פייפר PA-18 סופר קאב
 | |||||||||||||
| פייפר סופר קאב אזרחי במנחת מגידו | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס קל | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||
| יצרן | פייפר איירקראפט | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 1949 | ||||||||||||
| צוות | 1 | ||||||||||||
| נוסעים | 1 | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | כ-15,000 | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
פייפר PA-18 סופר-קאב הוא מטוס קל דו-מושבי וחד מנועי, מתוצרת חברת פייפר איירקראפט האמריקנית. המטוס טס לראשונה בשנת 1949, ופותח מהפייפר PA-11 קאב ספיישל, ולפניו מהפייפר J-3 קאב, שיוצר בשנים 1947–1938 והופעל במלחמת העולם השנייה, ומהטיילור קאב, שיוצר בשנות ה-30 של המאה ה-20. במשך 40 שנות ייצורו של הסופר קאב יוצרו יותר מ-9,000 מטוסים.
תכנון ופיתוח
בתחילת 1948 הקצתה חברת "פייפר" את הסימול PA-18 לדגם משופר של המטוס הקודם בסדרת המטוסים הקלים שייצרה, פייפר PA-17 ואגאבונד. המטרה הייתה לשווק את הדגם החדש בשוק המטוסים הקלים בשנה שלאחר מכן, 1949. השיפורים בדגם PA-18 היו החלפת מנוע ה-PA-17, למנוע בעל 90 כוחות סוס מתוצרת קונטיננטל מוטורס וכנפיים מקוצרות מעט. ה-PA-18 וה-PA-17 היו אמורים להיות דגמי המטוסים שישווקו על ידי חברת פייפר באותה שנה. אב טיפוס של המטוס נבנה ונערכו טיסות מבחן, אך החברה החליטה לגנוז את התוכנית בתחילת 1949.
באוקטובר 1948 ביקש צבא ארצות הברית מחברת פייפר מטוס קל לשימוש כללי, לאימון ולסיור, בדומה למטוסי הפייפר J-3 קאב ששירתו בצבא במהלך מלחמת העולם השנייה ושימשו באותם תפקידים. בינואר 1949 הגישה פייפר את הצעתה, דגם שנקרא PA-19, מכיוון שהסימול PA-18 נשמר, כאמור, לדגם המשופר של ה-PA-17. עם ביטול תוכנית השיפור של ה-PA-17 התפנה סימול זה, ומכיוון שפיתוח הדגם שהיה מיועד לצבא התקדם מאד החליטה פייפר לנצל את התכנון המחודש וליצור דגם אזרחי על בסיס המטוס הצבאי, שייקרא מחדש PA-18. שני המטוסים הללו הונעו על ידי מנוע קונטיננטל C90-8.[1]
הגרסה הראשונה של המטוס האזרחי סומלה PA-18-90 סופר קאב. הסופר קאב שימר את המבנה של הדגמים הקודמים, שנקרא "סמרטוט וצינור" (rag and tube) - אריג מתוח על מסגרת צינורות ברזל. הדגם היה דומה מאד לדגם הקודם, PA-11, אך בעל שיפורים רבים. נוספה בו מערכת חשמל, מדפים משופרים ומנוע בעל 108 כוחות סוס (115 בעת המראה). בצד גרסה זו ייצרה פייפר גריסה נוספת בעלת מנוע קונטיננטל ללא מדפים, עם מיכל דלק שני בכנפיים כאופציה. מרחק ההמראה של מטוסי הסופר קאב היה כ-120 מטרים, ואורך מסלול הנחיתה הנדרש היה קצר עוד יותר, 91 מטרים (הודות למדפי הכנפיים). מטוסי פייפר קאב בגרסאות מתקדמות יותר נזקקו ל-61 מטרים בלבד לצורך המראה, הודות למנוע חזק יותר. גם עם הגידול במשקלן של הגריסאות המתקדמות נותרו מרחקי המראה והחיתה קצרים מאד.
