הפרעת אישיות סכיזואידית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סכיזואיד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים פנימיים, עיצוב.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים פנימיים, עיצוב.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
הפרעת אישיות סכיזואידית
Schizoid Personality Disorder
תחום בריאות הנפש
סיווגים
DSM-5 301.20
ICD-10 F60.1

הפרעת אישיות סכיזואידית (Schizoid Personality Disorder) היא הפרעת אישיות מאשכול א' של הפרעות האישיות, אשר מאופיינת בחוסר עניין ביחסים חברתיים (בעיקר ביחסי קרבה אינטימיים), נטייה לסגנון חיים מתבודד וקור רגשי. הפרעה זו היא נדירה למדי לעומת הפרעות אישיות אחרות. אנשים המושפעים מהפרעת אישיות זו מסוגלים להציג ולנהל עולם פנימי עשיר, משוכלל וייחודי. ניתן להסתכל על כך גם כדמיון פורה ופעיל במיוחד אשר התפתח בילדות המוקדמת (ייתכן שכבר מגיל שנה). למרות הדמיון בשם, הפרעת אישיות סכיזואידית (SPD) איננה תת-סוג של סכיזופרניה. עם זאת שישנן תכונות המשותפות בין ההפרעות, כמו למשל ניתוק והקהיה אמוציונלית. בנוסף, ישנה שכיחות גבוהה יותר של הפרעה זו בקרב משפחות עם סכיזופרניה[1][2].

שכיחות

הפרעת אישיות סכיזואידית היא אבחנה נדירה יחסית בין ההפרעות בכלל ובין הפרעות האישיות בפרט. על פי נתונים שנאספו ב-2001-2002 שכיחות ההפרעה בארצות הברית נעה בין 4.9% ל 3.1% מכלל ההפרעות הנפשיות. הפרעת אישיות סכיזואידית נפוצה מעט יותר בקרב גברים. כמו כן היא נפוצה מעט יותר בקרב מי שיש להם קרובי משפחה החולים בסכיזופרניה, או בהפרעת אישיות סכיזוטיפלית.

הפסיכותרפיסט פיליפ מאנפילד (Philip Manfield) טוען כי שכיחות הפרעת אישיות זו גבוהה בהרבה ועמדת על כ-40% מכלל הפרעות האישיות[3]. סתירה גדולה כזאת נובעת כנראה מהעובדה שטיפול הוא סוג של התחייבות לקשר, ואם הוא סוג של קשר, הרי שבאופן מעגלי, האדם החי עם ההפרעה עשוי להיימנע מלהגיע לטיפול ביחס לסובלים מהפרעות אישיות אחרות. מאנפילד חוזר על הצהרה זו עם מחקר של ווליאנט ודרייק (Valliant & Drake) משנת 1985 שמצאו שיותר מ-40% מהפרטים בקבוצות מִדְגָם מהערים היו גברים החיים עם הפרעה סכיזואידית.

היסטוריה

המונח "אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית" נטבע לראשונה ב-1908 על ידי דר' אויגן בלוילר כדי לציין את השסע או הפיצול ("Schizo") בנפשו של אדם בין עולם המציאות, החיצוני לו, לבין העולם הפנימי שלו, כלומר, נטייה אנושית המעדיפה את העולם הפנימי על פני העולם החיצון. תפיסה הקשורה להתכנסות פנימה באופן שלא הוצג קודם לכן במושגי הפסיכופתולוגיה. בולר גם סיווג את ההקצנה של נטייה זו כ"אישיות אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידיתית"[4]. .

מאז התפצל מחקר ההפרעה הסכיזואידית לשני ערוצים נפרדים: הערוץ הראשון הובל על ידי מסורת הפסיכיאטריה התיאורית שהתמקדה בסימפטומים התנהגותיים גלויים לעין, ניתנים לצפייה, וניתנים לתיאור, שמוצגים באופן הבהיר והמפורט ביותר ב- DSM-IV revised (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות). הערוץ השני פותח על ידי מסורת הפסיכיאטריה הדינמית שכללה את המחקר של המניעים והמבנה הסמויים או התת-מודעים שפותחו על ידי הפסיכואנליזה בגישותיה השונות.

ארנסט קרצ'מר

המסורת התֵיאוּרית

תחילתה של מסורת זו בתיאור של ארנסט קרצ'מר (Ernst Kretschmer) ב-1925[5] את ההתנהגויות הניתנות לצפייה של הסכיזואיד. התנהגויות אלה ארגן בתוך שלוש קבוצות של מאפיינים:

  1. חוסר חברתיות, שקט, איפוק/ריסון, רצינות ואקסצנטריות (חריגוּת/מוזרוּת).
  2. ביישנות, זהירות עם רגשות, רגישות, עצבנות (מתיחוּת), נטייה להתרגשות יתר וחיבה לטבע ולספרים.
  3. נוח להשפעה (כפיף/גמיש), חביבות (נחמדות, נעימות, טוּב לב), הגינות (יושר), אדישות, שתקנות, וקור לגבי רגשות.

מאפיינים אלה ניתן לראות כסימן מבשר לחלוקת האופי הסכיזואידי ב- DSM-IV לשלוש הפרעות אישיות מובחנות וברורות. קרצ'מר עצמו לא חשב להפריד התנהגויות אלה למצב של בדידות קיצונית. במקום זאת החשיב אותן כמגוון סימולטני של פוטנציאלים בקרב אינדיבידואלים החיים עם ההפרעה. לתפיסתו של קרצ'מר, רוב האנשים החיים עם ההפרעה אינם רק בעלי רגישות יתר או קור רגשי, אלא גם בעלי רגישות יתר וגם קרים בעת ובעונה אחת. תכונות אלו מופיעות בפרופורציות יחסיות משתנות, עם נטייה לנוע לכיוון אותם ממדים מהתנהגות אחת לאחרת.

המסורת הדינמית

תחילתה של מסורת זו בתצפיות של אויגן בלוילר ב-1924[6] שהבחין כי האישיות הסכיזואידית והפתולוגיה הסכיזואידית אינם שני דברים נפרדים[7].

בשנת 1940, רונלד פיירברן[8] הציג את עבודתו המקורית על האישיות הסכיזואידית שהייתה ברובה מה שידוע כיום על התופעה הסכיזואידית. פיירברן שרטט ארבע תמות סכיזואידיות מרכזיות:

  1. הצורך לווסת (להסדיר) את המרחק הבינאישי ולהציבו בפוקוס המרכזי.
  2. היכולת לגייס הגנות לשימור עצמי וביטחון עצמי.
  3. תשומת לב רחבה לפער בין הצורך (הגדוש בחרדה) למגע לבין הצורך ההגנתי במרחק, פער שבהתנהגות הנצפית נראה כאדישות (אי אכפתיות, שוויון נפש).
  4. העדפה יתרה לעולם הפנימי על פני העולם החיצון.

בעקבות פיירברן, המסורת הדינמית המשיכה לייצר מחקרים עשירים על האופי הסכיזואידי, רובם מהכותבים הבאים: ננארלו (1953), ליינג (1960), ויניקוט (1965), גאנטריפ (1969), קאהן (1974), אקטר (1987), סיינפלד (1991), מאנפילד (1992) וקליין (1995)[9].

