סקפוליט

סקפוליט

תכונות המינרל
הרכב כימי	משתנה, ראו בפסקת השמות בערך
מערך קריסטלוגרפי	טטרגונלי
צורת הגביש	לגביש מבנה של מנסרה דקה המסתיימת בפירמידה. גבישים שלמים נדירים ולרוב הגבישים מעוותים.
צבע	בדרך כלל לבן או חסר צבע. ייתכנו כתמי צבע צהבהבים או אדמדמים
ברק	זגוגי לגבישים שזה עתה נחשפו, אך בליה גורמת לברק עמום.
שקיפות	שקוף למחצה עד שקוף. (אטום בגבישים שעברו בליה)
פצילות	טובה במקביל לפאות המנסרה
שבירה	בלתי שווה
קשיות	6-5.5 בסולם מוס
משקל סגולי	2.7-2.5
שרטוט	לבן
מידע נוסף	פלואורסצנטי בגוונים של כתום, צהוב ולעיתים רחוקות אדום
מינרלים נלווים	גארנט, פירוקסן, אפטיט, אנדלוזיט, אקטינוליט, ודיופסיד.
סוגים
מיוניט מריאליט	(Ca4(Si Al12)O24(CO3,S4 Na4(Al, Si)12O24Cl

סקפוליט ממדגסקר

סקפוליט ממדגסקר

סקפּוליט - קבוצה של מינרלים סיליקטיים יוצרי סלעים המכילה סיליקטים של אלומיניום, סידן, ונתרן יחד עם כלור, פחמה וסולפט.

שמות המינרל

מאז נתגלה הסקפוליט בתחילת המאה ה-19 ניתנו למינרלים בקבוצה שמות שונים. השם סקפוליט עצמו מקורו מהיוונית - "סקפּוס" – גבעול, "ליתוס" – אבן. שם זה מתאר את השורה האיזומורפית המתחילה במינרל מיוניט (Me) ‏- (Ca₄(Si, Al₁₂)O₂₄(CO₃,S₄O, והמסתיימת במינרל מריאליט (Ma)‏ - Na₄(Al, Si)₁₂O₂₄Cl. מיוניט ומריאליט טהורים יוצרו באופן מלאכותי, אבל בטבע הם קיימים אך ורק בתערובת ביניהם שבה לא עולה חלקו של אחד המינרלים על 80 אחוזים. לסקפוליט היה בעבר שם נוסף, ורנריט, על שמו של הגאולוג הגרמני מפתח התאוריה על השיכוב של קרום כדור הארץ, אברהם גוטלוב ורנר, אם כי יש מקורות הטוענים ששם זה התייחס רק למינרל המכיל את התערובת באמצע הדרך בין מיוניט ומריאליט. על פי הכללים שנקבעו בוועדת השמות של האגודה הבינלאומית למינרלוגיה אין נותנים שמות לתערובת ולכן האגודה מכירה רק במינרלים מיוניט ומריאליט ודחתה את השמות ורנריט וסקפוליט, אך השם סקפוליט עדיין נפוץ בספרות המקצועית. שמות נוספים מקובלים הם "דיפיּיר" (dipyre) לסקפוליט עשיר במריאליט ו"מיזוניט" (mizzonite) לסקפוליט עשיר במיוניט.

תכונות

המבנה של הסקפוליט דומה לזה של מינרלים השייכים לקבוצת הפלדשפטואידים (מינרלים השייכים לקבוצת המינרלים הטקטוסיליקטים - סיליקטים במבנה מרחבי, דמויי פצלת השדה, אך בעלי מבנה שונה והמכילים פחות סיליקה) בכך שיש חללים גדולים בסריג בין הארבעונים של הסיליקה והאלומיניום. חללים אלו גדולים מספיק על מנת לאפשר ליונים גדולים כדוגמת Na₄Cl או Ca₄CO₃ להתיישב בתוכם.