בשנים שלאחר מכן ייצרה חברת פייפר דגמים בעלי מנועים חזקים יותר, בעלי 135 ו-150 כוחות סוס, וכמה גרסאות שיוצרו במספרים מצומצמים יותר בעלות מנועי 160 כוחות סוס ואף מנועי לייקומינג O-360 בעלי 180 כוחות סוס. בין הגרסאות השונות היו גם שינויים נוספים, ובהם הגדלת מייצב הגובה, התקנת מדפים בכנפיים והוספת כונס אוויר מעל כיסוי המנוע לקירור מערכת השמן, שמקומו שונה בגרסאות השונות.[1]
הכנף, שהייתה בעלת עילוי גבוה והמנוע החזק הפכו את הסופר קאב למועמד מוביל להסבה למטוסים בעלי מצופים או מגלשיים. מטוסים אחרים הותאמו לנשיאת ציוד לריסוס אווירי. כאמור לעיל, צבא ארצות הברית גילה עניין במטוס והזמין יחידות רבות ממנו. הגרסה הראשונה של הדגם הצבאי, שהייתה בעלת מנוע 90 כ"ס, סומלה בצבא ארצות הברית L-18C. בדגם זה הותאם תא הטייס לנשיאת סייר אוויר בחלקו האחורי. הגרסאות הבאות של המטוס סומלו L-21A ו-L-21B. שימוש רב נעשה במטוס גם באזורים כפריים ולא מפותחים. במטוסים ששירתו אוזרים כאלה נעשו התאמות ושינויים רבים, ובשלב מסוים נדיר היה למצוא באותם אזורים מטוס סופר קאב מקורי, בצורה שבא יצא מבית החרושת. ההתאמות כללו הוספת את הגדלת תאי המטען אל תוך החלק האחורי של הגוף ואף התקנת תאים נוספים בתחתית הגוף ומעליו ואף מיכלי מטען חיצוניים, מכלי דלק נוספים ומוגדלים, כני נסע מוארכים כדי להגדיל את המרחק בין המדחף לקרקע, חיזוק קפיצי גלגל הזנב, הוספת מושב נוסעים שלישי בתא המטען והתאמת מחוללים ומתנעים קלי משקל. שינויים נוספים כללו את העברת הסוללות למיקומים שונים, כדי להוסיף משקל לחרטום ולאפשר המראה קצרה יותר; שינויים במבנה הזנב; מדפים מוארכים; שינויים שונים בקצות הכנפיים; מחוללי מערבולות קצה כנף הממוקמים בשפת ההתקפה שנועדו לשיפור הזרימה האווירודינמית על הכנף; שינוי מקומו של פנל נאלקטרוניקה כדי למנוע התלקחות בעת התרסקות; ועוד. אחד השיפורים הבולטים נעשה בכן הנסע, בו נוספו צמיגים ייחודיים - גדולים, רכים, בעלי לחץ אויר נמוך, שנועדו לרכך נחיתות במשטחים קשים זרועי אבנים וסלעים, ולמנוע שקיעה בחול או משטחים רכים דומים.
ה-PA-18 הראשון נבנה בלוק הייבן, בפנסילבניה, בנובמבר 1949; האחרון נבנה 33 שנים לאחר מכן, בנובמבר 1982. בסך הכל יוצרו 10,326 יחידות במהלך תקופה זו.[1] לאחר הפסקת ייצור הסופר-קאב בחברת פייפר בשנת 1981 החלו מספר חברות לייצר גרסאות זהות או דומות של המטוס, בהן הטופ קב (CC-18) של חברת קב קרפטרס וההאסקי (A1) של חברת אוויאט.
בחיל האוויר הישראלי
16 מטוסי PA-18, מגרסה PA-18-95, בעלי מנוע 95 כוחות סוס, נרכשו על ידי ישראל ב-1950 ונכנסו לשירות בחיל האוויר הישראלי.[2] ב־2 במארס 1954 השתתפו שבעה מטוסי פייפר במבצע שנונית, והדגימו את יכולתם לנחות במנחתים מאולתרים וקצרים מאד. ב-1954 נרכשו מטוסי פייפר סופר קאב נוספים, בגרסה PA-18-135, בעלי מנוע 135 כוחות סוס ששודרג מאוחר יותר למנוע 150 כוחות סוס. לקראת מבצע קדש נרכשו מטוסים מגרסה PA-18-150, עם מנוע 150 כ"ס זהה. שישה מן המטוסים הללו השתתפו ב-12 ביוני 1955 במבצע ירקון.[2]
במבצע קדש הופעלו מטוסי פייפר סופר קאב כמטוסי סיור, קישור ותובלה קלה. אלוף פיקוד דרום, אסף שמחוני, נהרג בתאונה כאשר מטוס פייפר בו טס נסחף מזרחה והתרסק בשטח ירדן בלילה שלאחר המבצע, יחד עם סגן אלוף אשר דרומי והטייס בנימין גורדון.[3] שני טייסי פייפר זכו בעיטורים על מעשיהם במלחמה.[4] לאחר מבצע קדש נרכשו 56 מטוסים נוספים.[2]
גם במלחמת ששת הימים שימשו המטוסים למטרות אלו, ואף חומשו במקלעים. לאחר שחיל האוויר הצטייד במטוסים חדישים יותר למטרות סיור, הועברו מטוסי הסופר קאב לשמש כמטוסי האימון הבסיסי של בית הספר לטיסה. המטוסים שימשו בתפקיד זה עד ליציאתם משירות ב-5 ביוני 2003[2] והחלפתם במטוסי גרוב G-120A, "סנונית".
גרסאות
- PA-18 סופר קאב
- PA-18-105 סופר קאב
- גרסה לייצור סדרתי, עם מנוע לייקומינג O-235-C1 בעל 105 כ"ס ומייצב גובה מוגדל.