אבחון

אבחון על פי DSM-V

האבחנה להפרעה זו ניתנת על ידי פסיכיאטר. על פי DSM-V, המהדורה החמישית של "המדריך האבחוני והסטטיסטי של מחלות הנפש" משנת 2013 (בהוצאת אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית), מוגדרת הפרעת אישיות סכיזואידית בבסעיף 301.20, לפי הקריטריונים הבאים:

  • דפוס נרחב של ניתוק, (היבדלות, חוסר עניין, אדישות) מיחסים חברתיים וטווח מוגבל של הבעת רגשות במסגרת בינאישית שתחילתם בבגרות המוקדמת (גיל 18 או מבוגר יותר), המוצגים בהקשרים מגוונים ב-4 או יותר מהאינדיקציות הבאות:
    1. היעדר תשוקה או הנאה מיחסים קרובים, כולל היות חלק ממשפחה.
    2. כמעט תמיד ישנה בחירה לפעילויות ביחידות.
    3. ישנו עניין מועט, אם בכלל, בתאווה גופנית.
    4. מפיק הנאה ממעט מאד פעילויות, אם בכלל.
    5. חסר חברים קרובים או אנשי סוד מעבר לקרובים מדרגה ראשונה.
    6. נראה אדיש או שווה נפש לדברי שבח או ביקורת מצד אחרים.
    7. מבטא קור רגשי, היבדלות/ניתוק או רגשות שטוחים.
  • ההגדרה על דרך השלילה: על המאבחן לוודא שאכן מדובר בהפרעת אישיות ולא בהתרחשות המהווה חלק, סימפטום או שלב הקשור להפרעה אחרת. זוהי דרישה של DSM- שכל אבחון של הפרעת אישיות ספציפית יספק גם קריטריונים כלליים המשותפים לכל הפרעות האישיות (כאבחנה מבדלת). לפי דרישה זו, יש לוודא כי לא מדובר בהתרחשות בלעדית לסכיזופרניה, או בהפרעת מצב רוח עם סממנים פסיכוטיים, או כל הפרעה פסיכוטית אחרת, או בהפרעה התפתחותית מפושטת, וכן שלא מדובר בהיבטים רגשיים-פסיכולוגיים הנובעים ממצב רפואי.

אבחון על פי ICD-10

לפי המדריך האבחוני ICD-10, הפרעת אישיות סכיזואידית מאופיינת על ידי לפחות שלושה מהקריטריונים הבאים:

  • קור רגשי, ניתוק ורגשנות מועטה.
  • יכולת מוגבלת לבטא רגשות חיוביים או שליליים כלפי אחרים.
  • העדפה עקבית לפעילות הנעשית ביחידות.
  • מעט מאד (אם בכלל) חברים קרובים או מערכות יחסים וחוסר רצון לכך.
  • אדישות לשבחים וביקורת.
  • השתתפות במעט פעילויות מהנות, אם בכלל.
  • אדישות למוסכמות ונורמות חברתיות.
  • שקיעה בדמיון ואינטרוספקציה מופרזת.
  • עניין מועט בתאווה גופנית.

אבחון לפי שאלון ההערכה הפסיכיאטרית של צימרמן

מארק צימרמן (Zimmerman) ‏[10] הציע את השאלות הבאות להערכת מטופלים עם הפרעת אישיות סכיזואידית:

  1. האם יש לך יחסים קרובים עם חברים או משפחה? אם כן, עם מי? אם לא, האם זה מטריד אותך?
  2. האם אתה רוצה יחסים קרובים עם אחרים?
  3. ישנם אנשים המעדיפים לבלות לבד, וישנם המעדיפים להיות עם אנשים. כיצד אתה היית מגדיר את עצמך?
  4. האם אתה לעיתים קרובות בוחר לעשות דברים בעצמך?


  1. האם אתה חולק סודות עם מישהו שאינו מקרבה ראשונה?
  2. כיצד אתה מגיב אם מישהו מותח עליך ביקורת?
  3. כיצד אתה מגיב אם מישהו משבח אותך?

בתהליך ההערכה על המאבחן לצָיין אם אותו אדם יוצר קשר עין, מחייך, או מבטא רגשות באופן לא מילולי.

תתי סוגים של ההפרעה על פי מיילון

תיאודור מיילון (Millon) ‏[11] זיהה 4 תתי סוגים של סכיזואיד. כל סכיזואיד עשוי להיות מזוהה עם אחד מהם או בכלל לא.

  1. הסכיזואיד המלנכולי - הכולל מאפיינים דיכאוניים.
  2. הסכיזואיד המרוחק - הכולל מאפיינים הימנעותיים, סכיזוטיפליים.
  3. הסכיזואיד ללא זהות אישית - הכולל מאפיינים סכיזוטיפליים.
  4. הסכיזואיד חסר הרגש - הכולל מאפיינים כפייתיים.

אמות מידה דינמיות על פי קליין

בשנת 1995 רלף קליין (Klein) שפך אור חדש על הדעות הרווחות דאז בנוגע לסכיזואיד –דעות שהתמקדו בעיקר במה שנראה לעין- בחוסר העניין של האדם החי עם ההפרעה במערכות יחסים. בהבהירו את הגורמים והתנאים שתחת רשימת המאפיינים לעיל, קליין תיאר פיצול ביחסי האובייקט של הסכיזואיד. פיצול זה מערב מצד אחד "יחסי עבד/אדון",(slave/master’ relationship), יחסים המאופיינים בניצול, נטילה לצורך שימוש עצמי ובאי-אנושיות (או שמא מכניות או מלאכותיות); ומצד שני, "העצמי בגלות" (self in exile). זוהי סלידה או רתיעה מיחסים נצלניים כך ש"העצמי" עובר "לגלות". עצמי זה בגלות הוא שהיה האספקט היותר מוכר של האדם החי עם ההפרעה והוא זה שתואר ב-DSM כאדם המרוחק או שאינו מגיב.

כפי שניסח קליין: "... הניתוק הגלוי לעין מרגשות לעולם אינו יכול להתקבל כמצב העניינים האמיתי" (עמ' 135). משמעות מיוחדת נודעת לקורלציה בין הפרעת האישיות הנרקיסיסטית להפרעת אישיות סכיזואידית. למשל, צורך היתר באישור של נרקיסיסט במשפחה עשוי להיגרם כתוצאה מתת- אישור של אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית. זו גם הבושה המוכחשת של הנרקסיסט ממנה הוא מוטרד לעיתים קרובות, או מושלכת על האדם החי עם ההפרעה, כך הנתינה עולה לחוויה של פלישה נפשית, והופכת לרגישות לפולשנות. פרדוקסאלית, אדם עם הפרעת אישיות סכיזואידית יכול לעיתים להימשך ליחסי ניצול מתוך כמיהה לחוות משמעות והכרה באמצעות שירות הצרכים של האחר. יחד עם זאת, אותו אדם עשוי להיות ערני (מודע) לכל צורה של שחיתות או של ניצול מעבר ליחסים אלה. על פי גישה זו אבחנה מבוססת על הדינאמיקה של פיצול זה ועל כל השלכותיו כניגוד לאבחנה המתבססת על רשימה של התנהגויות חיצוניות.

"הסכיזואיד החשאי" על פי קליין

לפי ראלף קליין[12], בניגוד לביישנות, היעדר הרצון, או הימנעות מהעולם החיצון והיחסים הבינאישיים המודגשים בהגדרות המצויות ב-DSM-V וב-ICD-10 - ישנם סכיזואידים רבים שלמראית עין מציגים מעורבות וסגנון אישיות אינטראקטיבי. קליין מסווג סכיזואידים אלה כ"סכיזואידים חשאיים" ("secret schizoids"), המציגים עצמם כנגישים חברתית, מעוניינים בחברה, ובעיני הצופה נראים בעלי מיומנויות חברתיות גבוהות ומעורבים חברתית, כאשר בה בעת הם בנפרד, בנסיגה רגשית ומרוחקים במקום בטוח בעולמם הפנימי. כך, בעוד שהנסגנות והניתוק מהעולם החיצוני הם הסממנים של הפתולוגיה הסכיזואידית, הרי שבפועל, לעיתים סממנים אלה סמויים ולעיתים גלויים. כאשר זה גלוי, זה מתאים לתיאור הרגיל של האישיות הסכיזואידית המוצעת ב-DSM-V. על פי קליין, הללו, "רק לעיתים" סמויים, חבויים במצב הפנימי של המטופל, ומה שפוגשת העין האובייקטיבית אולי אינו מה שנוכח בעולם הסובייקטיבי, הפנימי, של המטופל. לכן, קליין מזהיר שאסור להחמיץ את זיהוי המטופל החי עם ההפרעה רק משום שלא ניתן לראות את נסגנותו דרך ההגנות, מנגנוני הפיצוי והשתלבותו בעולם החיצון. קליין טוען, כי על מנת להתחקות אחר הסירוב לאינטימיות רגשית, צריך רק לשאול את המטופל מהי חווייתו הסובייקטיבית.

