סוריא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף כיבוש יחיד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סוריא
(מקורות עיקריים)
מפת ארץ ישראל מזמן שלמה המלך, הכוללת את סוריא
מפת ארץ ישראל מזמן שלמה המלך, הכוללת את סוריא
תלמוד בבלי גיטין ח
משנה תורה תרומות א
פירוש נוסף ערך זה עוסק באזור היסטורי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סוריה (פירושונים).

סוריא (שטח ארם נהריים וארם צובא) הוא שמו ההלכתי של חבל ארץ מצפון-מזרח לארץ ישראל, שנכבש על ידי דוד המלך וסופח על ידו לארץ ישראל. לשטח זה מעמד ביניים מבחינת מצוות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות.

גבולות

חלק מסוריא נכללת בגבול התורה שבחומש במדבר[1]: ”מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאות הגבול צדדה, ויצא הגבול זיפרונה, והיו תוצאותיו חצר עינן, והתאוויתם לגבול קדמה מחצר ענן שפמה”.
הר ההר מזוהה כבתרון או גובייל בחוף לבנון.
לבא חמת כבעל בק.
צדד כעיר סדד שבצפון דמשק.
זיפרון מזוהה בכפר ג'ירוד, אף הוא צפונית לדמשק.
שפם היא העיר בניס בגולן הישראלי.
לפי האמור כל האיזור מאמצע גבול לבנון המזרחי עד איזור דמשק, ומשם יורד הגבול דרומה עד העיר בניס בגולן, נחשב חלק מגבול התורה של ארץ ישראל.

החרמון הסורי הוא על הגבול עצמו ולא ברור אם הוא בתוך גבול התורה או מחוץ לו.

החלק השני של סוריא הוא מחוץ לגבול התורה בפרשת מסעי , אבל הוא נכלל בהבטחה לאברהם בברית בין הבתרים[2]: ”לזרעך נתתי את הארץ הזאת ... ...ואת הרפאים” הרפאים הוא איזור החרמון והגולן[3].

גזירת סוריא היא על כל סוריא גם זה שנכלל בגבול התורה[דרוש מקור].

סוריא לעומת ארץ ישראל

המפרשים הציעו כמה הסברים למעמדה המיוחד של סוריא.

שיטת רש"י: כיבוש לצורך יחיד

ייחודיותה של סוריא נעוצה בכך, שהיא מוגדרת על ידי התלמוד כ"כיבוש יחיד", בשונה משאר חלקי ארץ ישראל שנחשבים ל"כיבוש רבים" והם כחלק מהארץ לכל דבר ועניין. חכמי התנאים נחלקו בשאלה האם "כיבוש יחיד - שמיה כיבוש", כלומר האם חלקים אלו נחשבים לחלק מארץ ישראל.

לפי שיטת רש"י, השוני משאר חלקי הארץ טמון בכך ששאר חלקי הארץ נכבשו על ידי יהושע בן נון לצורך כלל העם, ואילו דוד המלך כבש את החלקים לצורכו הפרטי. ועוד מבואר מפירוש רש"י שדוד כבשה שלא ביחד עם כל ישראל כמו בכיבוש יהושע שהיה שישים ריבוא יוצאי צבא.[דרוש מקור]

שיטת התוספות והרמב"ם: כיבוש קודם שנכבשה כל ארץ ישראל

בעלי התוספות חולקים על רש"י, ומצטטים את דברי הספרי בסוף פרשת עקב: ”סמוך לפלטרא שלך לא הורשת, ואתה הולך וכובש ארם נהרים וארם צובא?”. דוד היה צריך לכבוש את חלקו של העם היבוסי שהיה סמוך לירושלים, ואת שאר חלקיה של ארץ ישראל עצמה[4], ובמקום זאת הוא כבש את ארם נהרים וארם צובא.

גם הרמב"ם הסביר באופן דומה. סוריא נמצאת מחוץ לגבולות ארץ כנען. אמנם, אילו דוד המלך היה כובש קודם את כל ארץ כנען ואז כובש את סוריא, אז היא הייתה מתקדשת בקדושת ארץ ישראל. אולם כיוון שכבש את סוריא לפני שסיים את כיבוש ארץ ישראל, היא לא נתקדשה כארץ ישראל:[5]

הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהרים וארם צובה ואחלב וכיוצא בהן, אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינו כארץ ישראל לכל דבר, ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים, אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כארץ ישראל לא הגיעו. ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל, אלא נשאר בה משבעה עממים. ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואחר כך כבש ארצות אחרות, היה כיבושו כולו כארץ ישראל לכל דבר. והארצות שכבש דוד הן הנקראין 'סוריא'.

