פלמה דה מיורקה
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| קהילה אוטונומית |
 האיים הבלאריים |
| חבל ארץ |
האיים הבלאריים |
| שטח | 213.55 קמ"ר |
| גובה | 13 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 396,570 (2008) |
| ‑ צפיפות | 1857 נפש לקמ"ר (2008) |
| http://www.palmademallorca.es | |
פלמה דה מיורקה היא עיר הבירה של הקהילה האוטונומית האיים הבלאריים, השייכת לספרד ונמצאת בצפון מערב הים התיכון, לא הרחק מחופי ספרד. כמו כן היא גם עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר באי מיורקה, האי הגדול ביותר בקהילה זו.
העיר נקראה בשמות סיוטאט דה מיורקה (העיר של מיורקה) וסיוטאט (עיר) לפני מלחמת הירושה הספרדית ועדיין קרויה כך על ידי תושבי מיורקה. העיר ממוקמת על חופו הדרומי של האי במפרץ פלמה. בעיר עצמה גרים 401,270 תושבים בעוד באזור האורבני גרים 517,285 תושבים, מה שהופך את האזור האורבני של העיר ל-12 בגודלו בספרד. כמחצית מאוכלוסיית האי מיורקה גרים בבירתו, פלמה. הארמון המריבנטי הוצע על ידי עיריית פלמה לחואן קרלוס הראשון, מלך ספרד, ומאז אנשי המלוכה מבלים את חופשת הקיץ שלהם בפלמה.
העיר ידועה במזג אוויר נוח, בחופי ים ובחיי לילה, המהווים גורמי משיכה לתיירים. מונומנט ידוע בעיר הוא קתדרלת לה סאו הגותית בעלת קמרונות בגובה 44 מטר. נמל התעופה המשרת את העיר הוא נמל התעופה פלמה דה מיורקה, השלישי בגודלו בספרד, המשרת 22 מיליון נוסעים מדי שנה.
היסטוריה
פלמה הוקמה כמחנה רומי על חורבותיה של התיישבות טלאיוטית. העיר ראתה מספר התקפות של הוונדלים בתקופת שקיעת האימפריה הרומית, ולאחר מכן נכבשה על ידי הביזנטים, אוכלסה על ידי המורים ולבסוף ניתנה לחיימה הראשון, מלך אראגון.
התקופה הרומית
לאחר כיבוש האיים הבלאריים, האי מיורקה השתלב באופן רופף בפרובינקיה הרומית היספניה טארקוננסיס; הרומאים ייסדו שתי ערים באי: פלמה בצדו הדרומי ופולנטיה (כיום פולנצ'ה) בצד הצפון-מזרחי. בעוד שפולנטיה שימשה כנמל רומי שממנו יוצאות ספינות אל ערי הים התיכון, נמלה של פלמה שימש את הרומאים ליעדים שונים באפריקה, כגון קרתגו. אף על פי שאין שרידים גלויים של תקופה זו בפלמה הנוכחית, תגליות ארכאולוגיות עדיין מתרחשות בכל פעם שחופרים מתחת למרכז העיר.
התקופה הביזנטית
אף על פי שלא ידוע בבירור מה קרה בעיר בתקופה שבין נפילת האימפריה הרומית המערבית לבין הכיבוש המוסלמי של ספרד, ישנן ראיות ברורות לנוכחות ביזנטית בעיר, כפי שעולה מפסיפסים שנמצאו בחלקים העתיקים ביותר של הקתדרלה, שהייתה בימי הביניים המוקדמים מקדש נוצרי.
התקופה המוסלמית
בין השנים 902 ל-1229 הייתה פלמה נתונה תחת שליטה מוסלמית.
תחת שלטון הח'ליפות
הגעתם של המורים לעיר התרחשה בתחילת המאה ה-8. במהלך תקופה זו, האוכלוסייה פיתחה כלכלה המתבססת על אספקה עצמית ופיראטיות, ואף הראתה עדויות של היררכיה יחסית. הקבוצות הבולטות ניצלו את נסיגתם של הביזנטים ואת התפתחותם של האיסלאמים, כדי לחזק את שליטתם על שאר האוכלוסייה ולהבטיח את כוחם.