תיאורים של אישיות סכיזואידית כאישיות סודית הנחבאת אחר מראית עין חיצונית של מעורבות רגשית מוכרים זה מזמן, החל בתיאור של פייברין (Fairbairn) מ-1940 את ה"אֶקְסְהִיבִּיצְיוֹנִיזְם הסכיזואידי" המדגיש כי הסכיזואיד יכול להביע רגשות רבים ולייצר מראית עין מרשימה של קשרים חברתיים כשבפועל אינו נותן כלום ואינו מאבד כלום, מכיוון שהוא רק משחק תפקיד. לפי פייברין, הסכיזואיד "...מכחיש שהוא משחק תפקיד וכך הוא מבקש לשמר את אישיותו העצמית ללא פגע וחסינה מסיכונים"[13] . התייחסויות מאוחרות יותר לסכיזואיד הסודי ניתן למצוא אצל מסעוד קהאן (Masud Khan)[14], ג'פרי סיינפלד(Jeffrey Seinfeld)[15] ופיליפ מאנפילד(Philip Manfield)[16]- התייחסויות המעניקות תיאורים מוחשיים של אנשים עם הפרעת אישיות סכיזואידית שרק "נהנים" מדיבור על מעורבות חברתית, אך חווים קושי גדול ברגעים בהם חברים מהקהל מנסים לערב אותם רגשית. התייחסויות אלה חושפות את הבעיות הקשורות בהסתמכות על התנהגות הניתנת לצפיה בהערכת הפרעת אישיות בקרב אנשים מסוימים.

הקריטריונים של גנטריפ

ראלף קליין, המנהל הקליני של מכון מסטרסון, שרטט את תשעת המאפיינים הבאים של האישיות הסכיזואידית כפי שתוארו על ידי הארי גאנטריפ (Guntrip) ב-1969:

  • נטייה להתכנסות פנימה (introversion)
    לפי גאנטריפ, הסכיזואיד הוא אינטרוברסיבי במלוא מובן המילה. הוא מתואר כמי שניתק עצמו מעולם המציאות החיצוני במובן הרגשי. כל תשוקותיו הליבידיות וההתאוויותיו מכוונות כלפי עולמו הפנימי ולעבר אובייקטים פנימיים, והוא חי חיים פנימיים אינטנסיביים שפעמים, כאשר הדבר ניתן לצפייה, הם נחשפים כפנטזיות וחיי דמיון מדהימים בעושרם. למרות זאת, את מגוון הפנטזיות הוא בעיקר נושא כסוד שמור החבוי מהעולם החיצון."..האדם הסכיזואיד ניתק מהעולם החיצון מכיוון שרוב חוויותיו בעולם החיצון מסומנות כסכנה. להפנות עורף למקורות של סכנה ולפנות לעבר מקורות של ביטחון זאת תגובה אנושית טבעית". אם כן, האינדיבידואל הסכיזואידי עסוק קודם כל בהימנעות מסכנות ובהגנה על ביטחונו[17].
  • מופנמות/מסוגרות/מכונסות (withdrawnness)
    צדה השני של האינטרוברסיה היא המופנמות. בעוד שישנם הרבה אנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית המציגים מופנמות מובנת מאליה (ביישנות, אי רצון, או הימנעות מהעולם החיצוני ומיחסים בינאישיים), מופנמות זו מגדירה רק חלק מהם שכן כאמור, על פי קליין, רבים מהם חברותיים ומתקשרים אך למעשה הם סכיזואידים חשאיים.
  • נרקיסיזם (narcissism)
    נרקיסיזם הוא מאפיין שעולה החוצה מהחיים הפנימיים שהאדם עם ההפרעה חי בהם. אהבתו לאובייקטים כולה בתוכו, יתרה מכך, הוא מזוהה עמם במידה כה רבה עד כי הליבידו הקשור בהם נראה כהוא עצמו. השאלה, מכל מקום, היא האם חייו הפנימיים האינטנסיביים של האדם עם ההפרעה נגרמים עקב תשוקה ורעב להתאחד עם האובייקטים החיצוניים, או האם הם נגרמים עקב נסיגה מהחוץ לעולם פנימי בטוח יותר שהוא מרשה לעצמו. הצורך בקשר הוא מניע רב עוצמה אצל סכיזואיד כפי שהוא אצל כל אדם. למרות זאת, מכיוון שאהבת האובייקטים של האדם עם הפרעת אישיות סכיזואידית היא פנימית, הוא או היא מוצאים ביטחון מבלי ליצור קשר וחיבור עם אובייקטים בעולם האמיתי.
  • דָּיּוּת עצמית (self-sufficiency)
    גאנטריפ כותב: האינטרוברסיבי הנרקיסיסטי הזה המספיק לעצמו, נעדר יחסים אישיים בעולם החיצון בעוד שכל היחסים הרגשיים שלו נישאים על עולמו הפנימי, זה שומר כנגד חרדה הפורצת החוצה בהתמודדות עם אנשים אמיתיים." ככל שהסכיזואיד יכול להסתמך על עצמו, כך הוא פחות נאלץ להסתמך על אחרים ולהיחשף לסכנות פוטנציאלית וחרדות הקשורות בתלות, או גרוע מכך, בחוסר עצמאות. רובם המכריע של הסכיזואידים מציגים יכולת כבירה של דיות עצמית, יכולת לפעול לבד ולנהל את חייהם באופן עצמאי ואוטונומי.
  • תחושת עליונות (sense of superiority)
    גאנטריפ מצהיר: "תחושת עליונות קשורה באופן טבעי לדיות העצמית". מרגע שאין צורך באנשים אחרים הם הופכים בעיניו למיותרים. פעמים רבות הם שרויים בתחושה שהם שונים מאנשים אחרים. "לתחושת העליונות של הסכיזואיד אין קשר עם הגרנדיוזיות העצמית של ההפרעה הנרקיסיסטית. זה לא מוצא ביטוי אצל אדם החי עם הפרעת אשיות סכיזואידית דרך הצורך להפחית ערך או להשמיד אחרים הנתפסים כמתקיפים, מבקרים, מאשימים או משפילים. סוג זה של עליונות תואר על ידי אדם צעיר החי עם הפרעת אישיו סכיזואידית כך: "אם אני עליון על אחרים, אם אני מעליהם, אז אני לא צריך אותם. כאשר אני אומר שאני מעל אחרים, זה לא במובן שאני חש טוב מהם, הכוונה היא שאני במרחק מהם, מרחק בטוח". זו תחושה של היות במרחק אופקי ופחות של מרחק אנכי.
  • חוסר רגש (loss of affect)
    בהתאם לגאנטריפ, חוסר רגש בסיטואציות חיצוניות הוא חלק בלתי נפרד מהתמונה הכוללת. בגלל הכיתור היוצא מהכלל שהתבצע בעצמי- הצורך להיות עצמי מכיל, עצמי מספק עצמי שניתן לסמוך עליו- ישנה הפרעה בלתי נמנעת בתשוקה וביכולת לחוש בחוויות של אחרים, להיות אמפאתי ורגיש. לעיתים קרובות, זה נראה משני, בבחינת מותרות שחייבות להמתין לשם השגת הגנה, מצב בטוח. החוויה הסובייקטיבית היא של חוסר רגש. אצל כמה מהמטופלים חוסר הרגש עשוי להיראות כחוסר רגישות שברמותיו הקיצוניות נראה כמו ציניות, קשיחות (נוקשות) ואפילו אכזריות. המטופל נראה כבלתי מודע לכך שהערותיו או פעולותיו משפיעות ופוגעות באנשים אחרים. לעיתים קרובות יותר, חוסר הרגש מתגלה בתוך המטופל כמבוכה אמיתית, כתחושה שמשהו חסר בחיי הרגש שלו.
  • בדידות (loneliness)
    בהתאם לגאנטריפ: "בדידות היא התוצאה שאין מנוס ממנה מהאינטרוברסיה הסכיזואידית ומביטול היחסים החיצוניים". זה נחשף בכמיהה העזה לחברות ואהבה הפורצת שוב ושוב. בדידות באמצע המון זו החוויה של הסכיזואיד המתנתק ממערכת יחסים מבינה ואוהדת. "זו חוויה מרכזית של הסכיזואיד שלעיתים קרובות נעלמת לצופה. בניגוד לקריקטורה המוכרת של הסכיזואיד הבלתי מודאג מאחרים וקר, רוב הסכיזואידים שהפכו למטופלים הביעו בכמה נקודות בטיפול שלהם את כמיהתם לחברות ואהבה. זהו לא הסכיזואיד כפי שהוא מתואר ב-DSM. כזו כמיהה, בכל מקרה, אינה פורצת את חיי הפנטזיה של הסכיזואיד, ושלמטפל ייתכן שלא תהיה דריסת רגל בה לתקופה ארוכה בטיפול. אם כמיהה היא בהווה המיידי, קרוב לוודאי ש בכל זאת שמדובר בהפרעת אישיות הימנעותית. יש טווח צר מאד של סכיזואידים- בהגדרה הקלאסית של ה-DSM – שלהם התקווה לחברות היא כה מינימאלית עד שהיא כמעט נעלמת. לכן, הכמיהה לקרבה וקשר כמעט בלתי ניתנת להגדרה על ידי הסכיזואיד עצמו. סכיזואידים אלה לא יהפכו למטופלים. הסכיזואיד שמגיע לטיפול עושה כן לעיתים קרובות משני מניעים: בדידות וכמיהה. המטופל החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית עדיין מאמין שסוג מסוים של קשר ומגע הם אפשריים ומטופלים אלה מתאימים מאד לפסיכותרפיה. עם זאת, האירוניה של ה-DSM ים היא שהם יכולים להוביל את המטפל לגשת אל המטופל החי עם הפערעת אישיות סכיזואידית עם תחושה של פסימיזם תרפויטי, אם לא ניהיליזם, חוסר קריאה של המטופל על ידי האמונה שהזהירות שלו היא אדישות וקרירות.
    נתק מהעצמי - דה-פרסונליזציה (depersonalization)
    גאנטריפ מתאר "דפרסונליזציה" כאבדן תחושה של זהות ואינדיבידואליות. דפרסונליזציה היא הגנה שיוצרת נתק או הפרדה. הסכיזואד מתאר זאת לעיתים קרובות ככִּוְנוּן החוצה, או ככיבוי, או כמו חוויה של הפרדה בין המתבונן לבין האגו המשתתף (הנוטל חלק בתהליך). זה נחווה על ידי אנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית החש שהחרדות עומדות להכריעו או להכניעו. זו צורה קיצונית יותר של תופעת אובדן הרגש(loss of affect) שתוארה קודם לכן. לעומת זאת, אבדן רגש הוא מצב כרוני יותר. דפרסונליזציה היא הגנה חריפה כנגד חוויה מידית יותר של התגברות חרדה או תחושת סכנה[18].
  • תְּסוּגָה (regression)
    גאנטריפ מגדיר תסוגה כייצוג/סימול לעובדה שבשורה התחתונה האדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית חש מוכרע על ידי העולם החיצון והוא במנוסה אחורנית לקרקע יציבה. תהליך כזה כולל שני מכניזמים שונים: כלפי פנים וכלפי אחור. רגרסיה כלפי פנים מדברת על גודל או שיעור התלות (הביטחון, האמון), על צורות ראשוניות של פנטזיה של הכלת עצמי, פעמים כאוטואירוטיות או אפילו טבע נטול אובייקטים. רגרסיה כלפי אחור אל הביטחון של הרחם זו תופעה סכיזואידית ייחודית (יוצאת דופן) ומציגה את הצורה העזה ביותר של הגנת הנסיגה במאמץ למצוא ביטחון ולהימנע מהרס על ידי המציאות החיצונית. התיאור של תשעת המאפיינים שהוגדרו לראשונה בבירור על ידי גאנטריפ, אמור לשפוך יותר אור ופוקוס על ההבדלים הגדולים הקיימים בין המסורת התיאורית לבין המסורת הפסיכואנאליטית. כל תשעת המאפיינים עקביים מבפנים. רובם, אם לא כולם, אמורים להיות מוצגים כאשר מבקשים לאבחן הפרעת אישיות סכיזואידית.

