עלילת דם בדיר-יאסין - הספר השחור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"עלילת דם בדיר-יאסין - הספר השחור" הוא ספר מאת ההיסטוריון הצבאי הישראלי ד"ר אורי מילשטיין, בו הוא טוען שהאירועים שהתרחשו בפרשת דיר יאסין ב-9 באפריל 1948 לא היו "טבח", ומאשים את השמאל בישראל ואת הנהגת היישוב של אותה תקופה בשימוש ושותפות בהפצה של דיווחים כוזבים על מה שקרה כדי להכפיש את יריביהם הפוליטיים בימין. הספר יצא לאור בעברית בשנת 2007 וזכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר,[1][2] הקשור אידאולוגית למפלגת הליכוד.

גרסת האירועים אותה מפריך מילשטיין

לפי מילשטיין, הגרסה הכוזבת של האירועים (כלומר "עלילת הדם") היא כדלקמן:[3]

  1. הכפר דיר יאסין, הממוקם ממערב לירושלים, ליד שכונת גבעת שאול, היה כביכול שליו ושקט. לכפר היה "ברית אי-תקיפה" עם גבעת שאול. תושבי דיר יאסין, לכאורה, לא השתתפו בפעולות אנטי-יהודיות בשלב הראשון של מלחמת העצמאות (נובמבר 1947 - מאי 1948). לכן לא הייתה ליהודים סיבה לתקוף את הכפר ולגרש את תושביו.
  2. האצ"ל והלח"י תקפו את הכפר לכאורה ללא רשות מאף גוף רשמי של היישוב. התקיפה לא ענתה לאינטרסים של יהודים.
  3. במהלך הקרב נהרגו לכאורה נשים, ילדים וקשישים, שלא היוו סכנה לתוקפים.
  4. לאחר הקרב, נלקחו כביכול יתר התושבים למחצבה סמוכה ונורו בה.
  5. האצ"ל ולח"י הרגו לכאורה בסך הכל 254 בני אדם.

על פי נתוני מומחים רבים (כולל מילשטיין עצמו בעבודותיו הקודמות[4]), מספר ההרוגים כתוצאה מהתקיפה היה קצת יותר מ-100 איש, חלק ניכר מהם אזרחים.

גרסת האירועים של מילשטיין

מילשטיין סבור שחלקים רבים מהגרסה המקובלת הם שקריים:[3]

  • הכפר דיר יאסין לא היה יישוב שליו, אלא שימש כבסיס לכוחות ערבים שתקפו את הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.
  • התקיפה בדיר יאסין הייתה חלק מתוכנית "מבצע נחשון" של הסוכנות היהודית וההגנה, שמטרתה הייתה לשבור את המצור הערבי על ירושלים, שמנע משלוח מזון ומים ליהודי העיר. מחלקה של הפלמ"ח השתתפה בחלק האחרון של המבצע. לפיכך, האצ"ל והלח"י לא פעלו מיוזמתם כשתקפו את דיר יאסין.
  • לא היה "טבח" לאחר הקרב, לא במחצבה ולא בכל מקום אחר. הריגת נשים וילדים לא הייתה כוונת האצ"ל והלח"י, אלא תוצאה של הקשיים של לחימה בשטח בנוי, שהובילה לנפגעים בקרב תושביו. לפי מילשטיין:

"הפיכתו של הקרב הזה למיתוס של 'טבח' לא אפשרה חקירה יסודית של הצבא ולהסיק את המסקנות המתאימות. זו הייתה אחת הסיבות לכך שצה"ל לא היה ערוך לקרבות כאלה, אפילו בקרב ג'נין ב--2002 ובמהלך מלחמת לבנון השנייה.»

  • לפי מקורות ערביים מתו כ-100 בני אדם, שזה פחות משמעותית ממספר 254 הקורבנות שדווחו במקור על ידי הסוכנות היהודית והעיתונות הבינלאומית לאחר התקיפה,[5] ושעדיין נמצא בחלק מהמקורות (כולל אפילו מקורות ישראליים).[6]

אורי מילשטיין גם כותב בספרו שדוד בן-גוריון ידע היטב שלא היה "טבח" בדיר יאסין. הוא, כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, שהיה ממונה על נושאי הביטחון בסוכנות, "ידע על התקיפה המתוכננת של האצ"ל והלח"י בכפר, אישר אותה ומיד קיבל דיווח על מה שהיה קורה […] מאת מפקד כוחות היישוב בירושלים דוד שאלתיאל". כמו כן, "קיבל דיווח מלא על דיר יאסין גם משמעון מוניטה, סוכן ההגנה בתוך בלח"י שהשתתף בקרב". עם זאת, בן-גוריון שתק על כך עד מותו ב--1973, למרות שבתחילת שנות ה-50 אישר בעל פה לסוכן שמעון מוניטה שהוא יודע את האמת על מה שקרה.[3]


