פורפיריו דיאס
 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1830 אואחאקה, מקסיקו  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביולי 1915 (בגיל 84) פריז, צרפת  |
| מדינה |
מקסיקו |
פורפיריו דיאס (בשמו המלא: חוסה דה לה קרוס פורפיריו דיאס מורי, בספרדית: José de la Cruz Porfirio Díaz Mori; נהגה: [porˈfiɾjo ði.as]; ~15 בספטמבר 1830 - 2 ביולי 1915) היה קאודיו (מנהיג) - מצביא ומדינאי מקסיקני. גיבור צבאי מקסיקני מימי המלחמה הפרנקו-מקסיקנית שכיהן שבע פעמים בתפקיד נשיא מקסיקו במשך 34 שנים במצטבר בין השנים 1876–1911. תקופת שלטונו במדינה נקראת על שמו ה"פורפיריאטו" והייתה לדיקטטורה.
דיאס הנהיג את מקסיקו במהלך המהפכה התעשייתית, כאשר פיתח תעשיית פועלים חלשה והביא את התעשייה החקלאית להדרכת הממשלה אשר הפכה אותה בעיקרה לכלכלה שהתמקדה בייצוא. אחת החקיקות רחבות ההיקף ביותר של דיאס הייתה חקיקה שקבעה כי באירועים מסוימים, שהגדרתם לא לגמרי הוסדרה, ישנם אזרחים שאינם כפופים לאזרחים מסוימים. על פני השטח הכלכלה המדינית של מקסיקו גברה במהלך שנות שלטונו, אך הייתה זאת צמיחה כלכלית שהגדילה את הפרש המעמדות הפנימי במדינה. בשלהי שלטונו גבר הריבוד החברתי במדינה וממדי הפערים הכלכליים הלכו והחריפו, מצב זה היה הגורם הישיר למהפכה המקסיקנית שפרצה לאחר שכלא את יריבו לבחירות והכריז על עצמו כנשיא נבחר בפעם השמינית למשרה.
בעקבות המהפכה נמלט דיאס לצרפת, שבה נפטר לאחר גלות של ארבע שנים. הוא נקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז. בהיסטוריה של מקסיקו נותרה דמותו של פורפיריו שנויה במחלוקת; באתוס של המהפכנים שהפילו אותו מכיסאו ושיורשיהם הנהיגו את המדינה ברציפות עד שנת 2000 (הנהגת המפלגה המוסדית המהפכנית) נתפס פורפיריו כתככן ונבל. אך בקרב הקהילה העסקית הוא נתפס כגיבור קפיטליסט שתקופת שלטונו התאפיינה ביציבות שלטונית רבת שנים והתברכה במודרניזציה של המשק וצמיחה כלכלית לאומית טובה.
ביוגרפיה
תחילת דרכו ומלחמת הרפורמה
פורפיריו דיאס נולד באואחאקה, השישי משבעת ילדיהם של פטרונה מורי וחוסה דיאס. אמו הייתה בת לאדם שאביו היגר מספרד ולטקלה קורטס שהייתה מקומית ממוצא אינדיאני, יחוס שעשה את פורפיריו דיאס למסטיס (מעורב אירופאי-מקומי), עובדה שלא הסתיר מעולם. אביו היה קריאולי ונקרא במסמכי ההטבלה שלו "חוסה דה לה קרוס דיאס", אך היה ידוע בשם חוסה פאוסטינו דיאס. משפחת דיאס הייתה משפחה ענייה, אביו של פורפיריו היה בעל פונדק ומת כאשר היה בנו בן שלוש. תאריך הלידה של דיאס אינו ידוע במדויק ויום הולדתו הרשמי הוא למעשה יום ההטבלה שלו, 15 בספטמבר. לתאריך זה נודעה משמעות בהיסטוריה של מקסיקו, שכן ביום זה (למעשה ב-16 