בשנת 707 הגיע לאי צי מוסלמי תחת פיקודו של עבד עלאת' איבן מוסה. עבד עלאת' פעל להשגת הסכם שלום. הסכם זה הושג, והבטיח את כבודם של המוסלמים כלפי אמונתם הדתית של המקומיים וכלפי המבנים הדתיים, החברתיים והפוליטיים של העיר, בתמורה לתשלומי מס.
אחרי 707, העיר יושבה בידי נוצרים שהיו נאמנים לריבונותה של הח'ליפות של דמשק, שעדיין, דה פקטו, נהנתה מאוטונומיה מוחלטת. העיר היוותה מובלעת בין שטחיהם המערביים של הנוצרים לבין שטחיהם של המוסלמים, מה שהעלה את רמת הפיראטיות במים שמסביב. עבור מגזרים רחבים של אוכלוסיית העיר, תקיפתן של ספינות (בין אם מוסלמיות או נוצריות) שעברו דרך המים הבלאריים היוותה את המקור לעושר במשך 15 השנים הבאות. בסופו של דבר, המשכה של הפיראטיות הובילה לתגובה מצדה של אל-אנדלוס, שהשיקה את הכוח הימי שלה כנגד האיים הבלאריים. האיים היו מוגנים על ידי הקיסר קרל הגדול ב-799 מפני פלישת פיראטים סרצנים.
ב-848 (אולי 849), ארבע שנים לאחר ההתקפה הראשונה של הוויקינגים על העיר, התקפה מכיוון קורדובה אילצה את הרשויות לאשר את חוזה השלום שהושג ב-707. כעיר בעלת עמדה אקסצנטרית לגבי רשת המסחר שהוקמה על ידי הח'ליף בים התיכון, המובלעת לא שולבה מיידית עם שטחיה של אל-אנדלוס.
בעוד שהח'ליפות של קורדובה חיזקה את מעמדה בים התיכון, אל-אנדלוס גילתה יותר עניין בפלמה. התוצאה ההגיונית של התפתחות זו הייתה ביטול הסכם השלום של 707 ושילובו של האי במדינה האיסלאמית. שילוב זה התרחש במהלך שנותיה האחרונות של האמירות. חוליה בפיקודו עיסאם אל-ג'וולני ניצלה את חוסר היציבות שנגרם בעקבות פשיטות ויקינגיות על מיורקה והשתלטה על מיורקה, ולאחר שחיסל כל התנגדות לכך, שולבה מיורקה, יחד עם פלמה כבירתה, בשטחים של קורדובה.
שילובה של העיר באמירות הגדירה את הבסיס לארגון חברתי חדש, שנוסח בצורה מודגשת ומורכבת יותר מבעבר. המסחר והייצור פותחו באופן שלא היה ידוע קודם לכן. כך נגרם גידול דמוגרפי ניכר, ובמדינת מאיורקה שכן אחד הנמלים העיקריים לסחורות ומסחר בתוך הח'ליפות של קורדובה.
דניה-הטאיפה הבלארית (1015-1087)
המשטר של בית אומיה, למרות ריכוזיותו הצבאית והמנהלית, השתמש בשכירי חרב ובמאבק כדי להשיג תמיכה חברתית רחבה יותר, ולא היה מסוגל לאזן את הקבוצות האתניות השונות בתוך שטחיו של אל-אנדלוס, ולא לפזר את הגבולות השבטיים הישנים שעדיין היו מאורגנים בלחימה אתנית-ספורדית. במהלך המאה ה-11 שליטתה של הח'ליפות נחלשה במידה ניכרת. מחוזות רכים השתחררו מהממשל המרכזי של קורדובה, והפכו ביעילות למחוזות ריבוניים-טאיפות, שנשלטו תחת המושלים שנקראו על שם הח'ליפים האומיים האחרונים. הטאיפות חולקו לפי מוצאם של התושבים: ערבים, ברברים וסלאבים.
