סן מיגל דה איינדה
 | |
| סן מיגל דה איינדה | |
| מדינה |
 מקסיקו |
|---|---|
| מדינה |
 גואנחואטו |
| תאריך ייסוד | 1542 |
| גובה | 1,907 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 69,811 (2010) |
| קואורדינטות | 20°54′51″N 100°44′37″W / 20.91417°N 100.74361°W |
| אזור זמן | UTC -6 |
| www.sanmigueldeallende.gob.mx | |
|
(למפת מקסיקו רגילה)   סן מיגל דה איינדה | |
 | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 2, 4 | |
| מדינה |
מקסיקו |
|---|---|
סן מיגל דה איינדה (בספרדית: San Miguel de Allende; לעיתים מקוצר לסן מיגל) היא עיר במדינת גואנחואטו במקסיקו. היא נמצאת במרכז מדינת גואנחואטו, במרחק של 97 קילומטרים מהעיר גואנחואטו, בירת גואנחואטו, ובמרחק של 274 קילומטרים ממקסיקו סיטי, בירת מקסיקו.
סן מיגל דה איינדה ידועה בתור העיר הראשונה במקסיקו ששוחררה משלטון ספרד במהלך מלחמת העצמאות של מקסיקו.
העיר והמתחם הישועי חסוס דה נסרנו דה אטוטונילקו הוכרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2008[1].
היסטוריה
לפני בואם של הספרדים לאזור, במקום בו נמצאת העיר התקיימה התיישבות ילידית בשם איסקואינפן.
ב-1542 הנזיר הפרנציסקני חואן דה סן מיגל ייסד בקרבת איסקואינפן כנסייה וכפר בשם "סן מיגל אל גראנדה". הילידים לא היו מרוצים מהקולוניזציה של האזור והם תקפו את הכפר בשנים שלאחר מכן עד שהוא ננטש באזור 1550. הספרדים לא ויתרו וב-1555 הכפר נוסד מחדש כמיסיון וכמוצב צבאי, צפון-מערבית למיקום הכפר המקורי.
כעבור כמה שנים התגלו מצבורי כסף באזור מדינת סקטקס של היום. בעקבות כך הוקמה דרך ממקסיקו סיטי לאזור סקטקס שעברה דרך סן מיגל. הילידים המשיכו לתקוף, וההתיישבות הפכה לאתר צבאי וכלכלי חשוב. הממשל של מלכות המשנה של ספרד החדשה עודד התיישבות באזור במטרה לדכא את ההתקפות, כמו גם נתינת אוטונומיה מסוימת ופטור ממס לשבטי הילידים.
הדרכים שהוקמו קישרו את סן מיגל להתיישבויות הכורים באזורי מדינות סקטקס וסן לואיס פוטוסי של היום, והיא הפכה למרכז מסחרי חשוב. עקב כך, ההתיישבות הפכה לאחת העשירות והגדולות במלכות המשנה של ספרד החדשה. סן מיגל הגיעה לשיא גדולתה באמצע המאה ה-18, עת נבנו מרבית המבנים הגדולים בעיר.
ב-1810 התגלה קשר נגד השלטון הקולוניאלי הספרדי, בהנהגתם של מיגל אידלגו אי קוסטייה וחוספה אורטיס דה דומינגס, ביחד עם אנשים נוספים, בהם כמה מאנשי סן מיגל. אחד מהם היה איגנסיו איינדה. ההודעה על גילוי הקשר עברה דרך סן מיגל אל העיירה דולורס (כיום דולורס אידלגו), שם שהו אידלגו ואיינדה. עקב כך ב-16 בספטמבר באותה שנה זעק אידלגו את "זעקת דולורס" (Grito de Dolores), במהלכה קרא אידלגו לאנשי דולורס להתקומם נגד השלטון הספרדי וגייס צבא מורדים. בכך נפתחה מלחמת העצמאות של מקסיקו. צבא המורדים יצא מדולורס ועצר בקרבת המתחם הישועי חסוס דה נסרנו דה אטוטונילקו. משם המורדים המשיכו אל סן מיגל והשתלטו עליה, והיא הפכה להתיישבות הראשונה ששוחררה משלטון הספרדים.
ב-1826, לאחר סיום המלחמה, סן מיגל קיבלה מעמד של עיר ושמה שונה לסן מיגל דה איינדה, כהוקרה לאיגנסיו איינדה, שהוצא להורג על ידי הספרדים במהלך המלחמה. למרות הפיכתה לעיר, כלכלת העיר הצטמצמה והאוכלוסייה התחילה לעזוב את העיר. מצב זה נמשך במשך מרבית המאה ה-19. היה שיפור קל במצב העיר במהלך תקופת שלטונו של הנשיא פורפיריו דיאס בסוף המאה, במהלכה החקלאות השתקמה ונבנו באזור סכרים, אמות מים ומסילות. עם זאת, באותה זמן הפסיקה הכרייה במדינת גואנחואטו והעיר חזרה לגווע, עד שבתחילת המאה ה-20 היא הייתה על סף הפיכה לעיר רפאים.
בסוף שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 העיר "התגלתה" על ידי אמנים אמריקאים שהתרשמו מהמבנים הקולוניאליים. הם הקימו בתי ספר לאומנות שזכו להצלחה בקרב וטרנים אמריקאים בוגרי מלחמת העולם השנייה, שגם חזרו והתיישבו בעיר לאחר שפרשו לגמלאות, וסן מיגל דה איינדה הפכה למעין "מובלעת" אמריקאית במקסיקו. בנוסף, האמנים הרבים שהתיישבו בסן מיגל דה איינדה גרמו לגדילה משמעותית של תעשיית התיירות בעיר.
כלכלה
כיום כלכלת העיר מסתמכת בעיקר על תיירות ותעשייה. באזורים מסביב לעיר חקלאות היא עדיין הענף המרכזי, ומגדלים באזור בין היתר תירס, חיטה, שעועית ואלפלפה.
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
- העיר המגוננת של סן מיגל והמתחם הישועי חסוס דה נסרנו דה אטוטונילקו באתר אונסק"ו (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ העיר המגוננת של סן מיגל והמתחם הישועי חסוס דה נסרנו דה אטוטונילקו באתר אונסק"ו (באנגלית)
24842302סן מיגל דה איינדה