בספטמבר) בשנת 1810 התרחשה גריטו דה דולורס (Grito de Dolores) (אנ'), זעקת דולורס, הכרזתו הידועה של מיגל אידלגו קוסטייה (אנ') שסימנה את תחילת מלחמת העצמאות של מקסיקו. יום זה הוא יום עצמאותה הרשמי של מקסיקו. חגיגות העצמאות מתחילות כבר ב-15 בספטמבר ומאז שנות כהונתו של דיאס בנשיאות מקסיקו הושם דגש מיוחד על חגיגות יום זה. מקסיקו בצעירותו של פורפיריו הייתה עמוסת טלטלות. לאחר עצמאותה מהאימפריה הספרדית האליטה החברתית-כלכלית מהתקופה הספרדית נותרה בשלטון והטיחה בכל גוף שפעל לערער את מעמדה. מצב פוליטי רעוע זה הותיר את המדינה בסדרת מלחמות אזרחים ומרידות ממושכות. החשובה שבהן, המהפכה הטקסנית, הייתה גורם מפתח בפרוץ מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, שבסופה מחצית משטחה של מקסיקו סופח לתוך ארצות הברית. הכאוס הפוליטי הממושך בתוך המדינה הוביל למצב שבין השנים 1828 ל-1857 היו מעל חמישים נשיאים במקסיקו. לאחר מות אביו, למשפחה לא היה אף כסף לשלם כדי לקנות נעליים לפורפיריו בצעירותו. למרות מצבה הכלכלי הגרוע של משפחתו לאחר מות אביו, נשלח דיאס ללמוד בבית ספר, כשגדל היה מבחר המקצועות שיכל לבחור מצומצם באותה תקופה והוא נשלח בגיל 15 ללימודי כמורה בנצרות קתולית.
בשנת 1846 התנדבו תלמידי הסמינר שבו למד לעזרה בשולי מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, אף על פי שלא השתתף בלחימה בפועל, הכיר פורפיריו אז כי עתידו בתחום הצבאי ולא במשרת כמורה. בתקופה זו התוודע לבניטו חוארס בוגר הסמינר שנהיה ב-1847 מושל מדינת אואחאקה. חוארס היה ליברל והתנגד מתחת לשולחן למשטרם הדיקטטורי של חברי האליטה במקסיקו סיטי ובראשם הדיקטטור אנטוניו לופס דה סנטה אנה. כאשר היה ברור כי אין בכוחה של מקסיקו לנצח במלחמה, סירב חוארס לשלוח חיילים נוספים ממדינת אואחאקה להילחם בצבאו של סנטה אנה. ב-1849 עזב דיאס את לימודיו למגינת לבה של אמו והחל בלימודי משפטים. באותה התקופה נטל אידאולוגיה ליברלית ועקב אחר צעדיו של המושל בניטו חוארס. כאשר חזר אנטוניו לופס דה סנטה אנה למקסיקו ב-1853 ותפס את השלטון, הוא השעה את החוקה של 1824 והליברלים הפכו לנרדפים, הם פוטרו מתפקידיהם במנגנון המדינה, הוגלו ונכלאו. דיאס שבאותה תקופה היה חבר לליברלים הקיצוניים נאלץ להימלט אף הוא מצו מעצר שהוצא נגדו. בעוד ראשי הליברלים כמו חוארס, התארגנו בניו אורלינס והתכוננו לשוב ולתפוס את השלטון מידי סנטה אנה (תוכנית איוטלה (אנ')), דיאס נמלט להרים שבצפון אואחאקה והצטרף למורדים בראשות חואן אלווארס (אנ'). לאחר הצלחת המרד ותפיסת השלטון בידי המורדים בראשות אלווארס, תוגמל דיאס במשרה במחוז איקסטלאן (אנ') שהעניקה לו ניסיון מעשי רב ערך בניהול מנגנון מערכתי.