- PA-18-105 ספיישל
- גרסה מיוחדת שנבנתה בשנים 1952–1953 עבור סיור האוויר האזרחי (Civil Air Patrol) כמטוס אימון.
- PA-18-125 סופר קאב
- PA-18-135 סופר קאב
- גרסה עם מנוע לייקומינג O-290-D 135 כוחות סוס, עם שני מכלי דלק בכנפיים.
- PA-18-150 סופר קאב
- גרסה עם מנוע לייקומינג O-320 150 כוחות סוס.
- PA-18-180 סופר קאב
- גרסה ניסיונית עם מנוע לייקומינג O-360 180 כוחות סוס. נבנה מטוס אחד.
- PA-18A
- גרסה לריסוס אווירי בתצורות שונות. חלקו האחורי של גוף המטוס מעוצב בצורה מעט שונה כדי לאפשר התקנת מיכל לחומר הריסוס במקומו של המושב האחורי.
- PA-18S
- גרסת מטוס ימי עם מצופים.
- PA-18AS
- גרסה מצומצמת למטוסי ריסוס עם מצופים.
- PA-19 סופר קאב
- הסימול המקורי לגריסה הצבאית של ה-PA-18. נבנו שלושה מטוסים בלבד. המטוסים הבאים שנבנו עבור צב ארצות הברית צוינו PA-18.
גרסאות צבאיות
- L-18C סופר קאב
- סימול בצבא ארצות הברית לגרסה בעלת מנוע קונטיננטל C90-8F בעל 95 כוחות סוס. סופקו 838 מטוסים, לפחות 156 מתוכם הועברו למדינות אחרות במסגרת תוכניות סיוע צבאי.
- YL-21 סופר קאב
- שני מטוסי סופר קאב PA-18-135 שהועברו לצבא לניסוי והערכה.
- L-21A סופר קאב
- סימול צבאי לגרסת PA-18-125 סופר קאב בעלת מנוע אווקו לייקומינג O-290-II 125 כוחות סוס. סופקו 150 מטוסים.
- L-21B סופר קאב
- סימול צבאי לגרסת PA-18-135 סופר קאב בעלת מנוע אווקו לייקומינג O-290-D2 135 כוחות סוס. צבא ארצות הברית קיבל 584 מטוסים, שרבים מהם הועברו למדינות אחרות במסגרת תוכניות סיוע צבאי. ב-1962 סומל המטוס מחדש U-7A.
- TL-21A
- כמה מטוסי L-21A שהוסבו למטוסי אימון.
מפעילות
מפעילות צבאיות
- קטנגה
נתונים כלליים
נתונים לגרסה PA-18-150[5]
מאפיינים כלליים
- צוות: 1
- נוסעים: 1
- אורך: 6.88 מטר
- מוטת כנפיים: 10.73 מטר
- גובה: 2.02 מטר
- שטח כנף: 16.58 מ"ר
- פרופיל אווירודינמי: USA 35B
- מנת ממדים: 7:1
- משקל ריק: 930 ליברות (422 ק"ג)
- משקל טעון: 3,991 ליברות (1,538 ק"ג)
- משקל ההמראה מקסימלי: 1,750 ליברות (794 ק"ג)
- הנעה: מנוע בוכנה אחד בעל ארבעה צילינדרים, מקורר אוויר, לייקומינג O-320, 150 כוח סוס
ביצועים
- מהירות שאין לעבור (VNE): 132 קשר (246 קמ"ש)
- מהירות מקסימלית: 113 קשר (208 קמ"ש)
- מהירות שיוט: 100 קשר (185 קמ"ש)
- מהירות הזדקרות (VS): 38 קשר (69 קמ"ש)
- טווח: 735 ק"מ
- תקרת שירות: 19,000 רגל (5,595 מטר)
לקריאה נוספת
- דני שלום: מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ו, 2005.
קישורים חיצוניים
- Piper PA-18 Super Cub / L-18 / L-21 / U-7 / YL-21 באתר all-aero.com
- PIPER PA-18 SUPER CUB באתר airliners.net
- ספר הוראות לדגם PA-18-150
- אתר חברת פייפר
- אתר חברת קב קרפטרס
- מטוס האסקי באתר אתר חברת אוויאט
- supercub.org אתר חובבים המוקדש למטוס
- פייפר סופר-קב, באתר חיל האוויר הישראלי
- ואלה תולדות..., בטאון חיל האוויר 63, נובמבר - דצמבר 1963, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 PA-18 Super Cub / L-18 / L-21 / U-7 / YL-21 באתר all-aero.com.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 דני שלום, עמ' 68.
- ^ אסון במדבר, באתר חיל האוויר הישראלי, 8.11.1956
- ^ פלטיאל סירוטקין - עיטור המופת, באתר הגבורה, אמנון גלעד - עיטור העוז, באתר הגבורה
- ^ הנתונים אצל דני שלום שונים מעט מנתונים אלו.