פלמה הייתה חלק מהטאיפה של דניה. מייסדה של מדינה זו היה לקוח של משפחת אל-מנסור, מויאהיד איבן יוסוף איבן עלי, שיכל לקחת את הרווח מההתפוררות ההדרגתית של המבנה של הח'ליפות ולהשתלט על הפרובינציה של דניה. בהמשך, מויאהיד ארגן מסע באיים הבלאריים כדי לגבש את המחוז ולאחד אותו ל״טאיפה״ בתחילת שנת 1015.
במהלך השנים הבאות הפכה פלמה לנמל צבאי ראשי של מיורקה. בין השנים 1016 ו-1017 הייתה פלמה הבסיס ממנו יצאו ספינות להילחם באי סרדיניה, והמלחמות גרמו להתערבות של פיזה והרפובליקה של ג'נובה. התערבות זו גרמה לפלישתה של איטליה בתחום המסחרי של פלמה.
הטאיפה הבלארית נותרה עד שנת 1087, תקופה שבה העיר, כמו שאר האיים, הייתה שקטה יחסית.
הטאיפה הבלארית (1087-1115) ומערב הים התיכון
ב-1087 סופחה דניה על ידי באנו הוד לחלקה המזרחי של הטאיפה של סרגוסה. בתקופה זו הכלכלה הייתה תלויה הן בחקלאות והן בפיראטיות. בסוף המאה ה-11 כוחות מסחריים נוצריים לקחו את היוזמה בים נגד המוסלמים. לאחר מאה שנים של התגוננות כנגד הלחץ האיסלמי, האיטלקים, הקטלאנים והאוקיטנים לקחו פעילות התקפית. כתוצאה מכך, היתרונות של הפיראטיות הפחיתו את חומרת הלחץ הכלכלי בעיר.
ההוכחה הברורה ביותר ליחס השליטה של הכוחות הוא מסע הצלב שאורגן על ידי ערי המסחר המרכזיות במדינות הנוצריות כנגד האיים. מאמץ זה נועד לבסוף כדי למגר את הפיראטיות שבוססה בפלמה ובמקלטים סמוכים. בשנת 1115 פלמה הותקפה ולבסוף ננטשה על ידי משלחת של רמון ברנגואר השלישי, רוזן ברצלונה ופרובאנס, שכללה קטלאנים, פיזנים, איטלקים, וחיילים מפרובאנס, מקורסיקה ומסרדיניה, במטרה לסיים את שליטתה של שושלת אל-מוראביטון. לאחר מכן, העיר עברה לשטחי הח'ליפות של המוראביטון. הפיכתה של כל טאיפה למדינה גדולה עזרה להקים מחדש את האיזון לאורך הגבול שהפריד בין המדינות הנוצריות המערביות לעולם המוסלמי.
התקופה של באנו גנייה (1157-1203)
המצב השתנה באמצע המאה ה-12, כאשר שושלת אל-מוואחידון לקחה משושלת המוראביטון את מזרח המגרב ואת אל-אנדלוס. שטחיהם של המוראביטון הצטמצמו לאיים הבלאריים בלבד, כאשר פלמה היא הבירה, ומושל העיר היה מוחמד אבן גנייה. הגעה מסיבית של פליטי אל-אנדלוס לעיר חיזקה את העמדות של המוראביטון. הבאנו גנייה החל להתקרב למעצמות הימיות של איטליה. גנואה ופיזה הצליחו להשיג את הוויתורים המסחריים הראשונים של העיר ושל שאר האיים.
באנו גנייה ניצל את ההפסד הגדול של אבו יעקב יוסוף בקרב סנטראם ב-1184, ותקף באותה שנה את איפריקייה, היכן ששלטונם של אל-מוואחידון עדיין לא אוחד. ההתקפה נכשלה ושלטונות אל-מוואחידון עוררו הפגנות גדולות נגד המוראביטון. העיר נכבשה בידי אל-מוואחידון בשנת 1203.