כאשר הליברלים עלו לשלטון לאחר הדחתו של סנטה אנה, הם החלו בסדרת רפורמות מרחיקות לכת במקסיקו. החוקה הליברלית החדשה הותירה את חופש הביטוי וחופש אחזקת נשק ואף ביצעה הפרדת דת ממדינה דה פקטו (בפועל). החל בראשית 1858 החלו זעזועים חמורים ביציבות השלטון במדינה, השמרנים הצליחו להעמיד לצדם את כוחות הצבא הסדיר, והליברלים נתמכו במיליציות וכוחות לא-סדירים. החלו מעשי איבה הדדיים ובשלב מסוים שבו השמרנים את בניטו חוארס שעבר עם ממשלתו לגוודלחרה והוא נאלץ לגלות מהמדינה. כששב התחדשה המלחמה שנקראה "מלחמת הרפורמה" בשל חוקי הרפורמה עליהם הכריז חוארס שיחוקק מיד עם שובו לשלטון, ובהם: הלאמת רכוש הכנסייה, סגירת מנזרים, העברת השיפוט בדיני אישות לשלטונות האזרחיים, ביטול חגים דתיים והעברת תחום הקבורה מהכנסייה למנהלת אזרחית. הוא ניצח בינואר 1861 והחיל מיד את חוקי הרפורמה. בשל בעיותיה הכלכליות החמורות של מקסיקו נאלץ חוארס להכריז על שמיטת חובות של המדינה לנושים בינלאומיים כמו אנגליה, ספרד וצרפת. במהלך המלחמה נאבק דיאס לצד הממשלה הליברלית ואף נורה בצד חזהו. כאשר המלחמה הסתיימה בניצחון ליברלי בשנת 1860, דיאס הועלה בדרגות הקצונה והיה לגנרל בצבא המקסיקני הודות לגבורתו במהלך המלחמה.
בשלב זה נכנסו לתמונה הנושים והחליטו בוועידת לונדון (אנ') לפלוש למקסיקו ולכפות את רצונם. מקסיקו, כלכלית לכל הפחות, הייתה מפורקת לגמרי לאחר המלחמה ועל כן הממשל הקפיא את כל שילומי החובות למדינות זרות, בעיקר מעצמות אירופאיות. לאחר שהצליח הממשל הליברלי להסיג את האנגלים והספרדים מכוונותיהם, פרצה המלחמה הפרנקו-מקסיקנית שכונתה ההתערבות הצרפתית במקסיקו (אנ') כדי להדגיש את העובדה שאין מדובר במלחמה מול העם המקסיקני אלא ניסיון להסדיר את ענייניה הפנימיים של מקסיקו באמצעות מעבר לשלטון מלוכני יציב שייתמך בידי הגורמים השמרניים. בסופו של המהלך ניצחו הצרפתים ותומכיהם ומינו את מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו לעמוד בראש המדינה. במהלך הקרב על פואבלה פיקד דיאס על הסתערות פרשים לעבר הכוחות הצרפתים אשר לא החזיקו את קו האש ונסוגו. הקרב על פואבלה היה הניצחון הראשון של הכוחות המקסיקנים במהלך המלחמה על הצרפתים, והוא זכור עד היום בחגיגות השנתיות של סינקו דה מאיו. הקרב הפך את דיאס מאישיות צבאית מוצלחת לגיבור לאומי ברחבי מקסיקו. שלטונו נטה דווקא לצד הליברלים מבחינת התנהלותו המתקדמת, אך הליברלים לא השלימו מעולם עם השלטון האימפריאלי שנכפה עליהם. עם תום מלחמת האזרחים האמריקנית התפנו מנהיגי ארצות הברית לעסוק בענייני היבשת ודרשו מהצרפתים להסתלק ממקסיקו, קיסר צרפת נפוליאון השלישי שחש במתיחות מול פרוסיה שהתפתחה כעבור שנים ספורות למלחמת צרפת–פרוסיה, נאלץ להוציא את כוחותיו ממקסיקו, והמורדים המקסיקנים שתחת פיקודם של רמון קורונה (אנ') ופורפיריו דיאס הכריעו את המערכה והוציאו להורג את הקיסר מקסימיליאן ואת המפקדים השמרנים שנלחמו לצדו. בניטו חוארס חזר לשלטון.