הפרופיל הפנומנולוגי על פי אקטאר

במאמר ב"כתב העת האמריקני לפסיכותרפיה"[19], דר' סלמאן אקטאר (Akhtar) מספק פרופיל פנומנולוגי מקיף של הפרעת האישיות הסכיזואידית. פרופיל זה משלב את ההשקפה הקלאסית והגישות התאוריות העכשוויות עם צְפיות פסיכואנליטיות. פרופיל זה מתומצת בטבלה המכילה רשימת מאפיינים קליניים, המעורבת עם שישה תחומי תפקוד פסיכולוגיים המצוינים במופעים "הגלוי" ו"הסמוי". דר' אקטאר מצהיר שמונחים אלה אינם מרמזים על "מודע" או "תת מודע", אלא מציינים באופן מלאכותי (מזויף/מעושה) היבטים מנוגדים הניתנים לתפיסה פחות או יותר בקלות, שארגונם הסימפטולוגי בסגנון זה מבליט את המרכזיות שבפיצול ואת תסביך הזהות באישיות הסכיזואידית.

המאפיינים הקליניים על פי חלוקה לתחומי תפקוד פסיכולוגים על פי אקטאר

במישור הגלוי (החיצוני) במישור הסמוי (הפנימי)
תפיסת העצמי
  • נכנע, צייתן/הולם, תואם
  • שלו ומאופק
  • לא תחרותי
  • דיות עצמית
  • תחושות נחיתות ואאוטסיידריות
  • ציניות
  • (אי אותנטיות Inauthentic))
  • מבטל מאפיינים/זהות אישיים
  • ריקנות, כמו רובוט ומלא בפנטסיות אומניפוטנטיות ונקמניוּת
  • גרנדיוזיות סמויה
יחסים בינאישיים
  • נָסְגָנוּת
  • מְרֻחָק, מְסֻגָּר, מְסֻיָּג, לא ידידותי, עומד מהצד
  • מעט חברים קרובים
  • אטימות לרגשות אחרים
  • מפחד מאינטימיות
  • רגיש באופן מופלא
  • סקרנות עמוקה לגבי אחרים
  • רעב לאהבה
  • מקנא בספונטניות של אחרים
  • נזקק בעצמה למעורבות עם אחרים
  • מסוגל להתרגש מאינטימיות, אך בתנאי שהיא זהירה וסלקטיבית
הסתגלות חברתית
  • מעדיף פעילויות ביחידות הקשורות לשעשוע או למקצוע.
  • שולי (גבולי) או לָקְטָנִי (אקלקטי) מבחינת חברותיוּת בקבוצה
  • רגיש לתנועות חברתיות-פוליטיות אזוטריות המתקשרות לצורך החזק שלו להשתייך
  • נוטה להיות עצלן ובטלן
  • חסר בהירות לגבי מטרות או יעדים.
  • תחושת שייכות אתנית רופפת
  • בדרך כלל כשיר לעבודה קבועה
  • לעיתים יצירתי למדי ובעל יכולת לתרום באופן מקורי ויוצא דופן.
  • בעל כושר עמידה ותשוקה בתחומי עניין מסוימים
אתיקה: סטנדרטים ואידיאלים
  • השקפות מוסר ופוליטיקה ייחודיות
  • נטייה לרוחניות, מיסטיקה ופרא-פסיכולוגיה
  • אי אחידות מוסרית לעיתים, זלזול במוסכמות חברתיות מסוימות
  • מדי פעם בולטת אי מוסריות ורגישות לפשעים מוזרים, ולעיתים נוטה להקרבה עצמית אלטרואיסטית
סגנון קוגניטיבי
  • חסר מודעות
  • שוקע בפנטסיות ובדמיון
  • דיבור מעורפל רשמי, מנופח, מאולץ, רהבתני
  • חילופין בין התבטאות רהוטה להתבטאות לא בהירה
  • חשיבה אוטיסטית
  • תנודות בין חיבור חד ובהיר למציאות לבין היפר רפלקסיה לגבי העצמי
  • שימוש אוטיסטי בלשון

