נשר (מטוס)

נשר

מטוס נשר במוזיאון חיל האוויר
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב
ארץ ייצור
יצרן	התעשייה האווירית לישראל (IAI)
תקופת שירות	1972–1982 (כ־10 שנים)
צוות	טייס יחיד
יחידות שיוצרו	61
משתמש ראשי	חיל האוויר הישראלי
משתמשים משניים	חיל האוויר הארגנטינאי
ממדים  אורך 15.5 מטר גובה 4.25 מטר מוטת כנפיים 8.22 מטר שטח כנפיים 34.85 מ"ר משקל ריק ריק: 6,500 קילוגרם (14,300 ליברות) משקל מטען מרבי 4000 קילוגרם משקל המראה מרבי 13,500 קילוגרם (29,800 ליברות)
ביצועים  מהירות מרבית מאך 2 בגובה 13 קילומטר קצב נסיקה מעל 30,000 רגל לדקה טווח טיסה מרבי 1,300 ק"מ עומס כנף 387 ק"ג למ"ר דחף 4500 ק"ג (6500 ק"ג במבער)
חימוש  תותחים שניים מסוג דפה 30 מ"מ טילים שניים עד ארבעה טילי אוויר-אוויר AIM-9D סיידוויינדר או שפריר 2
הנעה  סנקמה אטאר 09C (מנועו של מטוס המיראז' 5J)

מטוס נשר של חיל האוויר הישראלי במהלך מלחמת יום הכיפורים

מטוס Finger של חיל האוויר הארגנטינאי, 1999

נשר הוא מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר בתעשייה האווירית לישראל, על-פי התוכניות של מטוס מיראז' 5 הצרפתי שלא סופק לישראל בעקבות אמברגו הנשק. המטוס זכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים, עם יחס הפלות של 5:111 לטובתו.

היסטוריה

ב-3 ביוני 1967, ימים אחדים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים הכריז נשיא צרפת, שארל דה גול, על אמברגו על יצוא נשק לישראל. תוצאה עיקרית של אמברגו זה הייתה מניעת העברתם לישראל של 50 מטוסים מדגם מיראז' 5 שהוזמנו על ידי חיל האוויר ושישראל הייתה שותפה לפיתוחו.

מרסל דאסו, מנכ"ל ובעלי חברת דאסו תעופה, יצרנית המיראז' (שהיה ממוצא יהודי וניצול השואה), איפשר את הברחתם של תוכניות הייצור וחלקים של מטוס המיראז' 5 לארץ, יחד עם כ-50 מנועים, אשר שימשו בסיס להקמת קו הייצור למטוס הנשר בתעשייה האווירית, תוך עצימת עין מצד הממשל הצרפתי. בנוסף ערך סיור לילי בקו הייצור של המיראז' לאל שווימר, שלום אריאב ומשה קרת (השלושה כולם שימשו בתפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית).

ה"נשר" היה מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. בתעשייה האווירית נודע הפרויקט בשם הקוד "אגף להב", ובראשו עמד משה קרת. פורסם כי מהנדס שווייצרי, אלפרד פראונקנכט, גנב 10 טונות שרטוטים שהכילו את מרבית שרטוטי המטוס בהיותו עובד בכיר בחברת "סנקמה" השווייצרית, יצרנית המנוע "אטאר 9" למיראז'. הוא ישב במאסר 18 חודשים בגין חלקו בפרשה. בשנת 1969 הוחל בהקמת קו היצור של מטוסי המיראז' 5. רוב הציוד לקו היצור הגיע בתור חלקי חילוף, עליהם לא חל האמברגו.

ה"נשר" כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, מושב מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל אוויר-אוויר הישראלי שפריר 2 וטיל אוויר-אוויר AIM-9D סיידוויינדר. מכל דלק נוסף של 500 ליטר איפשר ל"נשר" שהייה ממושכת יותר באוויר וטווח פעולה ארוך יותר מאלה של קודמו, מיראז' 3, אך עשה אותו כבד יותר.

הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972, ועד מלחמת יום הכיפורים הצטיידו בו ארבע טייסות: 101, 113, 117 ו-144. ב-8 בינואר 1973 זכה המטוס להפלה ראשונה של שני מטוסי מיג 21 סוריים, באמצעות טילי AIM-9D. המטוס זכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו-115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן 5 מטוסים (3 הופלו).

בקיץ 1976 הועברו כל מטוסי ה"נשר" שנותרו לטייסת 253, וב-1978 החלו לצאת בהדרגה מהשירות בחיל האוויר הישראלי.

בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו-מושביים. 39 מטוסים שופצו ונמכרו לחיל האוויר הארגנטינאי בשנים 1978–1982, שם כונו "Dagger" (פגיון) ונטלו חלק במלחמת פוקלנד, שבה הופלו 11 מהם. המטוסים הנותרים שודרגו לגרסה שנקראה Finger והמשיכו לשרת בחיל האוויר הארגנטינאי.

על בסיס ה"נשר" פותח בישראל מטוס ה"כפיר". מבנהו האווירודינמי והמכני אופייני ל"הוריו" - המיראז' והנשר, אולם גופו גדול יותר ומאפשר את הנעתו במנוע אמריקאי מתקדם מדגם J79 של ג'נרל אלקטריק, שנבנה ברישיון בישראל.

מפעילות

• חיל האוויר הישראלי
• חיל האוויר הארגנטינאי
• חיל האוויר הדרום-אפריקאי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נשר בוויקישיתוף

• עפר צידון, ‏מטוס הנשר בחיל האויר, באתר "מרקיע שחקים"
• דני עוזיאל, ‏מהשחק לנשר-רגרסיה טכנולוגית והצלחה צבאית, באתר "מרקיע שחקים"
• ניצן סדן, מטוס הנשר: ריגול בינלאומי, אהבה אבודה ושיא החוצפה הישראלית, באתר כלכליסט, 12 באוקטובר 2018
• דן ארקין, ה"נשר" המריא, מעריב, 13 בדצמבר 1985

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36290509נשר (מטוס)