הכיבוש הנוצרי וימי הביניים המאוחרים
ב-31 בדצמבר 1229, לאחר שלושה חודשים של מצור, העיר נכבשה בידי חיימה הראשון, מלך אראגון ונקראה מחדש פלמה דה מיורקה. בתוספת להיות העיר בירת ממלכת מיורקה, רשות העיר עצמה כללה את כל האי. מוסד השלטון היה האוניברסיטה של העיר והממלכה מיורקה. לאחר מותו של ג'יימס הראשון, העיר הייתה אחת משתי הבירות של ממלכת מיורקה, יחד עם העיר פרפיניאן שבדרום צרפת. בנו, ג'יימס השני ממיורקה, החל בבנייתם של פסלים ומונומנטים בעיר: טירת באלבר, הכנסיות סנט פרנצ'סקו וסנט דומינגו, ארמון לה אלמודיינה וקתדרלת לה סאו.
המיקום הגאוגרפי של פלמה מאפשר לה לשמור על מסחר נרחב עם קטלוניה, ולנסיה, פרובאנס, המגרב, הרפובליקות הימיות של איטליה ושלטונות האימפריה העות'מאנית, שבזכותם התאפשר תור הזהב של פלמה.
בתחילת המאה ה-16, בעקבות התקוממויות של עבדים כנגד שלטונו של הקיסר קרל החמישי והתקפות תכופות כנגד פיראטים עות'מאנים וברברים, הופחתה פעילות המסחר בעיר ונגרמו שינויים נרחבים בחומות ובביצורי העיר. כתוצאה מכך, העיר נכנסה לתקופה של ניוון ונשארה כך עד סוף המאה ה-17.
המאה ה-17 עד ה-19
.jpg)
המאה ה-17 אופיינה בחלוקתה של העיר לעיר עילית ועיר תחתית, שלוותה בהשלכות כלכליות וחברתיות חמורות. באותה תקופה הפך נמל העיר למקלט שודדים. במהלך הרבע האחרון של המאה, האינקוויזיציה חיזקה את תביעתה ביהודים.
נפילתה של ברצלונה ב-1714 סימלה את סוף מלחמת הירושה הספרדית ואת החורבן של כתר אראגון. גזרות הכיבוש שינו את הרכב הממשלה של האי, שהופרדה מהממשלה של פלמה. במאה ה-18 קרלוס השלישי, מלך ספרד הסיר את האיסור על המסחר עם שטחי האימפריה הספרדית, ונמל העיר והפעילות המסחרית בעיר גדלו בבת אחת. לקראת סוף המאה ה-19 אומץ רשמית השם פלמה דה מיורקה כשם העיר בספרדית, אך העיר עדיין נקראה סיוטאט בקטלאנית.
פלמה הפכה למפלטם של רבים אשר הגלו את עצמם מכיבושו של נפוליאון בקטלוניה ובוולנסיה, ובתקופה זו החירות בעיר שגשגה, עד לשיקומה האבסולוטי. עם הקמתו של הארגון המנהלי המדיני של ספרד, פלמה נהייתה לבירת מחוז האיים הבלאריים. כיבושה הצרפתי של אלג'יריה במאה ה-19 סיים את הפחד של ההתקפות מצד המגרב על מיורקה.
פלמה כיום
בשנות ה-50 המוני תיירים פקדו את פלמה, מה שגרם לשינוי בתדמית העיר והאי כולו, שהפך למרכז מבקרים מכל העולם ולמוקד משיכה של עובדים מספרד היבשתית. תהליך זה גרם לשינוי עצום במסורות, במפה הסוציולינגוויסטית, בתהליך העיור ובכוח הרכושני של העיר.
הגאות של הענף התיירותי בפלמה גרמו לה לצמוח באופן משמעותי. בשנת 1960 הגיעו לאי מיורקה 500,000 מבקרים, ובשנת 1997 הגיעו לאי יותר מ-6,739,700 מבקרים. בשנת 2001 יותר מ-19,200,000 אנשים הגיעו לנמל התעופה סן חואן שבעיר, בנוסף ל-1.5 מיליון אנשים שהגיעו דרך הים.
במאה ה-21, תוכנית הפיתוח וההתחדשות של העיר הקרויה ״תוכנית המראה״ (בספרדית: Pla Mirall) משכה לעיר קבוצות חשובות של עובדים מהגרים מחוץ לאיחוד האירופי, בעיקר מאפריקה ומדרום אמריקה.