מטופל עם הפרעת אישיות סכיזואידית העיר/ציין/ביקר שהוא חסר יכולת ליהנות באופן מלא מחייו מכיוון שהוא מרגיש שהוא חי בתוך קליפה (כצדפה). יתרה מכך, הוא ציין שחוסר יכולתו זו- מייסרת ומטרידה את אשתו[20]. בהתאם לבק ופרידמן[21], מטופלים עם הפרעת אישיות סכיזואידית מעדיפים להתייחס לעצמם כאל צופים בעולם מאשר כשותפים בו .

קשרים ומערכות יחסים עם אחרים

אנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית נראים מרוחקים, מסוגרים, מסויגים, קרים ואדישים, ולעיתים מתקבל אף רושם של התנשאות וזלזול, היבטים הגורמים להם לבעיות חברתיות. יחד עם זאת, אחדים מהם עשויים להצליח מאד בתחומים כגון מתמטיקה, פיזיקה, פילוסופיה, שחמט וכיוצא בזה, בשל אינטליגנציה גבוהה וחשיבה מרוכזת, תאורטית ומופשטת[22]. לרובם יש קושי לבנות מערכות יחסים אישיות או לבטא את רגשותיהם באופן מלא, והם עשויים לעיתים להישאר פאסיביים אל מול סיטואציות עוינות. התקשורת שלהם עם אנשים אחרים לעיתים יכולה להיות שוות נפש, תמציתית ותכליתית. בשל בעיות התקשורת הללו הם אינם יכולים לקבל משוב על עצמם ועל איך הם מסתדרים עם אחרים- משוב החשוב להגברת מודעותם לעצמם ולפעולותיהם בסביבה חברתית.

על פי גאנדרסון[23], אנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית "חשים אבודים" ללא האנשים שבדרך כלל מסביבם מכיוון שהם צריכים תחושה של ביטחון ויציבות. יחד עם זאת, כאשר החלל האישי של האדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית מחוּלָל הם חשים מחנק ומרגישים בצורך לשחרר עצמם ולהיות עצמאיים. הקשרים עם בני זוג הם בדרך כלל שטחיים בגלל הקושי בקרבה, אך אף על פי כן, ישנם המצליחים להתקשר בנישואין. במסגרת נישואין או קשר של קבע ייתכן כי בן/בת הזוג יתלונן על הסתגרות וחוסר מעורבות והתעניינות[22]. ואכן, אנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית נינוחים יותר כאשר הם במערכת יחסים שבה הפרטנר מציב להם דרישות רגשיות ואינטימיות מועטות (למשל, שגם בן הזוג אינו צורך קרבה נפשית ורגשית יתרה)[22]. וחולק עימם בערך אותם רגשות שליליים וחיוביים, אינטימיות רגשית וחשיפה עצמית. פירושו של דבר שאדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידיתיכול ליצור מערכת יחסים עם אחרים המבוססת על פעילויות אינטלקטואליות, פיזיות, משפחתיות, מקצועיות או בידוריות- כל עוד סגנון זה של יחסים לא ידרוש או יכפה דרישה לאינטימיות רגשית, שאותה אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית ידחה. דונלד ויניקוט[24], סיכם את הצורך הסכיזואידי למערכות יחסים מתאימות עם אחרים עם פרשנות לפיה אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית, "מעדיף ליצור יחסים על פי תנאיו שלו ולא על פי תנאיהם ודחפיהם של האחרים", ואם הדבר אינו אפשרי הם יעדיפו בדידות.



אבחנה מבדלת

אף על פי שהפרעת אישיות סכיזואידית חולקת כמה היבטים משותפים עם מצבים פסיכולוגיים אחרים, יש כמה מאפיינים חשובים המייחדים אותה ממצבים אלה.