בימי שלטון חוארס ולרדו דה טחאדה
בניגוד לצפוי, מיד עם כניסתו של חוארס למקסיקו סיטי כמנצח, הביע בפניו הגנרל הצעיר פורפיריו דיאס את רצונו להתרחק מהשררה ולשוב לחוותו שבאואחאקה. מעשה זה העניק לדיאס פופולריות, שכן היה ניתן לצפות שכאחד ממנהיגי המרד יתבע לעצמו סמכות שלטונית כלשהי. שלושה חודשים לאחר מכן הפתיע דיאס שוב, כאשר העמיד את עצמו כמועמד בבחירות מול בניטו חוארס עצמו. היה ברור כי הגנרל הצעיר מכוון גבוה, ואף שלא היו לו סיכויים לנצח בשל השכלתו הלקויה וניסיונו הפוליטי האפסי, הוא מיצב את עצמו כמנהיג עתידי כאשר זכה בשליש מהקולות לנשיאות ו-42% מהקולות לתפקיד נשיא בית המשפט העליון. זמן מה לאחר מכן התמודד למשרת מושל מדינת מורלוס, למשרת מושל מדינת מקסיקו ועל מושב בבית הנבחרים. הוא לא הצליח להשיג משרת מושל אך נכנס לראשונה לבית הנבחרים של מקסיקו.
בבחירות הבאות התמודד שוב מול חוארס, כשהפעם מתמודד מולם מועמד שלישי סבסטיאן לרדו דה טחאדה (אנ'), אף לא אחד מהשלושה זכה בניצחון ברור, ולכן בחר הפרלמנט את הנשיא בהתאם לחוקה, בניטו חוארס נבחר לכהונה נוספת. בשלב זה, היה אמור דיאס להיות מרוצה ממצבו הפוליטי, חוארס קיבל פחות מ-50% מהקולות, ובקרב יתר הבוחרים גבר דיאס על דה טחאדה שהיה מדינאי ופוליטיקאי ותיק ממנו. דיאס יצא בסדרת נאומים במסגרתם הפיץ ללא הפסק תעמולה פוליטית נגד חוארס, אותו הוא כינה "דיקטטור". חצי שנה מאוחר יותר מת חוארס בפתאומיות ואפשר שדיאס היה נבחר בבחירות דמוקרטיות כבר ב-1872. דיאס לא המתין וניסה להשתלט על מוסדות המדינה באמצעות מרד, אך האקלים הפוליטי שלאחר מות חוארס לא הסביר פנים למרד והניסיון נכשל. הנשיא הזמני דה טחאדה העביר במהלך ימי האבל חוק חנינה שהציע לכל המורדים לחמוק מעונש בתנאי שיוותרו על דרגותיהם הצבאיות, דיאס ראה בכך השפלה וסירב להיכנע אך לבסוף הוכרע ושב מושפל למקסיקו סיטי.
נשיאותו: "הפורפיריאטו"
דיאס יצא מאוחר יותר למסע בארצות הברית, שם התחבב על מספר מנהלים עסקיים רבי השפעה אשר להם הוא הציע הטבות כלכליות בתמורה לתמיכה בעלייתו לשלטון. שלוש שנים לאחר מכן הצליח לאחד סביבו כמה קבוצות ממאוכזבי שלטונו של לרדו דה טחאדה, לאחר שגיבש עמם את תוכנית טוקסטפק (אנ') בכפר אוחיטלאן (Ojitlán) שבמחוז טוקסטפק (אנ'), הוא הכריז שוב על מרד וגבר על כוחות הצבא שנשמעו לממשלה. דיאס השיב את החוקה של 1824, ובכך מנע מנשיא מכהן מלרוץ לבחירות ליותר מקדנציה אחת. הוא ביצע שינוי חוקתי זה לצד תנועת "לא לבחירה מחדש" שהנהיג. לאחר ייצוב שלטונו הכריז על בחירות כלליות, וב-5 במאי 1877 נבחר לראשונה כנשיא חוקי בבחירות. ואולם ממשלת ארצות הברית סירבה להכיר בשלטונו למרות הבחירות, דבר שאפשר לה לממן ולחמש את אנשי הנשיא הקודם, לרדו דה טחאדה, שמצאו מקלט זמני בשטח טקסס. חבריו למרד נקראו על שם תוכניתם "לוס טוקסטפקוס", והיו נודעים לשמצה במקסיקו בשל ניסיונותיהם לטהר את מסדרונות השלטון מכל מי שהיה נדמה להם כתומך לשעבר של לרדו דה טחאדה. כשפעילותם התרחבה גם למישור המוניציפלי והקבוצה ניסתה להשתלט על תפקידים עירוניים, נגרמו לדיאס נזקים פוליטיים חמורים בשל התחייבויות קודמות שלו שנועדו להקנות לו שקט באזורים מסוימים. למעשה, בשלב הראשון להנהגתו היה דיאס מוקף באנשים חסרי ידע בניהול מדינה כמעט באופן גורף, לאחר שהודח דור שלם של מושלים עתירי ניסיון.