באחרונים נדרשו לבאר ההקשר של דעות אלו לאמור בלשון הגמרא כיבוש יחיד, שלכאורה אין קשר בין כיבוש שלא לפי סדר התורה לבין האמור כיבוש יחיד שאותה בוחרת הגמרא לנקוט. וביאר בכך הרב משה שמואל שפירא[6] שבנאמר בגמרא כיבוש יחיד הוא רק לומר שמושג זה הוא 'קריאת שם בעלמא' ואין הכוונה לאמור בדין אלא במציאות, משום שכיבוש דוד לפי דעת הרמב"ם (על כל פנים) הוא כיבוש רבים שהרי דוד עשה כן לאחר שנמלך בחכמי הסנהדרין וזהו מה שאמור ב'דין'. ולכן, מה שמובא בתלמוד כיבוש יחיד הוא ל'מציאות' שדוד כבשה לצורך עצמו, ודבר זה בא לידי ביטוי בכך שכבשה שלא כמצוות התורה אלא לצרכיו האישיים.

כיבוש סוריא על ידי עולי בבל

על פי ההלכה הנפסקת, חלקי ארץ ישראל שלא נכבשו על ידי עולי בבל בעלייתם מבבל לארץ ישראל על ידי עזרא, אין להם קדושת ארץ ישראל[7].: ”כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן. שקדושה ראשונה לפי שהייתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא. כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא”.

מכך מוכיח רבי חיים סולובייצ'יק[8] כי גם בני ישראל עולי בבל כבשו את סוריא, שאם לא כן, לא הייתה דנה הגמרא בכיבושו של דוד את סוריא אם נחשב לכיבוש או לא, שהרי בבית שני לא כבשו את סוריא, וקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא. ומכאן שעולי בבל כבשו את סוריא, אלא מאחר שלא היו רוב ישראל בכיבוש שני לכן אם כיבוש יחיד שמיה כיבוש, מועיל הכיבוש השני שלא היו רוב ישראל כנלמד מהפסוק[9] והטיבך והרבך מאבותיך, וכמובא בתלמוד ירושלמי[10] דכיבוש חוזר מועיל אפי' כשאין אז רוב ישראל.

דינים הלכתיים

בשלוש הלכות שונות שווה סוריא ל"חוץ לארץ" בדיניה[11]:

  1. עפרה טמא ומטמא מדין טומאת ארץ העמים, אם כי בניגוד לשאר חלקי חוץ לארץ שלפי שיטת רבי יהודה הנשיא[12] אוירה מטמא גם אם נכנס אליה בלא לדרוך על עפרה (במטוס, לדוגמא), בסוריא לא גזרו חז"ל על טומאת אוירה, רק על גוש הקרקע עצמה.
  2. לעניין הבאת גט, נחשבת סוריא לחו"ל, ומי שמביא גט משם לארץ ישראל צריך להעיד כי נכתב ונחתם בפניו[13].
  3. מי שמוכר את עבדו לסוריא נחשב הדבר כאילו מכרו לחו"ל, והוא נכלל בקנס שקנסו חז"ל, כי המוכר את עבדו לחוץ לארץ יצא העבד לחירות[14].

לעומת זאת, יש לסוריא דינים רבים בה היא שווה לארץ:

  1. הקונה חלקת אדמה בסוריא, נחשב הדבר לו כאילו קנה בארץ ישראל, שבה התירו לכתוב שטר בשבת על ידי אמירה לגוי שהיא שבות, ולמרות זאת התירו שבות זאת מפני מצוות ישוב ארץ ישראל כאשר אין ברירה אחרת.
  2. בנוגע לחיוב תרומות ומעשרות הדבר נתון במחלוקת אם כיבוש יחיד נחשב לכיבוש או לא, ולפי הדעה האומרת שכיבוש יחיד נחשב לכיבוש, חייבים פירות סוריא בתרומות ומעשרות.
  3. בענין שמיטה, הדין הוא נאכל ולא נעבד, כלומר, אין איסור באכילת ספיחין, אך אסור לעבוד את שדותיה.

