הכיבוש המוסלמי של ספרד
כיבוש ספרד התרחש תחת החסות האומיית, בין השנים 711- 718, מידי הממלכה הוויזיגותית ששלטה בחצי האי האיברי החל מתחילת המאה ה-6. הכיבוש החל בפלישה צבאית של כוח המורכב ברובו מבני השבטים הברברים שמוצאם מצפון מערב אפריקה תחת פיקודו של המצביא המוסלמי טאריק בן זיאד. הכוח חצה את מצר גיברלטר ועשה את דרכו צפונה. לאחר הניצחון המוסלמי המכריע על צבאו של המלך הוויזיגותי רודריק בקרב גואדאלטה, הממלכה הוזיגותית התפרקה ועריה נכנעו לחסות המוסלמית בזו אחר זו. המקומות היחידים שנשארו עצמאיים ואף לחמו בפולש המוסלמי היו המחוזות ההרריים בצפון מערב והחבלים הבסקים בצפון. ברוב שטחי חצי האי האיברי הוקמה ממלכה מוסלמית בשם אל-אנדלוס שנכללה מבחינה פוליטית תחת החסות של האימפריה האומיית.
המוסלמים התקדמו צפונה אל מעבר לפירנאים ופלשו לעומק צרפת. הם הגיעו להישגים מסוימים בדרום צרפת וגרמו לשליט המקומי אודו הגדול לפנות בבקשת עזרה ליריבו משכבר הימים שארל מרטל מאנז'ו. הכוחות הפרנקיים המאוחדים הביסו את המוסלמים בקרב טור (פואטייה) בשנת 732, ולמעשה בכך הם בלמו סופית את ההתפשטות המוסלמית באירופה. השטחים שנכבשו מצפון לפירנאים נעזבו והכוחות המוסלמיים חזרו לספרד.
הנוצרים ייחסו חשיבות גדולה לניצחון של פלאיו מאסטוריאס (מהאזור הצפון מערבי שלא נכבש) בקרב קובדונגה ב-722. נהוג לראות בקרב הזה את ראשית הריקונקיסטה (הכיבוש מחדש) הנוצרית, על אף שהשלטון המוסלמי נמשך עוד שנים רבות לאחר מכן. הקהילות הנוצריות והיהודיות המשיכו לחיות בשלווה תחת השלטון המוסלמי, וזאת כתוצאה מיחסם של המוסלמים אל קהילות אלה כאהל אלד'ימה, כלומר בני חסות.
רקע
לגבי המאורעות המדויקים שהתרחשו בחצי האי האיברי בראשית המאה ה-8 רב הנסתר על הנגלה. יש בידינו מקור נוצרי אחד בן התקופה, "הכרוניקה של 754" (השנה בה היא נגמרת), שנחשב לאמין אך לעיתים קרובות הוא מעורפל, ומנגד אין כל מקור מוסלמי בן התקופה. המקורות המוסלמיים הם הרבה יותר מאוחרים ולכן הם בדרך כלל צובעים את הדיווחים על פי אמות המידה שלהם ועל פי מה שנראה להם שהיה ראוי להתרחש.
מה שמצוי בשפע הם מסורות שיכולות להיחשב בעיקר כאגדות. הדרך שבה הגיע המלך רודריק לשלטון אינה ברורה. ישנם דיווחים על מלחמות ירושה בין רודריק לבין משפחת קודמו, המלך ויטיזה, וכן על כך שמשפחת ויטיזה ברחה לטנג'יר (בצפון מערב מרוקו) וביקשה עזרה מיושבי המקום המוסלמים. בנוסף, ממטבעות התקופה עולה שהיה פילוג פוליטי בממלכה הויזיגוטית. ככל הנראה המוסלמים הסתייעו באופן פעיל בפילוגים הפנימיים שניבעו בצמרת הפוליטית הוויזיגותית.
לגבי האופי הראשוני והיעדים של המסע המוסלמי לספרד יש במחקר ההיסטורי ארבע דעות: 1. הכוח נשלח כדי לסייע לאחד הצדדים במלחמת אחים פנים ויזיגוטית בתקווה לזכות בשלל ולכונן ברית חזקה לעתיד. 2. מדובר בחיל חלוץ שנועד לבדוק את יכולות הצבא הוויזיגותי ומוכנותו. 3. גל ראשון של מסע כיבוש כללי. 4. כוח פשיטה גדול יחסית ללא יעדים אסטרטגיים מוגדרים.