לנגד יריביו הפוליטיים הנהיג דיאס מדיניות שכונתה "לחם או מקל". הלחם כוון לכך שאילולא יצדדו לתמוך בממשלו, יעשה דיאס את מתנגדיו לשעבר עשירים כקורח והם יהיו לחלק מהאליטה השלטונית המקסיקנית. לעומת זאת, כל הפלגים שהיו עלולים להוות אופוזיציה עתידית לשלטונו של דיאס; חקלאים שדרשו זכויות, פועלים שקראו להקמת איגודים ועוד, קיבלו את "המקל" והושמו תחת פיקוח השלטון של דיאס ללא הפסק כדי לוודא שלא תקום התנגדות סדירה לשלטון. תחת ממשלו של דיאס כמעט ולא היו הוצאות להורג על פעילות נגד הממשל. במקום זאת, דיאס קידם מדיניות שהממשלה הייתה מלאימה את כל רכושם של יריביו ואו הייתה מגרשת אותם ליישוב מחדש באזורים שונים ברחבי המדינה., מרוחקים מבני משפחתם.
כאשר עלה לשלטון הייתה מקסיקו מדינה ענייה שהתקשתה לשלם את חובותיה למשקיעים, בעיקר מאירופה. דיאס הפך את תשלום החובות לגורם בראש סדר העדיפויות של הממשל. לאחר מכן פנה אל המשקיעים האמריקאים איתם הסדיר מתחת לשולחן השקעות קודם עלה לשלטון. דיאס הותיר למשקיעים אלו לקבל מונופולים על שווקים בתוך מקסיקו ובתמורה היה על המשקיעים הללו לפתח את המדינה. בשל עובדה זו התמקד פורפיריו בפיתוח מהיר של תשתיות וקידום החקלאות, המסחר והתעשייה; תחת הסיסמה "אפס אחוז מדיניות, מאה אחוז אדמיניסטרציה". בימי שלטונו זכתה מקסיקו לתנופה כלכלית עצומה שבאה לידי ביטוי ביצירת תשתיות, ובעיקר ברשת מסילות ברזל, במאזן הסחר הלאומי, בהשקעות זרות רחבות היקף במדינה, בקידמה ובמודרניות. הוא פיתח רבות את הבירה מקסיקו סיטי, בנה את מלאך העצמאות המוזהב, הרחיב את שדרות הרפורמה והחל את בניית ארמון האמנויות היפות לרווחת חובבי האמנות בעיר. עם זאת, מחיר הקידמה היה היעדר חירויות פוליטיות, נישול אינדיאנים מאדמותיהם, והעברת מרבית השליטה על המשאבים הלאומיים לידיים זרות. כך, למשל, 97% מכלל ההשקעות בכרייה היו זרות, וכך גם 98% מההשקעות בגומי ו-90% מההשקעות בתעשיית הנפט. 95% מכלל האוכלוסייה הכפרית הייתה מחוסרת אדמה, פחות מעשירית מהקהילות האינדיאניות היו בעלות אדמה, בעוד שזרים החזיקו בין 14 - 20 אחוזים מהקרקע ומרבית שטחה של מקסיקו הייתה בבעלותן של למטה מ-1,000 משפחות.
