עמי וולנסקי
 | |
| לידה |
6 במרץ 1947 (גיל: 77) רמת גן, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| ענף מדעי | חינוך; השכלה גבוהה |
| מקום מגורים |
 ישראל |
| מקום לימודים | אוניברסיטת בר-אילן (חינוך וקרימינולוגיה), תואר שני בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב (קרימינולוגיה), תואר שלישי בחינוך באוניברסיטת אוקספורד (Wolfson college). |
| מוסדות | אוניברסיטת תל אביב |
עמי (עמרם) וולנסקי (נולד ב־6 במרץ 1947) הוא פרופסור חבר בדימוס בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב וחבר סגל בבית הספר למנהיגות של קרן מנדל. כיהן כמדען הראשי של משרד החינוך, כיועצם של ארבעה שרי חינוך בתחום ההשכלה הגבוהה, סגן המנהל הכללי של משרד החינוך לתכנון ומנהלה הראשון של היחידה לקידום נוער במשרד.
ביוגרפיה
עמי וולנסקי נולד ברמת גן לאסתר וזלמן. את תוארו הראשון רכש באוניברסיטת בר-אילן (חינוך וקרימינולוגיה); תואר שני בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב (קרימינולוגיה) ותואר שלישי בחינוך באוניברסיטת אוקספורד (Wolfson college).
בשנת 1970 החל לעבוד כמחנך ומורה לעבריינים צעירים בכלא תל מונד. בשנת 1973 התמנה לנהל את המרכז הקהילתי בשכונת העולים עמישב בפתח תקווה. את דרכו במשרד החינוך החל בשנת 1975 כמפקח על הטיפול בחבורות נוער במחוז תל אביב ובשנת 1978 התמנה למנהלה הראשון של ההיחידה לקידום נוער במשרד החינוך בירושלים. בתפקיד זה עסק בפיתוח תשתיות ושירותים לנוער בסיכון ועיצב את המדיניות החינוכית בתחום הטיפול באוכלוסיות שנשרו ממסגרות חינוכיות. תוכניות אלה כללו הנחת תשתית להשלמת השכלה והוראה פרטנית (או בקבוצות קטנות) הידועה כתוכנית היל"ה אשר פרצה דרכים עם מינויה של ברוריה בקר למנהלת התוכנית. בשנת 1980 הקים את המכון לקידום נוער בקלמניה (בית ברל) בראשות ד"ר המנחם אמיתי שנועד להכשיר את ממלאי התפקידים השונים במערכת העוסקת בטיפול בנוער מנותק בד בבד עם אימוץ מדיניות של אקדמיזציה כתנאי לעבודה עם נוער בסיכון. שנות השמונים הוקדשו להרחבת הפעולה ליישובים חדשים תוך הקמה של 40 יחידות לקידום נוער נוספות. כמו כן פיתח תוכנית לשילוב נוער מנותק בבתי ספר יוקרתיים; יזם מפעלי אתגר לנוער מנותק (מסעות במדבר; טיולי גמלים בסיני; מחנות ימיים; התנדבות בבסיסי צה"ל ועוד). במאמץ לסייע לבני נוער אלה בגיוס לצה"ל, פנה לתנועה הקיבוצית בבקשה להעמיד לרשות משרד החינוך מתנדב אשר יסייע בהכנתם לשרות צבאי. הצטרפותו של חרות לפיד לצוות היחידה לקידום נוער במשרד תרמה להנעת שרשרת החלטות של הרמטכ"ל רפאל איתן, אשר הביאה לגיוסו של נוער זה לצה"ל בתוכנית שזכתה לכינוי "נערי רפול".
יזם ופרסם, החל משנת 1980, סקרים שנתיים אודות היקף הבעיה של נוער מנותק בישראל במקביל להעמקת שיתוף פעולה עם משרדים ממשלתיים אחרים. בשנת 1983 פנה לד"ר אהרון זידנברג, מנכ"ל המכללה האקדמית בית ברל, בהצעה להקים את המסלול האקדמי הראשון לקידום נוער, ובכך נסללה הדרך לפיתוח מסלולי לימוד נוספים במוסדות להשכלה גבוהה כולל לימודים לתואר שני. במילואים שימש כקב"ן בבסיס הטירונים של חיילי מקא"מ בחוות השומר, בבתי כלא צבאיים ובמחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל (ממד"ה).
בשנת 1986 החל את תפקידו כמנהל אגף תכנון של משרד החינוך. עמד בראש צוות אשר ביצע שינוי ארגוני מקיף במבנה הפעולה של משרד החינוך אותו יזם המנכ"ל, ד"ר שמשון שושני ושר החינוך יצחק נבון, עד יציאתו ללימודי הדוקטורט באוניברסיטת אוקספורד, בשנת 1988.