הפלישה
לפי מסורות אסלאמיות, צבא המונה בסביבות 10,000-15,000 לוחמים בפיקודו של טארק בן זיאד חצה את מצר גיברלטר ונחת בדרום ספרד. אבן עבד אל-חאכם מדווח, מאה חמישים שנה מאוחר יותר, ש"אנשי אנדלוסיה לא הבחינו בפלישה, הם חשבו שמדובר בספינות סוחר". הפולשים הביסו את הצבא הוויזיגותי של המלך רודריק בקרב גוואדלאטה בשנת 711. לאחר הניצחון, הכוח המוסלמי תוגבר על ידי מוסא אבן נסייר, המושל המוסלמי של צפון אפריקה, והמשיך בכיבוש חצי האי הספרדי.
במהלך שלטונו של המושל המוסלמי השני של ספרד, עבד אל-עזיז אבן מוסא (714-716), האזורים העירוניים המרכזיים בקטלוניה נכנעו לפני המוסלמים. אזורים רבים נכנעו ללא קרב במסגרת הסכם שאפשר לחיי המקומיים להמשיך במסלולם, ובתמורה הם נדרשו להעלות מיסים ולהכיר באופן פורמלי בכפיפותם הפוליטית למוסלמים. העובדה שהמוסלמים כבשו את חצי האיברי כולו, מגיברלטר ועד הפירנאים, בתקופה של שלוש שנים, ובהתחשב ביכולות התקשורת והתחבורה של התקופה, מלמדת על כך שעמדה בפניהם התנגדות צבאית מועטה בלבד.
הכרוניקה של 754 מציינת שכל הצבא הוויזיגותי, שהיה מפולג ביריבויות פוליטיות ולא היה נאמן לחלוטין למלך, נמלט לאחר תבוסתו למוסלמים. זה הדיווח האותנטי היחידי שיש בידינו, והוא לא מספק פרטים רבים. המחסור במידע מהימן מחד והחשיבות שנודעה בדיעבד לקרב הזה מאידך, הביאה היסטוריונים מוסלמים מאוחרים רבים להמציא פרטים משלהם. המיקום של הקרב לא ברור לחלוטין, אבל קרוב לוודאי שהוא התרחש על יד נהר גוואדלאטה.
המלך רודריק נהרג ככל הנראה בקרב הזה, והוויזיגותים הלא מאורגנים וחסרי ההנהגה, נחלו תבוסה מוחצת. בהקשר זה ראוי לציין שהאליטה הוויזיגותית מנתה על פי ההערכות בין 1%-2% מתוך האוכלוסייה הכללית, מה שעשוי להסביר את הקריסה המוחלטת והמהירה של הממלכה הוויזיגותית כולה. הוואקום המדיני שנוצר, שככל הנראה תפס את טארק בהפתעה מוחלטת, תרם לכיבוש המוסלמי המהיר.
הצבא הכובש היה מורכב ברובו מברברים שבעצמם היו מתאסלמים חדשים. יש הסוברים שהפלישה הברברית הייתה המשכו של דפוס פעולה קדום, עוד מהתקופה הקדם אסלאמית, של פשיטות שוד וביזה, ואם אכן כך הרי שהכיבוש לא היה מתוכנן. גם הכרוניקה של 754 וגם מקורות מוסלמיים מאוחרים יותר מדברים על פשיטות שהתבצעו בשנים שקדמו לפלישה. עוד נטען שהאפשרות כי הכוח הברברי הפולש היה חלק ממסורת פשיטות קדומה נתמך על ידי העובדה שבראש הכוח עמד ברברי, ואילו הדמות המוסלמית הבכירה, מוסא אבן נוסייר, שהיה מושל צפון אפריקה מטעם האומיים, הצטרף למערכה רק לאחר ההצלחה המפתיעה בקרב גוואדלטה. הכרוניקה של 754 מציינת כי הרבה עירוניים העדיפו לברוח להרים מאשר להגן על עריהם, ייתכן שהם נהגו כך משום שהיו סבורים שמדובר בפשיטה ברברית שגרתית ולא בכיבוש מתמשך.