אתרים חשובים
פלאסה ד'אספניה
פלאסה ד'אספניה משמשת כמרכז התחבורתי של פלמה. תחנת הרכבת הראשית משרתת את האוטובוסים ואת הרכבות של העיר הנשלטות על ידי רשת בתחבורה TIB. במורד הרחוב נמצאת תחנת אוטובוס חדשה תחת בנייה.
אזור הקתדרלה
פלמה מפורסמת בשל קתדרלת לה סאו, הקתדרלה העצומה של העיר שנבנתה על חורבות מסגד. הבנייה החלה בשנת 1229 ולא הושלמה עד שנת 1601. בשנת 1901 גויס האדריכל אנטוני גאודי לשיפוץ הקתדרלה. פארק דה לה מאר (הפארק שעל הים) מוסתר מדרום לקתדרלה הניצבת מעל יסודות האבן של העיר. בין הקתדרלה והפארק עוברות חומות העיר.
העיר העתיקה
העיר העתיקה של פלמה הסמוכה לקתדרלה היא דוגמה ידועה לתכנון רחובות שנשתמר מהתקופה המוסלמית של העיר. מלבד מספר רחובות וכיכרות המאפשרים תנועה ומאוכלסים בתיירים רוב הזמן, ישנם רחובות צרים ושקטים המוקפים במבנים מעניינים, שאת הארכיטקטורה שלהם אפשר להשוות בקלות לארכיטקטורה של רחובות בערים כמו פירנצה, לדוגמה. רוב המבנים בעיר העתיקה הם בתים פרטיים, שחלקם פתוחים לציבור הרחב כמוזיאונים או גלריות. המבנים הגבוהים, האדניות האופייניות, גילופי המתכת המפורטים והמרזבים התלויים של הבניינים משמשים ניגוד מוחלט לנוף של המפרץ של העיר. בעיר העתיקה נמצאים בית העירייה, המנזר הסמוך לקתדרלה והמרחצאות הערביות.
המרחצאות הערביות
המרחצאות הערביות הן שריד לעבר המורי של העיר, והגישה אליהן נעשית דרך רחוב קא'אן סארה הסמוך למנזר הקתדרלה. במרחצאות ישנו מגוון גדול של חי וצומח כגון סבכי שחור-ראש, דרור הבית, קקטוסים, דקלים, ומגוון רחב של פרחים ושרכאים. מבנה הלבנים בעל שני החדרים שמשכן את המרחצאות הוא למעשה מהתקופה הביזנטית, מתוארך למאה ה-11 וכנראה היה פעם חלק מביתו של אציל מוסלמי. לחדר המרחץ הייתה קופולה עם חמישה אוקולי אשר נתנו לאור השמש להיכנס לחדר. 12 העמודים המחזיקים את החדר הקטן נבזזו ממבנה רומי אחר שלו היו שייכים. הקומה מעל ההיפוקאוסט נשחקה על ידי אנשים שעמדו במרכזה, בעיקר כדי לצלם את הכניסה ואת הגינה מעבר לה. החדר השני עשוי מלבנים מציג דגם קטן של האמבטיות כפי שהיו פעם בפינה. אחד מ-12 העמודים שמוצגים במודל נפל.
תחבורה
- המטרו של פלמה
- רשת מסילות הברזל של מיורקה
- נמל התעופה פלמה דה מיורקה
- מערכת האוטובוסים של פלמה, הכוללת קו לולאה העובר דרך המרכז ההיסטורי, המנוהלת על ידי רשת EMT.
- מערכת אוטובוסים נוספת הפועלת על ידי רשת TIB, הכוללת מסלולים המתחילים ומסתיימים בפלמה ובעיירה הסמוכה צ'לביה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פלמה דה מיורקה |
- האתר הרשמי של העיר (באנגלית)
- איילת מאמו שי, פלמה דה מיורקה: קהילה יהודית על סף הכחדה, באתר ynet, 29 בספטמבר 2015
משה גלעד, החצרות המופלאות של פלמה דה מיורקה, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
23514320פלמה דה מיורקה