  • דיכאון - בעוד שכמה מהחיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית יכולים להיות מאובחנים בנוסף עם דיכאון מז'ורי, זה לבטח לא תמיד המקרה. בשונה לסובלים מדיכאון, הם בדרך כלל אינם מחשיבים עצמם נחותים מאחרים, אף על פי שקרוב לודאי הם מכירים בהיותם שונים מאחרים, לטוב ולרע.
  • הפרעת אישיות נמנעת - שלא כמו הפרעת אישיות נמנעת, הללו החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית אינם נמנעים מאינטראקציות חברתיות ישירות בגלל חרדה או תחושות של אי יכולת או אי כשירות, אלא משום שהם באמת ובתמים אדישים או שווי נפש ליחסים חברתיים. בכל מקרה, במחקר מ-1989[30] בנושא; "סכיזואידיות והפרעת אישיות נמנעת", נמצאו רמות שוות של חרדה, דיכאון ונטיות פסיכוטיות בהשוואה למטופלים בהשגחה פסיכיאטרית. אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית העיר שידע מוקדם, ציפיות או הנחות/השערות אולי משפיעות בכאלה רמות גבוהות. מטופלים יכולים מנטאלית/שכלית לחקות תסריטים מזיקים בשביל תוצאות שליליות שטוחות שיוכלו לקרות או שמישהו יוכל להעלות בדעתו.
  • תסמונת אספרגר - תסמונת אספרגר שייכת לספקטרום ההפרעות האוטיסטיות. בשונה לה, הפרעת אישיות סכיזואידית אינה כוללת פגם בתקשורת לא מילולית (למשל חוסר בקשר עין או מצלול שפה חריג) או דפוס מוגבל של עניינים או התנהגות רפטטיבית (היצמדות מוחלטת לרוטינה או ריטואלים, או עניין בעצמה חריגה בתחום אחד). בהשוואה לאספרגר, הפרעת אישיות סכיזואידית מאופיינת כהפרעת התנהגות, כקשיי הסתגלות וחוסר התאמה אצל מבוגרים וסיכון מוגבר במידה מועטה לסכיזופרניה[31].
  • מה בין פנטזיה לפסיכוזה - תחת לחץ, חלק מהסובלים מהפרעת אישיות סכיזואידית יכולים לעיתים לחוות תגובה פסיכוטית קצרה. כמו כן, כמה מהם נוטים לפתח אמון פתולוגי בפעילות פנטזיונרית בצמוד לנסיגתם מהעולם. סכיזואידים מחוברים לדמיון כמו אינפוזיה. נראה שבאופן כזה, פנטסיה מהווה מרכיב מהותי של "העצמי בגלות"('self in exile')[32], למרות זאת, בבחינה קרובה יותר, פינטוז אצל אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית מורכב הרבה יותר מאמצעי סיוע לנסיגה. פנטסיה היא גם מערכת יחסים עם העולם ועם אחרים על ידי נציגים. זוהי מערכת יחסים חלופית, אך אף על פי כן מערכת יחסים, המאופיינת באידיאליזציה, בהגנתיות ובמנגנוני פיצוי. זהו ביטוי של העצמי בגלות מכיוון שזה עצמי-מוּכָל וחופשי מסכנות וחרדות הקשורות עם קשר רגשי לאנשים ומצבים אמיתיים. על פי קליין, זהו "ביטוי של העצמי במאבק לקשר עם אובייקטים, אם כי, אובייקטים פנימיים. פנטסיה מאפשרת למטופל החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית לחוש בקשר ועדיין להיות חופשי ממאסר במערכת יחסים. בקיצור, בפנטזיה ניתן להיות מחובר, בקשר (לאובייקטים פנימיים) ועדיין להישאר חופשי"[32] . היבט זה של הפתולוגיה הסכיזואידית נדון באופן נרחב בעבודותיהם של ליינג(Laing) מ-1960, ויניקוט (Winnicott ) מ-1971 וקליין (Klein) מ-1995[33].
  • אלכוהול וסמים - לפי סיינפלד(Seinfeld)[34] ישנם אנשים החיים עם הפרעת אישיות סיכיזואידית המתמכרים לסמים ו/או אלכוהול, או התמכרויות אחרות, שמשרתים תחליפים למערכת יחסים אנושית. התחליף הלא אנושי לאובייקט אנושי משרת כהגנה לאדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית. כשהוא מציג דוגמאות לאיך אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית יוצר מערכת יחסים אישית עם הסם, סיינפלד מספר איך " מכור אחד כינה הרואין "חיית המחמד הלבנה והמרגיעה שלי". מכור אחר התייחס לקראק שלו כ"אמא הרעה שלו" . הכרתי מישהי מכורה שכינתה קראק "החבר שלי". לא כל המכורים מכנים את הסמים שלהם בשמות, אך לעיתים זה הסימן לרגש אישי במערכת יחסים[34]. יחסי האובייקט מראים באופן בולט שהשימוש בסמים ואלכוהוליזם מגבירים את הפנטזיה של איחוד עם אובייקטים פנימיים, ובה בעת מאפשרים להישאר אדישים כלפי אובייקטים מהעולם החיצון. לכן ההתמכרות נראית כאדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית עם הגנה סימביוטית (חיים משותפים לתועלת הדדית).
אקלברי(Ekleberry)[35] מציע שמריחואנה היא אולי הסם האגו-סינתטי המתאים ביותר לסכיזואידים מכיוון שהוא מתיר מצבי פנטסיה וניתוק תוך שמירת מרחק מאחרים, מספק חוויה פנימית עשירה יותר בהשוואה לאפשרות השגתה ללא סם, ומפחית תחושות פנימיות של ריקנות וכישלון בגין אי יכולת לטול חלק בחיים. גם אלכוהול, שניתן להשגה בקלות ולבטח זמין, הוא סם המהווה ברירה מובנת מאליה לסכיזואידים. כמה מהם יעדיפו שימוש בשני הסמים, אלכוהול ומריחואנה כאחד. הסכיזואידים יעדיפו להשתמש בסמים ביחידות כדי להשיג את האפקט של התהליכים הפנימיים.
  • התאבדות - לפי קליין, גם התאבדות יכולה להיות תֶמָה המתרוצצת במחשבתם של כמה מהאנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית, אם כי הם לא יתפתו בקלות לממשה. הם אולי יהיו בתחושות דאון ודיכאון כאשר כל אפשרויות הקשר ימוצו, אך כל עוד ישנה מערכת יחסים כלשהי או אפילו תקווה קטנה לכזו, הסיכון להתאבדות יהיה נמוך. הרעיון להתאבד הוא כוח מניע כנגד ההגנות של אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית. כפי שקליין אומר: "לכמה מטופלים החיים עם ההפרעה ההתאבדות היא כמו רעש רקע עמום, שרק לעיתים נדירות יגיע לרמה הפורצת לתוך המודעות. לאחרים, זו נוכחות מבשרת רעות, חרב דמוקלס רגשית[36]. בכל מקרה, זהו פחד הטמון ביסוד חוויתם של כל האנשים החיים עם ההפרעה[37].

טיפול

  • טיפול תרופתי - היות שתכונות אדם החי עם הפרעת אישיות סכיזואידית דומות מאד לסימפטומים השליליים של הסכיזופרניה, כחוסר יכולת לחוות הנאה (אַנְהֶדוֹנְיָה- Anhedonia), פגיעה בחדות הרגש (קהות רגשית) ואנרגיה נמוכה - הרי שתרופות "אנטי פסיכוטיות מהדור השני" [The atypical antipsychotics ;AAP. also known as second generation antipsychotics]- עשויות להיות יעילים בשיכוכם והרגעתם. לאלו שמבקשים טיפול ישנה אפשרות לבחור בין תרופות לפסיכותרפיה. הטיפול התרופתי להללו שהם בעלי התסמינים הדומים לתסמינים השליליים של הסכיזופרניה שהוכנס לשימוש הרב ביותר לאחרונה הוא risperidone. לפני כן, לא הייתה תרופה פסיכו טרופית שהשפיעה על התסמינים השליליים. לפי יוסף(Joseph)[38], מינון נמוך של risperidone או olanzapine יכולים להשפיע גם על היחסים החברתיים וגם על הקהות הרגשית; Wellbutrin (bupropion) יכול לסייע לאי היכולת לחוות הנאה. זאת ועוד, שימוש ב- SSRIs, TCAs, MAOIs, מינון נמוך של בנזודיאזפינים וחוסמי בתא- יכולים לסייע לחרדה החברתית של הסובלים מהפרעת אישיות סכיזואידית, אף על פי שחרדה חברתית אינה הדאגה העיקרית שלהם.
  • פסיכותרפיה תומכת - שימוש בפסיכותרפיה תומכת במסגרת אשפוזית וחוץ אשפוזית הנערכת על ידי אדם מיומן המתמקד בתחומים כגון: מיומנויות התמודדות, שיפור מיומנויות חברתיות ושיפור מיומנויות לאינטראקציות חברתיות, תקשורת והערכה עצמית.