השלכות
הכיבוש הוביל לתקופה של כמה מאות שנים שבהן כמעט כל חצי האי האיברי היה נתון תחת ממלכת אל-אנדלוס שמנהיגיה היו מוסלמים, ורק קומץ של ממלכות נוצריות זעירות התקיימו באזורים ההרריים בצפון. ב-756 הגיע לאל-אנדלוס עבד א-רחמן הראשון, הנצר האחרון לשושלת האומיית שהודחה במהפכה העבאסית ב-750. עבד אל-רחמן הצליח, תוך מאבקים קשים, לבסס את שלטונו באל-אנדלוס ולכונן ממלכה ריכוזית ועצמאית שבירתה קורדובה. ב-929 אחד מבני השושלת האומיית, עבד אל רחמן השלישי, הכריז על עצמו כח'ליף. באמצע המאה ה-11 הח'ליפות התפרקה לנסיכויות מוסלמיות קטנות (טאיפה) שהלכו ונכנעו ללחץ הנוצרי מצפון. המחקר ההיסטורי מסווג את התקופה שבין התפרקות הח'ליפות ועד השלמת הרקונקיסטה בסוף המאה ה-15 לשלוש תקופות טאיפה, כשביניהם היו שתי אפיזודות קצרות של שושלות ברבריות ריכוזיות – המוראביטון והמוואחידון. הממלכה המוסלמית האחרונה, ממלכת גרנדה, נפלה לידי הנוצרים ב-1492, החל משנה זו פסקה ספרד המוסלמית להתקיים.
כרונולוגיה
כמו שצוין לעיל, רוב החומר ההיסטורי המסורתי הוא בחזקת אגדה. כמה מהנקודות המרכזיות והסיפורים שסביבם מובאים להלן:
- המאה ה-6 – האצולה הוויזיגותית הופכת לאצולה קרקעית.
- 612 – הונפק צו מלכותי הקורא לכל היהודים להתנצר, כנגד סרבנים הופעלו סנקציות כלכליות.
- 710 – טארק בן זיאד, ממוצא ברברי, נחת עם 400 לוחמים ו-100 סוסים בחוף הדרומי של ספרד, במקום בשם טריפה שנקרא על שמו. (גם השם גיברלטר נגזר משמו – ג'בל טארק).
- 711 – מוסא אבן נוסייר, מושל מחוז איפריקיה שבצפון אפריקה, שואב עידוד מהניצחון הראשוני בטריפה ומחליט לשלוח את טארק לעבר חצי האי האיברי.
- 19 ביולי 711 – טארק, עם 7,000 לוחמים ובתגבורת של דוכס סאוטה חוליאן ו-12,000 אנשיו, נלחמו כנגד המלך רודריק ו-25,000 לוחמיו בקרב גאודלאטה ונחלו ניצחון מזהיר.
- יוני 712 – שבטים ערביים מסוריה הגיעו ופשטו על ערי ספרד שנעזבו על ידי כוחותיו של טארק.
- 715 – עבד אל-עזיז אבן מוסא הוכרז כאמיר הראשון של אל-אנדלוס ונשא את אלמנת המלך רודריק לאישה. הבירה הועברה לסביליה.
- 717-18 – מעודד מהמלחמות הפנימיות שמתחוללות בצרפת יצא האמיר האנדלוסי לכיבוש חבל ספטימניה (בדרום צרפת של ימינו).
- 719 – אל-סמע אבן מאלכ אל-ח'ולאני, האמיר הרביעי של אנדלוס, העביר את בירת הממלכה לקורדובה.
- 721 – קרב טולוז. הצבא המוסלמי בהנהגת אל-סמע צר על העיר טולוז ומובס על ידי הצבא הנוצרי בפיקודו של הדוכס אודו מאקיטן.
- אביב 732 – האמיר עבד אל-רחמן אל-רפיקי חצה את הפירנאים המערביים והביס את אודו על גדות נהר הגארון.
- אוקטובר 732 – קרב טור. עבד אל-רחמן אל-רפיקי נלחם מול קארל מרטל המאיורדומוס של השושלת המרובינגית. אודו נשבע אמונים לקארל מרטל כדי שיחלץ אותו מהאיום המוסלמי. קארל מרטל הביס את הצבא המוסלמי בקרב טור, בין ההרוגים היה האמיר המוסלמי.
- 734-742 – מרד פנימי בתוך החברה המוסלמית בצפון אפריקה ממרוקו עד קירואן התפשט גם לתוך אל-אנדלוס. לבסוף הגיעו הפלגים הניצים לפשרה.
- המושל יוסוף אבן עבד אל-רחמן אל-פיהרי הפר את הסכם הפשרה הפוליטית ונשאר בכיסאו מעבר לשנים שהוקצו לו.
- 755 – נצר אחרון לשושלת האומיית הנרדפת, עבד א-רחמן הראשון נוחת בחופי אל-אנדלוס ויוצא לכבוש את הממלכה המפולגת.
לקריאה נוספת
- ואט, ו. מונטגומרי, תולדות ספרד האסלאמית, הוצאת כרמל (2017).
29847494הכיבוש המוסלמי של ספרד