נטלה
 | |
| משנה | משנה, מסכת ידים, פרק א', משנה ב' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ז עמוד א' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ו', הלכות י"א–י"ב |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיפים א'–ו' |
נַטְלָה (גם אַנְטָל) היא כלי המשמש לנטילת ידיים.
על פי ההלכה, כדי שנטילת ידיים לסעודה תהיה כשרה יש צורך בנטילה דווקא מכלי ובכוח גברא. לרוב, הנטלה היא מעין כוס גדולה בעלת שתי ידיות. עם השנים התפתחה והפכה הנטלה לאחד מתשמישי מצווה בכל בית יהודי-דתי, עשויה בצורה דקורטיבית מחומרים וקישוטים שונים ואף מכסף וזהב.
אטימולוגיה
בתלמוד נעשה שימוש במילה נטלא כאחד מהשמות לכלי שמשתמשים בו לנטילת ידיים:
אתקין רב יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא. אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא
הסביר רש"י שנטלא הוא שמו של כלי לנטילת ידיים מזכוכית, ואילו כוזא הוא שמו של כלי דומה מחרס.
מקור הדין
במשנה מבואר שיש צורך בכלי לנטילת ידיים.[1] וכתב בה"ג 2 אפשרויות למקורו של חיוב זה:
- חכמים הסמיכו את תקנת הנטילה למצוות הזאת מי חטאת שבה נאמר ”וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי” (ספר במדבר, פרק י"ט, פסוק י"ז).[2]
- חכמים למדו את החיוב מכך שהתורה ציוותה את הכהנים ליטול את ידיהם ורגליהם מהכיור.
הלכות הנטלה
הכלי ממנו נוטלים ידיים אינו חייב להיות מיועד לכך, אלא יכול להיות גם כוס, קערה וכל כלי אחר. עם זאת, כבר בתלמוד מתוארים כלים ייעודיים לנטילת ידיים.[3]
סוג הכלי וגודלו
המשנה קובעת שאין צורך בכלי העשוי מחומר מיוחד: ”בכל הכלים נותנין לידים, אפילו בכלי גללים, בכלי אבנים, בכלי אדמה” (משנה, מסכת ידים, פרק א', משנה ב').
בתלמוד מבואר שהכלי צריך להיות בנפח של רביעית, גם כאשר נוטלים ידיים בפחות מרביעית מים.[3]
כלי סדוק או מנוקב
בהלכה ידוע ההבדל בין נקב ”מוציא משקה”, שהמים יוצאים דרכו מכלי, לבין נקב ”כונס משקה”, שהוא יותר רחב ויכולים גם להיכנס דרכו מים (כאשר משקיעים את הכלי בתוכם). בתלמוד נקבע שניתן ליטול ידיים בכלי שנסדק כך שהוא מוציא משקה, אך אסור ליטול ידיים אם הוא ניקב בכונס משקה.[3]
כתבו חלק מהאחרונים שאם בכלי יש סדק המוציא את המשקה ברציפות של טיפה אחר טיפה - הוא בוודאי מספיק רחב כדי להיחשב כונס משקה, ואסור ליטול מהכלי.
כתבו הרא"ש והטור שהכלי פסול לנטילת ידיים גם אם נותר בו נפח רביעית שאינו סדוק, כי כל מה שמעל הנקב כבר לא נחשב כלי והנטילה דרכו אינה כשרה. וכך נפסק בשולחן ערוך.[4]
הסמ"ק ורבי יוסף קארו סוברים ששיעור כונס משקה רלוונטי דווקא לכלים המיועדים לשתייה, שנקב בגודל כזה כבר מספיק כדי לבטל מהם תורת כלי לעניין קבלת טומאה. אך בכלי המיועד למאכל ניתן לטבול גם כאשר יש בו נקב ברוחב כונס משקה, ורק כשהנקב יהיה רחב בשיעור שיכול להוציא כזית הכלי ייפסל לנטילת ידיים. לעומתם, הטור סובר ששיעור כונס משקה לנטילת ידיים רלוונטי לכל סוגי הכלים, ואינו תלוי בהגדרת הכלי לעניין קבלת טומאה.[5]
נטילה דרך נקב או זרבובית
כלי לא יציב
שימוש ביד ככלי
במשנה מבואר שאין להשתמש ביד כתחליף לכלי בנטילת ידיים: ”ולא יתן לחברו בחפניו, מפני שאין ממלאין ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת ואין נותנים לידים אלא בכלי” (משנה, מסכת ידים, פרק א', משנה ב'). ועל פי זה כתב הרשב"א שכל נטילה צריכה להיות אופן ישיר מכלי. אמנם, מהתוספתא משמע שהאיסור להשתמש ביד הוא דווקא כשהמים לא הגיעו בתחילה מכלי: ”אֲבָל הַנּוֹטֵל וְהַנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו - יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא נִטְּלוּ מִן הַכֶּלִי” (תוספתא, ידים, פרק ב, הלכה ז). על פי זה כתב רבנו תם שניתן ליטול יד אחת מכלי ואז להעביר את המים ממנה ליד השנייה. בשולחן ערוך הובאה דעתו של הרשב"א כ'סתם' ודעת רבנו תם כ'יש מתירים'. והרמ"א כתב שהמנהג להקל אך הלכה כמו הרשב"א ולכן יש להחמיר.
מקרים בהם אין צורך בנטלה
בטבילת ידיים במעיין או במקווה אין צורך להשתמש בכלי, כיוון שהידים נטהרות מהטבילה עצמה.
במים אחרונים ובנטילת ידיים שחרית החובה היא לרחוץ ידיים במים, אך אין חובה ליטול דווקא מכלי. עם זאת, כתב השולחן ערוך שטוב להקפיד על נטילה מכלי גם בנטילת ידיים של שחרית.[6]
בתרבות היהודית
נטלה כסמל על קברי לויים
-
מצבה יהודית בבון -
מצבה יהודית בביטום -
מצבה יהודית בסקסוניה התחתונה -
מצבה יהודית בריינלנד-פפאלץ
נהוג לציין את קברותיהם של לויים בסמל של נטלה, בגלל זכותו של הלוי ליטול את ידיהם של הכהנים לפני ברכת כהנים.
נטלות ייחודיות
בבית הכנסת האיטלקי בירושלים, המשמש גם מוזיאון ליהדות איטליה, יש נטלת כסף מהמאה ה-14 המשמשת לנטילת ידי הכוהנים כיום. ככל הידוע, זוהי הנטלה (כלי נטילת הידיים) היהודית הידועה העתיקה ביותר בעולם.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת ידים, פרק א', משנה ב'
- ^ ולראיה הדמיון בין משנה, מסכת פרה, פרק ה', משנה ה' לבין משנה, מסכת ידים, פרק א', משנה ב'
- ^ 3.0 3.1 3.2 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ז עמוד א'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ט, סעיף ב'
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קנ"ט; בית יוסף שם.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד', סעיף ז'
37897434נטלה