1

כתב הסובלנות או צו הסובלנות (בגרמנית: Toleranzedikt או Toleranzpatent) הוא צו שהוציא קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואוסטריה יוזף השני, בו הגדיר את זכויות היהודים. כתב הסובלנות ביטא מגמה חדשה בזירה הפוליטית והחברתית באירופה ביחס ליהודים. היסטוריונים שונים רואים במסמך זה את ראשית האמנציפציה ליהודים. ביסודה של ההצהרה עמדה השפעת רעיונות הנאורות. כתב הסובלנות ניתן ב-13 באוקטובר 1781 לזרמים הנוצרים הלא קתוליים (אורתודוקסים ופרוטסטנטים), וב-2 בינואר 1782 ליהודים. הכתב הרחיב את חירויות הפרט, והעניק רשות ליהודים להשתתף בחיי החברה והכלכלה, בוטלו ההגבלות במגורים ובתנועה וכן העניק הקלות בתחומים נוספים. הכתב הדגיש את זכות היהודים להגנה חוקית, כשהוא מתיר ליהודים להקים מפעלים יצרניים. אולם בכתב אין הענקת שוויון זכויות מלא, ויש בו הגבלות בריבוי האוכלוסייה ובמקומות ההתיישבות. בראשיתו הוחל הכתב על העיר וינה והמחוזות בוהמיה, מוראביה, שלזיה, הונגריה וגליציה. בהמשך ביטא הכתב את המגמה ורעיונות ההשכלה, וציין אבן דרך בתהליך האמנציפציה ליהודים. כך הפרלמנט הצרפתי אישר את רעיון השוויון של הדת היהודית אל הדת הנוצרית הקתולית, בשנת 1848.

לערך המלא

2

מגילות ים המלח מכונות גם מגילות מדבר יהודה, המגילות הגנוזות ומגילות קומראן, הן מגילות שהתגלו במערות קומראן שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור, בחפירות שנערכו במקום בין השנים 1947–1956. גילוי המגילות נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים ביותר מאז ומעולם. למגילות חשיבות היסטורית ודתית רבה, מאחר שתקופת כתיבתן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה ולפיכך מלבד קטע בודד של ברכת כהנים מכסף הן המקור המקראי העברי הקדום ביותר שנמצא. למרות שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו היטב בשל האקלים היבש השורר באזור ים המלח. רוב המגילות כתובות בעברית, ומיעוטן בארמית וביוונית. בין היתר שופכות המגילות אור על חייהם של אנשי "כת היחד" או "כת מדבר יהודה", אחת הכתות היהודיות בתקופת בית שני. רוב החוקרים מצביעים עליהם כאיסיים המוזכרים בכתבי יוסף בן מתתיהו, אך חלקם נוטים לזהות בהם את הכוהנים בני צדוק (ראו בהמשך על הפולמוס בין החוקרים באשר לזהות כותבי המגילות).

לערך המלא

3

תרגום השבעים, ביוונית: Μετάφραση των Εβδομήκοντα, הוא שמו של התרגום הראשון, ביוונית, לספרי מקרא, שראשיתו במאה ה-3 לפנה"ס. אל מפעל התרגום הראשון, צורפו במשך השנים תרגומים נוספים לחיבורים נוספים, שלא נכללו בקאנון העברי. ככל הידוע, הוא נעשה על ידי יהודים באלכסנדריה של מצרים התלמיית. המקור העברי שהיה מונח לפני המתרגמים שונה מנוסח המסורה. בעיות התרגום העיקריות היו עצם המעבר משפה שמית לשפה הודו-אירופית וההכרח הלשוני בשימוש באוצר מילים ומושגים שונה; וכן, אי האחידות בתרגום המילולי והסגנון בכלל המלל המתורגם, בשל מספרם הרב של המתרגמים ותפיסותיהם השונות.

כתבי היד השלמים החשובים הידועים הם:

B - כתב יד ותיקאנוס - מהמאה ה-4. זהו כתב היד השלם הטוב ביותר.
S - קודקס סינאיטיקוס - אף הוא מהמאה ה-4. הוא נמצא במנזר סנטה קתרינה בסיני.
A - כתב יד אלכסנדרינוס, מהמאה ה-5.

ככל הנראה עסקו במלאכה זו מספר מתרגמים. ריבוי המתרגמים הוביל בהכרח לרבגוניות בשיטת התרגום ובאוצר המילים. שמות ספרי המקרא והנוספים כפי שנקבעו בתרגום השבעים, עברו בדרך כלל אל התרגומים הלטיניים, ומהם למהדורות המתורגמות של התנ"ך בשפות האירופיות ולאחר אל שפות רבות נוספות.

לערך המלא