רנה מגריט

רנה מגריט לצד אחת מיצירותיו. תמונתו של לותר וולה.

רנה פרנסואה גיזלן מגריט (בצרפתית: René François Ghislain Magritte; ) היה צייר בלגי, ומן הידועים בציירים הסוריאליסטים.

ילדותו של מגריט

מגריט נולד בלסינס (Lessines) במחוז אֵינוֹ שבבלגיה כבן בכור לרג'ינה, כובענית עד נישואיה ולליאופולד, סוחר בד. במאי 1900 עברה משפחת מגריט לעיירה גילי (Gilly), שם נולדו שני אחיו, ריימונד ופאול. כמה שנים אחרי כן, עברו לגור בשאטלה (Chatelet), שם החל מגריט ללמוד ציור בשיעור שבועי.

ב-24 בפברואר 1912 התאבדה אמו כשהטביעה עצמה במי נהר הסאמבר. גופתה נמצאה כעבור כשבועיים, ב-12 במרץ כשכותנת הלילה מכסה את ראשה. בשנת 1913 עברה המשפחה לשרלרואה, שם החל מגריט ללמוד בבית הספר התיכון. הוא פגש את ז'ורז'ט ברז'ה, נערה שלימים הייתה לרעייתו. בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה שבה המשפחה לשאטלה ב-20 באוגוסט 1914.

בנובמבר 1915 עבר מגריט לגור בבריסל. ציוריו הראשונים, מ-1916, צוירו בסגנון אימפרסיוניסטי. באותה שנה נרשם לאקדמיה לאמנויות בבריסל ולמד שם עד 1918, אולם לא העריך את החוויה. משפחתו הגיעה לבקרו והצטרפה אליו לשם ב-1917. בשנת 1918 החל לצייר בסגנון הקוביזם ואחר בסגנון הפוטוריזם.. בשנת 1919 פגש את המשורר פייר בורז'ואה, שהתרשם מעבודותיו של מגריט והזמינו לאייר את שיריו. בשנת 1920 פגש בשנית בז'ורז'ט ברז'ה, שאותה הכיר כשהיה בן 15, וב-28 ביוני 1922 נישא לה. כעבור פרק זמן נחשף לעבודתו של ג'ורג'ו דה קיריקו, שתביא לנקודת מפנה בחייו. בשנת 1926 צייר מגריט את יצירתו הסוריאליסטית הראשונה, "הרוכב האבוד", וריאציות שונות שלה יצייר בחלוף השנים.

ההצלחה

• בשנת 1927 זכה מגריט לתערוכת יחיד בגלריית "לה סנטור" ואחריה עבר הזוג מגריט לגור בפריז.
• בשנת 1928 הציג את עבודותיו בתערוכה בבריסל והשתתף בתערוכה המשותפת הראשונה של הסוריאליסטים בגלריית "קמי גומנס" בפריז.
• בשנת 1930 השתתף שוב בתערוכה בגלריית "קמי גומנס" ואחר שב לבריסל.
• בשנת 1933 הוצגו 59 מיצירותיו ב"ארמון האמנויות" בבריסל וכן השתתף הוא בתערוכה בגלריה "פייר" בפריז.
• בשנת 1936 הציג את ציוריו בפעם הראשונה בניו יורק בגלריית "ז'וליין לוי". כמו כן, השתתף בתערוכה בינלאומית בלונדון. כעבור שנתיים שוב הוצגו תמונותיו בבירת אנגליה.
• בשנת 1940, בעקבות הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, עברו מגריט ואשתו לקרקסון (Carcassonne), שבדרום צרפת.
• בשנת 1941 השתתף בתערוכה בגלריית "דיטריש" בבריסל.

בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה התפרנס מגריט מזיוף תמונות.

• בשנת 1947 השתתף בתערוכה בגלריית "הוגו" בניו יורק ובגלריית "לו קוזין" בבריסל.
• בשנת 1948 הציג מגריט את ציוריו בגלריית "פובור" שבפריז.
• בשנת 1953 השתתף בתערוכה בגלריית "אלכסנדר יולא" בניו יורק והציג תערוכה ראשונה ברומא ותערוכה ראשונה בלונדון מאז תום מלחמת העולם השנייה.
• בשנת 1954 זכה לרטרוספקטיבה ב"ארמון האמנויות" בבריסל.
• בשנת 1956 זכה בפרס גוגנהיים בבלגיה.
• בשנת 1965 זכה לרטרוספקטיבה נוספת, הפעם במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
• בשנת 1967 הציג את תמונותיו במוזיאון ברוטרדם ובתערוכה אחרת בסטוקהולם.