דיאס ציפה כי לאחר עשורים של כאוס ממושך, תושבי מקסיקו יקבלו את דריכתו על זכויות ליברליות בתמורה להזדמנות להפוך לעשירים ובתמורה ליציבות הפוליטית שהסדיר. לקראת העשור הרביעי לשלטונו החלו מגזרים נרחבים בחברה המקסיקנית, הן מבחינת הריבוד החברתי והן מבחינת ביזורם הגאוגרפי, לראות במשטר נטל יותר מאשר רווח. דיאס, באמצעות המשמר הכפרי הידוע לשמצה שסר לפקודתו, נאלץ למשול בכוח הזרוע יותר ויותר. ידועה מחאת פועלי מפעל הנחושת בקנאנאה, אשר שבתו בשנת 1906 כנגד תשלום משכורות גבוהות יותר לפועלים אמריקאים, שיבוצם של האמריקאים במשרות טכניות וניהוליות, ותשלום במטבעות שונים למקסיקנים ואמריקאים. שומרי המפעל פיזרו את 3,000 הפועלים השובתים באמצעות סילוני מים רבי עוצמה ולאחר מכן ירו ללא הבחנה אל תוך ההמון, בהרגם עשרות פועלים. כאשר כשל דיאס בהבאת המשמר הכפרי פנה ויליאם גרין, בעל החברה, לארצות הברית ו-275 חיילי אריזונה ריינג'רס חצו את הגבול וכבשו את העיר. אולם לא היו אלו הפועלים והאיכרים העניים בלבד שמחו כנגד דיאס, שכן האליטה גם היא התנגדה לסגירותה של המערכת הפוליטית.
עם תום כהונתו ב-1880 לא יכול היה דיאס לשוב ולהתמודד בבחירות, לפי החוקה המקסיקנית. ולכן התמודד ונבחר לתפקיד, מקורבו ועושה דברו הגנרל מנואל גונסאלס פלורס. בסוף 1884 חזר דיאס ונבחר לכהונה נוספת לאחר סדרת חקיקות לא פופולריות של יורשו. שנות שלטונו ובכללן השנים שלא שימש בפועל כנשיא, אך שלט למעשה במדינה זכו לכינוי "פורפיריאטו" על שמו. בשובו שינה דיאס את החוקה המקסיקנית כך שהיה ביכולתו לרוץ לנשיאות מספר בלתי-מוגבל של קדנציות. על רקע אי נחת ציבורית זו וההתנגדות למשטרו הכריז דיאס בשנת 1908 בראיון שנתן לעיתונאי האמריקני ג'יימס קרילמן (Creelman) כי לא ישתתף בבחירות שיערכו לנשיאות. דיאס צוטט: "אני חיכיתי באיפוק ליום שבו תושבי הרפובליקה המקסיקנית יהיו מוכנים לבחור ולשנות את ממשלתם בכל יום בחירות... אני מאמין כי היום הזה הגיע." בעקבות הכרזתו זו החלו ארגונים פוליטיים ומפלגות שונות לקרום עור וגידים ברחבי מקסיקו. אחד המתמודדים, פרנסיסקו איגנאסיו מדרו, צעיר משכיל וליברל ובן למשפחת חוואים עשירה ממדינת קואווילה, פרסם את המניפסט "הירושה הנשיאותית" (La sucesión presidencial), שבו קרא להחליף את הדיקטטורה בדמוקרטיה.
דיאס הפתיע את יריביו הפוליטיים כאשר חזר בו מהצהרתו והודיע כי יתמודד בבחירות הקרובות בשנת 1910. על מנת להבטיח את ניצחונו הביא דיאס לפרישתו של ברנרדו רייס, מושל נואבו לאון והמתמודד העיקרי מולו, מהמירוץ, וכך נותר מדרו יריבו העיקרי. מדרו התמודד תחת "המפלגה נגד בחירה מחדש" וקרא לרפורמה פוליטית ובחירות פתוחות. ערב הבחירות אסר דיאס את מדרו, אשר צבר פופולריות רבה בקרב הציבור המקסיקני. תוצאות הבחירות הראו על ניצחון מוחץ לדיאס על פני מדרו (כמיליון קולות כנגד פחות מ-200 אלף), מה שהיה, כפי הנראה, תוצאה של מערכת בחירות מושחתת ולא הגונה, פרקטיקה מקובלת באותם הימים במרבית מדינות אמריקה הלטינית. מדרו נמלט מבית הכלא וחצה את הגבול לארצות הברית, שם החל לתכנן את השינוי הפוליטי הנחוץ למקסיקו.