ברמב"ם בנושא זה ישנה סתירה מסוימת. המעיין ברמב"ם[15] יראה שפסק בדין סוריה שיש לה שם ארץ ישראל לעניין מצוות יישוב ארץ ישראל, ומאידך פסק[16] שבסוריה לא קיים מהתורה חיוב על מצוות התלויות בארץ[17]

סיכום הטעמים - מדוע כיבוש סוריה איננו הועיל

בכל המקומות העוסקים בנושא זה מובאים שבעה טעמים לכך:

  1. כיבוש יחיד[18].
  2. כיבוש שלא כמצוות התורה[19].
  3. כיבוש שלא לצורך כל ישראל[20].
  4. כיבוש שלא ביחד עם ישראל, שהוא כיבוש בשישים ריבוא יוצאי צבא[21].
  5. כיבוש שלא על פי אורים ותומים המורים לעם מה יעשו[21].
  6. כיבוש שלא מדעת רוב ישראל[22]
  7. כיבוש שלא מדעת חכמי הסנהדרין[23]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרק ל"ד, פסוקים ז'-י"א
  2. ^ ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוקים י"ח-כ"א
  3. ^ ראה ספר דברים, פרק ג', פסוק י"ג: "לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים"
  4. ^ כמו איזור לבנון והערים צור וצידון שלא נכבשו גם על ידי שלמה
  5. ^ רמב"ם הלכות תרומות א ג. בהלכה ב הוא מציין את דין "כיבוש יחיד" אולם לא מזכיר את סוריא. בהלכה ג הוא מסביר על סוריא אבל מציין בפירוש שזה לא כיבוש יחיד - זה כיבוש של מלך ישראל על-פי בית הדין הגדול של כל ישראל. ולמרות שהיא כיבוש רבים, היא לא נתקדשה כי לא נכבשה לפי הסדר.
  6. ^ קונטרס הביאורים על מסכת גיטין סימן ל"ב
  7. ^ שם הלכה ה'.
  8. ^ מובא במשנת יעקב על הרמב"ם שם.
  9. ^ דברים ל-ה.
  10. ^ קדושין פ"א ה"ה.
  11. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ח' עמוד א'.
  12. ^ החולק עליו הוא רבי יוסי ברבי יהודה הסבור שאוהל זרוק (נייד) חשוב כאוהל, אך ההלכה נפסקת כרבי יהודה הנשיא.
  13. ^ ראה מסכת גיטין, דף ב' עמוד א'
  14. ^ ראה מסכת גיטין, דף מ"ד עמוד ב'
  15. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ו', הלכה י"א
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תרומות, פרק א', הלכה ד'
  17. ^ ומשום כך יש להכריח ולהטעים בדעת הרמב"ם שלמד שכבוש דוד היה כיבוש רבים אלא רק שירדה ממעלת ארץ ישראל, משום האמור שדוד כבשה שלא כמצוות התורה וזהו רק מגרע בשלימות הכיבוש אבל אינו מבטל את הכיבוש.
  18. ^ מסכת גיטין, דף ח' עמוד א' מסכת עבודה זרה, דף כ"א עמוד א'
  19. ^ הסיפרי, בחומש דברים, סוף פרשת עקב. הובא גם ברמב"ם תרומות פ"א ה"ג. וכן מובא בפירוש הרבינו יונה בעבודה זרה דף כ: וכתב, שמשום שהתורה נמשלת ל'רבים' והוא עשה שלא כמצוות התורה לכן נחשב כיבושו ככיבוש 'יחיד'.
  20. ^ פירוש רש"י על התלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ח: בד"ה כיבוש יחיד
  21. ^ 21.0 21.1 פירוש רש"י על התלמוד בבלי מסכת עבודה זרה, דף כ: (ד"ה סוריה)
  22. ^ הרמב"ם, א' מהלכות תרומות הלכה ב', משנה תורה, שבתי פרנקל
  23. ^ פירוש הרמב"ן על התורה סוף פרשת עקב,, והובא גם ברמב"ם בהלכות מלכים, פ"ה ה"ו
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

סוריא32301252Q12410029

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סוריא&oldid=2753178#כיבוש_יחיד"