עם שובו מלימודים בשנת 1991 התרכזו מאמציו בקידום האוטונומיה המקצועית של מנהלי בתי הספר ומורים תוך שהוא עומד בראש הוועדה שעסקה במעבר בתי ספר לניהול עצמי. עם אישור המלצות הוועדה הנהיג את יישום התוכנית אשר הקיפה כ־700 בתי ספר עד שנת 2001 כאשר הכשרת המנהלים התבצעה במרכז ציפורי בהנהגתה של שלומית שימרון. באותה שנה ארגנן כנס בינלאומי בנושא הניהול העצמי בה השתתפו מומחים מקנדה, ארצות הברית, אוסטרליה, הונג קונג ואנגליה ובנוכחות שרי חינוך לדורותיהם. מעבר בתי הספר לניהול עצמי אותו יזם הושלם בשנת 2011. בשנת 1998 יזם יחד עם צבא הגנה לישראל את התכנית השלמת ההשכלה של צעירים בישראל אשר הניבה את השלמת תעודת הבגרות של 15,000 חיילים לוחמים עד שנת 2013. בשנת 2003 הגיש את התכנית לשינויים במבנה תוכנית הלימודים ומבנה בחינות הבגרות במטרה לסייע לצעירים הבאים "מהרבעון התחתון" של החברה.
תוכניות נוספות אותן יזם נועדו לקדם קליטה של מורים יוצאי ברית המועצות לשעבר; תיאום ושיתוף פעולה עם בנק ישראל, במטרה להחיל את "הערבויות האמריקאיות" על השקעות תשתית בחינוך אשר בעקבותיה נוספו כמיליארד דולר לחינוך החל משנת 1993. תוכניות להעלאת שיעור הזכאים לתעודת בגרות (1992); תוכנית לחיזוק יישובי עדיפות לאומית (1993); תוכנית "לימודי חול" למגזר החרדי (1997). בשנת 2000 התמנה לעמוד בראש צוות מומחים לצמצום פערים בין רשויות מקומיות ולהתייעלות בחינוך. כמו כן החליף מידע עם מומחים ממערכות חינוך בעולם, והגיש סקירות מקצועיות תקופתיות להנהלת המשרד אודות מגמות התפתחות של מערכות חינוך באנגליה; קנדה; הונג קונג; יפן; סינגפור; ניו זילנד; אוסטרליה וארצות הברית.
ייעץ בתחום מדיניות ההשכלה הגבוהה לשרי החינוך שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין, יוסי שריד ולימור לבנת והתמקד בדרכים להגברת הנגישות להשכלה גבוהה תוך עבודה הדוקה עם ראשי הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) והמועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). עמד בראש הצוות לפיתוח המכללות האזוריות כהכנה לקראת העברתן ממשרד החינוך לות"ת. העברת המכללות היוותה תשתית שהלכה והתרחבה ובעקבותיה הועמקה הנגישות להשכלה אקדמית מ־22.9% מתוך שנתון בשנת 1990 לכ־47% בשנת 2008. בשנת 2001 גיבש, יחד עם יו"ר ות"ת, פרופ' לב ציון, תוכנית לשילוב העשירון העליון של תלמידים בעלי יכולת גבוהה מיישובים חלשים, בחוגים הסלקטיביים והמבוקשים באוניברסיטאות. בשנת 2000 מונה על ידי שר החינוך לעמוד בראש צוות משרד החינוך במשא ומתן עם ועדת הקבלה הבין-אוניברסיטאית במטרה לגבש חלופה לבחינה הפסיכומטרית. בעקבות כך החל בשנת 2003 ניסוי שזכה לכינוי "המצרף".
בשנים 2013–2016 שימש כמדען הראשי במשרד החינוך. בתקופה זאת, התמקדו מאמציו בייזום מחקרים בנושאי הליבה של מדיניות החינוך ובהם:
- מחקר אורך בשיתוף עם הקרן הלאומית למדע (ISF) בנושא למידה משמעותית (למידה במאה ה-21).
- ייזום וניהול מחקר השוואתי בין שבע מדינות (כולל ישראל) החל משנת 2014 בנושא ניהול עצמי ומתודות ההוראה והלמידה במאה העשרים ואחת.
- פיתוח כלי מדידה של תופעת הגזענות בכיתה שנועד לשמש ככלי עבודה עבור מורים בעקבות רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר. פיתוח כלי זה נעשה בשיתוף עם חיל החינוך בצה"ל ופרופ' עירן הלפרין.