הגבישים הטטרגונליים של הסקפוליט הם המיהדרליים (מכילים רק מחצית מכמות המישורים המתחייבים מהסימטריה שלהם) בעלי פאות מקבילות (דוגמת שיליט) ולעיתים הם בגודל משמעותי. צורתם ייחודית ובדרך כלל במבנה דמוי עמודים מרובעים, הגבישים מתפצלים לעיתים במקביל לפאות המנסרה. צבע הגבישים הוא בדרך כלל לבן או לבן-אפרפר והם אטומים, אם כי בגושי אבן הגיר שנפלטו מהר מונטה סומה (אביו הקדום של הווזוב) נמצאו גבישים זגוגיים חסר צבע של מיוניט. קשיות המינרל היא 6-5 בסולם מוס, והמשקל הסגולי משתנה בהתאם להרכב הכימי בין 2.5 (מריאליט) ל-2.7 (מיוניט). למעט הבדל זה והבדל קטן במקדם השבירה לא ניתן להבחין בין השניים.

המינרלים בקבוצת הסקפוליט נוטים במיוחד להתפרק עקב תהליך בליה לנציצים, קאולין וכו', וזו הסיבה לכך שהגבישים הם בדרך כלל אטומים. בשל תהליך שינוי זה ובשל השינויים בהרכב קיבלו מספר מינרלים שמות ייחודיים. סקפוליט הוא בדרך כלל תוצר של התמרה, הוא מופיע בעיקר בשיש גבישי, אבל גם יחד עם פירוקסן בשיסטים וגנייסים. המנסרות הארוכות והדקות הנפוצות בשיש הגבישי ובשיסטים שבהרי הפירנאים ידועים כ"דיפיּיר" (dipyre) ו"קורזוניט" (couzeranite). גבישים גדולים של סקפוליט נפוץ (ורנריט) נמצאו במרבצי האפטיט באזור במלה (Bamle) סמוך לברוויק (Brevik) בנורווגיה, והם תוצאת התמרה של פצלת השדה מסוג פלגיוקלז בסלעי הגברו.

סלעי סקפוליט

סלעים הכוללים סקפוליט מתחלקים לארבע קבוצות בהתאם לדרך יצירתם:

סלעים מותמרים וסלעי גיר סקפוליטיים

מששת ימי בראשית כסיליקטים עשירים בסידן, צפוי שמינרלים אלו יימצאו במצבים בהם סלעי גיר שאינם טהורים יתגבשו במגע עם מגמה. אפילו המריאליט (הסוג העשיר בנתרן) ימצא בסביבה זו, כשהוא מצפה את דופנותיהם של חללים בגושים של סלעי גיר גבישיים שנפלטו מהווזוב ובמכתשים של אזור הרי אייפל בגרמניה. ורנריט וסקפוליט נפוצים הרבה יותר באזורי התמרה של מגע שבין סלעי הגיר לגופי מחדר. המינרלים הנלווים אליהם כוללים קלציט, אפידוט, וזוביאניט, גארנט, וולאסטוניט, דיופסיד ואמפיבול. גבישי הסקפוליט הם חסרי צבע, בצבע בשר, אפורים או ירקרקים. לעיתים, צבעם קרוב לשחור עקב נוכחות של טבעות קטנות מאד של חומר גרפיטי. הגבישים אינם גבישים מושלמים, למרות שלעיתים ניתן לראות מקטעים אוקטוגונליים (בעלי שמונה צלעות). הפצילות הטטרגונלית, השבירה הכפולה החזקה וההתאבכות החד-צירית מבדילים בנקל בינם לבין מינרלים אחרים. הם בדרך כלל מתבלים לתלכידים נציציים, אך לעיתים נצפו מקרים בהם החליף אותם חומר איזוטרופי שטבעו אינו ידוע. בסלעי גיר גבישיים ובסלעים סידנו-סיליקטיים הם מופיעים בגרעינים קטנים ובדרך כלל בלתי בולטים כשהם מעורבים יחד עם מרכיבים אחרים של הסלע. גבישים גדולים שצורתם כמעט מושלמת נמצאים לעיתים בסלעי חרסית שעברו התמרה בחום. בהרי הפירנאים יש מחשופים נרחבים של סלעי גיר שאליהם חדרו סלעי יסוד המכונים אופיטים (ophite - סוג של סלע היסוד דיאבז) ואיהרצוליטים (iherzolite – סוג של סלע היסוד פרידוטיט). בנקודות המגע התהווה סקפוליט במספר רב של מקומות, הן בסלעי הגיר ובסלעי החרסית הגיריים הנלווים אליהם. בחלק מסלעים אלו התהוו גבישים גדולים של אחד מהמינרלים של הסקפוליט (באורך של עד 5 ס"מ), בדרך כלל כמנסרות משומנות (בנות 8 פאות) כשקצותיהן אינן מושלמות. באחרים המינרל מצוי בגרגרים קטנים שצורתם בלתי סימטרית. לעיתים הגבישים ברורים, אבל לרוב הם מוקפים בטבעות זעירות של אוגיט, טורמלין, ביוטיט ומינרלים אחרים, הבונים את מסת האם של הסלע שסביבם. ממחוזות אלו ידוע היטב גם סוג שחור, מוקף בטבעות זעירות של גרפיט, לעיתים קטנות באופן מיוחד הגורמות למינרל להיות אטום כמעט לחלוטין. לסקופליט זה ניתנים לעיתים הכינויים "דיפיּיר" (dipyre) ו"קורזוניט" (couzeranite). ככל הנראה נוכחות של כלור שניתנת להבחנה בסלעי גיר בכמויות קטנות, קובעה את צורת בריאת המינרל בששת ימי בראשית .

