקבות שיחותיהם של המדען והאפיפיור כתב גליליאו את ספרו דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות, בו הוא מציג את הגישה ההליוצנטרית מול גישת תלמי, באופן של דיאלוג פתוח המאפשר לכל שיטה להציג את כוחה, אך תוך יתרון ברור לאלגנטיות המתמטית של המודל ההליוצנטרי. בעצתו של האפיפיור והצנזורה, צירף גלילאו לספרו הקדמה המסבירה שהפסיקה בדבר השיטה הנכונה נתונה בידי הכנסייה, תוך התאמה לכתבי הקודש.
לאחר שהספר ראה אור ב-1632, הכריחה דעת הקהל הסוערת של השמרנים את האפיפיור לערוך לגלילאו משפט על ידי האינקוויזיציה. המשפט החל ב-12 באפריל 1633. בשלב הראשון נאלץ גלילאו להודות שאמנם חרג מהאיסור המקורי של בלרמינוס מ-1616, בשלב הבא הודה גלילאו שהספר נוטה מדי לדעת קופרניקוס אך שלא זו הייתה כוונתו, ושהוא רק ביקש להציג דיון היפותטי. פסק הדין קבע שיש להחרים את הספר, שעל גלילאו לקרוא כתב חזרה בתשובה פומבי, ושהוא יבלה את שארית ימיו במאסר (אותו ריצה בווילה בפירנצה).
מחד, נאלץ אורבנוס השמיני לשפוט את גלילאו, משפט שחילץ ממנו חזרה מטענותיו המדעיות, אך מאידך גונן עליו מפני גורלו העגום של ג'ורדנו ברונו, שהועלה על המוקד ככופר[2].
פטרון אמנות
האפיפיור היה פטרון אמנות ומדע. בין האמנים שטיפח ומימן נמנו ניקולא פוסן, קלוד לורן ופייטרו דה קורטונה. אולם האמן שנודע בשיתוף הפעולה שלו עם אורבנוס השמיני היה ברניני, שהשלים את בנייתה ועיטורה של בזיליקת סנט פייטרו, שיפץ כנסיות ברחבי רומא והיה אחראי על עיצובה של כיכר ברבריני ושל מזרקת טריטון שבמרכזהּ, כמו גם על מזרקת הספינה שלמרגלות המדרגות הספרדיות.
בתחום המדע, הזמין האפיפיור לרומא את המדען הרב-תחומי אתנסיוס קירכר, ומימן את שהותו.
אורבנוס השמיני נטה חסד גם לפילוסוף תומאזו קמפנלה, שעל אף שנרדף ונכלא על ידי האינקוויזיציה בשל דעותיו, זכה לסיוע האפיפיור בקיצור מאסרו ובהמלטות מרומא למרסיי.
אחרית ימיו
אורבנוס השמיני ירש חוב בסך 16 מיליון סקודי, ב-1635 תפח החוב לכדי 28 מיליון, וב-1640 הגיע ל-35 מיליון. כ-80% מהכנסות מדינת האפיפיור הועברו לשם תשלום הריבית על ההלוואות שנטל.
בסוף ימיו היה כה שנוא על ידי הרומאים, הסובלים העיקריים מהמצוקה הכלכלית, עד כי כשנפטר, פסלו שהוצב על גבעת הקפיטולין הושחת והיה צורך לסלק את שאר פסליו עד מהרה כדי שהקהל לא יעשה בהם שפטים.
בקונקלווה שנערכה לאחר מותו לא נבחר הקרדינל שהיה יד-ימינו, ושום אפיפיור אחריו לא נטל לו עוד את השם אורבנוס.
קישורים חיצוניים
- ערך באנציקלופדיה הקתולית
- "כתר משולש" אודות אורבנוס השמיני
- תפקידים
- ביוגרפיה, באתר "פרויקט גלילאו"
- אורבנוס השמיני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אורבנוס השמיני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
| הקודם: גרגוריוס החמישה עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: אינוקנטיוס העשירי |
36512509אורבנוס השמיני