- פיתוח כלי לזיהוי כישורי למידה גבוהים בקרב אוכלוסיות חלשות לשם הכוונתם גם לחוגים סלקטיביים במוסדות להשכלה גבוהה (בשיתוף פעולה עם יו"ר הות"ת ויו"ר ועדת הקבלה הבין-אוניברסיטאית).
- גיבוש המלצות למדיניות פעולה לצמצום מספר התלמידים בכיתה בהתבסס על הקשר בין מספר תלמידים ושיפור הישגים
- מימון מחקר ופיתוח של מדיניות החינוך הרב לשונית
- האצלת סמכויות לבתי ספר לשם עידוד מחקר עצמי של מוסד חינוכי כארגון לומד.
- ייזום תוכנית פעולה להגברת הביקוש להוראה
- חקר הרפורמה בחינוך המיוחד.
- חקר התפתחות החינוך הקדם יסודי במדינות נבחרות.
- חברות בצוות ה-OECD אשר ביקש לעשות שימוש השוואתי בין מדינות בתחום ההשכלה הגבוהה.
נשוי לצביה ולהם שלושה ילדים.
קריירה אקדמית
תחומי המחקר וההוראה
רפורמות בחינוך; זרמים רעיוניים בחינוך; מדיניות ההשכלה הגבוהה; ביזור ומרכוז בחינוך; ניהול עצמי ואוטונומיה בית ספרית; בתי ספר אפקטיביים; טיפול בנוער מנותק ופערים חינוכיים.
מוסדות הוראה
- 1991–2019: חבר סגל בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב
- 1992–1993: המחלקה לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב
- 2005–2007: המכללה האקדמית אחוה
- 2009–2013: בית ספר לחינוך, המכללה האקדמית אור יהודה
- 2016: בית הספר למנהיגות חינוכית, קרן מנדל
- 2018: המכללה האקדמית בית ברל
יו"ר ועדות מקצועיות
- 1992: יו"ר הוועדה לבתי ספר בניהול עצמי
- 1994: יו"ר תוכנית האב למעבר המכללות האזוריות ממשרד החינוך לוות"ת
- 1997–1998: יו"ר משותף למשרד החינוך ולצה"ל לקידום ההשכלה של צעירים בישראל
- 2001: יו"ר הוועדה להקמת תאגיד "מחוז חינוך מקומי" לצמצום פערים ולהתייעלות בחינוך
- 2002: יו"ר צוות חינוך בוועדה המשותפת בנושא חלופה לבחינה הפסיכומטרית יחד עם ועדת הקבלה הבין אוניברסיטאית
- 2003: יו"ר צוות התכנון הבין משרדי לפיתוח כיווני השכלה ולמידה משמעותיים בעידן של שינוי מבנה התעסוקה במשק
- 2003: יו"ר הצוות להצעה לתעודת בגרות ממוקדת
- 2014: יו"ר צוות המחקר ההשוואתי בין ישראל, אנגליה, אוסטרליה, קנדה, פינלנד, הונג קונג וסינגפור.
חוקר אורח
- 1995 – מכון ברוקינגס, וושינגטון, ארצות הברית
- 1997 – אוניברסיטה של בריטיש קולומביה, ונקובר, קנדה
- 2000 – משרד החינוך של יפן
- 2001 – משרד החינוך של סינגפור
- 2002 – אוניברסיטת אוקספורד (Wolfson College)
- 2006 – מרכז המחקר של הונג קונג באוניברסיטה לחינוך
- 2009 – מרכז לחקר מדיניות ההשכלה הגבוהה, אונ' ברקלי
- 2010 – אוניברסיטת יאווסקלה, פינלנד
ספרים
- וולנסקי עמי (2005): אקדמיה בסביבה משתנה: מדיניות ההשכלה הגבוהה של ישראל 1952–2004, בני ברק, הקיבוץ המאוחד
- Volansky, A. (2003). The Pendulum Syndrome – Centralisation and Decentralisation of Education in England and Wales. Ramot, Tel Aviv University, p. 376.
- Volansky, A. & Friedman, A. I. (Eds.) (2003). School-Based Management – An International Perspective, MOE, Jerusalem, p. 284 (English and Hebrew).
- עמי וולנסקי (טרם פורסם): תלמידי האתמול, תלמידי המחר – שלושה גלים של רפורמות בעולם החינוך 1918–2018 (כרך א' – מערכות חינוך בעולם; כרך ב': מערכת החינוך של ישראל (שוקן) ספרינגר (אנגלית)
קישורים חיצוניים
- פרופ' עמי וולנסקי, בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית
עמי וולנסקי30336027