סלעי יסוד מאפיים

הסקפוליט מופיע בסלעי יסוד מאפיים רבים, כדוגמת גברו ודיאבז. הסקפוליט מחליף את פצלת השדה בתהליך שניוני או מטאסומטי. דוגמאות לכל שלב בתהליך נמצאו בבחינה מיקרוסקופית של מספר סלעי גברו (או דיוריט) מנורווגיה. השינויים הכימיים המתרחשים הם קטנים מאוד, כשהחשוב בהם הוא הטמעה של כמות קטנה של אטומי כלור במולקולה החדשה. לעיתים קרובות רואים כיצד הסקפוליט מתפשט לרוחב פצלת השדה, כשחלקים מוחלפים בשלמות וחלקים אחרים נותרים ללא שינוי. פצלת השדה אינה מתבלה, והתהליך דומה יותר להתמרה מאשר לבליה. אין מדובר בתהליך מלאכותי, וככל הנראה הוא מתרחש בעומק מסוים תחת לחץ, וכנראה דרך פעולת התמיסות או גזים המכילים כלורידים. המינרלים העוברים תהליך שינוי זה הם סוגי הפלגיוקלז הסידני (החל מלברדוריט וכלה באנורתיט). קיימים תיאורים של מופעים רבים של סקפוליטיזציה באופיטים (סוג של דיאבז) של הרי הפירנאים. בלא תהליך השינוי סלעים אלו בנויים מפירוקסן המקיף פלגיוקלז בצורת פסים, לעיתים הפירוקסן עובר שינוי לאורליט. כאשר הפלגיוקלז מוחלף על ידי סקפוליט המינרל החדש נראה חדש וברור, כהוא עוטף לעיתים קרובות גרגירים של הורנבלנדה. הגיבוש מחדש ממשיך והתוצר הסופי הוא סלע מנומר בכתמים לבנים עגולים של סקפוליט המוקפים בתלכידים גרגיריים של הורנבלנדה ירוקה ברורה. למעשה המבנה המקורי נעלם כליל.