לפיכך, כותב מילשטיין, בן-גוריון ופמלייתו ניצלו את הקרב בדיר יאסין למטרותיהם הפוליטיות על מנת להכפיש את אצ"ל ולח"י, בהיותם תנגדי מפא"י, ולמנוע את השתתפות מנהיגיהם (בעיקר מפקד האצ"ל מנחם בגין) בהרכבת הממשלה הראשונה, ושיבוץ חבריהם בתפקידי פיקוד בצבא ההגנה לישראל. סיסמת מפלגת מפא"י בבחירות הראשונות לכנסת הייתה "בלי חרות ומק"י". כפי שכותב מילשטיין:

"כך הם השוו את לוחמי המחתרת שגירשו את הבריטים מהארץ לסוכנים של ברית המועצות".[2][3]

הוא גם מציין את תפקידם של ראשי צה"ל, היסטוריונים ואנשי אקדמיה צבאיים, וכלי התקשורת בגיבוש ושימור "מיתוס דיר יאסין", בעזרתו ואחרים כמוהו "בן-גוריון וחבריו שטפו את המוח של אזרחי ארץ ישראל".[2][3]

עוד בשנת 2002, לבקשת חברת הכנסת נעמי חזן ממפלגת השמאל מרצ, אסר פיקוד צה"ל על חבר הלח"י לשעבר עזרא יכין לדבר עם החיילים, מאחר שטען בהרצאותיו כי לא היה שום טבח בדיר יאסין.[7]

דיון

הספר ומחברו היו נושא לדיון מסוים בישראל. מאיר פעיל, דוקטור לצבא והיסטוריה כללית, מתנגד ותיק של אורי מילשטיין, הקשור למחנה השמאל בישראל, טוען כי הספר "מופרך לחלוטין" ו"תעמולה ימנית ישראלית זולה". יחד עם זאת, מספר מקורות מטילים ספק הן בעדותו של פעיל עצמו על האירועים בדיר יאסין והן במהימנות דבריו על נוכחותו במקום.

אורי מילשטיין עצמו הוא דמות שנויה במחלוקת בארץ ובחו"ל. מצד אחד, הוא נחשב לאחד האנשים הבקיאים בתולדות מלחמת העצמאות.[8] מילשטיין כבר פרסם את ארבעת הכרכים הראשונים מתוך 11 המתוכננים בהיסטוריה של מלחמה זו.[9] מנגד, כמה מטענותיו מעוררות מחלוקת ובעיקר הטענות שיצחק רבין, המנהיג הצבאי הנערץ הישראלי וראש הממשלה לשעבר, "ברח משדה הקרב לאחר התמוטטות עצבים",[10] הפכו אותו למנודה בישראל בחוגים מסוימים.[8]

הערות שוליים

  1. ^ "JABOTINSKY ORDER OF ISRAEL". אורכב מ-המקור ב-2012-04-25. נבדק ב-2010-08-14.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "Две стратегии в истории сионизма. Выступление доктора Ури Мильштейна на церемонии вручения ему премии Жаботинского 25 ноября 2007 года". אורכב מ-המקור ב-2012-10-22. נבדק ב-2010-08-14.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Ontario14 (2007-06-10). "Чёрная Книга Ури Мильштейна". Заметки по еврейской истории. אורכב מ-המקור ב-2011-08-20. נבדק ב-2014-12-16.
  4. ^ Kana’ana, Sharif and Zeitawi, Nihad (1987), "The Village of Deir Yassin, " Bir Zeit, Bir Zeit University Press.
  5. ^ Yoav Gelber, Palestine 1948, Sussex Academic Press, 2006, p.311.
  6. ^ en:Howard Sachar, A History of Israel, 1976 (1st edition), 2007 (3rd edition), p.333 writes that «more than two hundred Arab men, women, and children were (…) mutilated (…) and thrown into a well.»
  7. ^ "Мерец и Цахал заткнули рот отрицателю «Резни в Дейр-Ясине»". אורכב מ-המקור ב-2010-11-02. נבדק ב-2010-08-14.
  8. ^ 8.0 8.1 מה דפוק כאן? מאת גדעון סאמט, 17/04/07
  9. ^ "History Books - Dr. Uri Milstein - About Israel". אורכב מ-המקור ב-2011-01-03. נבדק ב-2010-08-14.
  10. ^ "The Rabin File: An Unauthorized Expose - Dr. Uri Milstein - About Israel". אורכב מ-המקור ב-2011-07-17. נבדק ב-2010-08-14.

חומר נוסף

קישורים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35409869עלילת דם בדיר-יאסין - הספר השחור

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=עלילת_דם_בדיר-יאסין_-_הספר_השחור&oldid=2228206"