  • טיפול קבוצתי ואסטרטגיות חינוכיות - לפי בק ופרימן (Beck and Freeman)‏[39], לאנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית יש:" ליקוי תפיסה שקשור לסריקת הסביבה הגורם לחוסר אותות (סימנים, רמזים) סביבתיים. ליקוי זה מאופיין בנטייה להחמיץ הבדלים (ניואנסים) ולפזר את מגוון האלמנטים של החוויה". התפיסה של מגוון אירועים רק מגבירה את הפחד מאינטימיות ומגבילה אותם ביחסים הבינאישיים. גם בגלל הריחוק, ההתבדלות, העמידה מהצד, מחסום זה אינו מאפשר להם להשתמש במיומנויות החברתיות והתנהגות העוזרת להם במערכת יחסים. לכן, קבוצת חִבְרוּת (סוציאליזציה) יכולה לעזור לסובלים מהפרעת אישיות סכיזואידית. כפי שנאמר על ידי וויל, אסטרטגיות חינוכיות גם עובדות איתם על ידי כך שהן מאפשרות להם לזהות את רגשותיהם החיוביים ורגשותיהם השליליים. הם משתמשים בזיהוי כדי ללמוד על רגשותיהם שלהם; הרגשות שמשכו מאחרים; ולהרגיש את הרגשות המשותפים עם האנשים הקשורים אליהם. טיפול זה יכול לסייע לסובלים מהפרעה זו ליצור אמפתיה עם העולם החיצון.
  • טיפול קצר מועד - רעיון הסיכון המוגבל - לפי רלף קליין, המנהל הקליני של מכון מסטרסון[40], רעיון ה"סיכון המוגבל" ("closer compromise"), פירושו, שהמטופל החי עם הפרעת האישיות אולי יתעודד לחוות עמדת אמצע בין הקיצוניות של קרבה רגשית לבין המצב של גלות קבע. כפי שהוזכר על ידי לאינג (Laing)[41], ללא העשרה על ידי הזרקת מציאות בינאישית תתרחש התרוששות בתוך הדימוי העצמי של האדם החי עם ההפרעה והוא יהפוך יותר ויותר ריק ונדיף, הליך שעלול להוביל את הסכיזואיד עצמו לחוש לא אמיתי. לכן, כדי ליצור אינטראקציות עם אחרים שתהיינה סתגלניות יותר ומעשירות "עצמי" יותר ולחוש אמיתי, יש לעודד את המטופל לקחת סיכונים על ידי הפחתת המרחק הבינאישי, הגדלת הקשרים, התקשורת, ועידוד השיתוף ברעיונות, תחושות ופעולות. "סיכון מוגבל" פירושו כי בזמן שהפגיעות/רגישות האדם החי עם ההפרעה לחרדות אינה מתגברת, היא מתואמת ומנוהלת באופן סתגלני יותר. כאן המטפל מעביר למטופל שוב ושוב את המסר לפיו "החרדה היא בלתי נמנעת, אך עדיין ניתנת לניהול ושליטה", וללא שום אשליה שפגיעות/רגישות האדם החי עם ההפרעה לכזו חרדה יכולה לעבור לצמיתות. הגורם המגביל הוא הנקודה שבה הסכנות מאינטימיות מתגברות/מכריעות והמטופל מוכרח לסוג ולהימלט שוב.
קליין מציע ש"הסיכון המוגבל" חייב להיות מוצהר כדבר המצוי באחריותו הישירה של המטופל. "נראה לי שעל מנת לממש את יעדיך, יהא זה הכרחי לשים את עצמך במצב של סיכון" או, "נראה לי שנכונותך להגיע לכאן (לטיפול) ולהיאבק עם חרדותיך חייבת להשתקף בנכונותך לאתגר את עצמך מחוץ לטיפול", או "נראה לי שמאמציך ליצור קשר עימי הם רק חצי מאבק; החצי האחר חייב לקרות בזירה מסוכנת יותר של חייך מחוץ למשרד זה". המטפל מעביר תמיד את המסר שאלה הם רשמיו[42]. הוא או היא אינם קוראים את מחשבותיו של המטופל או כופים אג'נדה, אלא פשוט מביעים עמדה. בנוסף, עמדת המטפל היא הרחבה של שאיפתו הטיפולית של המטופל("יעדיך/מטרותיך", "נכונותך" ו"מאמציך"). לבסוף, המטפל מונחה להעניק תשומת לב מיוחדת לצורך לבצע פעולות אלה מחוץ לסביבה/מסגרת הטיפולית.
  • טיפול ארוך טווח - קליין מציע כי "עבודה שלמה" (working through) היא השכבה השנייה של הטיפול ארוך המועד בעבודה הפסיכותרפית עם אנשים החיים עם הפרעת אישיות סכיזואידית. מטרותיה הן לשנות מהיסוד את הדרכים הישנות של ההרגשה והחשיבה ולשחרר את עצמו מהפגיעות/רגישות לחוויות של אותם רגשות המתקשרים לאותן מחשבות ורגשות ישנים. פעילות תרפויטית חדשה נקראת "היזכרות עם הרגשה" (remembering with feeling)‏. מדובר בתהליך ההיזכרות הרגשית כיצד התהווה העצמי הכוזב בילדות[43]. פירוש הדבר שאדם חייב להיזכר בתנאים ובאִסּוּרים שנכפו על חירותו לחוות את העצמי בחברת אחרים. בסופו של דבר, היזכרות עם הרגשה מובילה את המטופל להבנה שהוא או היא היה נטול אפשרות בחירה בתהליך התפתחות העמדה הסכיזואידית כלפי אחרים. לא הייתה למטופל הזדמנות לבחור מתוך דרכים אפשריות לחוויית העצמי והתקשרות עם אחרים ולא היו לו ממש אופציות. העצמי הכוזב היה בפשטות הדרך הטובה ביותר שהמטופל יכולה היה לקבל הכרה, הסכמה, אישור וקבלה של העצמי (האספקה הרגשית ההכרחית להישרדות הרגשית), בזמן הדיפת/מניעת/הרחקת הרגשות המתקשרים לדיכאון הנטישה[44].
אם מטרת הטיפול קצר הטווח היא לגרום למטופל להבין שהוא אינו מה שהוא נראה אלא שהוא גם יכול להתנהג באופן שונה, הרי שהטיפול ארוך הטווח נועד לגרום למטופל להבין מי הוא ומה הוא כיצור אנוש/כאדם, מה הוא באמת רוצה ומה הוא באמת מכיל. מטרת ה"עבודה שלמה" (working through) היא לא להשיג על ידי גילוי פתאומי של המטופל את העצמי החבוי שלו, את כישרונותיו במלואם והיצירתיות החיים בתוכו, אלא היא תהליך שחרור עצמי איטי ממאסר דיכאון הנטישה כדי לקבל הזדמנות לחשוף את הפוטנציאל. זהו תהליך של התנסות באלמנטים הספונטניים הבלתי תגובתיים שניתן לחוותם במערכת יחסים עם אחרים. העבודה דרך דיכאון הנטישה היא תהליך מורכב, ממושך וקונפליקטואלי שיכול להיות חוויה מכאיבה מאד מבחינת מה שהמטופל נזכר בו ומה היה חייב להרגיש. זה מעורב באבל ועצב עמוק על אובדן האשליה שהייתה למטופל תמיכה מספקת לצמיחת העצמי האמיתי. כמו כן, זהו אבל על אובדן זהות, העצמי הכוזב, שהאדם בנה והתמקח עמה רוב חייו. הפריקה מהעצמי הכוזב דורשת ויתור על דרך הקיום היחידה שהמטופל ידע לגבי האינטראקציות עם אחרים, אינטראקציות שהיו טובות יותר מחוויה של עצמי חסר ארגון ובלתי יציב, לא משנה כמה כוזבת, הגנתית והרסנית זהות כזאת יכולה להיות. לפי קליין, הפריקה מהעצמי הכוזב, מאפשרת לעצמי האמיתי המוחלש את ההזדמנות להמיר את הפוטנציאל ואפשרויותיו לממשות[45]. תהליך ה"עבודה שלמה" (working through) מביא עמו תגמולים מיוחדים שהאלמנט החשוב בהם לעצמי המודע החדש הוא צמיחת ההבנה/הגשמה על ידי האדם שיש לו צורך פנימי יסודי להיות קשור/להשתייך שניתן להביעו במגוון דרכים. רק מטופל החי עם ההפרעה, מציע קליין, שעבד על דיכאון הנטישה...לבסוף יאמין שהיכולת להתקשר/להשתייך והכמיהה להתקשר/להשתייך נארגים לתוך מבנה קיומם, שהם באמת חלק ממי שהם ומה שהם מכילים כבני אדם. זהו אותו רגש שלבסוף מאפשר לאדם החי עם ההפרעה להרגיש את התחושה האינטימית ביותר של היות קשור עם האנושות בכלל, ועם אדם אחר בפרט. לסכיזואיד, דרגה כזאת של ביטחון וודאות היא ההתגלות מעוררת נחת הרוח והסיפוק הגדולים ביותר, והופכת ליסוד המארגן באופן חדש ועמוק את חווית העצמי.