סלעי סקפוליט-הורנבלנדה

סלעי סקפוליט-הורנבלנדה מוכרים מזה זמן רב באדגרדן (Oedegrden) ובמקומות נוספים בנורווגיה. הם היו מכונים גברו מנומר, אבל הם אינם מכיל פצלת השדה, הכתמים הלבנים הם סקפוליט בלבד בעוד מסת האם הכהה העוטפת אותם היא תלכידים של הורנבלנדה ירוקה או חומה בהירה. הם דומים במאפיינים רבים לאופיטים הסקפוליטיים של הפירינאים. קיימת השערה שהתמרתם מפצלת השדה המקורית (שכן אין כל ספק כי במקור היו סלעים אלו פעם גברו, הבנוי מפלגיוקלז ופירוקסן) לסקפוליט הוא בשל פעפוע של תמיסות כלורידיות לאורך קווי חולשה או מישורי המסה, שמילאו את החללים שנצרבו בחומר של המינרל. לאחר מכן נספגו הכלורידים ותוך כדי כך עברו שינוי צורה לסקפוליט. אך נמצא כי בסלעי גברו אלו יש עורקים של אפטיט המכיל כלור, שכנראה הושקע על ידי גזים או נוזלים שעלו מלמטה. עובדה זו מחזקת את ההשערה שהיה כאן תהליך פנאומטי, דומה לזה שבו נבראו בששת ימי בראשית עורקים עשירים בטורמלין סביב מחדרים של גרניט, ובאותו הזמן התפשט המינרל לסלעים שסביב. בהרכב הגזים הפעילים עם זאת יש הבדל בולט. הגזים המפעפעים מסלעי הגרניט מכילים בעיקר פלואור ובור, בעוד שאלו המפעפעים מגברו מכילים כלור וזרחן. במקרה אחד פצלת השדה מוחלפת בקוורץ ונציץ לבן (ב-גרייזן) או קווורץ וטורמלין (בסלעי שורל); במקרה אחר התוצר החדש העיקרי הוא סקפוליט. האנלוגיה קרובה למדי, והשערה זו מקבלת תימוכין מהעובדה שבקנדה (במקומות שונים באוטווה ואונטריו) יש עורקים של מרבצי אפטיט יקרי ערך. הם שוכנים בסלעים בסיסיים כדוגמת גברו ופירוקסניט, והסלעים בסביבת העורקים עברו תהליך סקפוליטיזציה, כמו של הגברו המנומר של נורווגיה.

סלעי גנייס

בחלקים שונים בעולם יש סלעים מותמרים של גנייס המכילים סקפוליט כמרכיב הכרחי. מקורם הוא לרוב מעורפל, אך ייתכן שהם משני סוגים. האחד הוא במקורו סלעי יסוד (אורתו גנייס). הם מכילים בדרך כלל פירוקסן ירוק חיוור, כמות משתנה של פצלת השדה, טיטניט, ותחמוצות ברזל. קוורץ, רוטיל, הורנבלנדה ירוקה וביוטיט נוכחים לעיתים קרובות בסלע, בעוד שגארנט מופיע לעיתים והיפרסתן נדיר. הם מופיעים לצד סוגים אחרים של גנייס פירוקסני, גנייס המכיל הורנבלנדה, אמפיבוליט, וכו'. ברבים מהם אין סיבה לפקפק שסקפוליט הוא המינרל העיקרי. נראה כי מקורם של גנייס סקפוליטיים אחרים, גם הם סלעים מותמרים באופיים ובמבנם, הוא סלעי יסוד. רבים מהם מכילים קלציט או שהם עשירים מאד בסיליקטים סידניים (וולאסטוניט, דיופסיד וכו'), דבר המעלה השערה כי במקורם הם היו סלעי גיר בלתי טהורים. ההימצאות התכופה של סוג זה יחד עם שיסטים גרפיטיים ושיסטים של אנדלוזיט מגדילים מאד את הסיכוי שההשערה נכונה. ביוטיט הוא מינרל נפוץ בסלעים אלו, המכילים גם קוורץ רב ופצלת שדה אלקלית.

שימושים ותפוצה

בסקפוליט נעשה שימוש לעיתים נדירות כאבן חן. הסוגים בהם מופיעים הגוונים צהוב, כתום, ורוד או סגול הם הסוגים בהם נעשה שימוש זה. כאשר את הסוגים השקופים פחות נוהגים לחתוך בצורת קבושון משום שאז מציג המינרל את תופעת עין החתול. מקומות מהם כורים סקפוליט עבור אבן חן כוללים את מדינת מינאס ז'ראיס בברזיל ;טרמורג'ו (Tremorgio) שבשווייץ; ובורמה.

מקומות בהם ניתן למצוא סקפוליט כוללים את הר מונטה סומה (אביו הקדום של הווזוב) באיטליה; בארנדל שבנורווגיה; בקירונה שבשוודיה; במדינת קווינסלנד באוסטרליה ;בפרנקלין שבמדינת ניו ג'רזי, במסצ'וסטס ובמחוז סן לורנס במדינת ניו יורק שבארצות הברית; בפרובינציות קוויבק ואונטריו שבקנדה; במקסיקו ובמדגסקר.

לקריאה נוספת

• יעקב ק. בן־תור, "לוחות הגדרה למינרלים יוצרי סלעים".

קישורים חיצוניים

• אתר Mineral Galleries
• אתר Mindat
• אתר Webmineral