רנה מגריט מת בבריסל ב-15 באוגוסט 1967 מסרטן הלבלב ונקבר בבית העלמין של שארביק. הבית שבו התגורר בבריסל משמש כיום כמוזיאון, שבו מוצגות אחדות מיצירותיו וכן מוצגים חפצים אחדים המופיעים בציוריו.

יצירתו של מגריט

השפעות ילדות

בציוריו של מגריט מופיעות לעיתים נשים כשפניהן אינן גלויות. שמועה שנפוצה טענה כי אלו מזכירים את התאבדותה של אמו, בעקבות נוכחותו בעת שגופתה נמשתה מהנהר. חוקרים טענו שעובדה זאת אינה נכונה. יש טענות כי מראה הגופה השפיע על סדרת ציורים מהשנים 1927-1928, אולם מגריט עצמו לא אהד את ההסבר.

שלושה מזכרונות ילדותו צצו פעמים מספר ביצירותיו:

• תיבת עץ שהייתה ליד עריסתו
• בלון שנקשר לגג בית הוריו
• מראה של אמן עסוק בציור בית העלמין בו רנה שיחק עם חברה קטנה.

כעלם צעיר היה חובב סרטים והתעניין מאד ביצירותיהם של רוברט לואיס סטיבנסון ואדגר אלן פו, גם אלה השפיעו על עבודתו.

הערכה

מגריט, כעמיתו סלבדור דאלי, היה שייך לזרם הסוריאליסטי, אולם בעוד דאלי צייר תמונות חלום, מגריט יצר אשליות. הוא יצר טכניקה אשלייתית טבעית של תיאור מדויק ויצירותיו צוירו באופן דקדקני וקפדני כפי שאמנים בסופר-ריאליזם היו מציירים, אלא שמגריט לא צייר את המציאות כי אם את הבלתי אפשרי. בציוריו היה סותר את כוח הכבידה של כדור הארץ, לשמיים שיווה איכות של חומר גשמי וממשי שאפילו ניתן לחיתוך ולהצבה על גבי כן הציור, והספינות שצייר עשויות היו מגלי הים ובכל זאת משייטות על פני המים.

הוא הפליא לסכל את ציפיותיו המוקדמות של הצופה, בעשותו שימוש יוצא דופן בגדלים הסותרים את ידיעותיו המקובלות של המתבונן בתמונה. ההיגיון המסוים, המונח ביסוד מערכת היחסים שבין עצמים חסרי כל קשר לכאורה, משווה ליצירותיו יכולת לערער את שלוות רוחו של הצופה בהן, ומעורר בו תחושה בלתי נוחה. ביצירותיו הוא מתמקד בעיקר בניתוח לשון הציור, בקשר הנוצר בין חפצים מעשה ידי אדם לעצמים טבעיים הנמצאים בסמיכות זה לזה, ויצר אפקטים המשתמעים לשתי פנים, המגבירים את תחושת המוזרות וטורדים את המחשבה (למשל בציור הדיוקן). ביצירותיו, לא חדל מגריט לתהות על פשרם של פרדוקסים ועל טבעה של התפיסה האנושית. ציור נודע בקטגוריה זו הוא "בגידת הדימויים".

עבודותיו של מגריט מוכרות בעולם כולו. עוד בחייו זכה להצלחה כלכלית וערכם הכספי של ציוריו מאמיר מעת לעת. ספרים המציגים את יצירותיו היו מאז ומתמיד רבי מכר.

המוזיאון המלכותי לאומנות בבריסל מכיל את המספר הרב ביותר של יצורותיו של מגריט . ב-2 ביוני 2009 נפתח בבריסל מוזיאון מגריט המכיל מעל 200 מיצירותיו על פני 2500 מ"ר, המסודרות בסדר כרונולוגי.

ראו גם

• בנו של האדם

לקריאה נוספת

• רנה מגריט 1967-1898 : המחשבה נחשפת לעין, מאת מרסל פקה, הוצאת ספרי טאשן

קישורים חיצוניים

• ג'יימס הול, הבדיחה של מגריט על חשבון המוח הביורוקרטי, באתר הארץ, 24 ביוני 2011
• עדי צור, החוליה החסרה בין רנה מגריט לא. א. פו
• גלריית ציורים של מגריט
• גלריית ציורים של מגריט המוצגים במוזיאון לאומנות מודרנית של בריסל
• רוני ערן, ‏גם 50 שנה אחרי מותו, רנה מגריט הוא עדיין בסט סלר עולמי, באתר גלובס, 23 בדצמבר 2017