בית ברגאן

הבית והסטודיו של לואיס ברגאן

**אתר מורשת עולמית**
	מבט מהרחוב על הבית
	מבט מהרחוב על הבית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2004, לפי קריטריונים 1, 2
מדינה	מקסיקו

הבית והסטודיו של לואיס ברגאן (בספרדית: Casa-Taller de Luis Barragán), השוכן ברחוב גנרל פרנסיסקו רמירז ברובע טאקובאיה במקסיקו סיטי, היה בית המגורים של האדריכל לואיס ברגאן בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. כיום משמש הבית כמוזיאון, שבו ניתן לבקר רק בקבוצות מאורגנות. בשנת 2004 הוכרז המבנה כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה

הנכס שעליו נבנה הבית נרכש, ככל הנראה, ב-1939, בתקופה שבה ברגאן החל לעסוק באדריכלות במקום בנדל"ן. כעבור ארבע שנים הוא החל להשתמש בבית גם למגוריו. ברגאן תיכנן את הבית עבור משפחת אורטגה שהתגוררה בעיר, אך ב-1948 החליט להתגורר בו בעצמו, ואת יתרת השטח שרכש ב-1939 מכר למשפחה. על שטח זה הוקם בית אורטגה שתוכנן גם הוא על ידי ברגאן. התוכניות המקוריות של המבנה עברו מספר שינויים תוך כדי הבנייה, והקמת הבית הייתה סוג של מעבדה עבור ברגאן, שהתגורר במקום עד מותו ב-1988.

המבנה

הבית והסטודיו שוכנים במבנה שהוקם על שני מגרשים צמודים, ואשר תוכנן בהתאם לסגנון האדריכלי של בתי הפועלים, כפי שהיה נהוג במקסיקו סיטי באותה תקופה. לבית שלוש קומות ובצידו המערבי גן נוי.

חזית הבית דומה לחזיתות הבתים האחרים בשכונה, וההבדל העיקרי בינה לבינם הוא ממדיה. סגנון הבנייה הצביע על כך שמדובר בבית מגורים של אדם ממעמד חברתי גבוה, אך מנגד חומרי הבנייה היו אופייניים לאנשים ממעמד נמוך יותר. החלונות בחזית הראשית עוצבו בסגנון מינימליסטי, וניתקו את הקשר בין המרחב הפרטי לבין המרחב עירוני. רוב שטח החזית עשוי מקיר בטון מטוייח.

הכניסה אל הבית היא דרך שתי דלתות בחזיתו המזרחית הפונה אל הרחוב. כניסה אחת הובילה ישירות אל הסטודיו, בנוסף לגישה נוספת אליו מחדר המגורים. בין הסטודיו לגן הנוי נבנה פטיו עם מזרקה. בקדמת הסטודיו היו שני משרדים, ובקומה מעליו משרדים פרטיים נוספים. החזית המערבית של הבית, הגובלת בגן הנוי, שונה ביחס לבתים האחרים באזור, וההבדלים הם ביחסים בין הפתחים השונים המשובצים בה, אך גם בעיצוב שלה כחלק המקשר בין הבית לגן הנוי.

בסמוך למוסך של הבית נקבעה כניסה משנית, המובילה אל חדר כניסה. מחדר הכניסה ניתן להגיע אל הפרוזדור, וממנו אל כל חדרי הקומה הראשונה. חדר המגורים והספרייה נמצאים מצפון לפרוזדור והלאה מהם הסטודיו. ממערב לפרוזדור נמצאים חדר אוכל גדול, חדר קטן שבו נערכו ארוחות הבוקר, ומטבח. היציאה אל הגן הייתה דרך המטבח או חדר המגורים, ומהסטודיו ניתן להגיע אל הגן דרך הפטיו. מאחורי המוסך ניצב מגדל קטן שבו גרם מדרגות לולייניות המוביל אל הקומות העליונות. גובה הקומות אינו אחיד, כך שגובהם של חדר המגורים והסטודיו כפול מזה של חדרים אחרים, והם תופסים גם את חלל הקומה השנייה.

המדרגות הלולייניות מובילות אל חדר שינה וחדר אורחים בקומה השנייה. בקומה זו היה גם חדר השינה של ברגאן, ובצמוד לו חדר הלבשה. החדרים הנוספים בקומה זו הם שני המשרדים הקטנים שמעל לסטודיו וחלל ישיבה המכונה "טאפאנקו". הקומה השלישית של הבית שימשה למטרות תחזוקה, וכללה, בין היתר, שני חדרי שירות, חדר כביסה ומרפסת שירות.

מאפייני הסגנון האדריכלי של ברגאן התבטאו בעיקר בחללים הפנימיים, אותם עיצב בצבעים לא הרמוניים. מאפיין נוסף של הבית הוא האור: ברגאן התנגד באופן ניכר לתאורה מהתקרה, ובמקרים שהבית לא מואר מבחוץ נעשה שימוש במנורות קטנות שהוצבו על השולחנות. התוכנית המקורית הייתה לבנות את הגן כמשטח דשא רחב, אך בסופו של דבר החליט ברגאן לעצב את הגן בסגנון יותר חופשי. הצבע העיקרי של הגן הוא ירוק, למעט מספר פרחי יסמין ונרקיס בצבע לבן או כתום. בהכרזה על הבית כאתר מורשת עולמית נאמר על הגן כי הוא "נווה מדבר באמצע המדבר האורבני של מקסיקו סיטי".