מדרו גיבש את מצעו הפוליטי בעודו בעיר סן אנטוניו, טקסס, אך מכיוון שרצה להתחיל את המהפכה על אדמת מקסיקו, חצה את הגבול באוקטובר 1910. ב-20 בנובמבר הציג מדרו את משנתו עיר המקסיקנית סן לואיס פוטוסי בה הכריז על מצעו הפוליטי. תוכנית סן לואיס פוטוסי קראה להפלת משטרו של דיאס, לכונן דמוקרטיה ומערכת בחירות וכן להשיב לקהילות האינדיאניות את האדמות שנלקחו מהן בשנים שקדמו להכרזה. תוכנית סן לואיס פוטוסי הציתה את אש המרד, וקבוצות שונות הצטרפו במהרה לכוחות המהפכניים בכל רחבי מקסיקו. המהפכה המקסיקנית החלה.
הכוחות המהפכניים היוו, למעשה, קואליציה של קבוצות רבות ועשרות, ואולי מאות, מנהיגים מקומיים, אשר יחדיו שאפו להפיל את משטרו של דיאס. נוסף על מדרו, שלושה ממנהיגי המרד העיקריים היו פרנסיסקו "פנצ'ו" וייה ממדינת דורנגו שבצפון, פסקואל אורוסקו, איש הצפון גם כן, וכן אמיליאנו ספאטה, מפקד צבא השחרור של הדרום ממדינת מורלוס שבדרום, אשר הצטרף לתנועה המהפכנית מעט מאוחר יותר, במרץ 1911. צבאו של דיאס התמוטט אחרי חודשים ספורים, ובאפריל 1911, לאחר שהכוחות המורדים התאחדו והתארגנו, התרכזו הכוחות זה מול זה בקרבת העיר סיודד חוארס. בהפסקת אש הגיעו מדרו ונציגי דיאס להסכם, שנחתם ב-22 באפריל, בו לא נאמר במפורש כי דיאס יתפטר, אם כי הבטחה זו ניתנה למדרו באופן בלתי רשמי. שאר מנהיגי ההתקוממות זעמו על התנאים וכפו על מדרו להתעקש על התפטרותו של דיאס והמשא ומתן קרס. אף על פי כן היסס מדרו מלהגיע להכרעה צבאית מחשש להתערבות ארצות הברית לאור העובדה ש-20,000 חיילי צבא ארצות הברית שהמתינו במרחק קצר מעבר לגבול. וייה ואורוסקו לא נשמעו למדרו ופתחו באש על הכוחות הנצורים, ובהסכם סיודד חוארס מיום 21 במאי 1911, הסתיימו הקרבות. לאחר הקרב הסכים דיאס לפנות את כס השלטון ויצא לגלות בצרפת ב-26 במאי. שר החוץ, פרנסיסקו לאון דה לה ברה הפך לנשיא זמני ומדרו אישית אישר את שרי הממשלה וחלק ממושלי המדינות. שאר מוסדות המדינה ונושאי התפקידים נותרו על כנם. המהפכנים, לעומת זאת, נדרשו להתפרק מנשקם. מדרו הפך לנשיאה הזמני של מקסיקו ולאחר מכן, ב-6 בנובמבר 1911, נבחר לנשיא בבחירות כלליות. בכך תם הפרק שראשון של המהפכה המקסיקנית, אולם אקורד הסיום היה עוד רחוק. אירועי השנים הבאות הוכיחו את האמת הטרגית באמרה, המיוחסת לדיאס בעת שעלה על סיפון ה"איפירנגה" (Ypiranga), האונייה שנשאה אותו לאירופה, כי "מדרו שחרר את הנמר, נראה אם יוכל לשלוט בו".
הוא נפטר בגלותו בצרפת ב-2 ביולי 1915 ונקבר בבית הקברות מונפרנאס בפריז.
קישורים חיצוניים
- פורפיריו דיאס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פורפיריו דיאס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי פורפיריו דיאס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
| הקודם: חוסה מריה איגלסיאס |
 נשיא מקסיקו28 בנובמבר – 6 בדצמבר 1876 |
הבא: חואן נ. מנדס |
| הקודם: חואן נ. מנדס |
נשיא מקסיקו 17 בפברואר 1877 – 1 בדצמבר 1880 |
הבא: מנואל גונסאלס |
| הקודם: מנואל גונסאלס |
נשיא מקסיקו 1 בדצמבר 1884 – 25 במאי 1911 |
הבא: פרנסיסקו לאון דה לה בארה |
פורפיריו דיאס32457149Q150688