שיקום

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות ומעלה על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום,[46] ראה ערך מורחב להלן

ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערות שוליים

  1. ^ חנן מוניץ (עורך), 20 - הפרעות אישיות., פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, עמ' 485-486
  2. ^ American Psychiatric Association, Diagnostic & Statistical Manual of Mental Disorders DSM, 5th, American Psychiatric Association, 2013, עמ' 652-655
  3. ^ in Split Self, Split Object, Arenson (1992) p. 204
  4. ^ Details recorded by Salman Akhtar in Schizoid Personality Disorder: A Synthesis of Developmental, Dynamic, and Descriptive Features. American Journal of Psychotherapy, 41, 499-518
  5. ^ Ernst Kretschmer- Physique and Character. London: Kegan, Paul, Trench & Trubner
  6. ^ Eugen Bleuler- Textbook of Psychiatry, New York: Macmillon (1924)
  7. ^ Conclusion of Bleuler's observations by Ralph Klein p.5 in Disorders of The Self: New Therapeutic Horizons: Brunner/Mazel (1995)
  8. ^ Disorders of the Self: New Therapeutic Horizons: The Masterson Approach נערך על ידי James F. Masterson, M.D.,M D Ralph Klein,Ralph Klein, M.D.,James F Masterson M D
  9. ^ J. J. Nannarello, Schizoid. Journal of Nervous and Mental Disease, 118, p. 237-249 (1953); R. D. Laing, The Divided Self, Tavistock Publications (1960); D. W. Winnicott, The Maturational Process and the Facilitating Environment, International Universities Press (1965); Harry Guntrip, Schizoid Phenomena, Object-Relations, and The Self. New York: International Universities Press (1969); M. R. Khan, The Privacy of the Self, Karnac Publications (1974); Salman Akhtar, Schizoid Personality Disorder: A Synthesis of Developmental, Dynamic, and Descriptive Features, American Journal of Psychotherapy, 41, 499-518 (1987); Jeffrey Seinfeld, The Empty Core, Jason Aronson (1991); Philip Manfield, Split Self, Split Object, Jason Aronson (1992); Ralph Klein, Disorders of the Self: New Therapeutic Horizons, Brunner/Mazel (1995)
  10. ^ Zimmerman, Mark, M.D. (1994). Interview Guide for Evaluating DSM-IV Psychiatric Disorders and the Mental Status Examination. East Greenwich, RI: Psych Products Press.
  11. ^ Millon, Theodore, Personality Disorders in Modern Life, Personality Subtypes 2004
  12. ^ Disorders of the Self by James F. Masterson and Ralph Klein 1995 subheading 'Secret Pure Schizoid Cluster Disorder' pp 25-27. Klein was Clinical Director of the Masterson Institute and Assistant Professor of Psychiatry at the Columbia University College of Physicians and Surgeons, New York
  13. ^ W. R. D. Fairbairn- 'Psychoanalytic Studies of the Personality'. pp 16-17
  14. ^ Masud Khan- 'The Role of phobic and counterphobic mechanisms and separation anxiety in schizoid character formation' in the volume 'The Privacy of the Self'. Here Khan remarks "..in the course of the treatment it became gradually clear that behind a façade of excessive sociability and venturesomeness as well as random and frequent sexual episodes these patients had lived all their life... in a secretive and adamantly rejective state of withdrawal from all objects as well as from their environment." p. 70.
  15. ^ J. Seinfeld- 'The Empty Core'. Seinfeld writes: "The schizoid may also seem to be sociable and involved in relationships. However, he is frequently playing a role and not ‘fully’ involved, unconsciously disowning this role..."
  16. ^ Philip Manfield- 'Split Self, Split Object'. Manfield writes: "Not all schizoids keep away from people. It is not people that schizoids avoid, but emotional intimacy, self disclosure, and emotions both positive and negative." p.207
  17. ^ Ralph Klein- pp. 13-23 in Disorders of the Self: New Therapeutic Horizons, Brunner/Mazel (1995). All Guntrip quotes in this section are excerpted from- Harry Guntrip, Schizoid Phenomena, Object-Relations, and The Self. New York: International Universities Press (1969)
  18. ^ Ralph Klein- pp. 13-23 in Disorders of the Self: New Therapeutic Horizons, Brunner/Mazel (1995). All Guntrip quotes in this section are excerpted from- Harry Guntrip, Schizoid Phenomena, Object-Relations, and The Self. New York: International Universities Press (1969)
  19. ^ Akhtar, S. Schizoid Personality Disorder: A Synthesis of Developmental, Dynamic, and Descriptive Features. American Journal of Psychotherapy, 151:499-518, 1987.
  20. ^ Magnavita, Jeffrey J. (1997). Restructuring Personality Disorder s: A Short-Term Dynamic Approach. New York: The Guilford Press
  21. ^ Beck, Aaron T., M.D., Freeman, Arthur, Ed.D. (1990). Cognitive Therapy of Personality Disorders. New York: The Guilford Press
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 א. אליצור, ש. טיאנו, ח. מוניץ, מ. נוימן, "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" (בעריכת ח. מוניץ), הוצאת פפירוס, אוניברסיטת תל אביב, מהדורת 1995, עמ' 299
  23. ^ Gunderson, John G., Zanarini, Mary C., Kisiel, Cassandra L. (1995). "Borderline Personality Disorder". in Livesley, W. John (ed.). The DSM-IV Personality Disorders. New York: The Guilford Press.
  24. ^ D. W. Winnicott- p.73 'The Family and Individual Development' (1965)
  25. ^ Nannarello, J., Schizoid. Journal of Nervous Mental Diseases 1953
  26. ^ 'Schizoid Phenomena, Object Relations, and the Self' p.303
  27. ^ K. Horney- 'Neurosis and Human Growth' chapter 'Resignation: The appeal of freedom' p. 264-265
  28. ^ J. Seinfeld- The Empty Core: An Object Relations Approach to Psychotherapy of the Schizoid Personality' p. 104
  29. ^ Akhtar, S. Schizoid Personality Disorder: A Synthesis of Developmental, Dynamic, and Descriptive Features. American Journal of Psychotherapy, 151:499-518, 1987
  30. ^ Overholser, JC (November 1989). "Differentiation between schizoid and avoidant personalities: an empirical test". Canadian Journal of Psychiatry 34 (8): 785–90. PMID 2819642
  31. ^ Woodbury-Smith MR, Volkmar FR (2008). "Asperger syndrome". Eur Child Adolesc Psychiatry 18 (1): 2. doi:10.1007/s00787-008-0701-0. PMID 18563474
  32. ^ 32.0 32.1 R. Klein- Disorders of The Self: New Therapeutic Horizons, Brunner and Mazel (1995) p. 64
  33. ^ R. D. Laing- pp. 82-100 in The Divided Self, Tavistock Publications (1960); W. D. Winnicott- pp.26-38 in Playing and Reality, Routledge (1971); and R. Klein- Disorders of The Self: New Therapeutic Horizons, Brunner and Mazel (1995).
  34. ^ 34.0 34.1 J. Seinfeld- The Empty Core: An Object Relations Approach to Psychotherapy of the Schizoid Personality, Jason Aronson 1991, p. 101
  35. ^ Sharon S. Ekleberry- Dual Diagnosis and the Schizoid Personality Disorder 2000
  36. ^ הביטוי חרב דמוקלס מתייחס לסכנה המתמדת העומדת בפני אנשים בעלי משרה רמה או כוח רב. בהכללה, משמש הביטוי לתיאור להרגשה של סכנה מתקרבת.
  37. ^ James F. Masterson & Ralph Klein- pp. 54-55 in Disorders of the Self: New Therapeutic Horizonds, The Masterson Approach, Brunner/Mazel (1995).
  38. ^ Joseph, S., M.D., Ph.D., MPH (1997). Personality Disorders: New Symptom-Focused Drug Therapy. New York: The Haworth Medical Press
  39. ^ Beck, Aaron T., M.D., Freeman, Arthur, Ed.D. (1990). Cognitive Therapy of Personality Disorders. New York: The Guilford Press.
  40. ^ Ralph Klein- pp. 95-143 in Disorders of the Self: New Therapeutic Horizons, Brunner/Mazel (1995)
  41. ^ R. D. Laing- 'The Divided Self' chapter-5 'The Inner Self of the Schizoid Condition' p.82-100
  42. ^ Ralph Klein- pp. 95-123 in Disorders of the Self: New Therapeutic Horizons, Brunner/Mazel (1995)
  43. ^ The concept of false-self and true-self comes from D. W. Winnicott, and is viewed as representative of schizoid phenomenology. See Donald_Winnicott#True_self_and_false_self
  44. ^ Ralph Klein- pp. 123-143
  45. ^ Ralph Klein- p.127
  46. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות. נבדק ב-2017-08-16.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הפרעת_אישיות_סכיזואידית&oldid=2303728"